ב"ח/אורח חיים/רעה

ב"ח ‏ אורח חיים רעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין פולין וכו' משנה פ"ק (דף י"א) ומ"ש ואפי' הוא גבוה עשר קומות וכו' שם (סוף דף י"ב) אמר רבה אפי' גבוה שתי קומות ואפי' ב' מרדעות ואפי' עשרה בתים זו ע"ג זו ופירש"י ואפי' גבוה דליכא למיחש להטיי' דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו עכ"ל ונראה דמ"ש רבה אפי' גבוה ב' קומות וכו' דלכאורה לא איצטריך להאריך בזה דה"ק ל"מ גבוה ב' קומות דהוא שיעור קומת אדם אחד ומרדע בידו דאיכא למיחש שמא יטה במרדע שבידו אלא אפי' גבוה ב' מרדעות דהוי טפי מגובה איש ומרדע בידו ול"מ גבוה ב' מרדעות דאיכא למיחש פן יקח מרדע ארוכה ביותר בידו ויטה אלא אפי' י' בתים דליכא למיחש להטייה כלל משום דלא פלוג כדפירש"י אבל הרמב"ם בפ"ה כתב ואפי' גבוה ב' קומות ואפי' י' בתים זה ע"ג זה והנר בעליונה לא יקרא ולא יפלה לאורה בתחתונה שמא ישכח ויטה עכ"ל משמע דר"ל שמא ישכח ויביא סולם ויעלה עד שם ויטה אי נמי ילך דרך י' בתים ולא מידכר ליה אדהכי והכי דבכה"ג דאפשר שיטה אע"פ שהוא רחוק אמר לא פלוג אבל גבוה עשר קומות דאי אפשר כלל להטות מותר דלא כדמשמע מפירש"י ורבינו דאין היתר כלל דלא פלוג רבנן כלל וזאת היתה דעת הר"פ דאפילו בעששית או קבוע בחור שבכותל דאי אפשר להטות כלל לא פלוג רבנן אלא דקשיא לי אמאי התירו לאדם חשוב ולשני בני אדם בענין א' ולא אסרוה מטעם לא פלוג וי"ל דדוקא בשיעור גובה אמרינן לא פלוג דאם כן נתת דבריך לשיעורין אבל בין אדם חשוב לאינו חשוב ובין אדם אחד לב' בני אדם ובין ענין אחד לב' עניינים כיון דאיכא גבול לדבר מפלגינן בהו ולפ"ז בנר קבוע בחור שבכותל או הוא בעששית וסגור במפתח אין לאסור דהא יש שיעור לדבר וכן מצאתי שכתב מהר"ש ששמ' שתלמידי מהר"ם ז"ל היו נותנין נר בעששית בליל שבת וסגרו במפתח ואז קראו לאורו אע"ג דהפוסקים אסרו אפי' בעשרה קומות וכן עשה מהר"א שטיין ז"ל עכ"ל ולפ"ז צ"ל דהא דאוסר הר"פ בעששית היינו באינו סגור וקבוע בחור בכותל נמי בדרך שיכול להוציאו משם בנקל אבל בעששית סגור במפתח וקבוע בחור בכותל דאין יכול לסלקו משם אלא במקבת לא חיישינן ומותר לקרות לאורו מיהו בפ' שואל (דף קמ"ט) אסיקנא דהך דרבה תנאי היא דתניא מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב (שמא ימחוק) ור' אחא מתיר מכתב שע"ג כותל (ומידלי שאינו מגיע לשם למחוק) והני תנאי כהני תנאי דתניא אין רואין במראה בשבת ר"מ מתיר במראה הקבוע בכותל ומסיק דבמראה של מתכת עסקינן דאדם עשוי להסיר בה נימין המדולדלין ור"מ דמתיר כיון דקבוע בכותל אי אפשר ליטלו משם ות"ק דאוסר משום דלא פלוג רבנן למילתייהו ורבה כת"ק אלמא דבנר הקבוע בחור שבכותל אפי' א"א ליטלו משם נמי אסור וכן בעששית אפי' סגור במפתח ודלא כהר"ש בשם תלמידי מהר"ם ומהר"א שטיין וצ"ל דבאותו דבר שגזרו עליו לא חילקו בו בעצמו בין גבוה לנמוך ובין קבוע לאינו קבוע ובין סגור לאינו סגור כדי להשוות גזירת חכמים באותו דבר אבל לאסור אדם חשוב אטו שאינו חשוב א"נ שני בני אדם אטו אדם אחד וכן לאסור הקריאה בענין אחד אטו ב' ענינים לא ראו חכמים לגזור דבר אחד מפני דבר אחר וכ"כ הרמב"ן והר"ן בפ' שואל וכ"כ התוס' בדוכתי טובא דאין לדמות גזירות החכמים זו לזו ואכתי צ"ע ברמב"ם דבפכ"ב מהל' שבת פסק דבמראה אסור אפי' קבוע בכותל ובפ"ה לגבי נר כתב הטעם משום שמא ישכח ויטה דמשמע דכל היכא דא"א להטות כגון קבוע בכותל מותר כדפי' וצ"ל דמ"ש הרמב"ם שמא ישכח ויטה אינו טעם לאפי' גבוה י' בתים וכו' אלא אעיקר הגזירה קאי דאין פולין לאור הנר ולא קורין לאור הנר מטעם שמא ישכח ויטה אבל הא דאסור אפי' י' בתים וכו' אע"ג דליכא למיחש לשמא יטה נמי אסור משום דלא פלוג רבנן במילתייהו וכפירוש רש"י וליכא הכא שום מחלוקת והכי נקטינן לחומרא ודלא כתלמידי מהר"ם ומהר"א שטיין וכ"פ בש"ע:

ב

ודוקא אחד וכו' שם בגמרא ובהכי ניחא דבמשנה תני בלשון יחיד לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר דדוקא ליחיד אסור אך קשה דמשמע דלפלות אפילו בשנים אסור ולמה תני לא יפלה בלשון יחיד וי"ל דאיידי דתני לא יקרא דחד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי תני נמי לא יפלה בלשון יחיד אבל ודאי בלפלות אפי' בשנים אסור ואיכא למידק אלשון רבינו שכתב אין פולין ולא קורין לאור הנר ובגמרא קמיבעיא ליה אי לא יפלה את כליו ביום נמי שמא יהרוג ולאור הנר דמתניתין אלא יקרא קאי א"ד תרווייהו שמא יטה ופשטינן מדתני בברייתא אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר וא"כ רבינו שכתב לשון הברייתא דתני בלשון רבים ה"ל למימר נמי לאור הנר בתרווייהו כלישנא דברייתא וכדפשטינן מינה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה ואפשר דדעת רבינו הוא מדפשטי' מעיקרא מברייתא קמייתא דתני בה אין פולין ואין קורין לאור הנר אלמא דבהך ברייתא נמי בע"כ צ"ל דלאור הנר אאין פולין נמי קאי דאי לא קאי אלא אאין קורין ה"ל למיתני איפכא אין קורין לאור הנר ואין פולין מדתני לאור הנר בסופה אלמא דקאי נמי אאין פולין דרישא ואע"פ דמקשה אהך פשיטותא מי אלימא ממתני' לאו קושיא היא דבמתניתין ודאי לא מצי למיתני לא יקרא לאור הנר ולא יפלה את כליו משום דצריך להסמיך באמת אמרו החזן רואה וכו' ללא יקרא אלא דתלמודא קאמר דאף לפי דברי המקשה דקשיא ליה מי אלימא ממתני' מייתי ליה לרווחא דמילתא מברייתא אחריתא דתני בה נמי אין פולין לאור הנר אבל מברייתא קמייתא נמי פשיט שפיר דמדלא תני איפכא אלמא דלאור הנר אתרווייהו קאי ומשום הכי לא פשיט ליה מעיקרא מברייתא בתרייתא דתני בה לא יקרא בתרווייהו אלא בע"כ דמקמייתא נמי מוכרח דה"פ דאל"כ ה"ל למיתני איפכא כדפי' וזה היה דעת רבינו שכתב כלישנא דברייתא קמייתא:

ג

ובמדורה אפי' י' כאחד אין קורין וכו' שם מימרא דרב הונא וז"ל רש"י מדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות עכ"ל אבל הפוסקים כתבו בסתם דבמדורה אסור ומשמע אפי' מדורה קטנה דיושבין קרוב זה לזה דליכא לחוש אלא לזנבות האודים וכו' נמי אסור ואפשר דרש"י נמי ס"ל הכי אלא לפי דקאמר אפי' עשרה בני אדם משמע דבגדולה קאמר אבל ודאי דה"ה קטנה ועי"ל דנקט אפי' י' בני אדם אע"פ דאיכא למימר אימת רבים עליו ולא יחתה ואפ"ה אסור ואצ"ל בקטנה שאין יושבין סביבה אלא ב' או ג' ואיכא לתמוה למה השמיט הרמב"ם דין המדורה ודין אדם חשוב ואפשר דס"ל דהכל לפי המדורה ולפי היושבים רחוק או קרוב וא"כ ניתן הדבר לשיעורין ואדם חשוב נמי כיון דאסיקנא דרבי ישמעאל בן אלישע אינו בדין אדם חשוב לענין זה כיון דמשים עצמו על ד"ת כהדיוט א"כ גם דבר זה ניתן לשיעורין ולהכי לא כתב הרמב"ם אלא סתם דשנים מותרים לקרות לאור הנר וכו' דמשמע לפני הנר דוקא אסור לכל אדם יחידי וגם אין לנו לחלק בין חשוב לאינו חשוב דלא בקיאינן מי הוא אדם חשוב לענין זה שלא יטה את הנר כשקורא בלמודו וגם משמע דוקא בנר אסור אבל במדורה איכא לחלק לפי מה שהיא המדורה ולפי היושבים סביבה והכי נקטינן לחומרא ודלא כמ"ש בש"ע ואפי' בנר של שעוה אסור כמ"ש ב"י בתחילת סימן זה:

ד

תינוקות של בית רבן וכו' שם במשנה באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקות קורין אבל הוא לא יקרא ובגמ' והאמר רישא רואה מאי לאו לקרות לא לסדר ראשי פרשיות ופריך וכולה פרשה לא מיתיבי רשבג"א התינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר. אבע"א ראשי פרשיותיו ואבע"א שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהם לא אתו לאצלויי. וכתבו התוס' אומר הר"ם לפי' הקונטרס שפי' במתניתין החזן רואה היכן התינוקות קורין לאור הנר הא דלא פריך ממתני' משום דאיכא למימר דקורין באיסור ואין מוחין בידם אבל הכא דקתני מסדרין משמע דמותרין לעשות כן עכ"ל ותימא לאיזה צורך נדחקו לפרש דקורין באיסור הלא רש"י כתב במשנה ל"א חזן מלמד תינוקות ורואה היכן יתחילו למחר והיכן יסיימו פרשיותיהן עכ"ל כלומר ואין התינוקות קורין כלל לאור הנר אלא החזן רואה לאור הנר היכן יתחילו התינוקות לקרות למחר וכו' והשתא הדבר פשוט דרש"י מפרש במשנה ע"פ האמת דמסיק תלמודא תרתי אוקימתי דלאוקימתא קמא דברייתא נמי התינוקות מסדרין ראשי פרשיות קאמר מתני' נמי חזן הכנסת דהוא מלמד תינוקות רואה ראשי הפרשיות היכן יתחילו התינוקות למחר כלשון אחר דרש"י ולאוקימתא בתרא דאין איסור בתינוקות דאימת רבן עליהם מתניתין נמי חזן הכנסת רואה היכן תיניקות קוראים לאור הנר כלשון ראשון דפירש"י והמקשה דפריך מברייתא ולא ממתניתין משום דידע לפרש המשנה כל"א שפי' רש"י מלמד תינוקות אבל מברייתא קשיא ומשני מעיקרא דמברייתא נמי ל"ק דראשי פרשיות קאמר ובאוקימתא בתרא קא משני שאני תינוקות וכו' דהשתא במתני' נמי הכי תנן דחזן הכנסת רואה היכן התינוקות קורין לאור הנר דשאני תינוקות דאימת רבן עליהם ועוד נראה לפרש והוא העיקר דאפי' את"ל דהמקשה נמי ידע לפרש דחזן הכנסת רואה היכן התינוקות קורין לאור הנר לא קשיא כלל ממתני' דאיכא למימר דה"פ חזן הכנסת הוא מלמד תינוקות רואה היכן התינוקות קורין לאור הנר דכיון שרבן עומד עליהם וקורין לפניו אימת רבן עליהם ולא אתו לאצלויי אבל ברייתא דלא תני אלא התינוקות של בית רבן היו מסדרין ראשי הפרשיות וקורין לאור הנר משמע אפילו שלא בפני רבן קשיא ומתרץ דראשי פרשיות קאמר א"כ שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהם לא אתי לאצלויי אפי' שלא בפני רבן ולפעד"נ שכך היה מפרש הרשב"א בסוגי' שע"כ פסק דאפי' שלא בפני רבן מסדרין כמ"ש הרב המגיד משמו והכריח כך מן הסוגיא אבל הרמב"ם כתב לפני רבן ואחריו נמשך רבינו ולדעתם צריך לפרש כפי' התוס' בשם הר"ם או כדפרי' ולענין הלכה נלפע"ד להקל בחשש דרבנן והתינוקות קורין לאור הנר אפי' שלא בפני רבן כהרשב"א וכ"פ בש"ע:

ה

וכתב בעה"ת ומטעם זה נוהגין כו' נלפע"ד דבליל פסח אם הוא יחידי אין לו לבטל קריאת הגדה ויש לסמוך אהיתר שנרות שלנו של שעוה הם כמו קנדיל"א וה"ה של חלב ושומן העשוי כעין קנדיל"א של שעוה דליכא לחוש לשמא יטה כמו בקרויז"ל ועיין בב"י שכתב בשם שבולי הלקט ע"ש ה"ר בנימין להתיר בעיוני אשתו בליל פסח אע"פ דבשבת דעלמא אסור ועוד דקריאת הגדה בספר הוי כעיון ראשי פרקים וכן הסכים ב"י ופסק כך בש"ע ולדידי ה"ה אפי' בלא עיוני אשתו שרי בנר של שעוה אע"פ דבשבת דעלמא אסור ועיין במ"ש בסוף סימן זה:

ו

כלים הדומין זה לזה וכו' שם תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק ל"ק כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ופירש"י שמש קבוע לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטייה שאינו קבוע לא רמיין עליה כולי האי ואבע"א הא והא בשמש קבוע ול"ק הא במשחא הא בדנפטא שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות איבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמשחא מהו אמר רב הלכה דמותר ואין מורין כן שלא יזלזלו ור' ירמיה בר אבא אמר הלכה ומורין כן ופסקו כל הפוסקים הלכה ואין מורין כן. וז"ל התוס' שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי ללישנא בתרא קמיבעיא ליה ור"ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא להו בשמש קבוע מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מירתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר עכ"ל. ודעת התוס' דללישנא קמא לפירש"י משמע דאינו מחלק בין משחא לדנפטא דבקבוע אסור אפי' בדנפטא ובאינו קבוע מותר אפי' בדמשחא דאי איתא דמיבעיא ליה באינו קבוע דתני ביה בודק מי נימא דוקא בדנפטא אבל בדמשח' לא יבדוק וממילא בקבוע אפי' בדנפטא לא יבדוק ה"ל למיבעי איפכא בקבוע דתני ביה לא יבדוק מי נימא דבמשחא דוקא אסור אבל בדנפטא שרי וממילא באינו קבוע אפי' בדמשחא שרי בע"כ דללישנא קמא לא מפלגינן בין משחא לדנפטא אלא בין קבוע לאינו קבוע זו היא דעת התוס' אלא דקשה דללישנא בתרא נמי מאי קמיבעיא ליה הא ודאי דבאינו קבוע אפילו בדמשחא שרי דאי אסור בדמשחא אמאי קאמר הא והא בשמש קבוע הל"ל הא והא בין בקבוע בין באינו קבוע ול"ק הא בדמשחא הא בדנפטא וצ"ל דודאי באינו קבוע שרי בדמשחא אלא דקמיבעיא ליה אי הלכה ומורין כן מיהו מלישנא דרש"י לא משמע הכי אלא דקמיבעיא ליה דילמא כיון דללישנא קמא אסור בקבוע אפילו בדנפטא להכי קאמר בלישנא בתרא דאפילו בקבוע שרי בדנפטא אבל לעולם באינו קבוע נמי אסור בדמשחא דהואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול הוא א"ד אינו קבוע בדמשחא אינו מטה אפילו בחול הוא ושרי כי היכי דשרי בקבוע בדנפטא ה"נ שרי באינו קבוע בדמשחא דכי הדדי נינהו והוא דוחק והנכון כדפרישי' דקמיבעיא ליה לגירסת רש"י באינו קבוע ובדמשחא דשרי אי הלכה ומורין כן דדילמא מדלא תני בהדיא דשרי איכא למימר דאין מורין כן אבל הא דתני בקבוע בודק בדנפטא לא קמיבעיא דכיון דתני בהדיא בודק בודאי משמע דמורין כן וכן ללישנא קמא דתני בודק באינו קבוע אפילו בדמשחא משמע ודאי דמורין כן אבל ללישנא בתרא דלא תני מידי באינו קבוע מאי דיניה ובדנפטא ודאי שרי ומורין כן במכ"ש דקבוע אלא בדמשחא קמיבעיא ליה אי מורין כן להיתירא כל זה ע"ד גירסת רש"י וממילא לר"ת נמי הכי הוה פירושא דסוגיא לפי גירסתו דקמיבעיא ליה בשמש קבוע בדמשחא. ורבינו כתב תחלה הדין בסתם ע"פ גירסת ר"ת שכך היא גירסת רב אלפס ואח"כ כתב הדין ע"פ גירסת רש"י וכ"כ הרא"ש תחלה שיטת רב אלפס ואח"כ כתב ורש"י גורס להיפך דשמש קבוע אימת רבו עליו ומדקדק ולא הביאו הרא"ש ורבינו דעת הרמב"ם דאוסר באינו קבוע אפי' בדנפטא. ובקבוע מתיר בדנפטא אבל בדמשחא הלכה ואין מורין כן משום דמה שאוסר באינו קבוע אפילו בדנפטא הוא דלא כגירסת רש"י ודלא כגירסת ר"ת ורב אלפס ולכן כתב עליו הראב"ד בהשגות בלבול גדול אני רואה בכאן לפי הגמרא גם הר"ן כתב ולא נתבררו לי דבריו והרב המגיד כתב דהרמב"ם היתה לו גירסא שלישית והמגדל עוז כתב ג"כ שעל זאת הגירסא סמך הרמב"ם והיא גי' ספרדים ופי' הרב המגיד גירסא זו לדעת הרמב"ם ומביאו ב"י ופי' עוד דעת הרמב"ם בדרך אחר לפי גירסא זו ע"ש. ולפעד"נ דוחק ולא ראיתי להאריך במה שיש לדקדק על דבריהם אבל נראה דאין צורך כלל לומר דגורס גירסא שלישית אלא גירסתו היא גיר' ר"ת ורב אלפס אלא דמפרש דלא קמיבעיא ליה ללישנא בתרא דפשיטא היא כיון דבאינו קבוע לא שרי אלא בדנפטא מכלל דבקבוע שרי אפילו בדמשחא דאל"כ אין חילוק בין קבוע לאינו קבוע וה"ל למימר ואבע"א לא קשיא הא בדמשחא הא בדנפטא ואין חילוק בין קבוע לאינו קבוע אלא בע"כ ללישנא קמא קמיבעיא ליה דמדמחלק בלישנא בתרא באינו קבוע בין משחא לדנפטא מכלל דללישנא קמא באינו קבוע אסור אפילו בדנפטא אלא דבקבוע לא ידעינן ללישנא קמא אי לא שרי אלא בדנפטא או דילמא בתר שמש אזלינן ושרי אפילו בדמשחא וס"ל להרמב"ם דמדקמיבעיא ליה ללישנא קמא אלמא דהילכתא כלישנא קמא והילכך באינו קבוע אסור אפי' בדנפטא ובקבוע שרי בדנפטא אבל בדמשחא הלכה ואין מורין כן זה נראה נכון לפרש לדעת הרמב"ם גם לגי' רש"י נכון לפרש דללישנא קמא קמיבעיא ליה באינו קבוע בדמשחא דדילמא לא שרי אלא בדנפטא א"ד בתר שמש אזלינן ושרי אפי' בדמשחא ודלא כמ"ש התוס' דללישנא בתרא קמיבעיא ליה ודו"ק. ולענין הלכה איתא בהגהת מיימונית בשם הרא"ם דכתב הלכך אנן דלא ידעינן מה נקרא קבוע כל שמשים אסורים והבודק לא הפסיד כ"כ עכ"ל ולפי דעת הרמב"ם כל שמשים אסורים אפי' בדנפטא דשמא אינו קבוע הוא ואסור אפי' בדנפטא אלא מדמסיים והבודק לא הפסיד משמע דאין למחות מיהו אין להקל אלא בדנפטא דשרי בין לקבוע בין לאינו קבוע בין לרש"י בין לר"ת ורב אלפס דלא כהרמב"ם דמחמיר אבל בדמשחא אסור בין לקבוע בין לאינו קבוע כיון דפליגי בהרב אלפסי ור"ת ורש"י אין להקל בספיקא דשבת דחמיר טובא ומה שנהגו האידנא להקל אף בזה הוא לפי שסוברים כהגדולים דאין איסור בה אלא בנר שקורין קרויז"ל אבל בנרות קנדילא שלנו אין לחוש שמא יטה וכמ"ש לעיל בסימן זה ס"ה ומהאי טעמא נהגו להקל לבדוק ציצית בהשכמה לאור הנר דקנדילא מצאתי ע"ש מהרש"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.