באר הגולה/חושן משפט/קד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ל' הטור ופשוט בכמה מקומות
(ב) תשובת הרשב"א סי' תתקכ"ט מס"כ ועיין בס' י"ו
(ג) (דברי המחבר נראין דסתרי אהדדי דכאן כתב שיש דין קדימה במטלטלים ובסעיף י' פסק להכך וסמ"ע רצה ליישב דבריו ותירץ דכאן איירי דאין הולכין אחר קדימת זמן הפרעון ובזה שווין הקרקע והמטלטלין וע"ש)
(ד) טור וכ"כ הרשב"א ובה"ת בשער ס"ה
(ה) שם סעיף ב'
(ו) שם כאוקימתא דרב נחמן לפלוגתא דבן ננס ורבנן דכ"ע מודו מה שגבה לא גבה בכתובות דף צ"ד ע"א אפי' לשמואל דאמר דפלוגתא היא יחיד ורבים הלכ' כרבים והלכ' כרבנן וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ריש פ"כ מהל' מלוה וכ"כ ה"ה שם בשם ר"ח ורבינו האי וכן הסכים הרמב"ן
(ז) תשובת הרשב"א סי' תתקנ"ט מס"ג
(ח) כדבסמוך ס' ג'
(ט) כ"כ ה"ה שם ושכ"כ הרשב"א בפרק הניזקין מהכרח הסוגיא דף נ' ע"ב וכ"כ הר"ן בפרק מי שהי' נשוי
(י) טור ס"כ כ"כ בשער מ"ג בשם הרמב"ן
(כ) שם ושם
(ל) הרשב"א בתשוב' בסי' תתקכ"ט וביאר שם דלא אמרו אלא במקום שהב"ח מוקדם מפסיד חובו מס"ב
(מ) שם ס"ג בשם תשובת אביו הרא"ש סוף כלל כ' וסוף כלל י"ח
(נ) בטור ובתשו' איתא ל' יום והמחבר כתב יום אחד משום דלענין מנהג דינא דמלכותא אין נפקותא בזה אלא שהמעשה הי' שהכריז ל' יום
(ס) שם ושם
(ע) בתשו' הרמב"ן ס"י מסיק ☜דאם הכריזו הקהל דאף מי שלא ישמע יפסיד הרשות בידם דהפקר ב"ד הפקר וכתב עוד שם "דאם נתן זכותו לקטן אין מאבדין זכות הקטן אף שהוא עשה שלא כדין סמ"ע
(פ) שם וכ"כ הרמב"ם בפ"כ מה' מלוה דין ג' וכתב ה"ה זה מוסכם מכל הפוסקים ומבואר בהלכות במי שהי' נשוי מימרא דרבא עשה שורו אפותיקי ומכרו וכו' ב"ב דף מ"ד ע"ב.
(צ) בתשובות להרמב"ן סימן ס"א מחס"ה
(ק) טור ס"ה בשם תשובת אביו הרא"ש כלל פ' סי' ג'
(ר) פי' גם הוא גובה מחצה מהמטלטלים
(ש) שחייב שמעון לשלם אם לא ימצא ממה לגבות
(ת) טור ס"ו וכ"כ ש"פ מימרא דרבא ב"ב שם
(א) כך פי' הב"י דברי הטור ממ"ש בת' הרמב"ן סי' ס"א מת' הרשב"א שהביא שם וכתב ושים עיניך ולבך בזה שכמה גדולים ראיתי שטעו
(ב) מסקנת הגמ' ב"ב דף קנ"ז ע"א
(ג) טור שם כ"כ בה"ת בשער מ"ג
(ד) כתב הב"ח בשם מהרש"ל שמחק תיבת אגב ושכן מצא בס' מדויק שהגיה גדול וכמ"ש הטור וחזר וקנה לא פי' כלום והרב ב"ח כתב ליישב הגי' ע"ש והסמ"ע הגיה באגב ודאקנ' וחזר וכו'
(ה) שם ס"ז וכ"כ הרמב"ם רפ"ג מה' מלוה ממסקנת הגמ' דב"ב דלעיל
(ו) ל' הרמב"ם שם
(ז) שם ושם וכתב ה"ה זה אינו מבואר בגמ' בביאור אבל נראה הוא בטעמו שלא אמרו ב"ח מה שגבה לא גבה אלא בב"ח מאוחר אבל בשוויין דברי הכל מה שגבה גבה
(ח) ל' הרמב"ם שם דין ב' וכ' ה"ה זה מבואר בפ' מי שמת (שם) שלא אמרו אלא בששתי ההלואות קודמת לקנייה ומבואר בהלכות בפ' מי שהי' נשוי וכ"כ הטור ס"מ וכתב הב"ח שנ"ל ☜דה"ה לוה וכתב לו דאקנ' וחזר ולוה מאחר ולא כתב לו דאקני ואח"כ קנה נמי לקמא משתעבד
(ט) שם ושם משנה כתובות דף צ"ג ע"ב וכ' הרי"ף שם דלא אמר שמואל בשני שטרי הלואות ביום א' שודא דדייני (כתובות דף צ"ד ע"א) אלא במתנות ומכירות אבל בהודאות והלואות אפי' שמואל מודה לרב דיחלוקו
(י) מבואר במ"ש סוף סעיף ו':
(כ) טור ס"י בשה"ר יונה וקאי אמ"ש בסוף סעיף ו' וכל הקודם יגבה וכו'
(ל) כהכרעת הרא"ש שם ובשמו
(מ) רמב"ם שם דין ד' כ"כ הטור סי"ח בשמו וכתב ה"ה שם שאלו החלוקים נזכרו בביאור שם בהלכות פ' הכותב
(נ) דוקא בשלא כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי ה"ה שם ומבואר במש"ל סעיף ה'
(ס) כ' ה"ה☜ כל היכא שבעלי חוב מוקדם ומאוחר חולקים אף לוקח נוטל חלקו ואין ב"ח טורף הכל וכו' וזה פשוט וכ"מ כתב בשם התוס' והרמב"ן ז"ל ומוכרח הוא
(ע) שם כסברא הראשונה וכתב ה"ה חלוקה זו כדעת ההלכות שבפ' מי שהיה נשוי שפסקו כרבי ברייתא (שם דף צ"ג ע"א) ושם נתבאר דין חלוקה זו בביאור ארוך וכו' ועל דעת זו הסכימו רבים מהאחרונים ז"ל וכדברי ההלכות אנו עושין ומפיהן אנו חיין וכ"נ מדברי רבינו בפכ"א מה' מלוה עכ"ל ובפכ"א מה' אישות וכ"כ הטור שלזה הסכים הרא"ש
(פ) בה"ת בשער מ"ג לדעת הרי"ף דלא מהני נאמנות במקום שחב לאחרים וכ"כ בת' מיימוני לס' משפטים סי' מ"א וכ"כ הרא"ש בפ' נערה שנתפתתה
(צ) טור סי"ב נלע"ד שלמד דין זה ממימרא דרבא האי מאן דנקיט וכו' ב"ב דף קע"ב ע"א
(ק) שם סי"ג בשם רב האי ולזה הסכים הרשב"א בת' סי' תתקי"ד דהא למ"ד שעבודא דאורייתא מדינא מלוה על פה טורפת מן המשועבדים אלא חששו חכמים לתקנת הלקוחות משום דל"ל קלא הא לגבי מלוה שבכתב אדינא מוקמינן ליה והיא קדמה לו בזמן וקודמת לו לגוביינא דקי"ל כמ"ד שעבודא דאורייתא וכו' (ב"ב דף קע"א ע"ב)
(ר) אבל אם קדם המאוחר וגבה בזה אמרינן מה שגבה גבה וכמ"ש הרמ"א לעיל סי' א' וכ"כ הרשב"א שם בתשו'
(ש) רמב"ם בפ"ב מה' זכייה ומתנה די"א וכ"כ הטור בשמו הט"ז וכתב ה"ה זה לא מצאתי מבואר ומ"מ נראה שפשוט הוא וכו'
(ת) תשו' הרשב"א מחודשים ס' ח'
(א) וביאר שם לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי פוסק לזון את בת אשתו (כתובות דף ק"א ע"ב) שניזונית מנכסים משועבדים אע"פ שהמזונות דבר יום ביומו נתחייב בהם וכו'
(ב) משנה ב"ב דף קנ"ז ע"א וכב"ה דאמרי הנכסים בחזקתן כלומר בחזקת יורשים אין ב"ח גובה מהם
(ג) וכתב המרדכי פ' י"נ דמזה הטעם אין ב"ח גובה משכר פעולתו שמעולם לא בא לידו ומת וכ' הטור בסי' ק"ו דב"ח גובה מהלואה שהניח הלוה לאחר מותו אע"ג דמיקרי ראוי לענין בכור כמ"ש לקמן בסימן רע"ח
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |