אומר מיהודא/פסחים/ב/א
ד"ה אור לי"ד. מקשה הר"י על רש"י שב' בודקין שלא לעבור על בל יראה וכו', וז"ל וק' לר"י כיון דצריך ביטול וכו' ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הוצרכו חכמים בדיקה ע"ש.
ולכאורה יש להקשות דלא מקשה תוס' מידי. דהא איתא לקמן דף וי"ו ע"ב אמר ר' יהודא א"ר הבודק צריך שיבטל וכו' ומקשה הגמרא ולבטליה בד' ולבטליה בה' ומשני כיון דלאו זמן איסורא ולא זמן ביעורא דלמא פשע ולא מבטל ליה'. ולפי זה קשה דמה מקשה תוס' למה הוצרכו בדיקה דלא הוי להו לתקן אלא שיבטל, זה אינו דאם יתקנו שיבטל בליל י"ד בלא בדיקה, כיון דלאו זמן איסורא ולאו זמן ביעורא הוא יפשע ולא יבטל כתירוץ הגמרא הנ"ל דהא בליל י"ד לאו זמן איסורא הוא כנ"ל.
ונ"ל לתרץ דהנה יש לדקדק בדברי רש"י שכתב בד"ה פשע ישכח ויבוא לידי פשיעה, עיין שם היטב. ולכאורה הוא תמוה דאם ישכח האיך כתיב בגמרא פשע ואם יפשע במזיד איך כתב רש"י דהיינו שישכח דמשמע בשוגג.
אך נ"ל דהנה עוד יש לדקדק דאטו ברשיעי עסקינן שיפשע במזיד ויעבור על תקנת חכמים. לכן נ"ל כיון דאמר ר"י א"ר הבודק צריך וכו' וע"ז מקשה הגמרא ולבטליה בחמשה שפיר משני כיון דלאו זמן איסור וכו', רצה לומר דהא כבר קיימא תקנת חכמים בבדיקות ליל י"ד והביטול אינו אלא משום חשש, שמא ימצא גלוסקא יפה, כדאמר בגמרא. ונמצא להך חששא בעלמא לא יהיה מרתת מליטות עליו שיבטל. דהא קיים עיקר תקנת חכמים בבדיקה. וכיון שכבר קיים עיקר תקנת חכמים יהיה מתעצל בביטול עד שישכח מלבטל. ונמצא יהיה גם כן בכלל פושע אף על גב שישכח הביטול, דמתחילה פשע הואיל ולא היה עליו כחוב גמור כנ"ל.
וראיה לדברי דאיתא במסכת ביצה גבי האי סמי' וכו' אמר ליה פושע את ופירש רש"י ג"כ כיון שלא היה חרד על דברי חכמים ומחמת זה שכח הוי פושע.
ולפי זה שפיר כתב רש"י כאן פשע שישכח ר"ל מחמת שכבר קיים תקנת חכמים בבדיקה לא יהיה חרד לדבר לבטל כנ"ל, ומכח זה ישכח, ואפ"ה הוי פושע כיון שלא חרד על הביטול.
אכן כל זה הוא בביטול לא יהיה חרד כיון שכבר קיים תקנת חכמים בבדיקה וביטול אינו אלא משום שמא ימצא וכו' משום הך חשש לא יהיה חרד לדברים חכמים וישכח כנ"ל, אכן תוס' מקשי שפיר דלמה הוצרכו לתקן בדיקה לתקנו דיבטל בלא בדיקה ואם העיקר תקנה יהיה דיבטל בלא בדיקה בודאי יהיה חרד לדבר דאטו ברשיעי עסקינן דיעבור על תקנת חכמים, ומקשי תוס' שפיר ודו"ק היטב: