אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/כב

יום חמישי כ אב - מסכת סוכה דף כב

היתר "יזכירנו חבירו" בגזירות חז"ל

עליית שנים לסוכה העשויה על גבי אילן ביום טוב

תנן (סוכה כב:): העושה סוכתו... בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב. ופירש רש"י: ואין עולין לה ביום טוב, דגזור בה רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש. מבואר במשנה שאם עשה סוכה בראש האילן או על גבי גמל באופן שאם יעלה אליה ביום טוב הרי הוא משתמש באילן או בבעלי חיים, אין עולין לה ביום טוב כיון שגזרו חכמים שאין עולין באילן ואין משתמשים בו מחשש שמא יתלוש.

ובשו"ת בית שערים (או"ח סימן של) רצה לחדש שמותר לשנים לעלות יחד לסוכה זו. דהנה במשנה בשבת (יא.) שנינו: ולא יקרא לאור הנר. ובגמרא (יב.) שמא יטה [- להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת. רש"י במשנה]. ומדייקת הגמרא (יב:): חד הוא דלא ליקרי, הא תרי שפיר דמי. ומקשה הגמרא: והתניא לא אחד ולא שנים. על כך מיישב ר' אליעזר ואומר: לא קשיא, כאן בענין אחד כאן בשני עניינים. ופירש רש"י: הא תרי שפיר דמי - שאם יבוא להטות יזכירנו חבירו. בשני ענינים - בשתי פרשיות, הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו [- ולא יזכירנו]. מבואר בגמרא שלמרות גזירת חכמים שלא יקרא לאור הנר מחשש שמא יבוא להטות את הנר, מכל מקום אם חבירו עמו באופן שחבירו ישים לב למעשהו, מותר - כיון שחבירו יזכירנו.

וכן פסק השו"ע (סימן ערה סעיפים א-ב): ואין קורין בספר לאור הנר... שמא יטה... ודוקא אחד אבל שנים קוראים ביחד שאם בא האחד להטות, יזכירנו חבירו. והוא שקורין בענין אחד שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו, אבל בשני עניינים לא.

קושיית מהרי"ל שנתיר רכיבת שנים על גבי בהמה משום 'יזכירנו חבירו'

והמגן אברהם (סק"ה) הביא קושיית מהרי"ל דאם כן יהיו שנים מותרים לרכוב על גבי בהמה בשבת, שהרי כל טעם הגזירה שמא יבוא לחתוך ענף מן האילן כדי להנהיגה, וכיון שהם שנים אם יבוא לחתוך זמורה יזכירנו חבירו.

יישובי המגן אברהם שלא התירו בדבר הרשות ושיש חשש שיחתוך זמורה קודם הרכיבה

והנה מלבד איסור קריאה לאור הנר, מבואר במשנה שם שאף אין פולין [- בודקים בגדים להסיר הכינים מעליהם] לאור הנר, והוא מאותו טעם שמא יטה. וכתב הב"ח שכל היתר הגמרא שלשנים מותר כיון שהאחד יזכיר את חבירו, אינו אלא לגבי קריאה אבל לגבי לפלות כלים אסור אפילו לשנים. וכתב המגן אברהם שלדברי הב"ח לא קשה מידי קושיית המהרי"ל שיותר לשנים לרכב על גבי בהמה בשבת, שהרי לא התירו משום כך אלא בקריאה אבל במילי דרשות לא. והיינו שכל ההיתר הוא לגבי קריאה באופן שקורא דברי תורה ומקיים בכך מצוה, אבל במילי דרשות כמו רכיבה על גבי בהמה ליכא להיתר זה ולא סמכו על כך שחבירו יזכירנו.

ועוד יישב המגן אברהם שהחשש אינו שיחתוך זמורה בשעה שירכבו על גבי הבהמה, שעל זה שייך לומר שאם ירכבו שנים האחד יזכיר את חבירו. אלא החשש הוא שאם נתיר לו לרכב על גבי בהמה, יחתוך זמורה קודם שישבו לרכב. וכעין שגזרו חכמים שאסור לשוט שמא יעשה לו חבית של שייטין, ולגבי חשש מוקדם זה שמא יחתוך לו זמורה כדי שיוכל להנהיג את הבהמה, פשוט שלא מהני מה שאחר כך ירכב עם חבירו על גבי הבהמה. וסיים המג"א: וכן עיקר.

ולפי זה כתב הבית שערים לגבי סוכה שבנאה על גבי אילן, אף שנפסק במשנה שאין עולין לה ביום טוב מטעם שאסור להשתמש באילן, מכל מקום מותר לשנים לעלות, שהרי אם יבוא לחתוך זמורה יזכירנו. ואף שלגבי רכיבה על בהמה בשבת לא אמרינן סברא זו, אך כבר ביאר המג"א טעם הדבר, או כיון שדוקא קריאה התירו שהיא מצוה אך לא ברכיבה על גבי בהמה, או שדוקא בקריאה התירו כיון שכל החשש הוא בזמן הקריאה ובאותה שעה חבירו עמו, משא"כ ברכיבה על בהמה שיש חשש מוקדם שמא יתלוש ענף קודם הרכיבה לצורך הרכיבה העתידית. וטעמים אלו לא שייכים לגבי סוכה על גבי אילן, שהרי היא מצוה ודמיא לקריאה, וגם בהשתמשות באילן החשש שמא יתלוש אינו אלא בשעה שהוא על גבי האילן ובשעה זו הרי חבירו עמו.

קושיית המחצית השקל בשם תוספת שבת שיש קריאה של רשות ורכיבה של מצוה

ובמחצית השקל הביא לדברי התוספת שבת (סק"ד) שתמה על עיקר חידושו של המגן אברהם, שמבואר לכאורה בדבריו שכל ההיתר לקרוא לאור הנר בשניים הוא דוקא בקריאה של מצוה, ואילו קריאה של רשות אסורה. ולהיפך איסור רכיבה על גבי בהמה יהיה דוקא ברכיבה של רשות, ואילו ברכיבה של מצוה יהיה מותר. וזה תמוה דאם כן מדוע נקטו כדבר פשוט שקריאה לאור הנר בשנים מותרת וברכיבה אסורה, והלא יש רכיבה דמצוה כגון להביא לולב ושופר וכדומה, ויש קריאה של רשות כגון לקרות באיגרת רשות. [ובמוסגר נכתב שם: לענ"ד אגרת לא הוי רשות גמור, דהא מהאי טעמא הותרה הקריאה שמא כתב בו דבר הצורך לנפש... אם כן אין זה רשות. וכן אם כתב בלשון הקודש שיוכל ללמוד ממנו לשון הקודש, גם זה אינו רשות].

וצריך לומר בכוונת המגן אברהם שאין כוונתו לחלק ולומר שלא התירו לקרוא לאור הנר בשנים אלא בקריאה דמצוה, שלא מצינו כן בשום מקום. אלא שדרכם של חכמים להשוות מידותיהם וכיון שרוב קריאה המותרת בשבת היא קריאה של מצוה, לפיכך התירו תמיד לסמוך על חבירו שיזכירנו. ולהיפך, כיון שסתם רכיבה רכיבה של רשות היא, לפיכך אסרו לעולם לרכב על גבי בהמה שמא יתלוש ולא סמכו שיזכירנו חבירו.

איסור עשיית דין בשבת שמא יכתוב ואף שהדיינים יזכירוהו

והנה נראה להוכיח שב' יישובי המגן אברהם צריכים זה לזה, וכמו שיבואר. ​דהנה דינא הוא שאין דנים בשבת שמא יכתוב. והקשו האחרונים מדוע אסור עשיית דין מחשש זה, הלא מבואר לגבי איסור קריאה לאור הנר שמא יטה, שאם שנים קוראים יחד שרי, כיון שאם יבוא האחד להטות יזכירנו חבירו. ואם כן הוא הדין לענין עשיית דין, נימא שאם יבוא אחד הדיינים לכתוב את הכרעת הדין, יזכירנו חבירו שאסור לעשות כן.

ובאמת החתם סופר (שבת קנז.) עמד על שאלה זו ורצה לחדש שלא אמרו טעם איסור זה אלא רק לגבי יחיד מומחה הדן יחידי, שבו אכן יש חשש זה שמא יכתוב כי אין אחר עמו שיזכירנו שהדבר אסור. ואמנם מה שאין דנים בשבת אף בבית דין של שלשה הוא מטעם אחר, משום שנראה כישיבת בית דין לענין עונשין האסורה בשבת מהכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".

ובחידושי הרי"ם (חו"מ סימן ה) יישב הקושיא על פי דברי המגן אברהם הנזכרים ביישוב קושיית מהרי"ל מדוע לא חילקו חכמים להתיר לשנים לרכב על בהמה בשבת, דאם יבוא האחד לחתוך זמורה יזכירנו חבירו. וכתב המגן אברהם (ביישובו הב') שיש לחלק בין חשש שמא יטה שאינו שייך אלא בעת הקריאה בזמן שחבירו עמו, ובין חשש רכיבה על גבי בהמה שיש לחוש שמא יחתוך זמורה קודם הרכיבה. ולפי זה יישב החידושי הרי"ם שגם בשלשה שישבו לדון יש לחוש שמא אחר שיפסקו את הדין וילכו כל אחד למקומו, ישב אחד מהדיינים ויכתוב את הפסק ואין אחר עמו להזכירו.

אמנם כל יישוב זה הוא רק ליישובו השני של המג"א, אך ליישובו הראשון שהחילוק בין איסור קריאה לאור הנר ובין איסור רכיבה על גבי בהמה הוא, שלא התירו בשנים אלא קריאה שהיא מצוה, עדיין יקשה, שהרי אף עשיית דין היא מצוה.

דעת הגן המלך שאין מועיל שומר בהעלאת בשר על שולחן שאוכל בו חלב

ומאידך, יש אופן שבו נצטרך ע"כ ליישובו הראשון של המגן אברהם, והוא מה שהביא רבי עקיבא איגר (הגהות על השו"ע יו"ד סימן פח) על המבואר שם בשו"ע (ס"א) שאפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על שולחן שאוכל עליו גבינה, שלא יבוא לאוכלם יחד. וכתב רעק"א בשם ספר גן המלך (אות עא) שלא מהני לענין זה להעמיד אצלו שומר שישגיח עליו. ולא פירש לנו הטעם ומאי שנא מגזירת שמא יטה שמהני שומר.

והנה אם נחלק בין רכיבת בהמה לקריאה לאור הנר שלא התירו רק באופן שהחשש הוא רק בשעה שיש שומר, אם כן אף כאן - בבשר בחלב - החשש הוא רק שמא יאכל בשעה שיושב על השולחן ובשעה זו יש עמו שומר, ומדוע לא נתיר לו לאכול עם שומר. וע"כ צ"ל כיישובו הראשון של המגן אברהם שלא התירו אלא בקריאה שהיא מצוה משא"כ ברכיבה על גבי בהמה, והוא הדין לענין אכילת חלב כשיש עמו בשר על השולחן, אין בכך מצוה ולכן לא התירו. באופן שנמצא ששני יישובי המגן אברהם צריכים זה לזה.

ובנחלת צבי (או"ח סימן תלב) כתב לענין בדיקת חמץ שאם אמר לאחר תן דעתך להזכירני מהני. ולמד דין זה שמהני שיזכיר לו אחר מדין דשמא יטה. ואף זה יבואר לב' יישובי המגן אברהם כיון שבדיקת חמץ דבר מצוה הוא וכן החשש שישכח לבדוק אינו אלא בשעה שיש עמו שומר ולכן שרי.

יישוב התוספת שבת שאין לדמות גזירות חז"ל זו לזו

ובתוספת שבת שם יישב עיקר קושיית המהרי"ל באופן אחר, וז"ל: אבל האמת יורה דרכו דבלאו הכי עיקר הקושיא אין לו שום מקום. דכבר נודע דאין לדמות גזירות חז"ל זו לזו, אם כן יש לומר דדוקא הכא הוא דשרינן בב' בני אדם, כיון דבלאו הכי הוא חששא רחוקה דשמא יטה כיון דמיירי בשמנים ופתילות הכשרים. אלא משום דבדברים הצריכים עיון החמירו חז"ל, ולכן לא החמירו בשנים מטעם דאף אם יבוא להטות יזכירו חבירו. אבל בשאר מקומות לא סמכו על זה להתיר בשביל טעם זה. נמצא שלדברי התוספת שבת כלל אין היתר זה דשנים אלא בגזירת שמא יטה לחוד. ולפי זה אף בסוכה על גבי אילן יהיה אסור גם לשנים לעלות אליה ביום טוב.

פלפול בטעם שנקטה המשנה לשון רבים - "שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן"

בספר חידושי סוגיות ושו"ת בית שערים (ח"ג) מובא משו"ת שיבת ציון בכת"י מה שהביא בשם אבי בעל בית שערים "הה"ג החריף מוה"ר יצחק יעקב ז"ל", ביישוב קושיית האחרונים מדוע נקטה המשנה הראשונה בש"ס (ברכות ב.) "מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" בלשון רבים.

ויישב, דהנה התוספות שם (ב:) הקשו על הזמן המובא בברייתא שם משעה שהעני נכנס לאכול פתו, אימתי יקרא העני, הלא כיון שבא זמן קריאת שמע אסור להתחיל בסעודה. והקשה המהרש"א מדוע לא הקשו כן התוספות על גוף המשנה שהזמן שהכהנים אוכלים בתרומתן הוא מצאת הכוכבים, וכיצד יאכלו בתרומתן בשעה זו והלא הגיע זמן קריאת שמע ואסורים לאכול.

ועל פי זה יישב הגאון הנ"ל שלכך נקטה המשנה לשון רבים, להורות שמדובר באופן שכמה כהנים אוכלים יחד וכיון שכן יכולים להזכיר אחד את חבירו, וכמו שכתב המגן אברהם שהיתר זה של "יזכירנו חבירו" הוא היתר כללי בכל גזירות חז"ל. וכאן הרי החשש הוא רק בשעת האכילה ואף אכילת תרומה היא מצוה (עיין פסחים עג.). ולכן לא הוקשה לתוספות כיצד יאכלו והלא הגיע זמן קריאת שמע, וכל קושייתם היא כיצד עני יכול לאכול פתו, שאף אם יעמיד שומר לא יועיל לו כיון שאין אכילתו מצוה.