שערי תשובה/אורח חיים/תסב

שערי תשובה אורח חיים תסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) עשיר'. עבה"ט וע' בשו"ת נ"ב ח"א סי' ך"ב בחט' שנמצאת בפסח בחרעמזליך שנעשים משומן ודבש ומים אין לסמוך להתיר ולומר דמ"פ עם מים הוי נוקש' ונוקש' בטל בששים לפי שזה תלוי בזה שאם נאמר מ"פ עם מים לא הוה רק נוקשא ממילא מוכח דנוקשא דאורייתא כמבואר למעיין בש"ס וא"כ גם נוקשא אסור במשהו ע"ש וע' במהדורא תניינא כתב ליישב דבריו אלו ממה שהקשה לו ע"ז מדברי הרא"ש ובשו"ת בית אפרים סי' מ' הארכתי בדברי הנ"ב ושאר פוסקים בז' בעובדא שאחר אפיית המצות בדקו החטים שנשארו ונמצא בהם זרעונים שקורין קנעבליך שיש בהם מיץ ולחלוחית בערך חמשה או ששה בכל קווארט ויש לחוש על המצות שנעשו מחטים אלו יש להחמיר בזה כמו מ"פ מעט עם מים שממהר להחמיץ וכמ"ש הח"י סי' תנ"ג לענין זיעת בהמה וראי' מסמ"ק בענין רוק שבפי עכבר ע"ש ולכן יש להחמיר שלא לאכול המצות אפילו אופה קודם הפסח אם יש לחוש שלא היה ס' ולא נתבטל ע"ש וע' בשו"ת משאת משה סי' ב' בדין חטים שנמצא בהם תערובות מלח ע"ש:

(ב) אפייתן. עבה"ט וע' בשו"ת בית יעקב סי' ס"ט דבש"ס מבואר דרביעית שמן לשבעה עשרונים פחות משליש לא היו מצה עשירה וכל קיטוף שבשיעור הזה יכול לצאת בו י"ח בדיעבד אבל לכתחלה שיש לו אחרת אף שלא נעשית לשם מצת מצוה יקח מצה אחרת ע"ש (וע"ש שכתב דמשמע דיוצא בו בדיעבד כו' ולענ"ד ליתא דלישנא דמתני' חלות תודה כו' יוצאים בהם היינו לכתחלה) וע"ש שכתב שז' עשרונות פחות שליט לפ"ע השיעור חלה הוא ג' קווארט ר"ל דלזה נתחלק רביעית שמן שהוא ביצה ומחצה ולפי חשבון שיעור חלה הוא אחד מק' ך"ה בקירוב וע' בח"י שכתב שכל שהמ"פ נתבטלו בס' הוי לחם עוני ואע"ג דבלחמי תודה הוא פחות כו' ולפום ריהטא נראה דדוקא אם הוא פחות מס' במים אבל אם הוא פחות מס' מחמת הקמח אפשר שיש לחוש שהקמח אינו מבטל מה שנילוש עמו דלטעמא עביד כדאמרי' בביצה דמים ומלח לא בטילו גבי עיסה וא"כ כיון שהשמן נתן טעם במים שלשו בהם החלות לא נתבטל מחמת רבוי הקמח בס' רק דמצה הרבוי עכ"פ לא מיקרי מצה עשיר' וא"כ גם לדידן במצה י"ל כן:

(ג) ביין. עבה"ט וע' במהרי"ט צהלון במי ששר' צמוקים זמן רב קודם פסח ובפסח הרתיחו המים והצמוקים להוציא מהם מים שרופים ואח"כ כשהוציאו הצמוקים השרוים מצאו גרעיני חטה או שעור' מבוקע' מותר להשהות המים שרופים עד עבור החג ומה גם שהוא הפ"מ ואם ירצה בתוך הפסח למוכרו לנכרי שרי ע"ש וע' בפר"ח שכתב גם כן שיש לדון בדבר להקל דשמא הוי כמ"פ כיון שנשתנו מברייתן וכתב דלמעשה יש להחמיר וכן בסי' תמ"ז סעיף ג' הביא דברי מהריט"ץ וכתב שאינו מסכים לזה ע"ש וע' בשו"ת בית יהודה באלו שמוציאים מים שרופים מגרוגרת בכלי של חמץ ועוד שלשים אפר וקמח ומדבקים הכסוי עם הכלי אסור אפילו ביו"ט האחרון ואפילו אם בא לדבק בקמח הנילוש במ"פ א"א ליזהר שלא יבואו עליו מים ועוד דהבל וזיע' העולה מרתיחת הגרוגרת הוא במים עצמה דממהר להחמיץ ואין תקנה רק לדבק בטיט ע"ש וקצת יש לגמגם בטעם האיסור ונראה להקל ביו"ט אחרת כמ"ש שם שיש סוברים כן וע' בשו"ת גו"ר כלל ד' סי' ט' שכתב בזיעת הקדרה שעל האש משריית מי צמוקים אי זיעת שריית מי בשמים שעושים על אופן זה דנין בהם בפי סיבתם ובשריית מי וורדים ושאר בשמים הוי כמ"פ מעורב עם מים והנעשה ממי צמוקים תליא בדעת הפוסקים אם יין צמוקים דינא כמ"פ לחוד זיעתא נמי כמותה ולמ"ד שמ"מ צריך ליזהר לשמרם מחימוץ אם כן ה"ה השכר היוצא ע"י הזיעה ומ"מ נראה להחמיר שע"י מעשה זה נולד בו הריפות ויהיה גרמא לעיס' להחמיץ יותר ממ"פ עם מים ע"ש ושם כתב גם כן בענין מי צמוקים כדברי הח"צ סי' קמ"ה שאין ללמוד ממים שנשתנו בעבים והביא דברי המבי"ט ומהרי"ט וכתב שאין ראיה מהך דהמוכר פירות וטעם דמ"פ אין מחמיצים מפני שטבעם הם גורם למנוע החימוץ וכשיש בהם מים קרירות המים וחום של המ"פ גורמים למהר החימוץ ובמין צמוקים יש שם משניהם ולכן דעתו שאין להורות היתר בזה ע"ש וע' בבר"י שתמה על הה"צ והגו"ר שלא הרגישו בט"ס שבב"ה בשם הרשב"ץ וכצ"ל במי גשמים שנשתנו בתוך הענבים וכן הוא במבי"ט ומהרי"ט וכן הוא בפר"ח וכן הוא ברשב"ץ גופיה במאמר חמץ (ויותר תימא על גו"ר שהזכיר דברי המבי"ט ומהרי"ט) ומבואר שכוונתו למים שנופלים בענבים בעת הבציר כמ"ש הסמ"ג וב"י שמשתנים ונעשים יין ע"ש דמייתי משם ספר שולחן מלכים כת"י שמעשה היה בזמן הב"י ודנו לשרפה כל המצות שנילוש' מיין צמוקים וכן דעת הבר"י כי רבו האוסרים ונראה דגם מאן דמתיר היינו דוקא כשצמוקים הם הרבה שאם הם אחד מששה במים פשיטא דהוי כמ"פ עם מים עיין מש"ל סי' רע"ב בשם אא"ז בבכ"ש לענין לקדש על יין צמוקים ע"ש וע' בשאלת יעב"ץ ח"א סי' ע"ג שתמ' על אביו הגאון ח"צ ז"ל שפירש יין צמוקים דגבי מנחות היינו שעוצרים בקורי בלא מים שהרי"ף וכל הראשונים פירשו שהוא ע"י שריי' וע"ש שנראה מדבריו להקל עכ"פ ברמי תלתא ואתי ארבעה ע"ש ומ"ש בבה"ט לענין חטה שנמצאת בשומן עיין בא"א להגאון מהו' אברהם ברודא ז"ל שמצדד לו' דשומן אווז אינו מ"פ כיון דאינו משקה ולא אתי מפרי ע"ש אך העיקר בזה כדברי הצ"צ ושאר אחרונים דפשיטא להו שהוא מ"פ וכן עמא דבר ומ"מ בדין חטה שנמצאת בשומן בש"ת פ"י כת"י סי' י"ב ששומן מהותך שנמצא בו גרעוני חטה אנו מן האוסרים והטעם דהשומן הדיחו אותו תחלה ומלחוהו וחזרו והדיחו ופשיטא שיש עליו מים ואנן קי"ל דמ"פ עם מים מחמיצין אפילו עם מעט מים ולכן אסור ע"ש ונראה שזה כדברי השל"ה כשהשומן היה רותח ומהותך אבל אם השומן קרוש יש להתיר כמ"ש הצ"צ סי' קך"ב לחלק בין עובדא דידיה לעובדא דשל"ה והבה"ט כתב דהצ"צ חולק על השל"ה והוא מלשון הח"י וליתא כמבואר למעיין שם ואפשר שכוונתו על מ"ש בצ"צ שם בהג"ה דעת בן המחבר דמשמע שחולק ומתיר גם בעובדא דשל"ה וכן דעת המג"א בזה ואם ידוע שנפל בשעת רתיחה ודאי יש להקל דהא יש לצרף היתר חליטה לזה ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סי' נ"ז תשוב' מבן המחבר שכתב דשומן דגים אינו בכלל מ"פ הואיל ולענין מקוה נחשב כמים וכדאמרינן מטבילין בעינו של דג ע"ש ועיין מה שכתבתי ע"ז ביד אפרים שנראה שאין להחמיר בזה ע"ש ועיין במור וקציעה שגם היוצאים ממ"פ שקורין צרוף או יין שרוף אין מחמיצין ועיין מ"ש לעיל בזה בשם הגו"ר כלל ד' עיין בפרי מגדים באשל אברהם ומשבצות סי' תס"ז וכן בסי' תס"ג כתב דמאן דמיקל במי דבש שנמצא בו חטה למכרו לנכרי או לשהותו במקום הפ"מ אין מזניחין אותו ע"ש וכתב בר"י בשם אדמת קודש דחלב אשה דין מ"פ יש לו ועיין לקמן סי' תס"ו ס"ק י"ג ועיין בבר"י שאם נמצאו גרגירי מלח יבישים בתוך החטים והגרגירים מועטים יש להתיר כמ"ש במשאת משה סי' ב' וע"ש בש"ך מלח שביררו מקצתו קודם יו"ט ומלחו בו בשר ותבשילין וביו"ט בדקו הנשאר בשק ונמצא בתוך השק בסוף המלח חטה בקוע יש להתיר הבשר והתבשילין שנמלחו במלח הראשון שנברר קודם יו"ט ולא דמי להא דכרוב סי' תס"ז דכאן שאין לאסור רק כ"ג כמ"ש המג"א כאן ס"ק ז' ואם כן אף שכאן נמצא כאן היה מ"מ הרי הוה בסוף השק ולא נגע במלח שנברר קודם המועד וא"ל שמא בעודו אצל החנוני היתה החטה בסמוך למלח הזה ז"א דאיכא ס"ס אם החטה מהשק או מעלמא אתיא ונפלה לכלי שהיו מבררים בו (ולפ"ז אם ידוע שלא נפלה עתה היה מקום לאסור ולענ"ד דאפילו בכה"ג יש להסתפק שמא היתה מעיקרא בשק אך בסוף השק והונח המלח עליו והמלח שלמעלה כשר ואת"ל שהיתה אצל החנוני שמא לא נגעה גם שם במלח הזה י"ל דאין מחזיקין מרשות לרשות וקצרתי ואת"ל שהיתה מקודם שמא היה המלח שנותנין לתבשיל רחוק ממנה ואף במקום שנוהגין לו' חוזר וניעור לא נהיג אלא בודאי ולא בספק שמא לא היה שם איסור ותו דהרי אכלו ממלח זה וביבש ביבש יש להתיר כמ"ש המג"א סי' תס"ז סק"ד ועוד דכמה פוסקים סברי דמלח הוי מ"פ לכן יש להתיר הבשר והתבשילין ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף