אורים/חושן משפט/קה

אורים ‏ חושן משפט קה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) לא זכה. והרי הוא כאלו עדיין ביד הלוה ויש לכל המלוים זכיה בו מבלי הבדל ואע"ג דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ה"מ כשאמר לו הלוה זכי לו או שאין חב לאחרים אבל בלא"ה לא דאין לו יד לזכות לזה ולחוב לזה סמ"ע:

(ב) שכל התופס וכו'. ואפילו הוא אצלו בפקדון א"י ג"כ לתפוס בשביל אחד במקום שחב לאחרים דהרי הוא כמונח ברשות הלוה עיין כה"ג:

(ג) ואפילו עשהו שליח. דעת מהר"א ששון בתשובה דיוכל המוחזק לומר קים לי כרש"י דבעשהו שליח מהני והש"ך מחלק בין שכרו ללא שכרו ואני העליתי בתומים דאין חילוק ולעולם לא זכה ואף רש"י לא אמרו אלא בס"ד לא למסקנא גם העליתי דנראה מסתימת הפוסקים דאפילו היה אצל בעל הבית פועל ותפס משל לוה לא מהני לגבי חוב הואיל ולית ליה לפועל אצל הלוה כלום עיין שם:

(ד) הרשאה. ודעת הב"ח דבהרשאה יכול לתפוס והש"ך חולק ואני בתומים כתבתי דנראין דברי הב"ח בהרשאה דמהני מדינא כדלקמן סי' קכ"ב אבל במה דלא מהני מדינא רק מכח תקנה ושליח שוי' חד דינא אית ליה כמו שליח.

(ה) אם הלוה חייב. דעת הסמ"ע דאם חייב לתופס מאה והוא תופס בשביל אחר מאתים לאותו מנה השנית לא מהני תפיסתו דהא לא מצי לתפוס יותר מכדי חובו ומכ"ש אם באמת תפס לחובו ומבקש לתפוס הנשאר בשביל חבירו והש"ך השיג והסכים הואיל יש לו יד במקצת יש לו יד בכולו ואני בתומים הבאתי ראיה ברורה לדברי הסמ"ע ומני' אין לזוז וכ"כ המ"ב וכה"ג.

(ו) זכה בתפיסתו. נראה דוקא באומר לו זכה לי או שתופס מעצמו בלי ידיעת המלוה דזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אמר לו המלוה לך ותפס והביא לי או טול לי א"כ מגרע גרע דגלי דעתו דאין רצונו שיזכה לו ולכך לא זכה וכה"ג אמרי' גבי מציאה ועיי' לקמן סימן רס"ט ס"ו וכך הוא בגמ' וה"ה הכ' ופשוט ועיין תומים סק"א:

(ז) אם הלוה כו'. דכשהלוה מרוצה לזכות לא שייך תופס לב"ח כו' וכ' הסמ"ע בס"ק ב' ראובן ששלח שליח ליקח מגוי יין בשביל חובו והלך שליח ומשך היין והוליכו בעגלה לעיר ונתנו לשמעון שהיה הגוי ג"כ חייב לו זכה שמעון ביין ואין לראובן טענה. והן דברי רי"ו נתיב כ"ב ועיין תומים דהמחבר שהשמיטהו יפה עשה דלא קיי"ל לדינא וזכה ראובן בו תיכף ומוציאן מיד שמעון בלי פקפוק ע"ש מילתא בטעמא:

(ח) לפלוני. יהיה מי שיהיה הן ב"ח שלו או איש אחר ואפילו מתנה ולכך נאמר או תן רצה לומר למאן דא"ל לקמן סימן רכ"ה דבמתנה תן כזכי אבל למ"ד דלא הוי כזכי צ"ל זכה להדיא:

(ט) כגון שהוא גברא. ובזמן הזה דמטלטלין דיתמי משתעבדי א"י לתפוס משל חולה נוטה למות כדי שלא יעשה מטלטלין אצל בניו דמה נ"מ דמ"מ משתעבדי ואי יתומים מפסדי מטלטלין ויש חשש שימכרו או יבריחו כתבתי בתומים דתליא במחלוקת הרי"ף ורא"ש דלרי"ף דס"ל דהך דמצי לתפוס תקנתא א"א לתפוס בשל יתומים דה"ל תקנתא לתקנתא ולדעת הרא"ש דה"ל דינא יכול לתפוס בשל יתומים.

(י) דיכול השתא לקיימו. ואי דצריך לישבע בשטרו קובעים זמן מתי יבא בעל השטר וישבע על שטרו סמ"ע.

(יא) ולא מצי למימר קבעו לי זמן. רק הנתבע נשבע שכן הוא כדבריו ומחזיר לו מה דתפיס ממנו סמ"ע:

(יב) חייב באחריותו. וכתב הסמ"ע דמ"מ אם יבא המלוה לתובעו ללוה שלו אין רשות ביד הלוה לדחותו ולומר זה תפס בשבילך כי יאמר המלוה מה לי ולו מי צוהו לעשות לו כך אני תובע אותך שאתה לוה שלי ולך אח"כ ותובע אותו והב"ח חולק וכתב הואיל דהוא איירי במקום פסידא דמלוה והוא מהתקנה כמו שכתב הרי"ף א"כ כך היה תקנה שיוכל לתפוס אבל לעומת זה היה התקנה דע"י תפיסתו נפטר הלוה. ואמת לשון ב"ע משמע כהב"ח אבל מ"מ לדינא העיקר כסמ"ע ואנה מצינו תקנה זו בש"ס וכי נחדש תקנה זו מלבינו:

(יג) וי"א דאינו חייב כו'. כך הוציאה מדברי הרא"ש דכתב דיאמר הנתפס לתופס או קבל עליך אחריות או החזר לי מה שתפסת ש"מ דסתמא לאו חייב באחריות דאל"כ מה צורך לקבל אחריות ועיין תומים דכתבתי דנראה עיקר כדיעה זו דגם רמב"ם ובעה"ת מסכימים לדעת זו ודלא כב"ח דפסק עיקר כדעת העיטור:

(יד) אחריות בפירוש. זהו דעת הרב המחבר בבדק הבית וכמ"ש הש"ך דהרא"ש מודה לעיטור דמתחייב באחריות רק מ"מ יכול הנתפס לכוף לתופס קבל עליך בפירוש אחריות ולכך לא כתוב וי"א בלשון מחבר דהוא לדעתו הכל דעה אחת אמנם הרמ"א לא ס"ל ודעתו דרא"ש חולק.

(טו) בפירוש. היינו שיקבל עליו בשטר כ"כ הש"ך או י"ל אף דמתחייב באחריות אינו חל שעבודו רק משעת אונסין כדקי"ל בשומרים דאינו מתחייב רק משעת אונסין אבל כשמקבל על עצמו מעת הקבלה חל שעבודו ומאז נתחייב גם י"ל אף דמעצמו חייב באחריות היינו אחריות אונסין אבל אם הוזלו המטלטלין שתפס אינו באחריותו אבל יכול הנתבע לטעון או החזר לי ואמכרן כפי שער היוקר או קבל על עצמך יוקרא וזולא ג"כ והדין עמו כיון דתפס שלא ברשות וא"כ אין כאן מחלוקת בין עיטור ורא"ש:

(טז) נפקד שתפס כו'. אפילו ליכא פסידא כלל רק הואיל הוא בידו יכול לתופסו בשביל מלוה של המפקיד ובלא"ה משתעבד למלוה של המפקיד מדר"ן ועיין תומים דנראה דמלוה כבר הגיע זמן לפרוע אבל בתוך זמן לכ"ע א"י לתפוס:

(יז) אם אין ב"ח כאן כו'. ודעת הב"ח דבמקום פסידא רק דלא ביקש לקבל אחריות ולכך הוצרך להחזיר מ"מ אינו נעשה מטלטלין אצל בניו וכו' וצ"ע כי לא כן דעת מהרש"ל כמ"ש הב"ח ולא מסתבר:

(יח) ואם מסרו כו'. עיין תומים דהעליתי אם לית ליה נכסי ללוה דמשתעבד ליה מדר"ן אף לכתחילה יכול ליתנם למלוה שלו דהא משתעבד מדר"ן אבל אי אית ליה נכסים אין לו לכתחילה למסור אבל אי מסר אין למפקיד טענה עליו כלל:

(יט) דהא אף אם היה מחזירו כו'. אע"ג דה"ל פורע חוב של חבירו שלא מדעתו ומדר"ן לא שייך כאן כיון דאית ליה נכסי צריך לומר ה"מ כשבא להוציא מיד הלוה יכול לדחותו מי צוה לך לפרוע משא"כ כשהוא מוחזק ועיין לקמן סימן קכ"ח בהגה: ועיין תומים דכתבתי ישוב דלא תקשה מכאן למ"ש המחבר סימן קכ"ה ס"ג ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.