אורים/חושן משפט/קד

אורים ‏ חושן משפט קד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) בין קרקע ובין מטלטלין. עיין תומים דבררתי דאין כאן ממש מחלוקת כלל בין פוסקים דבמטלטלין אין דין קדימה כלל ואפילו מתחלה אין הב"ד פוסקים כלל ליתן למלוה המוקדם רק יחלוקו כדלקמן ואם כתוב בשטרו שעבוד מא"ק לכ"ע אפילו מכרן בע"ח מוקדם גובה הימנו. ושוה דינם לקרקע ואם כתב בשטר מטלטלין ומקרקע ולא כתב אגב בזו גובה מדינא מיתומים וכאן בתחלה כשבאין הן לגבות המוקדם בשטר גובה דהא משתעבד ליה בשטר רק הואיל ולית להו אגב לית להו קלא ולכך אם מכרן אין ב"ח גובה ממנו ואם ב"ח מאוחר קדם וגבה אין ב"ח מוקדם מוציאו הימנו דהוי כמכירה ובהך גוונא איירי המחבר בסעיף זה דרוב שטרות היה נהוג לכתוב כך מטלטלין וקרקע כמ"ש הרמב"ם ולכך כ' מתחלה כלל הן מקרקע והן מטלטלין מגבים לב"ח מוקדם אבל לענין אם קדם המאוחר וגבה סיים אם גבה קרקע וכו' הא בגבה מטלטלין אין מוציאין כמ"ש דהוא הבדל בכתוב מטלטלין בלי אגב וא"ש וברור:

(ב) בין מלוה בין מלקוחות. זהו קאי על קרקע דאלו מטלטלין אין גובה מלקוחות כמו שסיים דאפילו אם קדם מאוחר וגבה אין מוציאין מכ"ש במכרו רק כוונתו על קרקע ושיגרא דלישנא נקט:

(ג) ואם קדם המאוחר וכו'. אבל מטלטלין אין מוציאין דהוי כמכורה וכמ"ש:

(ד) פן יבריחם וכו'. היינו בכותב לו מטלטלין א"ק דיכול להוציאו ממנו דלית תקנת שוק בב"ח מאוחר רק דטוען פן יבריחם:

(ה) אבל מלוה ע"פ כו'. עיין מש"ל סעיף י"ג באריכות:

(ו) ואם מכרם לכותי. עיין מש"ל בסימן ק"ז מזה באריכות:

(ז) י"א דבדבר שאין עתה וכו'. לא על זה נאמר י"א כי בזה דבר שאין עתה בעולם ודאי לית מחלוקת אי לא שעבד בפי' לא שייך ביה דין קדימה דהא קי"ל לוה ולוה וקנה יחלוקו הואיל לא היה אז בעולם ואם פירש השעבוד לכ"ע יש בו דין קדימה דקי"ל בדכתב דאקני משעבד רק י"א סובב על סיפא דאם נשבע אי חל עליו השבועה ובזו יש מחלוקת בפוסקים ועיין מש"ל סימן צ"ט מזה ע"ש:

(ח) שעשו הכרזה יום א'. היינו כי כך נימוס וחוק המלך להכריז רק יום אחד ואם החק יותר צריך להיות יותר כי אזלינן בזה הכל אחר דבר המלך:

(ט) אם המנהג כן. עיין תומים לענין שיהיה שוטר נאמן תלוי כפי חק המלך והוא דלא אתחזק דמקבל שוחדא כדלעיל סימן ס"ח. אבל שיהיה מי שהיה המעוקל ראשון או שהשכין השוטר בגינו זוכה שיהיה לו משפט הקדימה זה נגד דין תורה וח"ו להורות כן ולא נאמר דין זה רק אם חוב על גוי דקבלהו עליה נמוסי ודתי המלך אבל ישראל מישראל אינו מועיל זה וחייב לקיים דין ישראל ולא זכה בשביל העיקול והשכנת השוטר משפט קדימה:

(י) והשני טוען וכו'. גם זה העליתי בתומים דאיירי הכל בחוב על גוי אבל בגבה מן ישראל פשיטא דטענתו טענה כמש"ל סימן צ"ז סכ"ד ע"ש:

(יא) לא בטלו זכיותיו. דאולי קרה לו אונס וכדומה שלא יכול לערער:

(יב) ולא אמרינן חברא וכו'. דדוקא גבי חזקה הוא דאמרינן כן שהמחזיק חוקר לדעת אם המוכר אינו מערער וכדומה אבל בעלמא מה לו לחקור ולכך אינו שומע מקול הכרוז מיהו אם תיקון הקהלה לסתום פה רמאי' שעל כל פנים יאבד זכותו בין שמע בין לא שמע תקנתם קיימת ואיבד זכותו תשובת רמב"ן סימן נ"ט. ואם הקנה זכותו לקטן אף דשלא כדין עשה מ"מ לא הפסיד זכותו ד"מ וצ"ע לדינא:

(יג) וכן עבדי' וכו'. בדלא עשהו אפותקי עיין לקמן סימן ק"ז עיין שם.

(יד) לא הוי כתפס ממון. דהא השטרות אינן רק לראיה ונתן הסמ"ע הטעם דמצי למחול ולפי זה בשטרות דלא מצי למחול כדלעיל בסימן ס"ו היה מועיל תפיסה אבל באמת זה אינו דמכל מקום לא תפיס בעיקר הממון ופשוט. ועיין תומים דאם נתנו לו ב"ד שטרות בגביות ב"ד הוי כגבוי ואין לב"ח מוקדם זכות בו, וכן אם אין הלוה רוצה לפרוע עד שיחזיר לו גוף השטר לענין תפיסת הנייר הוי תפיסה גמורה כדלעיל סימן ס"ד:

(טו) אא"כ שמו בב"ד וכו'. עיין תומים דהעליתי דלישנא דהש"ע ל"ד דבמטלטלים אין צריך גביות ב"ד כלל וגם א"צ שומת ב"ד כלל ובמקרקע הוא דאיכא פלוגתא במחברים אי צריך דוקא גביית ב"ד או א"צ ולמאן דס"ל דצריך גביות ב"ד פשיטא דצריך שומא דלא משכחת גביה בב"ד בלי שומא וכי ב"ד טועין הם שיגבהו בלי שומא ופשוט ועיין בסעיף שלאח"ז:

(טז) וב"ח המוקדם גובה וכו'. רצה לומר חלקו דיחלוקו ולא דגובה הכל דבמטלטלין יחלוקו סמ"ע ואם חובו מאה ותפס בחמשים על החמשים דלא תפס יחלוק עם שאר ב"ח ולא הוגרע כחו הואיל ותפס כבר על אידך חמישים ופשוט תשובת פרח מ"א ח"ב סימן כ"ו:

(יז) דינם כמקרקע. ואפילו תקנות שוק ליכא לגבי מאוחר כמבואר לעיל סימן ס' ולקמן סימן קי"ג ע"ש:

(יח) אבל אם לא נתברר בעדים וכו'. עיין לקמן סימן קי"ב מ"ש בזה ע"ש. ועיין מ"ש בסעיף שאח"ז בדין דאקני בכל פרטי הדינים באריכות:

(יט) קודם שלוה. דאז בשעת הלואה חל שעבוד ולכך המוקדם מוקדם לגבייה. משא"כ בשלא היה בידו רק קנה אח"כ כשכבר לוה משניהם ולשניהם כתב דאקני אמרינן בגמרא יחלוקו וטעמו הוא דקצת רבוותא אמרו דשעבודא לא חל עד שעת קנין השדה ואם כן אז חל שעבודא דשניהם כאחד ולכך יחלוקו ומקצת רבוותא אמרו דתיכף בזמן כתיבת דאקני חל שעבודא רק כשכתב לשני ג"כ דאקני חזר בו מראשון רק החזרה לא היה רק על פלגא ולכך יחלוקו או דמספקא לן אי הוה חזרה או לא והואיל ואין אחד מוחזק יחלוקו ועיין מש"ל סי' קי"ב וסי' קט"ו:

(כ) וכתב לו מה שאני עתיד לקנות וכו'. עיין תומים שהארכתי דאם לוה ולא כ' דאקני וקנה ואח"כ לוה בשטר לבתרא לבד משתעבד כדמשמע מלשון הש"ע ורמב"ם וכ"כ הסמ"ע ודלא כהש"ך ואם לוה ולוה ולאחד כ' דאקני ולאחד לא כתב ואח"כ קנה והם ביד הלוה בני חורין דעת הב"י והב"ח דלאותו שיש דאקני לבד משתעבד והש"ך השיג ודעתו דיחלוקו ואמת יש לו חברים בפוסקים רי"ו וצרור הכסף ומ"מ העליתי בתומים עיקר כהב"י דלאותו שיש לו דאקני לבד משתעבד ומכ"ש בשבח לגבי לוקח דאם יש לבעל חוב דאקני וללוקח לית ליה דנוטל הב"ח כל שבח. ומכ"ש אם כ' ליה אגב ודאקני ולקח השדה במעות דפשיטא דלו משתעבד דטוען דמי זבינא משועבדים לי ע"ש:

(כא) השדה משועבדת וכו'. ואם לוה בע"פ ולוה בע"פ וקנה אחר כך ג"כ יחלוקו ואפילו לוה שני בשטר וכת' להדיא דלא ישתעבדו לו דאקני מ"מ לא אמרינן דגרע הואיל וכתב כן א"כ מחל שעבודו רק אמרינן דפקע שעבודו לענין משעבדי אבל לגבי ב"ח זכותו במקומו כן הוכחתי בתומים מדברי רי"ו ע"ש:

(כב) כולם ביום אחד. עיין מ"ש בתומים די"ל בשטר שיש בו קנין שודא כמ"ש הר"ן וריטב"א אך העליתי הואיל וסתם הש"ע דהכל חולקין ואין הטעם דשעבודא חל כאחד רק הטעם מפני תיקון נעילת דלת וגם הואיל א"א לברר באומד הדעת מי היה הראשון יחלוקו וע"ש ודלא כסמ"ע דנתן טעם דשעבוד חל מאורתא ובא כאחד:

(כג) אין ב"ח מאוחר וכו'. דהואיל דב"ד מכרו הרי זה בא מכח הב"ח המוקדם וכחו כמו ב"ח מוקדם וכן אלמנה שיש לה רשות למכור בלי בית דין גם כן הדין כך והרי היא כמכרו בית דין:

(כד) אבל אם הלוה מכרו. דבזה לא עדיף כחו רק כמו כח המוכרו שהוא הלוה ואלו הנכסים ביד הלוה היה בעל חוב גובה וכן הדין כשהם ביד לוקח. ועיין תומים דהיא הדין ביש לבעל חוב על הלוה שטר במאתים ומכר הלוה קרקע לאחד במאה ופרע לב"ח מאה יוכל הב"ח במאה הנ"ח לו לטרוף קרקע הנמכר מלוה שלו אף שהוא קיבל דמי זבינא לפרעון חובו ע"ש:

(כה) נוטלים ק' ק'. זהו דלא כדעת ר"ח דס"ל חולקים לפי מעות כדקי"ל בש"מ שאמר מנה לפלוני ור' לפלוני ובא חוב דחולקין לפי ערך המעות דודאי מה דתלי באומד הדעת שפיר אמרינן כך דעתו לרב ירבו ולמעט ימעיטו אבל כאן הטעם דיחלקו משום דשעבוד שניהם חל כאחד וא"כ כפי חובו של ב"ח במאה חל שעבודו על הקרקע כמו דחל שעבודו של בעל מאתים ולכך עד שיהיה הוא נפרע כל הק' שעבודו שוה לבעל מאתים ולכך נוטל חלק עמו בשוה:

(כו) וכן אם נמצאו כו'. ואם יש לאחד שני שטרות על לוה אפילו כתובים ביום אחד עיין תומים דהעליתי עיקר כדברי הצ"צ דחולקים לפי שטרות וזה שיש לו שטר אחד בר' נוטל חלק אחד וזה שיש לו שני שטרות כל אחד במנה נוטל שני חלקים אף ע"פ שהלואה היה בפעם אחת רק הוא הפרידו בשני שטרות אבל אם הוא רק כת"י או ח"כ וכדומה שאין בו שעבוד נכסים אז אם הלואה לא נעשה כאחת רק בזה אחר זה אף בזו גובה לפי הכתבים אבל אם הלואה נעשית כאחד רק הוא הפרידו לשני חלקים או שני כתבים אינו גובה רק חלק אחד כאלו כל החוב נכתב בכתב אחד: ואין חילוק אם נכתב הכ"י על שמו או שנכתב סתם לכל מוציאו כמו בילה פורטי וממרני הנהוג בפולין. מ"מ לא הם משוי' שעבוד רק הלואה והיה בפעם אחת. ואם הוא ח"כ הנהוג וכתוב בי' בפי נימיס ח"כ בלשון אשכנז וועקסל שטילא צ"ע אם לפסוק בו כפי נימוס חוק דת ח"כ שגובין לפי ערך מעות כדעת ר"ח ז"ל וצ"ע לדינא ע"ש:

(כז) נמצא שם ת"ר חולקין ש' בשוה כו'. הא דעושין תחלה חלוק' בש' ואח"כ באידך ולא תיכף בכל הסך המספיק לגבות כלום דש' הם בינונית ואידך הם זיבורית לכך חולקים תחילה הבינוני ואח"כ חולקים זיבורית כדי שיטלו כולם בשוה סמ"ע ועיין תומים דהנחתי בצ"ע למה במטלטלין לא יחלקו לפי מעות כר"ח ז"ל:

(כח) ואפילו יש נאמנות. כי יש להם דין לקוחת וכמו הבא ליפרע מלקוחת צריך שבועה ולא מהני נאמנות היא הדין לגבי בעל חוב מאוחר צריך שבועה ועיין לעיל סימן פ"ב וסימן ע"א דאיכא למאן דאמר דמהני נאמנות לגבי לקוחת ה"ה דמהני לגבי בעלי חוב המאוחרים דחד דינא אית ליה:

(כט) הרי זה גובה שניהם. דאמרינן דלוה ביום א' שני הלואות ולא מבעיא אם על כל שטר חתומים עדים אחרים פשיטא דכשר דלא נחשדו עדים לשקר אלא אפילו חתמו אותן עדים שבשטר זה השטר אחר לא אמרינן דלמא טעו או שכחו שכבר כתבו שטר וכתבו עוד שטר קמ"ל דחזקה שעשו כהוגן ש"ך וע"ש והא דלא כתבו הבל בשטר אחד כוונתו או לענין דין חלוקה כמ"ש מקדם וכן לענין פרעון שלא יהיה פוגם שטרו אם יפרע קצת וכדומה טעמים:

(ל) ומלוה ע"פ וכו'. וכ"ש דמלו' ע"פ מוקד' קוד' למלו' בע"פ מאוחר ועיין תומים דרבים מפוסקים החולקים וס"ל דמלוה בשטר אפילו מאוחר קודם למלוה ע"פ מוקדם וכ"כ הש"ך ובאמת הוא ספיקא דדינא אבל מלוה ע"פ מוקדם ומלוה ע"פ מאוחר לדינא מלוה ע"פ מוקדם קודם בגבי' והלכה ומורים כן וטעמו של הש"ע כיון דקי"ל שעבודא דאורייתא אם כן מי הוא שהלוה ראשון חל שעבודא מקדם לגבי ב"ח ולגבי לקוחת הוא דהפקיעו חז"ל שעבודא דמלוה ע"פ ולא לגבי בני חורין ודעת החולקים דהואיל דהפקיעו לגמרי הפקיעו וזהו לא מסתבר רק לגבי מלוה בשטר שפיר י"ל דהפקיעו או דה"ל כמכר או משום נעילת דלת בפני לוין דלא ירצה להלות בשטר אולי קודמת מלוה ע"פ ולית ליה קלא ונכון הוא. ודע דכל אלה על נכסים שהיה לו אז אבל נכסים שקנה אחר הלואות כולם ולא כתב דאקני או מטלטלין ולית להו מא"ק ודאי דאין קדימה וחולקים:

(לא) קודמת לגבות וכו'. והא דכתב הרמ"א לעיל בסעיף א' בע"פ אם קדם המאוחר גבה וגבה תי' הסמ"ע לחלק בין הלואה בעדים לאינה בעדים. ותי' זה לא נראה כמ"ש בתומים ע"ש והסמ"ע גופיה לא ס"ל כן לעיל סימן מ"ח. ותי' ב' תי' דאף לכתחילה יש קדימה מ"מ אם גבה גבה ולזה התי' הבאתי בתומים ראיה מרשב"א אבל המ"מ לא ס"ל כן רק כתבתי בתומים הואיל הך דינא אי יש למלוה ע"פ משפט הקדימה מחלוקת רבותא א"כ אם קדם וגבה יכול לומר קים ליה כהנך רבותא דלית ביה דין קדימה ולכך א"מ מידו וא"ש:

(לב) כיון שעדים מעידים שקדמה. ואיירי בתוך זמן דליכא למימר פרעתי או באמרו אל תפרעני אלא בעדים. ב"ח ואי יש לכתב יד עם נאמנות משפט קדימה עיין מש"ל סימן מ"ג עיין שם שהארכתי בזה:

(לג) אין בית דין מגבין כו'. אע"פ דקי"ל אם קדם הראשון ומכר אין להשני כלום דעת הרמב"ם דוקא מכר אבל שעבוד לא ואפילו עשאם אפותקי או לאשה בכתובה ועיין לקמן סימן רמ"ח מה שכתב' בזה:

(לד) אין בדברי שמעון כלום. היינו רבית שעלה עד שעת סילוק אבל אם הלוהו על ב' שנים ובא הוא לפדות אחר שנה אחת אין לו רק רבית על שנה אחת ולא על שני שנים: ועיין סמ"ע ס"ק ל"ה ועיין לעיל סימן פ"ו ס"א מ"ש שם:

(לה) שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי. והש"ך כתב די"ל דנוטל בראוי רק כאן הדין מ"מ אמת משום דיטענו היורשים אנו במקום אבוה דאבא קאתינא. ולכן כתב הש"ך דהוי ספיקא דדינא ועיין תומים דבררתי הנ"מ בין הנך תרי דיעות ובררתי מתוך דברי תוס' דהיכא דלא כתב לב"ח דאקני לכ"ע אין גובה מהראוי גם העליתי לדינא דהעיקר כפסק הש"ע ורמ"א דאין ב"ח נוטל ראוי בשום פנים אפילו בזמן הזה דתקנו גאונים לגבות מטלטלין ע"ש באריכות ושכר פעולה דעת הסמ"ע דאין ב"ח גובה והש"ך חילק בין ב"ח לכתובה דב"ח גובה ולא כתובה ועיין תומים דהדין עם הש"ך אך לא מטעמיה ע"ש. ודין שטר חוב זה עיין מה שכתב בא"ע כי שם מקומו:

(לו) הדין עם היורשים. דהם מוחזקים והממע"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.