אליה רבה/אורח חיים/תסב

אליה רבה ‏ אורח חיים תסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אבל עיסה וכו'. וירא שמים יחמיר כמאן דאמר דמי פירות מחמיץ (כנסת הגדולה):

ב

[ב] עם מים וכו'. והוא הדין נילוש תחילה עם מי פירות ואחר כך בא עליו מים קודם שנאפה או להיפך (ר"ן בתשובת נ"ט הרא"ש וסמ"ג והגהות מיימוני פרק ה'). כתב מגן אברהם אם נפל מעט פירות לתוך העיסה ולא נאפה מיד צריך עיון וברא"ש משמע דדבר מועט אינו אוסר, עד כאן, ובס"ק ג' כתב דאם נפל מים כל שהוא במי פירות בשעת לישה אסור (סמ"ג ור"ן ע"ב), ואין נראה לחלק בין מי פירות בסוף בין מים בסוף, ונראה דלעיל מיירי שנפל אחר שנילוש אבל בשעת לישה אוסר אפילו מעט ודלא כט"ז ועיין סימן תנ"ה ס"ק ט', אך צריך עיון מאי מייתי מגן אברהם ראיה מהרא"ש דקיטוף שהוא דבר מועט אינו אוסר הא כתב זה לר' עקיבא אבל הלכה כחכמים דף ל"ו דאיתא שאין לשין אין מקטפין ועיין בב"ח, ובזה מתורץ מה שהקשה בתשובת בית יעקב סימן ס"ח ועיין סימן תנ"ג ס"ק:

ג

[ג] יאפה מיד וכו'. ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהא שיעור מיל בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חמץ וכהאי גוונא כתב גיסי בספר חק יעקב דיש להתירו בהנאה. והנה ראיה שמביא מכלבו בשם הראב"ד גבי מלח יש לחלק דיש לומר דזה גרע דהא יש פוסקים דישרוף מיד כמו שכתב הטור, גם נראה לי דעת הכלבו שם דאסור בהנאה והא דנקט באכילה היינו לאפוקי מה שכתב שם דמותר באכילה רק שאינו יוצא בליל ראשון עיין שם ודו"ק, אך יש לסמוך בזה על הרי"ף והרמב"ם ומגיד פרק ה' שפסקו דמותר ללוש דאין ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה, ואף דלא קיימא לן כוותייהו מכל מקום יש לומר קצת כסברת תרומת הדשן בסימן קי"ג אינהו אכלי ואנן לא משהינן, ואף דמר' ירוחם משמע דמרמב"ם לא סבירא ליה כרי"ף צריך עיון, והמגיד ובית יוסף כתבו דסבירא ליה כהרי"ף כדאמרן. ועוד נראה לי דאפשר הרא"ש וטור שכתבו יאפה מיד לאו דוקא אלא כמו בלש במים לבד לאפוקי ממה שכתב גבי מי פירות דאפילו שהתה כל היום אינו מחמיץ ולא חלקו על הרי"ף אלא במה שמתיר ללוש לכתחילה ודו"ק, וכן נראה בספר צידה לדרך, ועוד דלגירסת רש"י דף ל"ו וחכמים אומרים יאכל פשיטא דמותר וכן משמע בתוס' דף ל"ה ד"ה מי פירות וכו', ואפילו באכילה היה נראה להתיר בהפסד מרובה:

ד

[ד] במי פירות וכו'. אך דכבר כתב שלא ללוש וכו' ודאי מיירי במי פירות לבדן דאי עם מים מדינא אוסר, ומכל מקום כתב משום סיפא דחולה וזקן, אבל עם מים אף לחולה וזקן אין להקל כנ"ל:

ה

[ה] ואפילו לקטפו וכו'. אלא לאחר אפייתן בעודן חמין (רמ"א), ולבוש סמך על מה שכתב בסעיף שאחר זה במי ביצים, ובשבלי הלקט כתב דיש אוסרין מדינא בקיטוף קודם אפיה וכן פסקו רבינו ירוחם וספר תניא, אבל בימים ראשונים של פסח מבואר בשבלי הלקט דלכולי עלמא אסור דבעינן לחם עוני, ולפי זה הוא הדין אחר אפיה בימים הראשונים ואפילו בדבר מועט כיון שהוא בעין ודלא כתשובת בית יעקב שם וכן משמע בחק יעקב וכן נוהגין אפילו בשאר מצות בימים ראשונים לזיכרון מצה עשירה ועיין סימן תע"א ס"ק:

ו

[ו] [לבוש] כגון יין וכו'. אפילו שמרי יין (חק יעקב), וכן שמן זית ומי תפוחים ומי רימונים וכל כיוצא בהן ושאר יינות ושמנים (רמב"ם) ודבש דבורים ודלא כשלטי גיבורים כמו שכתבתי באליהו זוטא וכן הסכימו אחרונים. יין צמוקים הוא בין של ענבים שאין מחמיצין כי המים ששרו בהן הצמוקים נשתנו מברייתן (בדק הבית ומבי"ט ומהרי"ט וכנסת הגדולה), וכן דבש שעושין מצמוקים ששורין הצמוקים במים וסוחטין אותם ומבשלין אותם שהמים שבו נשתנו על ידי אור יותר משינוי שעל ידי היין (מהרי"ט), וכתב מגן אברהם וצריך עיון במי דבש שקורין מע"ד דגם כן נשתנו המים מברייתן. חיטה הנמצאת בשומן אווזא אוסר בשל"ה כיון שכבר שרוי במים וזקני הגאון זכרונו לברכה פסק להשהותה עד אחר פסח ובתשובת צמח צדק ומגן אברהם התירו באכילה, ועיין סימן תס"ז סעיף י"ד דמשמע נמי דמותר כששורין המצה במים וסוחטין אותה ואחר כך לשין אותה בשומן ונפל לתוכה חיטה יש להחמיר דנשארין בתוכה המים בעין דאי אפשר לסחטן כל כך:

ז

[ז] [לבוש] מעט מים וכו'. כתב בשולחן ערוך מותר ללוש ביין אף על פי שאי אפשר לו בלא טיפת מים שנופלת בשעת הבציר הואיל וכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה, עד כאן. והוא הגהות מיימוני מסמ"ג בבית יוסף, והלבוש שהשמיטה ואדרבה כתב דאפילו מעט מים מחמיץ נראה דסבירא ליה כחם אחד שהביא בכנסת הגדולה שכתב מסמ"ק יחידאה הוא ורמב"ם אסרו ובכנסת הגדולה האריך לחלוק עלי דסמ"ק מיירי דוקא בשעת בציר דנתבטל בתסיסה וקודם שלשו העיסה הוא לאו דוקא וכן כתב מהרי"ט שם, דדוקא בבציר בטלו אף דמים הוי טפי מנותן טעם וכן נראה מסקנת מגן אברהם. ובאמת תמיהני על אותו חכם הא בסמ"ק דף ל"א פסק נמי כרמב"ם ויותר תימא על כנסת הגדולה שלא הרגיש בזה וראיתי בבאורי רש"ל דף ס"ו שכתב דסמ"ק פוסק כרמב"ם ולא כתב דבטל אלא בשם ריב"א ולא סבירא ליה ודחוק, גם לפי זה תימא על הגהות מיימוני שפסק בשם הסמ"ג דבטל וכן בית יוסף ושולחן ערוך, וגם תירץ כנסת הגדולה לא נהירא דלשון הואיל וכבר נתבטלו ביין קודם שלשו העיסה משמע אפילו ביין ממש מתבטל וכן משמע בשל"ה דף קמ"א וכן הסכים עמי גיסי בספר חק יעקב, אך מה שתירץ בעיקר קושיא שמעט מים אינו גורם שממהר להחמיץ ומותר ללוש בו לכתחילה אבל מכל מקום העיסה צריכה שימור דעל כל פנים יש חשש חימוץ במקום מים, ואם כן חיטה שנמצא בתוכו אסור כמו במים, עד כאן דבריו. ולא מחוור בעיני דבממה נפשך אם נתבטל לית בו חימוץ כלל ולא שייך מקום מים דהכל מתערב בהדי הדדי ומהאי טעמא לח בלח אין חוזר וניעור בסימן תמ"ז סעיף ד' ומהרא"ש פרק אלו עוברין לאו ראיה כלל דלא מיירי בענין דנתבטל, ועוד קשה הא בסמ"ג שם משמע דאם לש במי פירות שנתערב בו כל שהוא מים צריך לשורפו מיד, אלא עיקר כדפירשתי באליהו זוטא דזה לשון הרמב"ם וסמ"ג במה דברים אמורים שלא נתערב בהם מים שם בעולם אבל אם נתערב בהם כל שהוא מחמיצין עד כאן לשונו, והבינו כל הגדולים הנזכר לעיל לשון כל שכן דבר מועט, ולעניות דעתי תיקשי אם כן הוה ליה לומר אפילו כל שעה [שהוא] (ורש"ל העתיק כן וליתא), גם מאי לשון שום מים בעולם, אלא נראה לי דהכי פירושו שום מים בעולם רצה לומר מכל דבר שנקרא מים ויש לו דין מים כגון טל ושאר דברים בסימן תס"ו או בין מים חמין בין צוננין בין שאובין בין חיין ולזה סיים אבל אם נתערבה בהן מים כל שהוא רצה לומר יהיו איזה מים שבעולם מחמיצין אבל במעט שנתבטל מודה דמותר וכן במתניתין ריש פרק עושין פסין נקט לשון כל שהוא כדרך שפירשתי, אך צריך עיון ברוקח סוף סימן ר"צ אוסר בטיפה מים בחלב וכן כתב בתרומת הדשן סימן קי"ג, ואולי מיירי שנפל מים אחר שנפל החיטה ובזה אסור כמו בשעת לישה דלעיל ועדיין צריך עיון ולכאורה לדמותו למה שכתב ברמב"ם סוף הלכות טומאת אוכלין מי פירות שנתערב במים הרי הכל משקה ומכשיר, עד כאן, ובסימן תס"ו למדנו חימוץ מהכשר אך הראב"ד שם חולק דהולכין אחר הרוב:

ח

[ח] [לבוש] כמו מי פירות וכו'. דוקא במלח שחופרין מקרקע אבל מלח שלנו שמבשלין ממים לכולי עלמא מחמיץ דרכי משה:

ט

[ט] [לבוש] ויש אומרים וכו'. דעת הב"ח נראה אם נמצא בה חיטה מותר אפילו בתוך הפסח אף שאין ששים נגד החיטה אבל אם נתרככה החיטה אסור תוך הפסח אף שיש ששים וקודם פסח מותר כשיש ששים והכי נהוג, מיהו בנמצא תוך חבית מלח והמלח יבש מקיל מגן אברהם להשהותו עד אחר פסח רק להשליך כדי נטילה ואם שמו אותו בתבשיל מאותו כדי נטילה אסור והשאר מותר דיעבד. כתב ט"ז דין שנזכר במלח פשוט שכן הוא בתבלין, עד כאן, ונראה דמיירי בחיטה מלוחלחת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.