סמ"ע/חושן משפט/קד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כל מי שקדם זמן קנין של שטרו קודם הוא לגבות בין קרקע בין מטלטלין וכו'. דברי המחבר צריכין ביאור דקשה הלא אין קדימה במטלטלים וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך בס"י בהדיא ע"ש ואף שהרמב"ם בתשובותיו סוף סי' ס"א והביא' ב"י בסי' זה במס"ה כתב ז"ל אלא שאני סובר דוקא בקדם המאוחר וגבה מטלטלים אמרו דאין מוציאין מידו הא אם באו כאחד לגבות אין למאוחר כלום במקום המוקדם ע"ש. אבל שאר פוסקים לא ס"ל הכי וכמ"ש בתשובתי והארכתי בזה וכתבתי דגם הרמב"ן לא לדינא להלכה כתבו כ"א לסברא בעלמא והוכחתי כן מלשונו שם וגם בד"מ ס"י כ' דלא קי"ל כהרמב"ן הנ"ל ע"ש וגם בבע"ת סוף שער מ"ג ובכמה דוכתי ודוחק לומר דמיירי בדהקנ' לו המטלטלים אגב קרקע דכאן לא איירי עדיין מזה עד ס"ג ע"ש גם ממ"ש מור"ם אחר זה בהג"ה ז"ל ועוד דאם יגבה המאוחר שוב לא יכול המוקדם להוציא מידו מוכח דלא איירי בהקנ' לו אג"ק דא"כ הי' יכול לחזור ולגבות ממנו דהא בב"ח מוקדם ומאוחר לית ביה משום תקנת השוק וכמ"ש הב"י והמחבר בסי' ס' ובסי' קי"א. וכן קשה זה אמה שמסיק המחבר וכתב בין מלוה עצמו בין מלקוחות הלא אין טורפין מלקוחות מטלטלים ואף אם הקנו להמלוה המטלטלים אג"ק אכתי מפני תקנת השוק אין טורפין מהן וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ס' ולקמן בסי' קי"ג וקי"א ועוד שהתחיל "בבין במקרקעי "בין במטלטלים וסיים וכתב ואם קדם המאוחר וגבה קרקע ואם ברישא במטלטלי אג"ק איירי גם בסיפא בקדם וגבה הל"ל דינו במטלטלי אג"ק. ונראה דעיקר כוונת המחבר בכאן אינו אלא שבא ללמדינו דאין הולכין אחר קדימת זמן הפרעון ובזה שוין הן קרקע ומטלטלים דאף במטלטלים לא אמרינן דיגבם לבדו זה שזמן פרעונו קודם והכי הן הצעות דברי המחבר כל מי שקדם זמן קנין שטרו קודם הוא לגבות בין קרקע בין מטלטלים ואפי' מלקוחות כלומר כך הוא מן דין תורה דקי"ל שיעבודא דאורייתא ונ"מ בו דגם לאחר תקנת חכמים לפחות לא אמרינן דבעל חוב המאוחר שקדם זמן פרעונו יהיה קודם בגבייה וגם איכא נ"מ לדידן אם הקנה לו מטלטלי אג"ק אבל אין עיקר כוונת המחבר לזה אלא למ"ש ומ"ה סתם ואחר שסיים וכתב זה התחיל וכתב הדין לפי תקנת חז"ל וז"ש ואם קדם המאוחר וגבה "קרקע ור"ל לאפוקי מטלטלי וגם י"ל דכתב שם "קרקע משום דבעי למכתב בו הרבותא דאפי' גבהו בפני המוקדם ושתק כו' דאין דרך המלוה לשתוק כשקדם המאוחר וגבה בפניו מטלטלים מפני היראה שמא יבריח' או יפסיד' משא"כ בקרקע וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסמוך ודוק וזהו דלא כע"ש שכתב בר"ס זה דהא דאמרינן אין קדימה במטלטלים היינו דוקא אם קדם המאוחר וגבה אבל אם באו לב"ד יחד לגבות המוקדם קודם לגבות ונרא' שכ"כ מכח מהשראה שהמחבר כתב כאן בין במקרקע בין במטלטלים ושהבית יוסף הביא בחידושיו ס"ה תשוב' הרמב"ן הנ"ל ומ"ה נדחק נפשו כאן בסעיף זה ובסעיף י' לשנות שם דברי הטור והמחבר וכבר הוכחתי דהרמב"ן גופא לא פסק כן להלכה וכנ"ל ועמ"ש עוד בסמוך בס"ג וס"י:
(ב) אפי' אם הגיע זמן פרעון של המאוחר קודם. ל' הטור כאן כגון שלוה בשטר מראובן בניסן וקבעלו זמן הפרעון לשנה ואח"כ לוה משמעון באייר וקבע לו זמן בחצי שנה ע"כ:
(ג) אבל מלוה ע"פ אם קדם המאוחר כו'. בטור בסמוך סי"ז פסק בפשיטות דבשניהן בע"פ גובה המוקדם והמחבר פסק בסמוך בסי"ג דאפי' מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגבות מבני חרי דשיעבודא דאורייתא ואפשר דמור"ם לא איירי כאן אלא באם קדם המאוחר וגבה אבל לכתחלה ג"כ ס"ל דהמוקדם קודם ועמ"ש עוד מזה בסמוך סי"ג:
(ד) שעשו הכרזה יום אחד. בטור כתוב שעשו הכרזה ל' יום ואין נ"מ לדינא כיון דתלה במנהגא ובדין דמלכותא דינא ובטור כתוב לשון תשובת הרא"ש והמעש' כך היה שהכריזו ל' יום וק"ל:
(ה) אם היו הב"ח חלוקים כו'. ז"ל התשובה שם ראובן ושמעון ולוי היו להן חובות אצל עובדי כוכבים וכל אחד מהן שלח השוטר למשכן העובד כוכבים בעד חובו ואין אנו יודעין מי המוקדם זולתי ע"פ העובד כוכבים הממשכן וכל אחד טוען (בשבילי השכין) תחלה ואין המשכנות תחת שום א' מהם כל מי שיאמר העכו"ם כו' נרא' דגם בלוה ישראל הדין כן אלא שהמעש' היה כן בעכו"ם לוה ולא ידעתי למה כתב בע"ש אם הלוה הוא עובד כוכבים דמשמע דסבירא ליה דדוקא בעובדי כוכבים דינא הכי. ואי משום דכתב דהשוטר הוא מעיד כו' הא גם לפני זה כתב שגב' בכתב שלטון העיר ואיירי שם אפי' בלוה ישראל ובמקום שידיהן רמה צריכין לילך במנהגם:
(ו) לא בטלו זכיותיו בשביל שלא ערער. דאמרי' שלא היה לו שעת הכושר לבא:
(ז) ולא אמרי' חברא חברא אית ליה. דדוקא במחאה אמרינן הכי כמו שכתב הטור והמחבר לקמן ר"ס קמ"ו משום דשם הכל רואין דזה מחזיק בשדה כאלו הוא שלו וזה עשאה מחא' שגזולה היא בידו משא"כ בזה דאין ידוע מי שיש לו חוב על בית זה שיגלו לו. ושם בתשובת רמב"ן סי' י"ט מסיק וכתב דאם הכריזו הקהל דאף מי שלא ישמע יפסיד הרשות בידם דהפקר ב"ד הפקר וכתב עוד שם ואם נתן זכותו לקטן אין מאבדין זכות הקטן אף שהוא עשה שלא כדין ד"מ שם:
(ח) וכן עבדים כו'. ע"ל בסימן קי"ז שם יתבאר דאם עשה עבד אפותיקי דינו כקרקע מטעם שיתבאר שם וכאן ?ל בא אפותיקי איירי:
(ט) לענין שאם קדם המאוחר כו'. כבר כתבתי בר"ס זה דה"ק אם באו שניהן יחד לגבות חולקים במטלטלים וגם הטור סתם וכתב כאן אין קדימה במטלטלים ומה שכתוב הטור ע"ז ז"ל לפיכך אם קדם המאוחר כו' חדא ועוד קאמר ור"ל לפיכך גם אם קדם וגבה כולו מחזיק בכולו והמחבר שכתב "לענין "שאם קדם כו' חדא מנייהו נקט ומשום דבעי למכתב עליה דינא דולא עוד אלא שאם עמד הראשון כו' דהוא שייך באם שקדם וגבה וכו' וכן מוכח ממ"ש מור"ם ע"ז ז"ל מיהו אם תפס שטרות כו' "עד ויחלוקו ולמה יחלוקו הא אף אם אין בתפיסתו כלום מ"מ לא גרע מאלו באים שניהם יחד לגבות דנותנין אותו להמוקדם אלא מחוורתא דגם בבאו יחד אין קדימה להמוקדם וכ"כ רי"ו בעל דין זה במקום אחר בהדיא הבאתי לשונו ג"כ בתשובותי ודו"ק:
(י) לא הוה כתפס הממון משום דאין זה מיקרי קדם וגבה דהא עדיין נשאר גוף השיעבוד אצל הלוה וגם אם ירצה המלו' למחול החוב מצי מחיל וכמ"ש בסימן ס"ו:
(יא) אא"כ שמו. שכל שלא שמו לא סמכא דעתיה דמלו' עליה דשמא ישומו לו הרבה ביוקר משויו ועדיין הוא ברשות הלוה וע"ל סי' פ"ו:
(יב) ובעל חוב המוקדם גובה מאותם המטלטלים. פי' גם הוא גובה מחצה ממנו וכאלו לא קדם המאוחר לסגור דהיו חולקין במטלטלים וכמ"ש לפני זה ולא כמ"ש בע"ש ז"ל ושמעון נשאר בדין קדימתו והוא גובה קודם ללוי כו':
(יג) דינו כמקרקעי. מקור דין זה נתבאר בסי' ס' ולקמן בסי' קי"ג ושם נתבאר דאף בזמן הזה בלוה ולו' מוציאין מיד המאוחר דבלוה ולוה לית בו מפני תקנת השוק כ"א במכרן וע"ש מילתא בטעמא:
(יד) והוא שנתברר בעדים כו'. ולענין גביית קרקע ג"כ הדין כן וכמ"ש בסמוך ובסי' קי"ב אלא שבקרקע קל להתברר משא"כ במטלטלין ע"ש:
(טו) קודם שלוה כו'. בס"י גרס מהב' גם בב"י כתב קודם שלוה "מהשני ע"ש ובע"ש כ' בהדיא קודם שלוה מאחר אבל בדריש' כתבתי דצ"ל "משניה' במקו' מהב' (אבל אי קנה ביני ביני הוה של השני לחוד) דאל"כ אלא קנה ביני וביני ה"ל כלוה וקנה ומכר דנשאר ביד הלוקח כל שלא כתב להמלו' דאקני ה"נ בשני הלוואות אם לא הי' ביד הלוה בעת הלואת הראשון והיו בידו קודם הלואת השני הוה דהשני דשעבוד דהשני ה"ל כמכר לו וכמ"ש בפרישה ודרישה בסי"ב בשם הרי"ף ובסט"ו בשם הרמב"ן ע"ש גם בתשובתי הוכחתי זה. מיהו שוב ראיתי בבעה"ת סוף שער מ"ג וכתבו הטור והמחבר בסי' קי"א סכ"ג ג"כ כהאי לישנא ז"ל אם היו ללוה שני מלוים כו' "עד או קודם שלוה מהאחרון וכתב להראשון אגב זכה בהן הראשון עכ"ל וע"כ צ"ל דבע"ת לטעמיה דהזכיר בדבריו כמה פעמים וכתב בהקנאה שיעבד מטלטלי אג"ק ג"כ שיעבד דאקני ונמשך אחריו ג"כ הטור בסי' קי"ג וכתב שם בס"ג ז"ל ואם שיעבד לו מטלטלי אג"ק יש להן דין קרקע לטרוף אף במה [שמכר] (שקנה) אח"כ אם כתב לו דאקני וצ"ל דטעמיייהו הוא כיון דצריך להיות מבורר שהיו בידו קודם שלוה משניהן וכמ"ש ובמטלטלין קשה להוודע הדבר מ"ה רגילין שכל מלוה שמצריך להלוה שישעבד לו מטלטלים אג"ק ג"כ מצריכו לשעבדו לו בדאקני אף אם היו בידו כבר דאז אין לוקח או לוה מאוחר יכולין לומר שקנאן אחר הלוואתו "וכיון שכן יש ליישב מ"ש כאן קודם שלוה מהשני משום דאיירי בדכתב להראשון דאקני דאז הוא מוקדם אף אם קנה ביני ביני והקנה גם לשני באג"ק ודאקנה וכמ"ש בסמוך ומהט"נ כ' המחבר בסי' קי"ג ס"ג בדין לוה ולוה וקנה ביני ביני ותפס המאוחר דמוציאין מהשני אם כתב לראשון דאקני דקשה למה כ' דינו מדכתב לו דאקני הא לא בא ללמדינו שם אלא הא דבשני הלואות לית בה משום תקנת השוק ומוציאין מהשני א"כ הל"ל דינו ואם היה לו המטלטלין קודם שלוה מהראשון ושיעבד לשניהן באג"ק וקדם השני ותפסן דמוציאין מידו אלא ודאי ה"ט דכדי שלא יוכל לומר לוקח או מלוה מאוחר שמא לאחר הלואתך קודם הלואתי קנאן מ"ה רגילין לכתוב דאקני "ואף דלא יצא עדיין מחששא שיאמר המאוחר אחר הלואה שנינו קנאוהו ויחלוקו מ"מ מאי שבידו לתקן מתקן ודו"ק אלא שא"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש דמיירי דכתב להו דאקני וכאשר הגהתי משניהן א"ש טפי אבל לקמן ס"ס קי"א צריכין לומר דמיירי דכתב לו דאקנה ושם בבעה"ת כתב לפני זה דאקנה ע"ש:
(טז) כלוה ולוה וקנה דקי"ל כו'. בטור ובדברי המחבר בסעיף שאחר זה כתבו דין דאם לוה ולוה ואח"כ קנה קרקע:
(יז) וה"ל כמו לוה ולוה באגב דאקנה וחזר וקנה. כצ"ל אבל בנוסחאות הטור שבידינו וב"ת בסוף שער מ"ג כתבו באגב "וקנה ע"ש ואינן עולה יפה דהל"ל בקיצור דהוה ליה כמו לוה ולוה וקנה וכמו שכתב המחבר לפני זה במטלטלין ובפרישה כתבתי דנ"ל דצ"ל לוה ולוה באגב "ודאקני והדר קנה ולרבותא כתב כן דאפי' הקנה לו מטלטלין ומעות אג"ק וגם כתב לו דאקני ואחר הלואות שניהן קנה אפ"ה קי"ל דאין בהן דין קדימה ע"ש. גם ל' וחזר ה"ל כמו והדר ועפ"ר:
(יח) הא דמקרקעי צריך קדימה. ט"ס הוא וצ"ל והא דבמקרקעי "שייך קדימה וכן הוא בטור ע"ש ס"ז:
(יט) דוקא כשהיו בידו קודם כו'. דאז חל שיעבודו דמלוה מיד על אותו שדה קודם שלוה מהשני משא"כ כשקנה בתר הכי דכשקנה חל השיעבוד דתרוויהו בהדדי עליו וכבר כתבתי דאם קנה ביני ביני אחר שלוה מהראשון קודם שלוה מהשני ולא כתב להראשון דאקני אז השני זכה לגבות ממנו לבדו שהרי בשעת הלוותו דהשני הית' בידו ועליו הלוהו אם לא שכתב להראשון דאקני וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה וע' בא"ה סי' ק"ב מדין כתובות אשה וב"ח:
(כ) וחזר ולוה כו'. אע"פ שכ' גם להשני מה שאקנה משועבד לך אין נ"מ בו לזה השדה שקנה כבר וכבר נשתעבד לראשון:
(כא) היו עליו ב"ח הרב' כו'. ועיין לקמן ובא"ע ס"ס צ' מדין אשה ששעבד' עם הבעל לבע"ח השני ועיין בב"י סי' זה ס"ו וד"מ י' שהאריך עוד מדין אשה שנשתעבד בעלה לשמעון ואחר כך נשתעבד עם האשה ללוי ומשכנה לו קרקע ויש לאשה שעבוד כתובת' על אותה קרקע ואח"כ מת הבעל איזה גובה תחלה וע"ש:
(כב) כולם ביום אחד כו'. פי' זמן הלוא' היה ביום א' כו' אבל אין תלוי בזמן פרעון וכנ"ל:
(כג) וכל הקודם לגבות פי' מי שקדם וגבה זכה אבל אין תלוי במה שזמן פרעונו בא קודם להשני וכמ"ש כל זה בר"ס זה:
(כד) זכה כו'. ואפי' שיש עדי' שזה לוה תחלה ונמסר לידו השט"ח כולו אפ"ה כל שבתוך השטר לא ניכר קדימה לא חל שעבוד' עד כלות היום ואז כבר לוו לו שניהן ועד"ר:
(כה) אין ב"ח מאוחר יכול לטרוף כו'. דאלים כח קנייתו מב"ד שמכרו לו כדי לשלם להמוקדם כאלו הוא ביד המוקדם דאז לא היו יכולין המאוחרין לטרוף מידו כן הוא זה הלוקח הבא במקומו אבל כשמכר הלוה בעצמו הלוקח עומד במקום הלוה ומ"ה המאוחרין חוזרין וטורפין מידו:
(כו) שבאו לגבות מטלטלים. שהרי אין בהם דין קדימה מכאן ראיה מדברי המחבר עצמו למ"ש כמה פעמים בסי' זה דהא דאמרינן אין קדימה במטלטלין היינו נמי לענין שאם באו כאחד לגבות שחולקין:
(כז) נוטלין מאה מאה. לאפוקי מדעת רבי חננאל שכתב הטור בשמו שחולקין הנמצא לששה חלקים וזה שחובו ג' מאות יטול ג' חלקים וזה שחובו מאתים יטול ב' חלקים וזה שחובו מאה יטול חלק אחד כדין בכור ופשוט בשבח שנשבחו הנכסים אחר מיתת אביהן והרי"ף ס"ל דשאני התם דחלק כל אחד היה מבורר בנחלת אביהן ואין כאן שיעבודא משא"כ כאן דשיעבוד של בעל המאה חל על כל הממון הנמצא כמו שחל עליו דבעל הג' מאות ועפ"ר:
(כח) נמצא שם ת"ר חולקים ש' בשוה כו' הא דלא אמר בקיצור דיטול כ"א בכדי חובו צ"ל משום דאיכא נ"מ בחלוקה בדרך זה בגביות בינונית וזיבורית ועידית וס"ל שמתחל' חולקין מן הבינונית כדין ב"ח שגובה מבינונית ואחר כלות הבינונית חולקין מהזיבורית כדין מי שיש לו עידית וזיבורי' וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ב ואחר כלות גם חלוקת הזיבורית חולקי' מהעידי' ועפ"ר:
(כט) ואפי' יש נאמנות בשטרו כן היא מסקנת הטור והמחבר בסי' פ"ב ס"ב ובסי' ע"א סי"ט ושם נתבאר בסי' פ"ב דהטור ס"ל שדינו כדין לקוחות וממילא מאן דפליג וס"ל דמהני נאמנות גבי טריפת מהלקוחות וא"צ לישבע וכמ"ש הטור בסי' ע"א ה"נ א"צ לישבע לב"ח מאוחר ולהרא"ש בשניהן הטעם משום דנפישי רמאי הא מדינא מהני נאמנות דבשטר דאית לי' קלא:
(ל) הרי זה גובה שניהן ואינו דומה ליש לראובן ב' שטרי קניות על שמעון שמכר לו או נתן לו שדהו דאמרי' דביטל השני את הראשון וכמ"ש הטור והמחבר ר"ס ר"מ דהתם ל"ש לקיים תרוייהו כיון דהן על שדה מיוחד ואם יש בהשני דבר תוס' גם שם הולכים אחר שניהן אחר זמן של ראשון ואחר דברי תוס' דהשני דכל היכי דנוכל לקיים שניהם מקיימין וה"נ כיון דנוכל לומר דיזייף ב' פעמים ביום א' אמרינן דיזייף ב"פ דאטו בלוה שוטה עסקינן דיצוה לכתוב ב' שטרות על הלואה אחת ולא כע"ש דתלה הטעם בעדים ז"ל דחזקה דעדים לא חתמי אחוב א' ב"פ עד כאן לשונו דתינח כשעידי ב' השטרות אחת הן אבל כשעל כל שטר חתומים עדים מיוחדים לא שייך האי טעמא וק"ל:
(לא) מלוה על פה קודמת כו'. טעמא דסבירא לי' דכיון דשיעבוד' דאורייתא אין חילוק בבנ"ח בין מלוה בשטר חוב למלו' ע"פ והטור מסיק וכתב ע"ז דהרי"ף חולק בזה וכתב דמלו' בשטר קודמת אע"פ שהיא מאוחרת ששיעבוד שטרו הרי הוא כמכר וכשם שמלו' ע"פ אינו גובה מלקוחות מאוחרים מפני שאין להן קול כך אינו גובה מבנ"ח שנשתעבדו לאחר כן מפני שאין לה קול עכ"ל ובד"מ הכריע ע"פ רוב דעות כדעת רב האי שס"ל כמ"ש המחבר ומסיק הטור ע"ז וכתב ז"ל אבל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלו' ע"פ מאוחרת עכ"ל. והמחבר לא הוצרך לכותבו דנלמד ממ"ש דמלו' ע"פ קודמת אפילו לשט"ח מאוחרת ועמ"ש מור"ם בריש סימן זה בסוף הג"ה ראשונ' דמלוה המאוחר שקדם למלו' ע"פ מוקדמת וגבה מה שגבה גבה והוא מדברי הר"ן (שפסק כדעת הרי"ף שבכאן) בפ' מי שהיה נשוי (ריש דף תקכד) ע"ש וכדי ליישב דברי מור"ם שהביאו וכאן פסק כרב האי דפליג עם הרי"ף כתבתי לעיל שם ישוב ע"ש ובפרישה כתבתי דנרא' דמ"ש הטור כאן איירי כששעבד נכסיו לכל א' בפני עדים ובזה נתיישב מור"ם ג"כ (בס"א שהביאו) ובלה"נ מוכרחים לפרש דברי הטור כן כדי שלא תקשה עליו ממ"ש אח"כ בס"ס ט"ו תשובת הראב"ד דנרא' כסותר למ"ש לפני זה וגם כתבתי שם שהבע"ת מחלק בהדיא כן ע"ש וכמו שכתבתי בפרישה ודרישה ע"ש. ונרא' דכל הני הקדימות היינו דוקא לגבות מקרקעי בני חרי אבל לא לענין מטלטלין דכבר נתבאר בסי' זה דאפי' בשני שטרות שוין הן בגביות מטלטלין המאוחר להמוקדם משום דאין קדימה במטלטלי:
(לב) שאמר לו ואחריך לפלוני כו'. ז"ל הטור סי"ו י"א שהוא הגובה מהן דכי היכי שהן קנויים לו לענין שיכול למוכרם דקי"ל ירד הראשון ומכר אין להשני אלא מה ששייר הראשון (וכמ"ש הטור והמחבר גוף הדין לקמן סי' רמ"ח ע"ש) כך יכול לשעבדם והרמב"ם חולק וכתב דדוקא למוכרם יש בידו דאז לא נשתייר בו לשני הבא אחריו כלום משא"כ בשיעבוד דיכול זה הראשון לפדותו ונמצא ששייר לשני מידי וכל שיש לשני זכות בו לא חל שיעבודו דהראשון כ"כ המ"מ וכ"פ המחבר כאן:
(לג) אין ב"ד מגבין אותו מגוף הנכסים כו'. כן פסק הטור ג"כ כאן וע"ל סי' רמ"ח שפסק הטור בשם הרמ"ה והרא"ש דאשתו של ראשון גובה כתובת' שהוא אחר מיתתו דהראשון ועד"ר שחלקתי בין כתובה לחוב אבל המחבר משוה אותן שם ופסק שם כמו שפסק כאן:
(לד) ריבית שעלה מזמן השטר כו'. פי' משטרות של שמעון וכן הוא בתשובת רשב"א ועד"מ:
(לה) אין בדברי שמעון כלום. ע"ל סי' פ"ו ס"א שכתב מור"ם ז"ל די"א והיא תשובת מהרי"ל דיוכל שמעון לפדות משכון של עובדי כוכבים מראובן ונותן לו קרן וריבית שעלה עליו וגובה חובו מהמותר ושכן נ"ל עיקר ולא כדעת החולק עכ"ל והחולק הוא הב"י בס"ס ע"ב במחודשים סל"ח ומור"ם כתב שם בד"מ ג"כ דנ"ל כדעת היש אומרים ע"ש וכאן כתב המחבר דעת הרשב"א ומור"ם לא השיג עליו כאן לא בד"מ ולא בש"ע דשאני הכא דשמעון טוען עם ראובן בשעה שבא ראובן לגבות שטרו וא"ל שלא יגבה הריבית שלו שעלה לו על נכסי העכו"ם למפרע משעה שלוה לו שמעון משא"כ בסי' פ"ו דשמעון רוצ' לפדות המשכון וליתן לראובן הריבית עד אותו היום אלא שמכאן ולהבא לא יטול ריבית אלא יקבל ממנו דמיו קרן וריבית ליתן לו המשכון וכעין זה כתב הד"מ שם בס"ס ע"ב ע"ש:
(לו) שהרי אין ב"ח נוטל בראוי וכתב המרדכי פי"נ דמזה הטעם אין ב"ח גובה משכר פעולתו שמעולם לא בא לידו ומת ועד"מ סי"ז דכתב ע"ז דכ"פ הרמב"ן ודלא כב"י מס"ג שכתב דאי כתב לו דאקני שב"ח גובה מאותן נכסים שירשו בני הלוה מחמת אביהן ע"ש עכ"ל ועמ"ש מזה מור"ש בתשובותיו בענין שטר חצי זכר שכתב בו שיטול מהמוחזק ומהראוי דמהני ליטול במה שיפול לחמיו בירושה לאחר מותו והביא שם תשובת מור"ם דלא כ"כ והשיג עליו ע"ש ולקמן סימן ק"ז כתב הטור דב"ח גובה מהלואה שהניח הלוה לאחר מותו אע"ג דמיקרי ראוי לענין בכור כמ"ש הטור לקמן בסי' רע"ח ע"ש:
(לז) הדין עם היורשים. ה"ט משום דמוקמינן נכסים בחזקת משפחת היורשים דהן מוחזקין לו והמע"ה ועפ"ר:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |