אור החיים/במדבר/ג
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
לט[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
כל פקודי הלוים וגו'. רמב"ן ז"ל תמה בדבר שיש לתמוה בו כי הלוים הן הנה ידידי ה' וקרוביו ואשר לא חטאו בעגל ולא נגפו ולא הורגו ולא הושקו ואיך נתמעטו כ"כ מכל השבטים שאינם מגיעים במספרם מבן חודש לחצי שבט הקטן שבישראל ולכשתעמוד על מספרם מבן עשרים לא יגיע לשליש ולרביע:
וראיתי שיישב בשני דרכים האחד הוא לצד שהריבוי בא מצד העינוי דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו' ודרך ב' מטעם כעסו של יעקב אבינו ע"ה ובעיני טעם הב' רחוק כי לא נמצא רושם המעטת הזרע בכעס אביהם ע"ה ועוד תמצא במספר הבא בדברי הימים היו הלוים שמנה ושלשים אלף מבן שלשים שנה עד בן חמשים ובמספרם בפ' נשא באו לכלל חשבון שמונת אלפים וה' מאות ושמנים נמצאו שהוסיפו ד' חלקים בקירוב על מספר זה ובמספר בני ישראל הבא שם לא באו לכפל מספר האמור כאן ובאומד מספר זה לכשיהיו נמנים מבן עשרי' עד בן מאה ומעלה כדרך שנמנים ישראל יכול להיות מספרם כגדול שבטי ישראל ומעלה ואיה כעס אביהם. וטעם הא' של העינוי הוא טעם נכון אבל לא יוצדק לפי מאמר חז"ל שאמרו לא מת יעקב עד שהגיעו ישראל לכלל מספר ס' ריבוא ובהכרח ליישב הכתובים לפי דבריהם ז"ל כי או' כן ירבה פי' כמו כן בשיעור הראשון ירבה ולא היה מתמעט הגם שהיו הורגים מהם ומענים אותם היה כח בישראל לפרות ולרבות כמשפט הראשון למלאות החסר ומה שאמר הכתוב ובני ישראל פרו וגומר ויקוצו מפני וגו' לצד כי בימי יעקב היו קטני קטנים ולא היו עושים רושם בעיר וכשגדלו עשו פירסום ומעתה הריבוי היה קודם העינוי ולמה לא יהיה כן לשבט לוי ואין לומר שהיו כמו כן רבים כשאר השבטים בעת פטירת אביהם ונתמעטו אח"כ ולצד שלא היה [בהם] העינוי לא חזרו להתרבות כי גם על זה דן אנכי למה יתמעטו מברכה ראשונה ורז"ל אמרו שהיה הארון מכלה בהם זה היה אחר מינוי עבודת הלוים.
והנכון בעיני הוא כי שבט לוי מעשה אחד להם כמעשה עמרם אשר שלח את אשתו בשביל גזירת הבן הילוד והטעם לצד שהיו מעונגים ולא נשתעבדו לא נמס לבבם כ"כ לראות נטעיהם מושלכים ביאור כמעשה איש ישראל אשר מצד השעבוד ועול העבודה הוזל והוקל בעיניהם ובלבם לראות ילדיהם מושלכים ביאור גם שהיו מזלזלים בעצמן לילד ולעזוב בשדות ובמחילות הארץ אשר אין אדם נכבד שנפשו מכובדת עליו כשבט לוי עושה כן וזה לך האות כי עמרם שלח את אשתו ולא הוצרך הכתוב להודיע את הדבר שגם בעמרם לא הגיד הכתוב הענין אלא מהשכלת הענין נודע וללמד על כל שבטו יצא וזו היא סיבת מיעוטם כי אם אין גדיים אין תיישים, והגם שמצינו שעמרם החזיר גרושתו אין ללמוד ממנו שכולם החזירו[1] כי הוא זה אשר בא אליו הדבר בנבואה >>>