חתם סופר/שבת/קנז/א

חתם סופר שבת קנז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מפירין נדרים בשבת. מבואר התם בנדרים דצריך לשנוי ולומר טלי אכלי וטלי שתי. ומסקינן שם דבהרהור בלבו סגי. ויש בזה ג' שיטות. להרמב"ם לא מהני הפרה בלב. אך הכא לאו הפרה היא אלא כפי' שהבעל כופה אשתו טלי אכלי על כרחך ולזה צריך שיהרהר גם בלבו שמבטלו ותרווייהו צריכא הרהור ואמירה. ושיטת הר"ן דהרהור היא הפרה ממש בצירוף לשון טלי אכלי. ושיטת הר"א ממיץ שברא"ש שם דהרהור לחוד מהני וטלי אכלי הוא רק הודעה בעלמא. ולכאורה קשה לדבריו א"כ אמאי מותר שלא לצורך שבת לומר טלי אכלי משום דאם לא עכשיו אימתי ז"א הא סגי' בהרהור ובשבת הרהור מותר לריב"ק דקיי"ל כותי' לעיל ק"ן ע"א וצ"ע לכאורה. אמנם המעיין בלשון הרא"ש בפי' שם יראה דנזהר מזה שכ' האי הרהור היינו דיבור קליש כמו מחשבת פיגול ע"ש ולק"מ:

ונשאלין לנדרים ולא תנן שואלין כמ"ש תוי"ט משום שהחכם צריך לחקור ולשאול את הבעלים ע"ש משמע דאתי' כמ"ד אין פותחין בחרטה. והנה התם בנדרים הוה סבר ר' יוסף למימר דוקא ביחיד מומחה ולא בג' הדיוטות ואמר אביי הואיל ופותחין בחרטה ושרי אפי' בלילה ומעומד לא מחזי' כדין. וצ"ע לכאורה כיון דבפ' משילין משמע דדין אסור משום שמא יכתוב א"כ בשלשה לא ה"ל למיגזר דמידכרי אהדדי כמו שמה יטה ועיין לעיל קמ"ז ע"א פירש"י ד"ה אבל עשרה בני אדם וכו' ע"ש וא"נ נימא לא פלוג רבנן באיסור דין בין יחיד מומחה דשייך שמא יכתוב לשלשה הדיוטות מ"מ איך ס"ד דרב יוסף למיסר בתלתא היכי דמותר ביחיד מומחה יציבא בארעא וכו'. וע"כ נ"ל מזה הכרח להירושלמי דמייתי בס' החנוך פ' ויקהל ורמב"ם בס' המצות וחיבורו דאין עונשין בשבת מדכתיב לא תבערו אש ועיין ש"ע ומג"א סי' של"ט ורצה הקב"ה שינוחו החוטאים בשבת ע"ש. נמצא לפ"ז ב"ד של ג' נאסר משום דמחזי כדין עונשין שאסור מן התורה בשבת ויחיד מומחה דלא שייך דין עונשין רק דיני ממונות מ"מ אסור משום שמא יכתוב ובהכי מיירי סוגי' דפ' משילין ומיושב קושי' תוס' שם אפירש"י מש"ס דסנהדרין ע"ש. והכא בשמעתין הוה סבר ר"י למימר דוקא ביחיד דליכא אלא משום גזירה שמא יכתוב הקילו לצורך שבת אבל בג' דמחזי כדין דיני עונשין דחמיר טפי אסור אפי' לצורך שבת ואמר אביי כיון דמותר בלילה וקרובים שוב לא מיחזי כדיני עונשים:

איבעיא להו וכו'. מלשון ש"ס משמע דלישנא קמא בעי לי' אפי' אי הפרת נדרי' רק כל היום מ"מ מספקא לי' אי מפירין שלא לצורך שבת ולא משמע כן מפירש"י אבל לכאורה י"ל כנ"ל. ותלי' הספק כך במ"ש רא"ש שם ב' טעמים א' דמיחזי כדין או משום מצוא חפצך ואי הטעם משום חפצך א"כ חפצי שמים מותרין וכיון דכל הנודר כאלו בנה במה ה"ל חפצי שמים להתיר אפי' שלא לצורך שאם לא עכשיו אימתי אבל אי אמרינן הטעם משום דין לא התירו שלא לצורך דהעמידו דבריהם במקום מצוה וכמ"ש תוס' לעיל ק"ב ע"ב ד"ה ומדבריהם וכו'. ורק לצורך עונג שבת התירו טפי כמ"ש תוס' עירובין ל' ע"ב ד"ה לא נחשדו וד"ה אלא לסומכוס וכו' ע"ש. והא"ש דרב אשי מייתי והאנן תנן הפרת נדרים וכו' אלישנא בתרא ולא אלישנא קמא והיינו משום דלישנא קמא קבעי אפי' למ"ד כל היום וכנ"ל:

אמנם התם בנדרים קאמר רב אשי דמתניתי' מוכח דמפירין שלא לצורך דהא כל סמוך לחשכה שלא לצורך הוא ואפ"ה מפירין ותפשוט אפי' ללישנא קמא. ומיהו שמעתין לא ס"ל הך דיוקא וטעמא נ"ל משום דאפשר לומר סמוך לחשכה נמי התירו לצורך סעודת מוצאי דהוה מצוה כדלעיל קי"ט ע"ב וכעין שכ' ר"ן ס"פ אלו קשרים שהתירו קניבת ירק ביה"כ משום סעודת מוצאי יה"כ שהיא מצוה וע"ש תוס' ד"ה ליתבע וכו'. וה"נ י"ל הכי ומשו"ה לא חש בשמעתין להאי דיוקא. ובהכי מתישבא תיובתא דש"ס נדרים ע"ט ע"א מתיב רבא וכו' וי"ל ר' חנניא ס"ל כנ"ל ולא חש לדיוקא דמתני'. וכן צ"ל להירושלמי דמייתי רשב"א בנדרים דס"ל לת"ק דר"א בר"ש מיום ליום קאי לומר בנשתתק יש לו פנאי וכו' אחר שיתרפא משיתוקו. וא"כ להירושלמי ע"כ אין מפירין שלא לצורך דכיון שאסרו רבנן להפר בשבת ה"ל כנשתתק ומ"מ לא קשה מדיוקא דהך מתני' די"ל כנ"ל דסמוך לחשכה הוה נמי לצורך מוצאי שבת:

ועיין לעיל קי"ט ע"ב שם מבואר חמין מוצאי שבת מלוגמא פירש"י לרחוץ ולשתות ועיין לעיל קנ"א ע"א אם יש אדם חשוב וכו' באמבטי קטנה וכו' א"כ י"ל לקמן עולא איקלע לבי ריש גלותא וכו' י"ל שחשש לפריצותא דעבדי דבי ריש גלותא ומדד האמבטי אם היא באופן שיכולין להחם עשרה עבדים וכו' ויכול לרחוץ למוצאי שבת מיד וה"ל מדידה של מצוה ואפ"ה קאמר לי' דלא מצוה מי אמרו משום דהלכה קיי"ל כסתמא דנדרים דלצורך מוצאי שבת לא מיקרי צורך ואסור להתיר נדרים לצורך מוצאי שבת. ומוכח דמותר להפר אפי' שלא לצורך כלל וכסתמא דש"ס נדרים שם:

וצריך להבין לש"ס דילן והירושלמי דלית להו הך דיוקא א"כ אמאי תנן ליל שבת. וי"ל כמ"ש הרא"ש דקמ"ל היום הולך אחר הלילה כליל שבת ויומו. ויש להסביר הדבר משום דכתיב מיום אל יום הוה סד"א מהתחלת יום זה היינו עמוד השחר עד עמוד השחר דלמחר היינו מיום אל יום קמ"ל מתני' דלא. וטעמא צ"ל משום דסמוך לפ' מועדים דינו כמועדים כולם שהמה כליל שבת ויומו מערב עד ערב תשבתו שבתכם ומיום אל יום לדרשא אחרת כבש"ס נדרים ומשו"ה תנן במתני' נדרה לילי שבת להורות דמחשבינן יומו של נדרים כליל שבת ויומו וכפי' הרא"ש הנ"ל:

ורש"י בחומש פ' מטות פי' מיום אל יום לאפוקי מעת לעת והקשה הרא"ם מספרי דפליגי ת"ק ור"ש בן יוחאי וס"ל מיום אל יום היינו מעת לעת ע"ש והקשה צדה לדרך אהרא"ם מ"ט שביק ש"ס ערוך דנדרים ע"ו ע"ב ומקשה מספרי. ולכאורה י"ל דרש"י בחומש פי' למאן דדרש טעמא דקרא וא"כ לכאורה רחמנא היכי יהיב זימנא כל יום שמעו להתישב בדבר אם להפר ואם להקם וא"כ מיום שמעו לחוד נמי הסברא נותנת שיהי' לו זמן מעת לעת דאיך יתכן שזה יהי' לו זמן כ"ד שעות להתיישב בדבר ולזה יהי' לו זמן רגע בין השמשות זהו נגד הסבר' אע"כ ה"א ביום שמעו מעל"ע קמ"ל מיום אל יום דוקא כל היום ותו לא כפירש"י בחומש. וש"ס דנדרים אזיל למאן דלא דריש טעמא דקרא וא"כ סתמא ביום שמעו עד שתחשך ומיום אל יום מעת לעת ולק"מ אפירש"י בחומש משו"ה הוצרך הרא"ם להקשות מספרי דרשב"י בעצמו דדריש טעמי' דקרא בעלמא ס"ל הכא מיום אל יום מעל"ע ודלא כפירש"י בחומש ומיושב קושי' צדה לדרך על הרא"ם:

ומ"מ נ"ל ליישב פירש"י דס"ל הא דדריש רשב"י מיום אל יום מעל"ע משום דס"ל כש"ס דילן דהוה סד"א ביום שמעו ולא בלילה קמ"ל מיום אל יום אפי' בלילה ולעולם מסברת טעמא דקרא יפר מעל"ע וכנ"ל. והנה למידרש ביום ולא בלילה כ' תוס' בסוכה דאינו דרש פשוט כל כך וא"כ הני מילי למ"ד אין פותחין בחרטה ופסול ע"י חכם היתר נדרים בלילה ולהכי הוה סד"א גם הפרה פסול בלילה לכן איצטריך מיום אל יום ולעולם לר"א בר"ש דש"ס ולרשב"י בספרי מעל"ע מטעמא דקרא כנ"ל. אך רש"י ס"ל כמ"ד פותחין בחרטה ואין שום מ"ד לפסול בלילה וביום שמעו ה"א מעל"ע למאן דדריש טעמא דקרא ומשו"ה כתיב מיום אל יום לאפוקי מהך סברא וכפירש"י בחומש ומיושב קושי' הרא"ם. הקצרתי וק"ל. וא"ש גי' הר"ן אין הלכה כאותו הזוג ומייתי עלה דשדי גירא דאין פותחין בחרטה דממילא מוכח דמיום אל יום ממעט מעל"ע וכצ"ל לפירש"י בחומש וכאותו זוג:

ועיין לעיל מ"ו ע"ב מתיב רמי בר חמא וכו'. וקשה לכאורה דלמא אה"נ דהוה מוקצה אסור באכילה ליומי' ומ"מ מפירין אפי' שלא לצורך שבת. וי"ל דרמי בר חמא הא קא פריך לר"ש דמוקצ' ולרשב"י לשיטתו מעל"ע ס"ל וממילא לצורך אין ושלא לצורך לא. ומיושב נמי מה שקשה לכאורה דלמא מיירי שנדרה בשבת עצמו ולא הוה מוקצה בין השמשות. וי"ל ס"ל רישא דומיא דסיפא דמיירי ביש לו פנאי ואפ"ה מותר לצורך וריש' נמי בהי' לו פנאי וידע הבעל בע"ש ושמע ולא היפר ואין לו פנאי להפר אחר שבת אפ"ה שלא לצורך דלמ"ד מעל"ע לא פלוג רבנן וזהו סברת פסקי תוס' דשמעתין ע"ש ועיין חי' רשב"א דשמעתין. מ"מ מוכח מזה שכבר הי' מוקצה בין השמשות ואפ"ה שרי ושפיר פריך. ומיושב נמי קושי' תוס' ד"ה מי יימר וכו' שהקשו בשלמא בבכור איכא איסורא להזדקק אבל הכא פשיטא שיזדקק והא"ש כיון שמיירי שכבר שמע מבע"י ולא הפר הא קמן שאין רצונו להפר ומי יימר שישתנה דעתו. ועד"ז י"ל בשמעתין דקאמר להכי פלגינהי הואיל וצריך ב"ד וקשה מה ענין דין זה להלכות שבת. וי"ל במאי דקאמר ש"ס לשון ב"ד ולא אמר צריך מומחה מרמז לנו דינו של אביי דבשלשה נמי מתירין בשבת ודלא כרב יוסף. וי"ל אי הוה תני חד בבא ה"א האי נשאלין היינו שאלה על ההקם ועיין ר"ן נדרים ס"ט ע"א ד"ה בעי רבה וכו' אבל שאלה על נדר לא משום דבג' מתחזי כדינא וכדס"ד דרב יוסף ומדאסר בג' ממילא אסור נמי ע"י יחיד מומחה משום דה"ל מוקצה מי יימר דמזדקק לי' דליכא למימר מזדקקי לי' ג' הדיוטות דהא הוה ס"ד דאסור בג' הדיוטות ונשאלין דמתני' ה"א נשאלין על ההקם דהיא ע"ד בעלה נדרת ולא מקצה מדעתה הכי הוה ס"ד משו"ה פלגינהי לתרי בבי לומר דנשאלין ממש קאמר משום דגם בב"ד של ג' יכול להפר וכאביי דלא כרב יוסף ולא הוה מוקצה וק"ל:

הלקטי קטנה היתה. נ"ל שיטת רש"י אע"פ שאין זה כוונתו ושיטתו ע"פ מ"ש תוס' בסוכה י"ח ע"א ד"ה אין לבוד וכו' דהכא מיירי כשהאויר הולך ע"פ כולו והסכך נחלק לשנים עכ"ל. כוונתם מבואר דבפחות משלשה בודאי יש לבוד לכ"ע אם אין האויר הולך ע"פ כולו ורק כשהאויר ע"פ כולו ס"ל להך מ"ד אין לבוד וא"כ למסקנא דטומא' הילכתא גמירי לי' י"ל כי האי גוני דלא עדיף טומאה למסקנא משארי מילי להך מ"ד. וסברא זו רמוזה בשם גדול בסוף ס' חזון נחום. וכ' ריטב"א שם בסוכה דטפח בטומאה הוה כג' טפחים בעלמא ומזה לא מיירי ש"ס רק מפחות פ"ט. נמצא לפ"ז בטפח אפי' אינו ע"פ כולו אין לבוד דה"ל כג' טפחים בעלמא ובפחות מטפח יש לחלק אי הולך ע"פ כולו הילכתא גמירי לי' דאין לבוד באמת ואין הולך ע"פ כולו יש לבוד. והכא לא הלך ע"פ כולו אלא בצד א' ע"ג נגד חלון המאור וע"כ מדדו אי פ"ט אינו מביא הטומאה אע"ג שהסדק לא הלך ע"פ כל הגיגית אך כשאינו פ"ט כיון שאין הסדק הולך ע"פ כולו ה"ל כלבוד ומביא הטומאה לחלון שתחתיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף