מזרחי/במדבר/ג

מזרחי במדבר ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ביום דבר יי' את משה נעשו אלו תולדות שלו כו'. דאל"כ מה ענין זה לכאן ופי' ביום דבר מיום דבר והבי"ת כבי"ת והנותר בבשר ובלחם לא שבאותו יום עצמו שדבר הש"י עם משה בהר סיני למדן ונעשו תולדותיו אלא שמאותו יום והלאה היה מלמדן ונעשו תולדותיו:

ו

ושרתו אותו מהו השרו' ושמרו. לא שהם שני עניני' שישרתו וגם שישמרו את משמרתן שהרי אין להם שרות אחר אלא זו ששמירת המקדש שרותו של אהרן היא:

ח

ואת משמרת בני ישר' שכלן היו זקוקין לצרכי מקדש. כדכתי' גבי מעשר כי שכר הוא לכם חלף עבודתכ' מכלל שעבודת' הית' מוטלת על ישראל ולפיכך צריכים לתת להם שכר מאח' שבאו תחתיה' לעבודת':

ט

נתונים נתוני' המה לו לעזרה. לדברי' הנעשי' בעזרה בקרבנו' ובשאר העבודו' לא לעבוד' ביתו שהוא לו לעצמו:

מאת בני ישר' מתוך בני ישראל כו'. וכן כתו' בפרשת נשא נתוני' לאהרן ולבניו מתוך בני ישר' לא שישר' נתוני' לו כפי המובן ממאמר מאת בני ישר' שהרי לא מציגו בשו' מקו' שהלוים נתוני' לבני ישראל עד שיהיו הם הנותני' ועוד שבפרשת נשא כתי' בפי' ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו הרי שהנותן אותם לאהרן ולבניו הוא הקב"ה לא בני ישר':

יב

ע"י הבכורו' זכיתי בהם ולקחתי' תמורתן. פי' וא"ת ומהיכן זכיתי בלוי' מכלל כל ישר' עד שהיה ישר' מחוייבי' לשכור את הלוים לשרות במקומ' השיב ע"י הבכורו' זכיתי בהם ולקחתי' תמורתן פי' ע"י הבכורות שהיו שלי מן הדין שהרי הכתי כל בכור בארץ מצרי' והבכורו' של ישר' נוצלו והיו שלי לעבודתי וכשחטאו בעגל נפסלו ולא מצאתי שבט שלא עבדו מהם עבודת כוכבים כי אם שבט לוי לבדו לפיכך בחרתי אותם לעבודתי תמורתם וא"ת הא דפרש"י כאן וכשחטאו בעגל נפסלו דלא כמאן דהא בזבתי' בפרק פרת חטאת אפליגי בקרא דוגם הכהנים הנגשים אל יי' ר' יהושע בן קרחה ורבי ר' יהושע בן קרחה אומר בבכורות קמיירי וכן שנינו עד שלא הוקם המשכן היו הבכורות מותרות והיתה העבודה בבכורות ורבי אמר בנדב ואביהוא קמיירי שכבר פסקה עבודתן של בכורות שמסיני נצטוו על הכהונה ושמשו נדב ואביהוא עד שהוקם המשכן אם כן הא דכתב רש"י ז"ל וכשחטאו בעגל נפסלו הבכורות דלא כמאן דאי כר' יהושע ב"ק לא פסקה עבודתן של בכורות עד שהוקם המשכן וכשהוקם המשכן אז נפסלו הבכורות ונבדלו הלוים לא מעת שנעשה העגל ואי כרבי הרי כבר נפסלו הבכורות קודם מעשה העגל שמסיני נצטוו על הכהונה ופסקה עבודתן של בכורות מאז והוצרכו נדב ואביהוא לשמש בכהונה תמורתן עד שהוקם המשכן יש לומר שכבר היה גלוי וידוע לפניו יתברך שעתידין הבכורו' שיחטאו בעגל וגזרה חכמתו שאז שלא יהיו הקרבנות שנעשו בהר סיני לקבלת התורה ע"י הבכורות שעתידין להפסל מפני שגנאי הוא אצלו שתהיה עבודת הקרבנות שנעשו לקבלת התורה ע"י אנשים שאחר זמן מועט יעבדו עבודת כוכבים ויפסלו מעבודתן ודברי רש"י ז"ל הן אליבא דרבי שאע"פ שנפסלו הבכורות קודם מעשה העגל כיון שפסולן לא היתה אלא בעבור העגל ראוי לומר וכשחטאו בעגל נפסלו א"נ אליבא דרבי יהושע דרבי יהושע נמי מודה דהא דנפסלו הבכורות לאחר שהוקם המשכן לא נפסלו אלא מפני שחטאו בעגל אלא שהמתין הדבר עד שהוקם המשכן ורש"י שאמר וכשחטאו בעגל נפסלו אינו רוצה לומר מיד וכבר הארכתי בזה בפרשת כי תשא ע"ש:

כא

לגרשון משפחת הלבני כלומר לגרשון היו הפקודים משפח' הלבני ומשפחת השמעי פקודיה' כך וכך. פי' האי קרא לא אתא לאשמעינן המשפחות של גרשון מי ומי הן שכבר שמענו זה מקר' דלעיל מיניה דכתי' ואלה שמו' בני גרשון למשפחותם לבני ושמעי אלא לאשמועינן שמשפחת הלבני ומשפחת השמעי פקודיהם היו כך וכך כאלו אמר לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי שאלה הם משפחות הגרשוני היו פקודיהם מבן חדש ומעלה שבעת אלפים וחמש מאות מפני שהאריך הספור חזר וכתב פעם שני' פקודיה':

כה

המשכן יריעו' התחתונו'. שכן מצינו שהם קרויות משכן כדכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר והן היותר תחתונות מכל הד' מכסים לא המשכן בכללו כמו והקמות את המשכן כי אחריו והאהל מכסהו ואם היה פי' משכן בכללו הנה גם האהל ומכסהו בכלל:

והאהל יריעות עזים העשויות לגג מכסהו עורות אלים ותחשים. פי' מכיון שהמכסים ד' ולא נזכרו פה רק ג' יחוייב בהכרח שיהיו שנים נכללי בתוך האח' ואחד שלא נמצא בשום מקום שנקראו עורות אלים וערות תחשים בשם אהל רק בשם מכסה כדכתיב ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים ומכסה עורו' תחשים מלמעלה הנה בהכרח שיהיו עורות האלים והתחשים נכללי' בשם מכסהו ומה שהוצרך להאריך גבי יריעות עזים לומר העשויות לגג הוא לתת טעם למה נקראו אלה בשם אהל ואמ' מפני שהן עשויות לגג כמו שהאהל הוא הגג המאהיל על מה שתחתיו וכן פירש בפרשת ויקהל בפסוק ואת אהלו הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג:

ומסך פתח הוא הוילון. מפני ששם המסך נאמ' על הסכך הפרוס מלמעלה פר' ענן למסך ועל המחיצ' המבדלת מן הצד ויסך בדלתים ים הוצרך להבדילו במלת וילון שהוא שם נופל ביחוד על המחיצה המבדל' להודיע שמסך הפתח היא המחיצה המבדלת לא הפרוס מלמעלה וכן כת' בפרש' ויקהל פרכ' המסך פרכ' המחיצה כל דבר המגין בין מלמעלה בין מכנגד קרוי מסך וסכך:

כו

ואת מיתריו של משכן והאהל ולא של חצר. כי מיתרי החצר משמרת בני מררי הם כדכתי' ופקודת משמר' בני מררי כו' ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדותם ומיתריהם לא בעבור שהחצר לשון נקבה והיה לו לומר ואת מיתריה כי בפרשת ויקהל כתיב את עמודיו ואת אדני' וכתב רש"י ז"ל הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה וכ"ש פה שהוא שב גם אל המשכן והאהל שהם בלשון זכר ויחוייב שיאמר בעבורם מיתריו של כל אחד מהם בלשון זכר ואם מפני שלא נזכר פה אלא קלעי החצר ומסך פתח החצר לא החצר עצמה הנה בפרשת ויקהל לא נזכרה החצר עצמה אלא קלעי החצר ועם כל זה כתב שם את עמודיו ואת אדניה של החצר:

כט

לפיכך לקו מהם דתן ואבירם ור"נ איש עם קרח ועדתו. כי אלו רובן משבט ראובן היו כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת קרח:

לט

אשר פקד משה ואהרן נקוד על ואהרן לומר שלא היה במנין הלוים. לכאורה משמע דהאי שלא היה במנין הלוים דקאמר פירושו שלא היה אהרן מתעסק במנין הלוים אלא משה לבדו דקרא דאשר פקד משה ואהרן במונין קמיירי ולא בנמנין וננקד אהרן ללמד שאע"פ שכתוב אשר פקד משה ואהרן דמשמע ששניהם נתעסקו במנין הלוים לא היה רק משה לבדו אלא שדרך הכתוב הוא שמפני שהיו שניהם יחד עסוקין במנין שאר כל השבטי' כדכתיב כל יוצא צבא בישר' תפקדו אותם אתה ואהרן לכתוב גם במנין הלוים כך וכך נרא' ג"כ ממה שכתו' למעלה ויפקוד אות' משה ע"פ יי' אלמ' משה לבדו היה המונה וכן נרא' גם מהלשון של מדב' רבה שאמרו כל פקודי הלוי' אשר פקד משה ואהרן נקוד עליו שלא היה אהרן מן המנין ודכותיה ישפוט יי' ביני וביניך נקוד על יו"ד אחרונה שוביניך שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד ודכותיה ויאמרו אליו איה שרה אשתך נקוד על איו שבאליו שהיו יודעי' היכן היא ומבקרין אחריה ודכותיה ולא ידע בשכב' ובקומ' נקוד על וי"ו שבאמצע של ובקומ' של בכירה לומ' בשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ודכותיה וישקהו נקוד עליו על שלא נשקו בכל לבו ודכותיה וילכו אחיו לרעו' את צאן נקוד על את מלמד שלא הלכו לרעו' אלא לאכול ולשתות ודכותיה בדרך רחוקה נקוד על חי"ת של רחוקה מלמד שלא היה דרך רחוקה ממש אלא מן אסקופ' העזרה ולחוץ בלבד ודכות' עשרון עשרון תעשה נקוד על עשרון ראשון מלמד שלא היה שם אלא עשרון אחד בלבד כל אלו המדרשות של הנקודו' מין אחד הם מכחישים את הנראה מן הכתוב הן אבל בפ"ק דמסכת בכורו' במתניתין דהכהני' והלוים פטורין מק"ו הקשו על אהרן שלא היה באותו מנין לא לפקע דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודי' מפני שלא היה באותו מנין ופרש"י ואהרן שלא היה באותו מנין לא הוא ולא בהמותיו שהפקיעו את בכורי ישר' לא לפקע פטרי חמורי' דידיה ומשמע דהאי שלא היה במנין הלוים דקאמר פירושו שלא היה נכלל בתוך מנינן של לוים ובקצת נוסחאו' של רש"י ז"ל בפרשה הזאת כתיב נקוד על אהרן שלא היה נמנה עם הלוים ואם כן לא ידע היאך דרשו מהנקודו' שעל אהרן שלא נמנה עמה' והא קרא דאשר פקד משה ואהרן במונין קמיירי וקאי במונין וקא ממעט נמנין והלא דרך כל המדרשו' שדרשו על הנקודו' אינו אלא למעט מה שמורה עליו הכתב לומר שאינן כפי הוראתן ממש והיינו ודכותיה דקאמר שכלן לא באו אלא למעט משמעותן והוראתן:

ודיין שיפקיעו עצמן מן הפדיון. פי' הפדיון של חמשת חמשת שקלים לגלגלת שלא יפרעום וזו היא התשובה שהשיבו לקונטריקון ההגמון ששאל לרבן יוחנן בן זכאי בפרטן של לוי' אתה מוצא כ"ב אלף ושלש מאות ובכללן אתה מוצא כ"ב אלף אותן שלש מאות להיכן הלכו אמר לו אותן שלש מאו' בכורו' היו ואין בכור מפקיע בכור מ"ט דיו לבכו' שיפקיע קדושת עצמו פי' דיו לבכור הלוי שיפקיע קדושת עצמו מלתת כל אחד מהם חמשת שקלים לגלגל' כמו שנתנו כל אחד מהרע"ג בכורי העודפי' על הלוים ולא שיפקיע גם כן קדוש' בכורי ישר' שיפטרם מלתת חמשת שקלים כל אחד:

מא

ואת בהמת הלוים וגו' לא פדו בהמו' הלוים את בכורי בהמ' טהור' של ישראל אלא את פטרי חמוריהם. תימה והלא רש"י ז"ל עצמו פירש בפ"ק דבכורות גבי הא דפריך רבא לאביי אם איתא דדרש' ק"ו ומבהמה נפטרו לוים מבכור בהמה טהורה ואמר דהא בהמה טהורה דידהו הפקיע בהמת ישר' הטהור וצ"ע ושמא י"ל דהאי פירכא דפריך רבא לאביי אינה אלא לפי סברתו אבל אביי פליג עליה בהא וסבירא ליה דלא פדו בהמו' הלוי' את בכורי בהמה טהורה של ישר' אלא את פטרי חמוריהם בלבד ולפיכך ליכא למדרש בבכורי בהמה טהורה ק"ו וכמו שדרשו בבכורי בהמה טמאה ורש"י ז"ל פירש פה אליבא דאביי והניח את דברי רבא מפני שבגמרא מזכיר תמיד שה במקום בהמת הלוים שהשה אינו פוטר רק בכור בהמה טמאה ואמרו שה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי בכורי חמורי' ודייקי לה מדשני קרא בלישניה וכתב בהמת בהמתם ולא בהמת בהמת או בהמתם בהמתם ואמרו בגמרא וממאי דבשה אמ' קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכו' הבהמה טמאה מה בכור אדם לא חלקת בו בין דורות לאותה שעה אף בכו' בהמה טמא' לא חלק' בו בין דורות לאותה שעה מה לדורו' בשה אף לשעה בשה ואם איתא שבהמת הלוים פדו בכורי בהמה טהורה יחוייב שיפורש תחת בכורי בהמתן כל בכורי בהמת ישראל הטהורה והטמאה לא בכור הטמאה בלבד ויחוייב מזה שיהיה בכור בהמה טמאה דומיא דשא' בכורי בהמה טהורה מכיון שהוא נכלל עמהם במלת בהמתן יותר ממה שיהיה דומיא דבכור האדם שאינו אלא מהקישא בעלמא דאך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה:

ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל. הודיעינו בזה דפירוש ואת בהמת הלוים בצאן דוקא קמיירי ושפירו' תחת בהמתם בפטרי חמוריהם דוקא קמיירי ושה אחד פוטר כמה פטרי חמורי' כאילו אמר ואת צאן הלוים תחת פטרי חמוריהם:

תדע שהרי מנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה. תימה איך הביא הראיה הזאת שהגמרא כבר בטל אותה ואמר ודילמא לא הוו נפישין בהמתן של לוים בהדי בכורי ישראל והניח הראיה האחרונה שהביאו שם אמר קרא ואת בהמת הלוי' תחת בהמתם בהמ' אחת תחת בהמות רבות דאס"ד דהאי ואת בהמת הלוים בבהמה רבה קמיירי לכתוב קרא או בהמת בהמת או בהמתן בהמתן מאי בהמת בהמתן ש"מ חד פטר טובא ושמא י"ל שהניח הראיה האחרונה מפני שהיא רחוקה מדרכי הפשט שאין הפרש לפי הפשט בין בהמת לבהמתם כי פירוש בהמתם בהמה שלהם לא בהמות שלהם:

מו

ואת פדויי השלשה וגו' ואת בכורות הצריכים ליפדות. לא שכבר נפדו כפי המובן ממלת פדויי:

על פדויי הלוי' על אותן שפדו הלוים בגופן. לא על הלוים שנפדו או שראויין לפדות דומיא דואת פדויי הרע"ג כי הלוים פודים לא נפדים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.