יד אפרים/אורח חיים/תסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תסב

בט"ז ס"ק ב' וא"כ כ"ש כאן כו' צ"ע דמה כ"ש הוא זה דהתם בנילוש במים דודאי חייב בחלה לכ"ע ואם לש קפיזא ומפיק לי' מחל'. משא"כ כאן דאפי' בכשיעור מסתפק הרא"ש וא"כ אם לש פחות מכשיעור אין כאן הפקעת חל' ודאי. ואפשר שר"ל כיון דהתם אף שכותתו לפחות מכשיעור חלה משום חומרא דפסח שיהי' נילוש יפה ואפ"ה קאמר שאין לעשות כן משום הפקעת חלה מכ"ש כאן שהחומרא שרוצ' לעשות אינו רק לצאת מידי ספק חיוב חלה שאין לו לעשות כן כיון דמדינא חייב אז אם ילוש פחות מכשיעור יש בזה הפקעת חלה ומ"מ י"ל דבכה"ג איכא תרתי שיש לעשות לחומרא שיהא נלוש יפה והפקעת חלה ודאית אין כאן כיון דהרא"ש מסתפק במי פירות לבד. אך לשון הב"י אינו נוח לפרש שכיון לזה רק משום כדי לצאת מספק חיוב חלה לבד לכן כת' הט"ז דכ"ש כאן וצ"ע:

(במג"א סק"ו) בתוכ' מחיים והחמיצ' במים כו' כצ"ל. כ' בשל"ה חטה שנפל לשומן אווז כו'. וע' בש"ת נ"ב מ"ת סי' נ"ז תשוב' מהגאון מוהר"ש נ"י בן המחבר. לענין שומן דגים שכתב שאינו בכלל מי פירות לפי שבמקומם חשבינן ליה כמים כו' ע"ש באריכות ובסוף הספר ולענ"ד צ"ע דהוא חומרא דאתי לידי קולא דא"כ נימא שיהא יוצא י"ח מצה בנילוש בשומן דגים וכן לענין אם נתערב במים נימא שאין דינו כמ"פ עם מים שממהר להחמיץ. אך נראה דאע"ג דלענין מקוה מטבילים וכן אמרי' לענין נט"י בא"ח בסי' ק"י נוטלים לידים בכל דבר שתחלת ברייתו מן המים כגון יבחושי' אדומים או שומן דג ודוקא אם ריסקן כו' ע"ש. מ"מ אין להביא ראיה לכאן דהתם לאו מתורת טעמא אתי עלה רק מגזה"כ דבעי טבילה במים וקבלו חז"ל דגם מה שברייתו מן המים נחשב כמים לענין זה ומינ' ילפי' לענין נט"י שדינם כטביל' ומים שנתערב בהם מ"פ ונתבטל עד ששינו טעמם מ"מ היו כשרים לטביל' ונט"י אי לא משום שינוי מרא' וכן מבואר בסי' ק"ס סעיף י"ב דאיכא דס"ל דיין כשר לנט"י ויש מי שאומר שמ"פ כשר בשעת הדחק ע"ש ולענין טביל' ע' ביו"ד סי' ר"א סעיף כ"ט ומ"ש שם בשם הראב"ד אבל לענין חימוץ דבתורת טעמא אתי עלה דקים להו לחז"ל דכל שהוא מ"פ אינו מביא לידי חימוץ ואפי' מים שנשתנו טעמא בבישול דומה למ"פ דאינו מחמיץ כמ"ש הרשב"ץ ביין צמוקים והמג"א נסתפק לענין מי דבש וע' בפר"ח כענין שומן שהרתיח וא"כ פשיטא דשומן של דגים לא גרע מהנך ואפי' להח"ץ סי' ק"מ שהשיג על הדין דמי צמוקים משום דס"ל שאין שינוי במים עצמם מ"מ מודה בזה שאף שנברא מן המים מ"מ עכשיו שנברא אין כאן רק שומן וכשאר שומן של בהמה ועוף וכל שהוא מנוגב יפה ממי' בענין שאין בו תערובת מים כלל אינו מחמיץ כמו שאר שומן והדבר פשוט בפוסקים דשומן עוף אינו מחמיץ וכמ"ש במג"א בשם הרוקח בפשיטות ואע"ג דאמרי' עופות מן הרקק נבראו וא"כ נימא ג"כ לדון בו דין תחלת ברייתו מן המים ונאמר דהחמיץ אלא בודאי דלא תליא מילתא בהכי כלל וע' בשו"ת צ"צ שכת' דבכל שומן היה מקום לומר דלאו מ"פ היא כמו דעת בתים ושוב הכריע דודאי הוי מ"פ ול"ד לזיעת בתים או מי ביצים לרש"י דמשומן אנו רואים שאין העיסה עולה אלא נעשה כאבן וכו' ונראה דמסתמא גם עיסה שנילוש' בשמן דגים הכי הוא שאין העיסה עולה וע"ש בנ"ב מ"ת שהאריכו שם בענין מלח אם מחמיץ ולא עת האסף פה ולכן ירא' שאין להחמיר בזה רק לכתחילה בין לקולא ובין לחומרא ובדיעבד נרא' דדינו כשאר מ"פ ולפי מה שמסתפק המג"א במי דבש נראה להסתפק ג"כ ברוטב של בשר כשקלט טעם הבשר היטב דמוהל היוצא מבשר מ"פ הוא וא"כ גם הרוטב הוא כן ואם כן היה מקום להמציא קצת קולא בחט' הנמצאת בתבשיל של בשר אך שצריך להיות ידוע שלא נפלה החטה קודם שקלט' היטב טעם הבשר רק אחר שטעמוהו והי' משובח מאוד ממה שקלט טעמו של בשר ובפרט בשר שמן מאוד למחלי' ליה בכולי רוטב ומשוי ליה שמן. וצ"ע אם יש להקל בזה אף לפי ספיקו של המג"א במי דבש דשמא דבש מהפך יותר טבע המים ודומה טפי למים המשתנים בענבים. ונראה היכא שיש עוד צד להקל אפשר להקל באיסור דרבנן אך כשא"י אימת נפלה י"ל כאן נמצא וע' בט"ז סי' ס"ז במשרת שהביא מי דבש וכו' שנראה דפשיטא לי' דמי דבש לא הוי כמ"פ ובמ"פ באשל אברהם שם כת' החשש שמא הית' החטה כבר ביור' ונתחמצ' כו' ע"ש ומ"ש במשבצות סי' תס"ז שם ועיין מ"ש בגליון שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.