ביאור הגר"א/חושן משפט/קד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מי שיש לו. כתובות פ' מי שהיה נשוי צ' א' צ"ג ב':
(ב) בין מטלטלים. כ"כ בת' הרמב"ן וכן משמע בתוס' ורא"ש מתירוצם אהא דערכין ותי' הא דערכין במטלטלים דשם מה שגבה גבה מ' דלכתחלה אף במטלטלין דין קדימה וערש"י בערכין ז' ב' בד"ה מה שגבה כו' ולשניה ל"ל כו' ועבתוס' צ' א' ד"ה ש"מ. עוד תירץ דהתם כו' וברא"ש שם סי"א עוד תי' וכן מ' לכאורה ברי"ף שכ' וה"מ במקרקעי כו' אבל בפ' הכותב כ' במש"ל ס"י ע"ש ולכאורה נראה דהדין כמ"ש כאן דהא כל הפוסקים כולם מדמין בע"ח ללקוחות כמ"ש הרי"ף שם בפ' מי שהיה וה"מ במקרקעי אבל במטלטלי כו' דא"ר עשה עבדו אפותיקי כו' וכ"ז שהוא בידו גובה ב"ח אף מהמטלטלין כמ"ש מיניה אפי' מגלימא כו':
(ג) אפי' אם הגיע. ערכין כ"ג א' המקדיש נכסיו כו' אע"ג דכתובה לא ניתנה כו' וההקדש קודם.
(ד) בין מלוה. כתובות שם ושם:
(ה) בין מלקוחות שם צ"ה א':
(ו) אפי' הגבו לו. ב"ב קל"ב במחלק לפניה כו' ומקולי כתובה כו':
(ז) מיהו כשבא. ירושלמי פ' מי שהיה נשוי הביאו הרא"ש שם ס"ה:
(ח) יוכל לטעון. ב"ב קי"ב ב':
(ט) י"א דאין. כמו במוכר מטלטלין קודם הזמן שאין בע"ת יוכל למחות:
(י) אבל מלוה ע"פ. כן תי' הא דערכין במלוה ע"פ וצ"ל כמ"ד שם ו' ז' מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה כו':
(יא) אא"כ גבה. כמו בלוקח דאין נפרעין כו' ושם נ' ב' הב"ע בבע"ח וגובה מהאחרון זיבורית:
(יב) ואם מכרם כו' אלא. ב"ק ח' ב' רצה מזה גובה וע"ש רש"י ד"ה רצה מלוי כו' ואינו גובה משמעון אלא משום שנשאר עוד בידו קרקע:
(יג) ואם מכרם לעכו"ם. גטין מ"א א':
(יד) וכן רם. נלמד מהניח זיבורית וכ"ש מטלטלין דעיקר שעבודו כמ"ש בכתובות פ"ו א' לבע"ח מסלקים כו' האי כי דיניה כו':
(טו) בעל חוב. וה"ה אם וכן אם הכל מדינא דמלכותא וכלישנא בתרא גטין י' ב' וכי"א בהג"ה לעיל סי' ס"ח ס"א:
(טז) ולא אמרינן. דל"ד למחאה דאין ידוע מי שיש לו חוב על בית זה שיגלו לו וע"ל סי' קמ"ג ס"ד:
(יז) במטלטלין. כנ"ל מהא דערכין ודב"ב מ"ד ב':
(יח) וכן עבדים. ב"ב שם וב"ק י"ב ב' דוקא שעשאו אפותיקי:
(יט) ולא עוד. כתובות פ"ד ינתנו ליורשין כו' רש"י שם ד"ה שכולן כו' זכו בהן היורשין כו' ושם בגמ' מאי אריא מותר כלהו כו' אלמא כיון דכבר זכו היורשין לא מהני תפיסתם:
(כ) מיהו אם. כיון דמחוסר כתיבה ומסירה כמ"ש בסנה' ל"א א' כמאן כר' דאמר כו':
(כא) לא מקרי כו'. דתפיסת מטלטלין שאני דב"ח קני משכון משא"כ בסגר חנות כמ"ש בפסחים ל"א כיון דאי הו"ל זוזי כו' ופי' הרמב"ן בשעת שומא כמש"ל סי' ק"ג ס"ו:
(כב) אבל אם לא. דטעמא דחולקין דהוה כאלו כולם מוחזקין וכמ"ש תוס' בריש ב"מ ב' א' ד"ה ויחלוקו. וכן במנה שלישי כו' ולכן אם קדם הא' ותפס זכה לכן אין מוציאין אלא בראיה:
(כג) דקי"ל. כמ"ש בס"ו:
(כד) אלא כולם שוים. ויחלוקו. גמ' שם:
(כה) וכל הקודם. כתובות פ"ד א' כל הקודם בהן זכה אע"ג דאי לא תפס ינתנו לכושל שבהן לר"ט וכ"ש היכא דשוין. רא"ש שם סי"א:
(כו) לוה וכ'. מדאמר לוה ולוה כו' וערשב"ם שם ד"ה יחלוקו:
(כז) וכל הקודם. כנ"ל בס"ו:
(כח) אבל אם. דשעבודו על לוקח כנ"ל בס"א אלא חוזר כו' משא"כ במכרו ב"ד דהוי כאלו הגבו לבע"ח מוקדם דמכירתם היינו גבייתם:
(כט) בכ"מ שאנו. שם צ"ג ב' הראשונה נשבעת לשניה ואע"פ שכולם נוטלין כ"ש כאן:
(ל) או שזכה. שם בן ננס כו' ואמרינן בגמ' כגון שנמצאת כו' וע"ש בתוס':
(לא) ואפי' אם כמש"ל סי' ע"א סי"ט:
(לב) מי שהוציא. עבה"ג:
(לג) מלוה בשטר כו'. עבה"ג. ב"ב קע"ו א':
(ליקוט) מלוה ע"פ כו'. אבל הרמב"ן חולק וכ' דמלוה בשטר קודם ואפי' תפס מלוה ע"פ מוציא ממנו וראיה ממ"ש בכתובות צ' ב' וש"מ כב"ד לא טרפה כו' ושם צ"ו וכך כחה יפה ומפ' בירו' בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי והביאו הרא"ש שם סי"ב ושם צ"ז א' בעו מיניה מר"ש מוכרת למזונות כו' ואם איתא מאי קמיבעא ליה וכי מי שי"ל על חבירו שני חובות היוצאים ביום אחד ומכרו ב"ד להגבותו א' מהם כלים יכול לטרפו בשביל האחר והא אמרי' שם צ"א ב' אבל אמרו כו' סלוקי סלקוה וה"נ שתי החובות הכתובה והמזונות זמנם שוה ורשב"א דחהו ואמר דמזונות בכל יום חיילא וליתא דא"כ אמאי אמרי' ברפי"ב מתו בנותי' כו' וברפ"ה דגיטין הוצרכו לידחוק אמאי אין מוציאין למזון כו' ועח"מ סי' ס"א ס"ז וראיותיו של רמב"ן תיקום כראי מוצק וכ"כ הרי"ף בת' וכ"כ הראב"ד וכ"ד הר"ן ר"פ מי שהיה נשוי וב"י נטה אחר הרשב"א לפי שהמ"מ כ' שמשמעות הרמב"ם נוטה לזה דחה דבריהם בשביל משמעות הרמב"ם ועבה"ג (ע"כ):
(לד) מלוה. עסמ"ע:
(לה) שנים. עבה"ג ובגטין נ' ב' אין מוציאין כו' מ"ט כו' הלא"ה מוציאין:
(לו) שהרי אין. כן למד הרא"ש סוף בכורות והרמב"ן ממתני' זו ועוד הביא ראיה מתוספתא וירושלמי והביאו הרא"ש שם ע"ש דאין הנזקין גובין מן הראוי אע"ג דככתובה בשטר דמי ועבסה"ת שמ"ג ח"ד:
(ליקוט) שהרי אין כו'. כ"כ בה"ת בשם הרמב"ן וכן הרא"ש בסוף בכורות מזה המתני' ועוד מנזקין שאין גובין בראוי כמ"ש בתוספתא וירושלמי הביאו בעה"ת והרא"ש שם אבל בה"ת בשם הרא"ש מלוניל והרא"ש בשם ר' אפרים כ' דגובה וכ' דר"ח מסתפק בדבר והוא תמה עליהם ממתני' הנ"ל ואשתמיטתיה להרא"ש דברי תוס' דב"ב קנ"ט א' ד"ה ולימרו כו' וא"ת אכתי כו' אבל אין כו' (ע"כ):
(ליקוט) שהרי כו'. עמ"ש במ"א דתוס' חולקין ע"ז וכ' משום דבמקום אבוה דאבא קאי אבל הרמב"ן כ' בפ"ח קכ"ה ב' דהיינו מטעם דאין גובה בראוי וההיא דירוש' שהביא הרא"ש בבכורות ראיה לזה דמטעם ראוי הוא דאמר כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר"א בשם ר' נסא בשחפר כו' ועוד אי כדברי תוס' ל"ל קרא כה"ג וכ"כ הרמב"ן בחידושיו וכ' ועוד ראיה ממ"ש בר"פ אע"פ תנאי כתובה כו' לשבח ול"ק ג"כ לראוי אלא דגם ב"ח לא גבו בזה וכ"מ מדר"ן דאמר יתומים שגבו קרקע כו'. ועבה"ג וכ' הטור כו' וכ"ה בש"ע סי' ק"ז ס"א ועמש"ש (ע"כ):
(ליקוט) שהרי כו'. ואין דעת הר"י מיגש כן בב"ב קכ"ה ב' דשקיל וטרי שם בכתובה אי גובה במלוה ולא כ' כלום בבע"ח וכ"כ הרמב"ן שזה דעתו מהנ"ל וכן בתוס' דפ' הכותב פ"ד א' ד"ה לכתובת כו' ובב"ב קכ"ה ב' ד"ה ואין כו' ובבכורות נ"א ד"ה ולא כו' ואזלי לשיטתייהו כמ"ש בב"ב קכ"ט א' וכ"ד הרי"ף שכ' הרי"מ שם משמו דס"ל מלוה ראויה היא בין לבכור בין לירושת הבעל וכתובת אשה וז"ש על ההיא דהכותב שם והשתא דתקון רבנן כו' גבי בע"ח כו' ולא כ' וכתובת אשה וכשיטתו והרא"ש שם הוסיף וכתובת אשה ובע"ח ועמ"ש בא"ע סי' ק' ס"ב וכ"כ בשם הר' אפרים וגם ר"ח מסתפק בזה וע' בתשובת רש"ל בארוכה ותשובת רמ"א אבל העיקר כמ"ש כאן מראיות הנ"ל (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |