כף החיים/אורח חיים/תסב

כף החיים ‏ אורח חיים תסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מי פירות בלא מים וכו'. ורבו הדיעות בזה לרש"י אין חייבין על חימוצן כרת אבל חמץ נוקשה הוי ואפי' במי פירות לבדן אסור ללוש. ולרב אלפס אפי' במי פירות עם מים מותר ללוש מליל ראשון ואילך. ויש אוסרין ללוש במי פירות עם מים אף מליל ראשון ואילך   אבל קיטוף שמקטף בהן העיסה בשעת עריכה מתירין מליל ראשון ואילך. ור"י פירש דמי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל ומותר ללוש בהן מליל ראשון ואילך אבל בליל ראשון ושני אין יוצאין בהם י"ח מצה דהו"ל מצה עשירה. טור. וית' כ"ז לקמן. אמנם בענין מי פירות בלי מים פסק כאן בש"ע כר"י דאין מחמיצין כלל משום דכ"ה דעת הרמב"ם פ"ה דין ב ודין ך' וכ"ה דעת ר"ת שם בגמ' והרא"ש פ' כל שעה והמ"מ שם פ"ה בשם הגאונים והב"ד בב"ו יעו"ש. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' ד' וסי' של"ג דמי פירות בלי מים אין באין לידי חימוץ כלל ואפי' לכתחלה שרי יעו"ש. וכ"כ השה"ג פ' כל שעה לפרש בדברי הרי"ף יעו"ש. ומ"ש הרשב"א בסי' תנ"ד וכן אנו נוהגין לאסור י"ל ה"ד במי פירות עם מים או ללוש במים ולקטף במי פירות דהא אדברי הרי"ף קאי דמתיר בזה ומביא שם בהרי"ף גם דעת האוסרים כיעו"ש אבל במי פירות לבד שרי לכתחלה כמ"ש בסי' ד' וסי' של"ג מיהו בס' המנהיג סי' ג"ל מה' אלו הביא דעת האוסרים והמתירין בזה וסיים וז"ל ומעתה ג' מחלוקות בדבר לרש"י אף במי פירות לחודייהו אסיר ללוש דקאי בלאו דכל מחמצת ולהרי"ף אף במי פירות ומים לא מחמעי ולדברי ר"ג ור"ת אסור בין בלישה בין בקיטוף במי פירות עם מים ואין לנו להכניס ראשינו בין ההרים הגדולים האלה ויש להחמיר כדברי כולם עכ"ל. וכן מהראנ"ח בח"ב סי' ע"ד האריך בזה ונשא ונתן בכל הסברות והעלה שירא שמים יחוש למאן דס"ל דמי פירות בלא מים מחמיצין ויזהר מללוש במי פירות בלתי שימור אלא ילוש ע"י שימור ויזהר בה מכל הדברים הצריכים לדקדק בשאר עיסה כלש במים לבדן יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט וכתב וז"ל והעולם אין נזהרין בכך וא"א זלה"ה היה נזהר שלא לאכול מצה שנילושה במי פירות עד יו"ט אחרון של פסח מפני שהיה חושש דמי פירות בלא מים מחמיצין ואולי נהג כן עפ"י הוראת הראנ"ח וכן נהגתי אני אחריו ובעל תומת ישרים בסי' ק"ח חוכך להחמיר שלא ללוש במי פירות אפי' בשימור אפי' במי פירות לבדן בלי מים ועי"ש שפלפל בדברי כל הפו' עכ"ל. אמנם הפר"ח אעפ"י שהביא דברי מהראנ"ח הנז' פסק כדברי הש"ע וכן השו"ג או' א' אעפ"י שהביא דברי האוסרים ודברי המתירין כתב לענין הלכה נקטינן כפסק הש"ע משום דדעת רוב הפו' ורוב המפרשים להתיר וכתב וכן נהגו בכל ערי ספרד יעו"ש. ומיהו גם במקום שנהגו היתר ללוש במי פירות לבדם ודאי דלכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ולשומרה ככל חקת עיסה שנילושה במים דמהיות טוב אל תיקרי רע וכ"כ השו"ג או' ב' שכן היה נוהג רבו וכך הוא נהג אחריו יעו"ש. ומנהג בני אשכנז שלא ללוש במי פירות כלל אם לא בשעת הדחק כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש.

ב

ב) שם. מי פירות וכו'. ומי פירות הן כגון יין וחלב ודבש ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין. הרמב"ם שם. וכתב המ"א רסי' זה דאפי' תפוחים ורמונים שהם חמוצים משקה היוצא מהם הוי בכלל מי פירות ודלא כהשה"ג יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ז' מק"ח או' א' חק יוסף או' ה' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ב' ח"א כלל קכ"ו או' ז' ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דבכל מי פירות יש פלוגתא אם מחמיצין וע"כ כל יר"ש יחמיר לעצמו בכל מיני פירות שנוהגין ללוש בהם שיזהר בכל האפשר לעשותם במהירות כדי לצאת לדעת החולקים וא"כ כ"ש בדבר שיש בו פלוגתא אם הוא מי פירות וא"צ לכפול הדברים.

ג

ג) וכן החומץ הוא בכלל מי פירות. כ"כ התוס' בפסחים ל"ה ע"ב, וכ"ה הטור והש"ע לקמן סעי' ו' וכ"כ ח"י או' ז' פר"ח לקמן סי' תס"ו סעי' ה' בי"ד סי' רכ"ו. חמ"מ או' ב' ח"א שם. חק"ל חי"ד ח"א סי' קפ"ג דרנ"ו ע"ב. מיהו הער"ה או' ב' הביא משם ר' ישעיה הא' ז"ל דדעתו לאסור אלא שכתב עליו דאין כן דעת הפו' כמ"ש מרן סעי' ו' יעו"ש. אבל הרו"ח או' ו' כתב דאם לש בדיעבד בחומץ אין לאסור אבל לכתחלה אין לעשות מעשה נגד. ר' ישעיה שאוסר יעו"ש. ועיין לקמן או' נ"י.

ד

ד) כתב א"ח והכלבו בשם ר"י דחלב לא הוי מי פירות ומחמיץ ומה שתמה הב"י לק"מ עיין הרז"ה בפ' כ"ש שכן דעתו אבל הראב"ד בס' תמ"ד והרמב"ן במלחמות והר"ן שם הוכיחו דחלב וכן המשקין הוו כיין ושמן ודבש וכן דעת הרוקח סי' רפ"א ור"ץ וריא"ז והמרדכי פ' כל שעה והרשב"ץ דף ל' יעו"ש. ער"ה או' ג' וכ"כ הב"י דדעת כל הפו' חלב הוי בכלל מי פירות וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן סי' תס"ו סעי' ה' בהגה. מ"א סק"ד. וכ"כ לעיל או' ב' בשם הרמב"ם. וכ"ה דעת האחרונים. חמ"מ שם, ר"ז שם. ח"א שם. וה"ה מי חלב בכלל מי פירות. חמ"מ שם. וכ"כ הפר"ח לקמן סי' תס"ו סעי' ה' אבל הלקט ח"ב סי' רי"א כתב דמי חלב מחמיץ יעו"ש וכן דבש דבורים הוי מי פירות. סמ"ג. ד"מ או' ב' א"ר או' ו' וכ"כ החמ"מ שם בין דבש דבורים ובין דבש תמרים. והיינו דבש הזב מתמרים עצמן ולא ממה שמבשלין התמרים במים ועושין מהם דבש דאותו דבש אפשר דהו"ל מי פירות עם מים כמ"ש לקמן או' כ"ד ואו' כ"ה יעו"ש.

ה

ה) מה שנוהגין לטגן השמן כדי לעשות מצה עשירה כדי להבליע מעט מים שיש בשמן וכמ"ש הרב מעם לועז ס' בא דח"ן ע"א כי זהו מנהג עה"ק צפת ת"ו יעו"ש אם לש בלא טיגון נראה דיש לאסור אם השמן היא חדשה מאותה שנה יען לא אפשר בשמן בלי מים זולת כשעבר יותר משנה נוהגין שלא לטגן מפני שאומרים כי בהמשך שנה אחת המים שהיה בתוך השמן הרי הוא נבלע בתוך הכלי או נשאר בתחתית הצלוחית. ונראה לומר דהיותר טוב אפי' שעבר יותר משנה מה שהוא בתחתית הכלי קרוב לסופו כשהשמן בלא טיגון לא ילושו בהם ומכ"ש כשהשמן אינו בכלי חרס כ"א בכלי זכוכית שהזכוכית אינו מבליע המים ומבואר שם בס' מעם לועז כי כשיעור ג' ימים סגי להשאיר המים בתחתיתו יעו"ש. רו"ח או' ב' וסיים ולכן אם לש בשמן חדשה כשלא טיגן אם לא עבר שנה אחת יש לאסור ודלא כהרב לב מבין יעו"ש. ולפ"ז ה"ה בכל השמנים שיוצאין ע"י שריית הגרעין במים כמו שמן שומשמין וכדומה צריך לטגנן תחלה אם לא עבר עליהן שנה א' מיהו מסתמיות דברי הפו' ראשונים ואחרונים שכתבו דמותר ללוש בשמן משמע אפי' בעיניה בלא טיגון והטעם משום דדרך השמן לצוף למעלה וע"כ נראה דבדיעבד יש להקל כדברי הרב לב מבין. ורק במה שנשאר בסוף הכלי אפשר דיש להחמיר שמא יש בו צחצוחי מיא ואף לפי דבריו שאוסר אף דיעבד ה"ד אם לא אפו מיד אבל אם אפו מיד הא מבואר בסעי' ב' דאפי' במי פירות עם מים שרי יעי"ש.

ו

ו) ולענין אם טיגן השמן באור אם צריך להמתיך יום או יומים כדי שיצטנן עיין עיקרי הד"ט סי' ח"י או' ס"ג שכתב בשם פחד יצחק או' מ' דאפי' הוא חם והיו בו פלפלין מותר יעו"ש. והביאו הרו"ח שם וכתב וכ"ש כשמתקרר שא"צ להמתין יום או יומים והוא ברור יעו"ש. אמנם הרב באר המים סי' ח"י פלפל בזה ונראה מסקנתו לדינא כשהן חמין מחמיצין יעו"ש. והביאו השד"ח מע' חו"מ ס" י"ג או' ו' יעו"ש. וע"כ יש להחמיר דאין ללוש בהם שיתקררו. ועיין עוד לקמן סי' תס"ו או' נ"ד.

ז

ז) חלב האשה דין מי פירות יש לי. הרב אדמת קדש ח"א סי' ח' ברכ"י או' ג' שע"ת או' יו"ד, ולפ"ז פסק שם הרב אדמת קודש באשה מינקת שלשה עיסה לפסח ונטף חלב מדדיה דהוי מי פירות עם מים אם לא יאפה מיד יעו"ש ועיין עו"ש שכתב שמותר לאוכלה עם בשר יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ב בנפל דבר מועט ולא אפה מיד יעו"ש.

ח

ח) שומן אווז צידד מהר"א ברודא בס' א"א דף ל' ע"ג דאינו מי פירות כיון דאינו משקה ולא אתי מפרי יעו"ש והביאו הברכ"י או' ב' אמנם הרוקח בסי' רצ"א כתב דשמנונית העוף הוי מי פירות ואין מחמיצין. וכ"כ בתשו' צמח צדק סי' קכ"ב בדין שומן אווז דאחר שהותך ונשרפו כל המים אשר בתוכו הו"ל מי פירות ואין מחמיצין יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ו. וכ"כ הפר"ח בסי' תס"ז סעי' ט"ו. וכ"כ מנחת יעקב על תו"ח כלל מ"ז או' ז' דשומן בכלל מי פירות הוא. וכ"כ החמ"מ או' ב' ר"ז או' ט"ו ח"א כלל קכ"ו או' ז' שע"ת שם.

ח) וכתב הכס"א או' ב' שומן אווז כתבו האחרונים דיש לו דין מי פירות ואל תטעה ללמוד מזה לשומן דגים דההוא הוי מים כיון דיוצא מבריית המים כדק"ל לענין נט"י בסי' ק"ש סעי' יו"ד אע"ג דאין נט"י אלא במים וכ"ז הוא לדעת המצאתי כתוב שהביא הטור דמלח כיון דהוי מתולדת המים מחמיץ וזה ג"כ פסק מרן עכ"ל. וכ"כ בתשו' נב"י מה"ת סי' נ"ז דשומן דגים לא הוי כמי פירות ומחמיץ והביאו השע"ת יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ס או' מ"ז ולקמן סעי' ז' ודוק.

ט

ט) נפלו בעיסת מצה בלי דעת סיגל"י ויול"י ואח"כ נמצאו בקצת מצות מאותם הפרחים בתוכם אותם המצות שיש פרחים בתוכם אף אם לא אפו אותם יש לאסור מטעם מי פירות עם מים והא הוי כלכתחילה וגם הוא דבר מועט. ואם אפאום יש לאסור מטעם אחר דהפרח מעכב האפיה אבל שאר המצות מותרות. זר"א סי' ס' מחב"ר או' ב' ועיין לעיל ססי' ת"ס ודוק.

י

י) שם. מי פירות בלא מים וכו'. והוא שלא יתערב בהם שום מים בעולם ואם נתערב בהם מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. הרמב"ם פ"ה דין ב' פר"ח בסי' תס"ו סעי' ט"ו. כ"ז או' ג' ועיין לקמן סעי' ו'.

יא

יא) שם. אפי' שהתה כל היום. עד שנתפח הבצק מותר באכילה. רמב"ם שם. לבוש. ועיין לעיל סוף או' א'.

יב

יב) שם. אבל אין יוצא בה וכו'. ובחו"ל שעושין שני ימים כי היכי דאינו יוצא י"ח במצה עשירה בליל ראשון ה"ג אינו יוצא בליל שני. טור וב"י. עט"ז וכ"כ הרוקח בסי' רע"ג. וכ"כ האחרנים.

יג

יג) שם. מפני שהיא מצה עשירה וכו'. לכאורה משמע דדוקא בכה"ג שנילושה במי פירות לבד הוי מצה עשירה אבל בנילושה עם תערובת מים לא מקרי מצה עשירה וכ"כ הב"ח לקמן בסי' תע"א דיוצאין בה בדיעבד וכ"כ בס' גבורת ה' דיוצאין בה בשעת הדחק אכן המ"א שם בסי' תע"א סק"ה השיג עליהם מכח סוגיא דש"ס דף ל"ח עי"ש שדבריו נכונים וברורים בלי פקפוק כלל וכ"ה להדיא בירושלמי פ' כל שעה הלכה ד' וכן מבואר להדיא מדברי התו' והרא"ש פ' כ"ש והטור וכל הסכמת האחרונים. ואפי' ע"י קיטוף אסור בלילות ראשונות וכמ"ש הרי"ף להדיא פ' כ"ש והכלבו. ח"י או' ב' ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תע"א סעי' ב' יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"ה.

יד

יד) וכתב שם מ"א בסי' תע"א סק"ה דכל שיש בה מעט שמן אין יוצאין בה אלא א"כ הוא מעט דמעט כמו גבי תודה יעו"ש והביאו ח"י בסי' זה או' הנז' וכתב דלע"ד נראה דכל שנתבטל בס' בענין שאין מרגישין בה טעם מי פירות מקרי לחם עוני כיון שנתבטל טעמו ובתודה יהיה בה פחות מס' לפי שכך מצותה וה"ה ביותר יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' ב' ר"ז או' ו' אמנם המחב"ר או' ח' כתב בשם הרמ"ע באלפסי זוטא פ' כ"ש שאין יין ושמן ודבש וכיוצא בהן יוצאין ודאי מידי מצה עשירה אלא בחצי רביעית לג' עשרונים ושליש שהן קמ"ד ביצים רובע ביצה של שומן לכל מ"ח ביצים של קמח. נמצא שיעור השמן אחד מקצ"ב בקמח יעו"ש. ועיין שע"ת או' ח'.

טו

טו) שם וקרא כתיב לחם עוני. וה"ד שלא לצאת בה י"ח משום דבעינן לחם עוני אבל שלא בתורת מצה דמצוה אפי' בסעודת לילה הראשון ממלא כריסו הימנה ואינו נמנע. ב"י. לבוש. והיינו לנוהגין היתר ללוש במי פירות אבל מנהג בני אשכנז שלא ללוש במי פירות כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש.

טז

טז) [סעיף ב'] מי פירות עם מים וכו'. וה"ה נילוש תחלה עם מי פירות ואח"כ באו למים קודם שנאפה או להיפך. כן משמעות הפו' וכ"כ הר"ן בתשו' סי' נ"ט. ח"י או' ג' א"ר או' ב' פר"ח. מק"ח או' ג' חק יוסף או' ב' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ד' ח"א כלל קכ"ו או' ז'.

יז

טוב) וכתב שם ח"י דאפי' אם נתייבש המי פירות תוך הקמח אם אח"כ בא למים מתחמץ וכ"כ לעיל בס' תנ"ג או' כ"ב שכ"מ בהגמ"י פ"ה בשם סמ"ק שהביא ב"י שם יעו"ש. וכ"כ ח"א שם. מיהו הפר"ח בסעי' ד' כתב שאם נתבטלו המי פירות שוב אין לחוש אם ילושו אח"כ במים כדמוכח מתשו' הרשב"א סי' תפ"ח ומתשו' להרמב"ן סי' ק"ו ודלא כהגמ"י פ"ה בשם סמ"ק ומייתי לה הב"י בסי' תנ"ג יעו"ש. וכ"פ הר"ז בסי' תס"ו או' א' וכן המאמ"ר בסי' זה או' א' הביא סמוכות לזה אלא שסיים דיש לסמוך ע"ז דוקא בנפלו על חטין אבל על קמח אעפ"י שנתייבשו המי פירות אין להקל יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ נראה דבשעת הדחק יש להתיר ע"מ לאפות מיד כמו בלש במי פירות עם מים בדיעבד דיאפה מיד.

יח

חי) שם. מי פירות עם מים וכו'. עיין בטור וב"י דאיכא פלוגתא בחמץ זה דלדעת ר"ת ושאר פו' אינו אלא חמץ נוקשה דחמץ גמור אינו אלא ממים בלבד ולדעת הרמב"ם ודעמיה הוא חמץ גמור יעו"ש וכתב המק"ח או' ג' דכשיש רוב מים ומועט מי פירות הוי חמץ גמור אבל כשהרוב מי פירות ומועט מים הוי נוקשה (וכ"ז בדלא אפה מיד) ומ"מ אוסר חמץ נוקשה כי האי במשהו עכ"ל ועיין שע"ת או' ג'.

יט

יט) שם. ממהרין להחמיץ וכו'. אף אם לא שהתה שיעור מיל בלא עסק. ר"ז או' ג'.

כ

ך) שם. הילכך אין ללוש בהם. ואם מותר לקטף בהם דהיינו אחר שלש העיסה במים למשוח אותה במי פירות עיין בפסחים ל"ו ע"א בברייתא שיש פלוגתא וכתב שם ר"ח וק"ל כחכמים שאפי' אם לש במים לבדו אסור לו לקטף בשמן יעו"ש. והטור כתב אבל קיטוף שמקטף בהם העיסה בשעת עריכה יש מתירין מליל ראשון ואילך יעו"ש. והרשב"א בתשו' סי' תנ"ד כתב דהרבה מן הגאונים אסרו בין בלישה (היינו עם מים דבמי פירות בלבד כבר כתב בסי' ד' ובסי' של"ג דשרי יעו"ש) בין בקיטוף וכו' וכן אסרו מגדולי המורים האחרונים וכן אנו נוהגין לאסור עכ"ד. וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן בהגה סעי' ד' דאפי' לקטף בהם המצות אין נוהגין יעו"ש. ואפשר שכ"ה ג"כ דעת הש"ע דאין לעשות כן לכתחלה דהוי כלש במי פירות עם מים. ואח"כ ראיתי שכ"ה בהדיא במט"י שכתב שהש"ע פסק כאן כדברי הרשב"א הנז' יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ב.

כא

כא) שם. יאפה מיד. כלומר שאעפ"י שעיסה שנילושה במים לבד כל זמן שמתעסקין בה אפי' כל היום אינו מחמיץ כמ"ש לעיל סי' תנ"ט סעי' ב' בזו אין להשהות אפי' בעסק אלא תיכף אחר הלישה יעשו העריכה והאפייה.

כב

כב) שם. יאפה מיד. וצ"ע אם נפל מעט מי פירות לתוך העיסה ולא נאפה מיד אם יש לאוסרו בדיעבד וברא"ש משמע דדבר מועט אינו אוסר דכתב דקיטוף דבר מועט הוא דאין מחמיץ. מ"א סק"א. וכ"כ ק"נ על הרא"ש פ' כל שעה סי' י"ג או' ק' דמעט מי פירות בטיל לגבי מיא יעו"ש מיהו המט"י כתב על דברי מ"א הנז' נראה פשוט לאסור מדסתמו הפו' דבריהם ואסרו הקיטוף משמע דדינו כלישה ועי"ש שהרבה להביא סמוכות לדבריו יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ד' אמנם בשו"ת תפארת יוסף סי' ל"ב כתב כדברי מ"א דבמעט מי פירות אין חשש יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ד' וכ"כ במגן האלף או' ה' שאין לאסור בדיעבד בדבר מועט יעו"ש. וכ"כ א"א או' א' דבדיעבד אין לאסור דבר מועט כשלא שהה שיעור מיל ודבר מועט כתב שם בא"א כשיש ששים יעו"ש. ועיין לעיל או' י"ד ובאו' שאח"ז.

כג

כג) שם. יאפה מיד. ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור מיל בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חימוץ (הכתוב לעיל סי' תנ"ט סעי' ב') וכה"ג יש לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ולהשהותו אחר פסח. ח"י או' ד' מק"ח או' ד' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ג' ח"א כלל קכ"ו או' ז' מיהו בא"ר או' ג' מצדד לומר דאפי' באכילה נראה להתיר בהפ"מ יעו"ש וכ"כ מ"ב או' ח' דאם היה דבר זה בשוגג בודאי יש לסמוך להקל בשעת הדחק וכנ"ל בסי' תנ"ה סעי' ג' לענין לישה בפושרין יעו"ש. אבל הא"א או' א' כתב דבהנאה הסומך על ח"י שפיר אבל באכילה י"ל יש בו צד כרת.

כד

כד) [סעיף ג'] מותר ללוש ביין וכו'. ויין צמוקים הוא כיין ענבים לענין מי פירות שאין מחמיצין כ"כ ב"י בבד"ה בשם הרשב"ץ. וכן הסכים המבי"ט סי' רנ"ב ובנו מהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"ב חא"ח סי' ב' וכתב שם מהרימ"ט דכ"ש לדבש שעישין מן הצמוקים ששורין אותם במים וסוחטין אותם ומבשלים אותם שיש לו דין מי פירות לפי שהמים שבו נשתנו ע"י האור יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגב"י ומ"א סק"ו וח"י או' י"א והפר"ח ונראה שמסכימים לדבריו וכן הסכים המט"י לדברי הרשב"ץ דיין צימוקים כיין ענבים לענין חימוץ אלא שסיים ומיהו צריך אומן לידע שיעור המים ושיעור הזמן יעו"ש ור"ל שיעור המים שנותנים על הצימוקין להיות יין ושיעור הזמן שנשתנה ריחו וטעמו ממי שריית צימוקין ליין. אמנם בתשו' ח"צ סי' ק"מ כתב להשיג על הראייה שהביא המבי"ט ובנו מהרימ"ט ז"ל ליין צימוקים דהוי כיין ענבים וסיים דכן נראה להלכה ולמעשה שיין צימוקים שלנו אסור ללוש בו בפסח יעי"ש. ועיין בברכ"י או' ה' שהביא דברי הפו' שמדברים בזה וסיים לענין הלכה יש לאסור כי רבו האוסרים ובימי מרן עבוד עובדא והיתה לשרפה כל מצה שנילושה ביין צימוקים כאשר העד העיד הרב מהר"ר יצחק בואינו בס' שלחן מלכים כ"י והביאו הרב אדמת קדש ח"א חא"ח סי' ט' יעו"ש. והב"ד שע"ת או' יו"ד. ועיין עוד מזה בשד"ח מע' חו"מ סי' י"ג או' ח' שהביא ג"כ דברי הפו' שמדברים בזה וסיים דמי שרוצה לעשות מעשה כסברת הרשב"ץ ודעמיה יש לו על מה לסמוך אך בתנאי שיזהר בעשיית היין צימוקין שיהיה עשוי ע"פ התנאים שכתבו באדמת קדש ומט"י והרוצה להחמיר על עצמד תע"ב עכ"ל. ודע דמ"ש דבימי מרן עבוד עובדא והיתה לשרפה וכו' היינו משום שלא נזהרו לשמור אותם ולאפות אותם מיד אבל אם שמרו אותם כעיסה שנילושה במים לבד ואפו מיד פשיטא דשרי דלא גרע מעיסה שנילושה במים ומי פירות דבדיעבד שרי אם אפו מיד כמ"ש בסעי' הקודם ואפשר דבכה"ג דכמה גדולים ס"ל דהוי כיין ענבים לענין חימוץ אפי' לכתחלה שרי ללוש בהם ע"מ ליזהר ולאפות מיד.

כה

כה) מים ששורין בהם הגרוגרות ומשתהים שם ימים הרבה כדי להוציא מהם מים שרופים דינן כמו שריית צימוקים דחשיבי מי פירות ומותר לגבל במים אלו קמח כדי לדבק האלקטר"א ואלגעב"ה כשמוציאין שכר לצירך פסח ויזהרו שלא יביא עליהם מים דעלמא אמנם אין להתיר להמון כלל. בית יהודה דף ק"ח ע"ב סי' י"ג בשם הרב אברהם טווא ורבו. והביאו מחב"ר או' ה' וכתב דלדידן דנקטינן דלא כהרשב"ץ ה"ה דיש לאסור מן הדין במי שיירת הגרוגרות הנז' וסיים ובאתריה דמר ארגי"ל יעשו כמנהגם דהרשב"ץ רבם אך בשאר מקומות אין לסמוך על זה יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם משם השד"ח דמי שרוצה לעשות מעשה כסברת הרשב"ץ ודעמיה יש לו על מה לסמוך יעו"ש. אבל אפשר דבמי הגרוגרות יש להחמיר יותר מיין צימוקין דשם נשתנה ריחו ועעמו משא"כ במי הגרוגרות וכאשר יבואר לקמן או' ל' יעו"ש.

כו

כו) בני אדם לשו מצות במי פירות קודם הפסח וכששלחום מבתיהם לתנור נתנו מעט סולת מפוזר על כל אחת כדי שלא ידבקו זה בזה ולא בתנור והורה הרב מהר"ש צרור להכשיר בדיעבד משום דחומו של תנור רב ביותר ונקלה הסולת יפה יפה. בית יהודה שם סי' י"א. מחב"ר או' ד'.

כז

כז) תמד הנעשה מן המים שנתנו על החרצנים וזגים כל שלא נדרכו בקורה דינו כיין ויש לו דין מי פירות שאין מחמיצין. שו"ת זר"א חא"ח סי' נ"ט ושם דחה דברי הרב דבר משה סי' כ"ו יעוש"ב. מחבר או' ו' ור"ל דהדב"מ ס"ל דאינו מתבטל המים להיות יין אלא א"כ נתנו תוך ג' ימים לדריכתו והזר"א ס"ל אפי' אח"כ כ"ז שלא יצא היין מן הגת כיעו"ש. ומיהו עיין לקמן או' ל"ג שכתבנו דיש עוד כמה פו' שמסכימים כדברי הדב"מ יעו"ש וע"כ יש להחמיר. ועיין ר"ז או' י"ב.

כח

כח) מים שהשליכו על החרצנים וזגים של בוסר אחר שעצרוהו והוציאו ממנו מי בוסר הראשונים והניחום עד שתססו ונעשו כמו תמד אף שלא נדרכו בקורה יש להחמיר דאין דינם כמי פירות. ומתוך כך זו הלכה העלה כשנפלו קצת ממי וסר הנז' על קרן זוית תיבת קמח לרקד כל הקמח דיש לחוש דנפלו בו אלו המים של בוסר אבל השאר א"צ לנהל. זר"א שם. מחב"ר או' ז'.

כט

כט) ולענין מי ורדים עיין להרדב"ז ח"א סי' רמ"א שכתב דמי ורדים חשיב מי פירות ואין מחמיצין יעו"ש. אמנם בתשו' דרכי נועם סי' ז' כתב שאין המים שמשימין על הורד משתנים אלא הרי הם כברייתם והזיעה היוצאת מהם הם מים ממש ואין בזה ספק. וכ"כ בנו הרב גו"ר ח"א כלל ד' סי' ט' דשריית מי ורדים ושאר בשמים הדבר פשוט דהוו כמי פירות מעורבים עם מים יעו"ש. וכן מסיק המט"י בסוף סעי' זה וכתב שכן עשה מעשה מורו הרב ז"ל דאדם אחד לש עיסתו במי ורדים קודם פסח והזקיקו למכור אותם המצות יעו"ש. והביאו מחב"ר או' י"ב ואו' י"ג. כס"א או' ד'.

ל

ל) שכר שמוציאין מיין וכיוצא דבר ברור הוא שיש לו דין מי פירות במכ"ש מדין יין צימוקין דלעיל אבל שכר שמוציאין מצימוקין וגרוגרות שרויין במים יש לדון בו להקל ולהחמיר להחמיר דלא דמי ליין צימוקין שכבר נתבטל ממים ונעשה יין ולפיכך אינו מחמיץ משא"כ הכא שהמים ששרויים בה הצימוקין והגרוגרות משמע שעדיין לא נתבטלו ולפ"ז השכר הרי הוא כמים עצמן ויש לדון להקל לפי שפנים חדשות באו לכאן ודמי ליין צימוקין שנשתנה מברייתו ולמעשה יש להחמיר. פר"ח סעי' ד' וכ"כ שכנה"ג סי' תס"ו בהגה"ט או' ו' דכיון שנותנין מים בתוך היין או בתוך השמרים אותה הזיעה שיוצאת מן המים הרי הוא כמים עצמם יעו"ש. וכ"כ הרב חכמה ומוסר דף קס"ח ע"א בשם מוהריק"ש סי' תס"ג דשכר היוצא מצימוקין השרויים במים דינו כמים ולא הוי כמי פירות וסיים ולפ"ז אם לש בשכר הזה ושהה יותר מהשיעור אסיר לאוכלו בפסח וגם להשהותו אסור יעו"ש. וכן מצדד בתשו' פני יהושע ח"ב סי' י"ב דאפשר דהשכר מחמיץ כיון שיש בו מים וטעם השכר שהוא מי פירות יעו"ש. והב"ד השד"ח מע' חו"מ סי' י"ג או' ז' מיהו בתשו' דרכי נועם סי' ז' כתב אגווא"ה ארדינט"ו שעושין מיין של צימוקין ששורין הצימוקין ומוציאין מהם שכר הרי הוא כדין יין צימוקין לפי שאין מוציאין מהן שכר כ"א אחר שמשתנה המים ונעשה כמו יין יעו"ש וכ"ה דעת בנו הגו"ר כלל ד' סי' ט' שכתב דלדעת המתירין ביין צימוקין ה"נ בשכר הנעשה מהן אלא שכתב דיש להחמיר בשכר משום דנולד חריפות באותן מים ודמי לקורט של חלתית יעו"ש וכ"כ הרב כמהר"ר אברהם טווא בתשו' כ"י בח"ב הנקרא ספיר סי' רנ"ה שכל מיני שכר חוץ משל שעורין מי פירות הן ודין מי פירות יש להם וכתב דה"ה והוא הטעם במים הנתונים על התאנים ועל התמרים נשתנו מברייתן לכן לענין חמץ אין מחמיצין כמו שאר מי פירות יעוש"ב והב"ד המט"י בסעי' זה וכתב ומעתה אין לחוש לספיקו של הפר"ח לפני הרבנים הנז' דמפשט פשיטא להו להתיר ולדונן כמי פירות ממש אלא שאנו נוהגין להחמיר בשכר הנז' מפני שהדור פרוץ ואין להורות להם קולא בעניינים אלו יעו"ש. וע"כ לכתחלה יש להחמיר שאין ללוש בו כלל ובדיעבד שכבר לש יש לדונו כמי פירות עם מים שצריך לאפות מיד.

לא

לא) שם. שנופלת בשעת הבציר. ודוקא בשעת הבציר לפי שהמים הללו נשתנו מברייתן ונעשו יין כדרך שנשתנה התירוש ונעשה יין אבל כל שעירבו מים ביין אחר היותו יין אפי' קודם לישת העיסה שיעור מופלג אפי' כל שהוא מחמיצין. כנה"ג בהגב"י ועי"ש שכתב דמ"ש בש"ע קודם שלשו העיסה הוא לאו דוקא אלא בשעת הבציר יעו"ש. וכ"כ בתשו' מהרימ"ט חא"ח סי' ב' והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ו' וכ"כ העו"ש או' ד' והפר"ח. וכ"כ המט"י בסעי' זה וכתב שכ"ה מסקנת מ"א סק"ו אעפ"י שבתחלה כתב לפרש בענין אחר יעו"ש. מיהו בס' א"ז כתב דמלשון שכתב הש"ע הואיל וכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה משמע אפי' ביין ממש מתבטל וכ"כ בספרו א"ר או' ז' וחלק על דברי כנה"ג הנז' והסכים לדבריו ח"י או' ו' יעו"ש. וכ"ה דעת רש"ל בפי' על הסמ"ג. אמנם חק יוסף או' ד' הסכים לדברי הכנה"ג ומהרימ"ט והפר"ח הנז' ודלא כח"י. וכן הסכים השו"ג או' ה' מאמ"ר או' ד' נה"ש או' ב' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ה' ח"א כלל קכ"ו או' ח' מ"ב או' יו"ד.

לב

לב) וכתב שם ח"י ומ"מ צריכין שימור כמו עיסה שנילושה במים אע"ג דמי פירות גרידא אין מחמיצין אפי' שהתה כל היום בלא עסק מ"מ כיון שיש כאן מעט מים בתוכו א"כ יש חשש חימוץ עכ"פ במקום המים וחמץ במשהו עכ"ל. אמנם חק יוסף שם והמאמ"ר שם והחמ"מ שם השיגו עליו וכתבו דזה הוי דינו כאלו לא היה שם מים כלל וא"צ שימור כלל יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' א' דלכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ובכל מי פירות שלשו בהם עיסה יש לשומרה כחקת עיסה שנילושה במים יעו"ש ועיין לקמן או' מ"א.

לג

לג) ודע דמלשון הכנה"ג והפר"ח ז"ל דכתבו וכל שהיין תוסס וכו' משמע דלא מכשרינן אלא בנתינת מים בתוך ג' ימים לדריכתו דעדיין נקרא יין תוסס ונקרא יין מגתו כדלקמן סי' תקנ"ב סעי' ב' אבל אחר ג' ימים אם נתנו בו מים אעפ"י שהוא בתוך מ' יום דאינו כשר לנסכים ואעפ"י שנקרא תירוש מקרי יין לענין שאין מערבין בו מים דהו"ל מי פירות עם מים. מט"י שם וכתב וכן העלה בס' דבר משה ח"א סי' כ"ו ושהרב בית דוד ז"ל הסכים עמו יעו"ש. וכן הסכים בתשו' אהל יוסף סי' ט' יעו"ש. ועיין לעיל או' כ"ז.

לד

לד) שם. כדי להתיר ניצוק. סי' כשמערה לכלי עכו"ם שיש בו משקה טופח אז אם יש מים ביין שבכלי העליון רואין היין כאלו אינו והמים מבטלים היין של עכו"ם. מ"א סק"ב. וכמה שיעור הביטול עיין ביו"ד סי' קכ"ו סעי' ו' שכתב דהיינו שיהיה במים ס' בכלי העליון כנגד היין שבכלי התחתון מיהו שם בסי' קל"ד סעי' ה' כתב דשיעור הביטול הוא ששה חלקים מים כנגדו וע"כ כתב הש"כ שם ס"ק י"א להגיה בסי' קכ"ו ששה חלקים כמו בסי' קל"ד וכתב שכ"ה בש"ע דפוס הענאוי ושכן פסק הב"ח יעו"ש.

לה

לה) ודע דהא דמועילין מים להתיר ניצוק היינו כשממלא היין בצלוחית (של עכו"ם) באותו זמן (ר"ל בזמן הבציר) וחוששין שמא יש בשולי הצלוחית (של עכו"ם) קצת יין נסך אבל אם מערין אחר שנעשה יין כיון שאנו דנין לאותן מים כדין יין לענין חימוץ איך נחזור לתת להם שם מים לענין ביטול והא הוו תרתי דסתרן וכן מוכח מדברי הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל"ד ע"ב יעו"ש. מט"י. ולפ"ז משמע דאסור ללוש ביין זה כ"ז שהוא תוסס כיון שעדיין לא נשתנה המים שבו להיות יין והו"ל מי פירות עם מים.

לו

לו) [סעיף ד'] מי ביצים וכו'. מה שהוצרך הש"ע לפרט מי ביצים הוא לאפוקי מס' רש"י ז"ל דנסתפק בהם לחד צד דילמא גריעי משאר מ"פ לפי שאנו רואים שהעיסה נעשית עבה בהם יותר מבמים קמ"ל דאין חילוק בינם לשאר מי פירות כס' ר"ת דהיה נוהג לאוכלם בע"פ דחשיב לה מצה עשירה ודוק. מט"י.

לז

לז) שם. מי ביצים וכו'. הטוב והישר לחוש לספיקו של רש"י ז"ל בזה והרוצה ללוש במי ביצים ילוש במי ביצים לבדם בלי תערובת יין וימהר בעשיית המצות. נחפה בכסף דף קע"ו ע"ד. ברכ"י או' ו' וכ"כ בספרו מו"ב סי' ז' או' רט"ו.

לח

לח) שם. מי ביצים וכו'. במרדכי פ' כ"ש הביא דעת כמה רבנים גדולים ועצומים שאוסרים להדיא ללוש במי ביצים יעו"ש אלא שבב"י כתב שכן פשט המנהג להתיר יעו"ש. ולכן סתם ג"כ כאן בש"ע להתיר. וכתב השו"ג או' ו' וכן מנהגם והרו"ח או' ז' כתב דהמנהג באזמיר שלא ללוש במי ביצים וכן הוא היה מורה כמה פעמים יעו"ש וכ"כ הרב בנו ביפ"ל או' ב' דהמנהג באזמיר כדעת האוסרים שהביא המרדכי ודלא כמנהג שאלוניקי שכתב השו"ג שמנהגם כדעת המתירים יעו"ש. נמצא דמנהג זה של היתר אינו פשוט בכל המקומות וע"כ במקום שנהגו שלא ללוש במי ביצים אין להתיר להם שמא קבלו עליהם דעת האוסרים ובמקום שנהגו היתר יש למהר בעשייתן כמ"ש באר הקודם.

לט

טל) שם. ושאר משקין וכו'. וכל המשקין שבעולם שאינן מתולדת המים שית' בסי' תס"ו הם נקראים מי פירות. ר"ז או' ב'.

מ

מ) שם הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין וכו'. משום דקשה לצאת כל הדיעות וגם יש לחוש שנפל עליהם מעט מים. דרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול. וכ"כ בביאור הגר"א. והלבוש סעי' ה' כתב הטעם אפשר שנהגו כך דלא ליתי לאחלופי ליכול מיניה גם בלילה ראשונה במצה של מצוה. א"נ דחיישינן שמא נתערב מעט מים ולא יוכלו ליזהר עכ"ל.

מא

מא) שם הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין וכו'. ובכל בני ספרד פשט המנהג להתיר ללוש במי פירות לבדן. מהר"א אזולאי ז"ל בהגהו' כ"י. ואנן בדידן נהגנו ללוש ביין לבד ולהזדרז מאד לעשות המצות במהירות האפשרי ואפשר דבזה נפיק ידי כל הדיעות או רובם. וכן הסכים הרב מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער ו' סי' ד' וכ"כ הרב נחפה בכסף דף קע"ו ודף קע"ז ע"א. ברכ"י או' ז' ומיהו עתה יש כמה מקומות בבני ספרד שאין נוהגין ללוש במי פירות כלל ואפשר שהוא מחששות הנז' ועיין לעיל סי' תנ"ט או' ס"ה.

מב

מב) בני אשכנז שנהגו להחמיר לעשותם במים אין להקל להם. הרב מהר"י זיין בתשו' כ"י הנז' ברכ"י או' ח' ועיין באו' שאח"ז.

מג

מג) שם הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין וכו'. וכ"כ הלבוש. חמ"מ או' א' ר"ז או' ז' ח"א כלל קכ"ו או' ז' ואם עבר ולש אפי' אפה מיד אין אוכלין אותה בפסח. ר"ז שם ח"א שם. מ"ב או' ח"י.

מד

מד) שם בהגה. ואפי' לקטף המצות וכו'. הקשה המ"א סק"ד מאי אפי' דאדרבה כשלשין במים וקוטפין במי פירות הוי מי פירות עם מים וממהר להחמיץ ותירץ דה"ק אפי' קיטוף שהוא דבר מועט. וכ"כ חק יוסף או' ו' ועוד י"ל דהכי קאמר דאפי' לקטף המצות ר"ל אחר שנעשו מצות אחר לישה ועריכה ותיכף מוליך לתנור ג"כ אין נוהגין.

מה

מה) שם בהגה. רק לאחר אפייתן וכו'. גם בזה נהגי איסורא בלילות ראשונות משום גזירה דמצה עשירה. ח"י או' ח' א"ר או' ה' מק"ח או' ז' ר"ז ח' וכן נוהגין אפי' בשאר מצות בימים הראשונים לזכרון מצה עשירה. א"ר שם. ועיין לעיל סי' תנ"ה או' צ"ט. ואם נשפך יין על מצות שמורים עיין לעיל סי' תס"א או' מ"ט.

מו

מו) שם. בהגה רק לאחר אפייתן וכו'. ואותן הטחין פני המצות בביצה בפסח יזהרו שיניחנה לאפות יפה בתנור קודם שיטיחנה ואח"כ יטיח פניה לבוש.

מז

מז) שם. בהגה אם לא בשעת הדחק וכו'. ויאפה מיד דיש לחוש לדעת הסוברים מ"פ מחמיצין וכמ"ש לעיל או' א' יעו"ש.

מח

מח) שם. בהגה לצרכי חולה וזקן וכו'. והיינו במי פירות לבדן אבל עם מים אף לחולה וזקן אין להקל. א"ר או' ד'.

מט

מט) [סעיף ה'] הלש עיסה במי פירות וכו'. פי' מיירי בשלש העיסה במי פירות שאינן מז' משקין שסי' י"ד שח"ט ד"ס (עיין לעיל סי' קנ"ח סעי' ד') וכיון שלא הוכשרה לקבל טומאה החלה היא טהורה ולפיכך אינו יכול לשורפה וגם לאוכלה אינו יכול שהרי כולנו טמאים ולהאכילה לכהן קטן כבר כתב ההגה בססי' תנ"ו שאין מאכילין חלה בזה"ז לשום כהן. פר"ח. וכן מסיק המ"א סק"ה. וכ"כ המט"י. שו"ג או' ט' חק יוסף או' ז' נה"ש או' ג' ביאורי הגר"א. מ"ב או' ך' מיהו ח"י או' ט' כתב דכוונת הש"ע לחוש לכתחלה לדעת קצת פו' דמספקא להו אי חייבת בחלה וכ"כ המאמ"ר או' ז' יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' שכ"ט סעי' יו"ד וש"כ שם.

נ

נ) שם. טוב לעשותה פחות משיעור עשרון וכו'. ואע"ג דיש תיקון לערב א' מז' משקין דהשתא ליכא חשש חימוץ וגם לא חשש הכשר טומאה מ"מ מילתא פסיקתא נקט. א"נ אם נתיר לו לערב ד"א יבוא לערב תערובת מים כמו בשאר ימות השנה דמסרך סריך לעשות כמעשהו ככל הימים ולא מסיק אדעתיה חשש חימוץ. מט"י. והשו"ג כתב ושמא דרך הלש במי פירות שלא ללוש כ"א במין א' ולא לערב מין אחר שלא לבטל טעם מי פירות הראשונים חוץ ממים שאין מבטלין שום טעם לכך כתב דבפסח שא"א ללוש במי ביצים עם מים ילוש עיסה פחות מעשרון יעו"ש.

נא

נא) ואם עבר ולש כשיעור חלה בלא ז' משקין לא ישרוף אלא יתן אותה לכהן קטן כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד ססי' שכ"ט יעו"ש. וכ"כ הב"ח שם. פרישה שם או' י"ד. מ"ב או' ך' ועיין באה"ג שם שכתב דדין זה אפי' בחלת א"י יעו"ש ועיין לעיל בהגה לססי' תנ"ז ובדברינו לשם בס"ד.

נב

בנ) ולענין ברכה אם יברך על חלה שנילושה במי פירות שהם מז' משקין שסי' י"ד שח"ט ד"ם וכן בנילושה במי פירות שאינן מז' משקין כגון במי ביצים או תותים וכו' הנה מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' שכ"ט סעי' ט' כתב עיסה שנילושה במי פירות אפי' בלא שום מים חייבת בחלה עכ"ל אפי במי ביצים כמבואר בב"י שם דפסק כהרמב"ם והרשב"א ועל הרמב"ם כתב דמחייב אפי' במי ביצים יעו"ש ומ"ש שס בסעי' יו"ד יש ליזהר מללוש במי פירות שאינם מז' משקין וכו' היינו משום דאינו יכול לשורפה וכמבואר בב"י שם וכ"כ הש"כ שם סק"י. וכ"כ המט"י בסעי' זה. ומשמע דחייבת בחלה היינו בברכה כתקנה. מיהו הב"ח שם פסק דלכתחלה לא ילוש במי ביצים או שאר מי פירות (שאינם מז' משקין בלא תערובת מים (וכל הז' משקין הם בכלל מים) ואם לש יפריש חלה בלא ברכה יעו"ש. וכ"כ בי"ד סי' רכ"ח דעיסה שנישולה בז' משקין חייבת בחלה לכו"ע והפלוגתא רק במי ביצים וכדומה יעו"ש. וכ"כ השו"ג בסי' זה או' ט' וכ"כ ח"א בס' משפטי צדק פי"ד או' כ"ז עיסה שנילושה בא' מז' משקין חייבת בחלה לכ"ע אבל אם נילושה בשאר משקין כגון מי ביצים ולא נתערב בו מים יש פוטרין מחלה ולכן יפריש חלה בלא ברכה יעו"ש. אמנם הש"כ שם סק"ע כתב על דברי הש"ע סעי' ט' דיפריש חלה בלא ברכה ומשמע אף בנילושה בז' משקין יעו"ש. וכ"כ בית הלל שם. בל"י שם או' ו' לב"ש בה' חלה או' קכ"א. ועיין עו"ש ברו"ח מה שציין על כמה ספרים יעו"ש. וא"צ להאריך בדבר שיש בו ספק ברכות משום דכבר כתבנו לעיל סי' ח"י או' ז' דבענין ספק ברכות נקטינן להקל אפי' כנגד מרן ואפי' כנגד הרוב יעו"ש. וא"כ הן בעיסה שנילושה בז' משקין הן שנילושה במי ביצים וכדומה שאינן מז' משקין אם לש כשיעור יש להפריש חלה בלא ברכה משום סב"ל ורק יאמר לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות הפרשת חלה תרומה וכו' וכ"ז בלש במי פירות לבדם אבל אם לש עם מים בין אם הם מז' משקין בין משאינם מז' משקין לכ"ע מפריש חלה בברכה אם לש כשיעור וליכא בזה חשש ספק ברכה. ועיין עוד ביו"ד סי' שכ"ט איזו עיסה שפטורה מן החלה יעו"ש.

נג

גנ) וכתב הנה"ש או' ג' דמנהגם ללוש במי ביצים שיעור חלה ומפרישים עליה חלה בלא ברכה והוא נכון ויש ללמדם שיערבו תוך הביצים מעט שמן או דבש כדי שיכשיר העיסה וכדאיתא שם ביו"ד סעי' יו"ד עכ"ד. וכ"כ האחרונים. ולפי מ"ש לעיל דגם בלש בז' משקין יפריש חלה בלא ברכה נ"מ דיכול לשורפה.

נד

דנ) ובמקום שרגילים לרחוץ החטים א"כ הוכשרו החטים ואין קפידא בדבר. מ"א סק"ה. ור"ל דאם לש אח"כ זה הקמח במי ביצים לבדם או במי פירות שאינם מז' משקין יכול לשרוף החלה אם לש כשיעור משום שכבר הוכשרו ברחיצה לקבל טומאה.

נה

הנ) [סעיף ו'] חטה שנמצאת בדבש וכו'. משום דמי פירות אין מחמיצין. טור וב"י. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רמ"ב בענין שעורה שנמצאת בגבינה שכתב להתיר מפני שמ"פ אין מחמיצין ואפי' לדעת האומרים דמ"פ חמץ נוקשה הוי הרי נתערב קודם זמן איסירו ובטל יעו"ש והב"ד הזכ"ל בסי' זה.

נו

ונ) שם. חטה שנמצאת בדבש וכו'. וה"ה שאר מי פירות. עו"ש או' ז' שו"ג אר יו"ד. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ט' ומיהו מ"ש שם השו"ג בשם בי"ד סי' רכ"ו לחלק בין חומץ לשאר מי פירות חמוצין דחומץ שמתחלת ברייתו מתוק אינו מחמיץ אבל שאר מי פירות שמתחלת ברייתן חמוצין מחמיצין כבר כתבנו לעיל או' ב' דהסכמת האחרונים דאפי' במי פירות שמתחלת ברייתן חמוצין אין מחמיצין יעו"ש ועוד דאין סברא לחלק בזה דכיון שעתה הם חמוצין מה מועיל אם מתחלה היו מתוקין.

נז

זנ) שם. חטה שנמצאת בדבש וכו'. ומיירי דלא ידעינן אימת נפלה ומספיקא כל שיש בדבש מים אסרינן מחמת ספק כבוש שהוא כמבושל א"נ כשהרתיחו הדבש על האור ולפיכך כל שנתערב בו מים אסיר אבל אם היו ציננים אין החטה נותנת בהם טעם כדלקמן סי' תס"ז סעי' י"ב. פר"ח. ומיהו עי"ש בש"ע שכתב שיש מי שאוסר אם הוא בתוך הפסח יעו"ש. ולפי מ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ס דכבוש בציר או בחומץ אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח הוי כמבושל עי"ש איכא למימר דה"נ מיירי בשהה שיעור זה ואפשר דה"ה יין דהוי חריף לענין זה כדמוכח מדברי הרמב"ן והר"ן פ' כ"ש יעו"ש וגם הפו' האחרונים שם דאפי' חומץ צריך מע"ל אפשר דבאיסור משהו אסור דהא יש פו' דס"ל דאפי' צונן מפליט משהו ואע"ג דלא ק"ל הכי מ"מ בחומץ ויין דחריפי נראה דלכ"ע מפליט משהו. חקת הפסח או' ו' וכ"ז בנתבקעה החטה או נתרככה וכמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' ט' יעו"ש.

נח

חנ) שם. מותר. ואפי' אם החטה בקועה מותר היין. ואין חוששין שמא כבר היתה בקועה קודם שנפלה לתוכם שאין מחזיקין איסור מספק. פר"ח סי' תס"ז סוף סעי' ט"ו. ר"ז או' ט'.

נט

טנ) שם. מותר. ואפי' לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל לעיל סעי' ד' דאין נוהגין ללוש במ"פ וכו' חטה הנמצאת בדבש או ביין וחומץ אפי' בתוך הפסח שחמץ במשהו אפ"ה מתירין אותו. לבוש. ר"ז או' יו"ד.

ס

ס) שם. ובלבד שלא נתערב בהם מים. דאם נתערב בהם מים אדרבא מחמיצין יותר כמ"ש לעיל סעי' ב' יעו"ש. והא דכתב בסעי' ג' דמותר ללוש ביין אעפ"י שא"א לו בלא טיפת מים וכו' שאני התם שנפלו המים בשעת הבציר ובעת התסיסה נשתנו מברייתן ונהפכו ליין משא"כ בנפלו אח"כ וכמ"ש לעיל או' ל"א ואו' ל"ג יעו"ש.

סא

סא) שם. ובלבד שלא נתערב וכו'. ומיהו אף אם נתערב בהם מים אם החטה אינה מבוקעת הדבש והיין והחומץ מותר כדלקמן בסי' תס"ז סעי' ט' והכא במבוקעת מיירי. פר"ח בסעי' זה ובסי' תס"ז סעי' ט"ו יעו"ש. ועיין בדברינו לשם בסי' תס"ז סעי' ט' דלסברת מור"ם ז"ל יש לאסור בנתרככה יעו"ש.

סב

סב) שם. ובלבד שלא נתערב וכו'. ונראה דדין זה מיירי שנמצא החטה תוך הפסח או קו"פ למאן דס"ל חו"נ אבל למאן דס"ל דאינו חו"נ היין מותר כיון שנתבטל קו"פ בס' כ"ש הכא שהוא טעמו ולא ממשו כיון שהסירו החטה קו"פ. שו"ג או' י"א. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' נ"ט בענין טעמו ולא ממשו אי אמרינן חו"נ יעו"ש. ומ"ש השע"ת או' יו"ד בשם מהריט"ץ כבר כתבנו אותו לעיל סי' תמ"ז או' ס"ג וכן מ"ש בשם בית יהודה כבר כתבנו אותו לעיל סי' תמ"ב או' י"ג קחנו משם.

סג

סג) וכתב מ"א סק"ו צ"ע במי דבש שקורין מע"ד אם נפל לתוכו חטה אם מחמיץ דהרי נשתנו המים מברייתן ע"י בישול עם הדבש ותסיסה. וגם בשכר ויי"ש יש להסתפק אם מחמיץ ונ"מ שאם היה חטה בשכר או ביי"ש בצונן ונטלוהו ממנו ואח"כ נפלה לתוך מי פירות אם היתה חמוצה כבר אוסרת המי פירות ואם אינו מחמיץ אינה אוסרת המי פירות ע"כ. ומיהו מ"ש צ"ע במי דבש שקורין מע"ד וכו' כבר כתבנו לעיל או' כ"ד שיש פלוגתא ביין צימוקין אי הוי מי פירות יעו"ש וא"כ ה"ה למי דבש שקורין מע"ד. ובענין שכר ויי"ש ג"כ כבר כתבנו לעיל או' ל' דשכר שמוציאין מן היין דינו כמי פירות ומה שמוציאין מן הצימוקין ומן הגרוגרות יש בו פלוגתא יעו"ש. וא"כ בנידון דידן לענין חטה שהוא איסור משהו ואיסור משהו מדרבנן הו"ל ספקא באיסור דרבנן וע"כ יש להתיר למכרו לעכו"ם או להשהותו עד אחר הפסח. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"א או' ו' ובמש"ז סי' תס"ז או' ח"י יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קכ"ו או' ח' וכ"ז בנתבקעה החטה או נתרככה וכמ"ש לעיל או' ס"א ועוד עיין לעיל או' נ"ז ודוק.

סד

סד) חטה שנפל לשומן אווז רותח אסור שמחמיץ מכח המים שהודח בו. של"ה במס' פסחים. והביאו מ"א סק"ו וכתב דאין להחמיר בהא דהא המים שהודח בו כבר נתנגב ומכ"ש כשנתבשל אצל האש יעו"ש. ובס' א"ז כתב בשם זקנו הגאון מהר"ש להשהותה עד אחר הפסח והב"ד ח"י או' י"א. אמנם הפר"ח בסי' תס"ז סעי' ט"ו הסכים לדברי השל"ה וכתב דיש לחוש שמא כשעדיין לא היה מרתיח השומן יפה שעדיין לא כלו המים לגמרי נפלה אז החטה ומי פירות עם מים ממהרין להחמיץ והחמיצה החטה ועכשיו בפסח נותנת טעם במשהו ואסרה כל השומן יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ט"ו. חמ"מ סי' תס"ז או' י"ג. ח"א כלל קכ"ו או' ט' ודע דאין חילוק בין שהתיכוהו בפסח או קודם פסח ונמצאת החטה בשומן בעודו בכלי שהתיכו בו משום דהו"ל כבוש כמבושל ונותנת טעם בפסח אבל אם הסירו החטה קו"פ או שנקרש השומן קו"פ דבקרוש ליכא כבוש כמ"ש המק"ח או' ט' הו"ל טעמו ולא ממשו ובטעמו ולא ממשו כתבנו לעיל סי' תמ"ז או' נ"ט דיש פלוגתא בזה אי אמרינן חו"נ יעו"ש וא"כ בכה"ג דאינו אסור אלא מספק דשמא נפלה החטה אחר שנשרפו המים והו"ל מי פירות שאין מחמיצין אפשר דכ"ע מודו דמותר לאוכלן בפסח ודוק.

סה

סה) ואם הוריקו השומן מהאילפס לכלי אחר ובאותו כלי נמצאת חטה בתוך השומן אפי' הוריקוהו לתוכו כשהיה רותח ואפי' אם עדיין הוא רותח ונפלט לתוכו טעם החטה ה"ז מותר לפי שאנו אומרים כאן נמצא כאן היה דהיינו חטה זו שנמצאת עכשיו בכלי זה כבר היתה בתוכו קודם ששמו השומן לתוכו ולא היתה מעולם עם השומן בתוך האילפס כשעדיין היה בו צחצוחי מים ולא נתחמצה חטה זו מעולם ועכשיו אינה באה לידי חימוץ ע"י השומן כיון שכבר הלכו ממנו צחצוחי המים לגמרי כשנתבשל בישול יפה באילפס. ר"ז או' ט"ז מדברי הפר"ח סעי' הנז' וכ"כ החמ"מ שם. ח"א שם. מ"ב או' כ"ג. ועיין לקמן או' ס"ח.

סו

סו) וכן אם נמצאת אפי' באותו כלי שהתיכו בה לאחר שהסירוה מן הכירה והעמידוה במקום אחר ושם נמצאת החטה בה אפי' בעוד השומן רותח מ"מ מותר דלא מחזקינן איסורא ממקום למקים ואמרינן עתה נפלה לאחר שהתיכוהו וכבר נעשה הכל מי פירות. חמ"מ. שם מ"ב שם. והוא ע"פ מ"ש מ"א שם בסי' תס"ז סוף ס"ק כ"ה יעו"ש. וכ"כ ח"י שם סוף או' מ"א. וכ"ז אפי' נתבקע החטה חמ"מ שם.

סז

סז) וכל זה כשלא נתנגב השומן ממי ההדחה קודם ששמוהו באילפס אבל אם נתנגב לגמרי ממי ההדחה ואח"כ שמוהו באילפס ונמצאת שם חטה אפי' נמצאת קודם שנתבשל בישול יפה ה"ז מותר שאין כאן אלא מי פירות בלבד ואין החטה באה לידי חימוץ ואפי' אם נשרה כמה ימים במים עד שנבלעו בתוכו ואף שאח"כ נתגנב מלחלוחית מים שעליו קודם שהתיכוהו מ"מ המים שהיו בלועים בתוכו נתערבו בו כשהותך אעפ"י כן דינו כמי פירות בלבד בלי מים לפי שהמים הבלועים אין שם מים עליהם כלל עד שיתגלו ויצאו לחוץ כגון בשר יבש שמזיע בימות הגשמים מחמת המים שהודח בהם וכמ"ש בסי' תס"ו יעו"ש ר"ז או' י"ז. מ"ב שם.

סח

סח) ודע דמ"ש שם הפר"ח דכ"ז הוא ע"פ החומרות של האשכנזים אבל לדידן שריא מכמה טעמים אף אם נמצא באלפס ראשון יעו"ש המט"י בסי' תס"ז תמה עליו וכתב דה"ה לדידן (ר"ל לספרדים) דהא ק"ל כדעת הש"ע דפסק כראב"ן בסעי' י"ב דמחזיקן לחטה שנפלה מעיקרא כיון דאיתרע וזה פשוט עכ"ל. ועוד עיין לעיל סי' תמ"ז או' ע"ו שכתבנו דגם הספרדים נוהגים להחמיר בדיני פסח כמו האשכנזים יעו"ש.

סט

סט) מיני טיגון ששורין המצה במים וסוחטין אותה ואח"כ לשין אותה בשמן ונפל לתוכה חטה יש להחמיר דנשארים בתוכו מים בעין דא"א לסוחטן כל כך. מ"א סוף סק"ו ח"י או' י"א. חק יוסף או' יו"ד. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' ע"ה.

ע

ע) ואותם עיגולים ממצה טחונה ומטגנין בשומן וביצים בלי עירוב מים כלל פשיטא דאין לחוש בנמצא חטה בהם ולמעט מלח הנתון בהם אע"ג דהוי מים לחד דיעה מ"מ מעט הוא ונשתנה צורתו כותיקא דשרי. א"א או' ו'.

עא

עא) [סעיף ז'] יש לברר המלח וכו'. חטים שנמצאו בתוכם מלח הרבה בס' בני חיי אסרם לאכלם בפסח משום דהוי מי פירות עם מים שמחמיצין ואסור להשהותם אחר הפסח לכתחלה יעו"ש אבל בס' משאת משה ח"א חא"ח סי' ב' פסק להתיר אם היו מועטים ואם היו רבים גרגרי המלח אסורים באכילה אבל להשהותם אחר הפסח מותר ודלא כהרב בני חיי יעו"ש. י"א מ"ב בהגה"ט או' ד' וכ"כ הברכ"י או' יו"ד אם נמצאו בחיטים גרגרי מלח יבשים והנם מועטים נהגנו להתיר כהוראת הרב משאת משה ח"א א"ח סי' ב' עכ"ל וסב"ד שע"ת או' יו"ד. וכן העלה הרב כפי אהרן ח"ב סי' ד' בחיטים שבשעה שריקדו אותם מצאו בהם קצת גרגירי מלח והוציאו אותם ע"י כברה ואח"כ ביררו אותם ב' וג' פעמים ולא מצאו עוד דמותר לטחנן ולעשות מהם מצה לפסח יעו"ש.

עב

עב) שם. יש לברר המלח קו"פ וכו'. דאז אפי' נמצא בה חטה בטל בס' משא"כ בפסח דהוי במשהו מ"א סק"ז. ח"י או' י"ג. חק יוסף או' י"א. מק"ח או' י"א. ח"א כלל קכ"ו או' י"ט. ועי"ש במ"א שכתב דאם נמצא חטה בחבית מלח בפסח דלכתחלה יש להחמיר שלא להשתמש בכל החבית וישמרנו עד אחר הפסח אבל כדי נטילה סביבו ישליך וה"ה אם נמצא בע"פ (וכן קו"פ. מחה"ש. ר"ז.) ישליך סביבו כדי נטילה (ר"ל והשאר מותר לאכלו בפסח) אבל אם שמו מהמלח (ר"ל מאותו שנמצא בו חטה בפסח) תוך המאכל אין לאסור בדיעבד אלא א"כ שמו מאותו כדי נטילה יעו"ש. והב"ד ח"י שם. א"ר או' ט' חק יוסף שם. חמ"מ או' ה' ר"ז או' ך' ואו' כ"א. ח"א שם. וכ"ז כשהחטה מלוחלחת דהיינו שנתרככה החטה אבל אם היא יבשה מותר בכל ענין. ב"ח, ט"ז סק"ג, ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף שם. מק"ח שם. מאמ"ר או' ט' חמ"מ שם. ר"ז או' כ"ב. ח"א שם.

עג

עג) מעשה באחד שקנה מלח לפני הפסח והניח בשק ולפני המועד לקחו הרבה ממנו וביררהו ונמצא נקי ובר ושוב הוצרכו בתוך הפסח למלח עוד ולקחו השאר מהשק ונתנוהו בכלי לבררו ועוד שהם מבררים מצאו חטים בקועים בסוף המלח. ומהמלח שבתחלת השק שביררו נסתקפו עד היום ולעת הלום האיכא שיריים מבשר ותבשילין שתיקנו במלח ההוא לצורך המועד. עיין ברכ"י או' י"א שהעלה להתיר הבשר והתבשילין המתוקנים במלח ההוא באכילה מחמת דהמלח הראשון שבררו קו"פ לא נגע ולא פגע בחטה דחטה זאת היתה בסוף השק ואלו התבשילין נעשו מהמלח שבררו לפני המועד ועוד עי"ש שכתב טעמים אחרים וכתב דאפי' למאן דנהוג כמ"ד חו"נ הנה בעה"ק ת"ו אף מי שנוהג כן לא נהיג אלא בודאי לא בדאיכא ספיקא יעו"ש. והב"ד השע"ת או' יו"ד.

עד

עד) שם. יש לברור המלח וכו'. ועתה רבים נוהגין ליקח לפסח מאותו המלח שהם חתיכות גדולות ושורפין אותם על האש ואח"כ מגררין אותם כי חוששין שמא כשהביאו אותם ממקומם הונחו בשקין של קמח ויש לעשות זה לכתחלה קו"פ כל מה שנצרך לכל ימי הפסח כדי שאף אם יהיה בו איזה חשש יתבטל קו"פ. ועיין בתשו' שו"מ מה"ת ח"ד סי' קכ"ד.

עה

עה) שם. יש לברר המלח קו"פ מחטים וכו'. כי המלח מתולדת המים הוא ואינו בכלל מי פירות. כ"כ הטור בשם מצאתי כתוב. וכ"ה דעת הר"ן בפ' כ"ש והגמ"י פ"ה כמ"ש בב"י ולכן פסק כן בש"ע. אבל דעת הטור דמי מלח הוי בכלל מי פירות ואינו מחמיץ. וכ"ה דעת הרא"ש כמו שהוכיח הפר"ח. וכ"ה דעת הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל' כמ"ש הער"ה או' ז' וכ"ה דעת רי"ו נ"ה ח"ה. וכ"פ הפר"ח דלא כש"ע יעו"ש. ואולם עדיין לא נתברר לנו באיזה מלח מיירי בחופרין מהקרקע או ע"י בישול וכתב הד"מ אר ד' דבמלח שלנו שמבשלים אותה ודאי יש לחוש אפי' לדעת הטור יעו"ש והביאו מ"א סק"ז וכתב א"כ מוכח דפלוגתייהו במלח שחופרין מהקרקע אבל בטור משמע לכאורה דבמלח שחופרין מהקרקע לכ"ע אינו מחמיץ עכ"ל. וכ"כ המק"ח או' י"א. וכ"כ המש"ז או' ג' דמלשון הטור משמע אף מלח ממים הוי מי פירות יעו"ש. מיהו בחי' הריטב"א כתב די"א שאפי' מלח הנחצב מן ההר הרי הוא כמים כמ"ש לקמן סי' תס"ג או' ג' יעו"ש. אמנם דעת הא"ר או' ח' נראה שמסכים כדברי ד"מ דבמלח שלנו שמבשלים ממים לכ"ע מחמיץ יען שהביא דברי הד"מ הנז' בסתם משמע דכן נראה לו להלכה. וכ"כ הברכ"י או' י"ג בשם ס' נחפה בכסף דף קע"ו ע"א דמלח הנעשה ממים כמו של עיה"ק ירושת"ו נראה ודאי שדין מים יש לה ולא דין מי פירות עכ"ל. וכן הסכים הר"ז או' ח"י אלא שכתב דיש לחוש גם לסברת האומרים שדינו כמי פירות יעו"ש וכ"כ ח"א סוף כלל קכ"ו דמלח שלנו שנעשה ע"י שמבשלין אותו במים ודאי מחמיץ ומה שחופרין בקרקע י"א דהוי כמי פירות וי"א להיפך עכ"ל. נמצא דהסכמת האחרונים דבמלח שנעשה ע"י מים כגון ע"י בישול או מים שנקרש ונעשה מלח כמו מי הים וכדומה ודאי מחמיץ. ומלח שחופרין מהקרקע לדברי מ"א ומק"ח ור"ז לכ"ע אינו מחמיץ ולדברי הד"מ והריטב"א וא"ר וח"א יש בו פלוגתא וע"כ גם בזה יש להחמיר כיון דמנהגינו להחמיר בפסח בכל מיני חומרות ורק היכא דאיכא איזה ספק יש לעשות סניף דהוי כמי פירות ולהתיר.

עו

עו) שם יש לברר המלח קו"פ וכו'. וצריך אדם לבדוק מלחו ותבלין ופלפלין שלא יהיה בהם חטין מלוחלחין. רוקח ססי' ער"א. וכ"כ רש"ל דיש לברור התבלין. והביאו מ"א סוף הסי' ופתב ופשוט דשרי בדיעבד אם נמצא בהם חטה דהא יבשים הם עכ"ל. וכ"כ ח"י או' י"ג והשיג על הט"ז יעו"ש. וכ"כ המחה"ש ופשוט דשרי בדיעבד ודלא כדמשמע בט"ז יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' י"א. מאמ"ר או' ט' חמ"מ או' ה' ר"ז או' י"ט. וכתב שם הר"ז דאפי' נתרככה ונתבקעה החטה שורפה אם הוא משעה ששית ואילך והתבלין מותרין אפי' הוא תוך הפסח ואפי' שהתה בתוכם כמה ימים יעו"ש.

עז

עז) שם. ומתחמץ. החטה ואח"כ נפלט ממנה לחלוחית לתוך המלח. ר"ז או' ך' מ"ב או' כ"ה.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---