חק יעקב/אורח חיים/תסב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חק יעקבTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תסב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) אפי' שהת'. כתב בכ"ג וז"ל והראנ"ח בחלק ב' סי' ע"ד העלה דירא שמים יחוש למאן דס"ל דמי פירות בלא מים מחמיצין ויזהר בשימור כשאר עיסה וא"א ז"ל היה נזהר שלא לאכול מצה שנילושה במי פירות רק בי"ט אחרון גם בתומת ישרים סי' ק"ח מחמיר בדבר עכ"ל:

(ב) מפני שהיא מצה עשירה. לכאורה משמע דדוקא כה"ג שנילושה במי פירות לבד הוי מצה עשירה אבל בנילושה עם תערובת מים לא מקרי מצה עשירה וכ"כ הב"ח לקמן סי' תע"א דיוצאין בה בדיעבד כ"כ בספר גבורת ה' דיוצאין בה בשעת הדחק אכן המ"א השיג עליהם לקמן בסי' תע"א ס"ק א' מכח סוגיא דש"ס דף ל"ח ע"ש שדבריו נכונים וברורים בלי פקפוק כלל וכן הוא להדיא בירושלמי פ' כל שעה הלכה ד' וכן מבואר להדיא מדברי התוספות והרא"ש פ' כל שעה והטור וכל הסכמת האחרונים מהא דמפרשין האי ברייתא דתניא אין לשין בשמן ויין וכו' כשעירב עמהן מים ואפ"ה מקשה הש"ס שם דף ל"ו על הא דר"ע דאמר אין יוצאין ממצה שנילושה בשמן ויין מהא ברייתא דקתני שם בשם ר"ע דמותר ללוש בי"ט ומשני הא בי"ט ראשון והא בי"ט שני מכלל דבי"ט ראשון דהיינו לילות ראשונות לצאת ידי חובת מצה אף ע"י תערובות מים אסור ואפי' ע"י קטוף אסור בלילות ראשונות וכמ"ש הרי"ף להדיא בפ' כל שעה והכל בו: וכן משמעות כל הפוסקים גבי מלח וע"ל סי' תנ"ה דמספקי להו אי מקרי עשיר' משום מלח אף על גב דנילוש ע"י מים כיון שיש בה טעם מלח מקרי עשירה וע"ל במ"א סי' תע"א דאינו יוצא ידי מצה עני' כל שיש בה אפי' מעט מי פירות אא"כ הוא מעט דמעט כמו גבי תודה כדאי' בש"ס דף ל"ח ע"ש ולענ"ד נראה דכל שנתבטל בס' בענין שאין מרגישין בה טעם מי פירות מקרי לחם עוני כיון שנתבטל טעמו ובתודה שהיה בה פחות מס' לפי שכך מצותה וה"ה ביותר (דאין כאן חימוץ לומר שיהיה במשהו) ואע"ג דלענין מלת מסתפקי להו להפוסקים היינו משום דמלח שאני שמרגישין טעמו יותר ולטעמא עבידי והא דאסור לקטף להרי"ף היינו כיון שאינו מערבו תוך המצה והוי בעין ולא נתבטל וכן מנהג העולם שלא להטיח אפי' לאחר אפי' שום דבר על המצות בימים ראשונים מהאי טעמא:

(ג) מי פירות עם מים. וה"ה נילוש תחלה עם מי פירות ואח"כ באו למים קודם שנאפה או להיפך כן משמעות הפוסקים וכ"כ הר"ן בתשובה סי' נ"ט וע"ל סי' תנ"ג ס"ק כ"ב דאפי' כשנתיבש המי פירות תוך הקמח אם אח"כ בא למים מתחמצת וע"ש:

(ד) יאפה מיד. ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור מיל בלי עסק ונא ניכר בה שיעור חימוץ וכה"ג יש לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ולהשהותו אחר פסח וכן משמע בכלבו הובא בב"י סי' תנ"ה בשם הראב"ד ובפרט דלדעת הרי"ף פכ"ש וכמ"ש הרא"ש ריש פ' אלו עוברין לדעתו וכפי' הרמב"ם בפ"ה מה' חמץ והמ"מ בשם יש מפרשין דאינו ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה:

(ה) ללוש. כתב בהג"ה אשר"י פ' אין מעמידין וז"ל התיר ר' אפרי' אפי' פת שנתחמץ בשמרים של יי"נ אע"פ שיש בשמרים טעם יין הואיל ואין בעיסה טעם יין ומה שנתחמצה לא מחמת היין אלא מחמת השמרים דהא מי פירות אין מחמיצין עכ"ל הנה לכאורה יש ללמוד מדבריו דעיסה שנילוש בשמרי יין לא נקרא מי פירות רק דינם כמים שמחמיצים אבל באמת דבריו תמוהים דלמה לא נקראים השמרים מי פירות דהלא מפירות ענבים קאתו אף דלענין יין ה"ל קיוהא בעלמא כמ"ש לעיל סימן תמ"ב בתשו' ע"ש מ"מ מי פירות מקרי ומה שמביא ראיה מהא דמי פירות אין מחמיצין אין ראיה כלל לפי שדרך להחמיץ בו עיסה שנילוש במים והוי מי פירות עם מים דממהר להחמיץ ובאמת גם לענין גוף הדין ביי"נ דעתו דחויא מכל הפוסקים דלא קי"ל כותיה כמבואר ביורה דעה סי' שכ"ג ואפשר ג"כ מטעם שכתבתי:

(ו) קודם שלשו העיסה משמע דאף שנתערב לתוכו לאחר זמן הבציר אפ"ה נתבטל וכ"כ גיסי הרב בסא"ז וכן עיקר דלא כמקצת הפוסקים שמחלקים בין נתערב בזמן הבציר או לאחר מכאן דאין חילוק דשוב אינו ממהרין להחמיץ ומותר ללוש בהם ומ"מ צריכין שימור כמו עיסה שנילושה במים אע"ג דמי פירות גרידא אין מחמיצים אפי' שהת' כל היום בלי עסק מ"מ כיון שיש כאן מעט מים בתוכו א"כ יש חשש חימוץ עכ"פ במקום המים וחמץ במשהו וק"ל וע' בס"ק י"ב:

(ז) כולם הוי בכלל מי פירות. אפי' דברים החמוצים כגון מי תפוחים (וע' בתשו' הרשב"א סי' של"ג) וחומץ וכה"ג מ"מ אינו מחמיץ וכדאיתא בסמוך סעיף ו' וכן משמעות הש"ס והפוסקים וכ"כ המ"א ר"ס זה דלא כש"ג:

(ח) רק לאחר אפייתן. גם בזה נהגו איסורא בלילות ראשונות משום גזיר' דמצ' עשיר' כמ"ש ס"ס ק"ב ע"ש. במדינות אלו אין נוהגין ללוש וכו'. כת' בתשובת בית יעקב סי' ס"ט אם נשפך יין על מצות השמורים מבע"י לא הוי מצה עשיר' ומ"מ יקח מצה אחרת בלילה אף שלא נעשית לשם מצה עכ"ל:

(ט) כדי שלא תתחייב בחלה. מכלל דאם לש כשיעור חייב בחלה כמו שפסק בי"ד סי' שכ"ט ואפ"ה יש ליזהר לכתחלה ללוש פחות מכשיעור בפסח כיון דלדעת מקצת פוסקים מסתפקא להו אם חייב בחלה למה יכניס עצמו לספק ברכה לכתחלה לדעת קצת פוסקים אף דקי"ל כהפוסקים דחייב בחלה מ"מ לכתחלה טוב ליזהר (ועוד דבלש במשקים שאינם מז' משקים שסימנים י"ד שח"ט ד"ם פי' יין דבש שמן חלב טל דם מים אין שום תקנה בחלה כמ"ש הסמ"ק הובא בב"י לכן אף בשאר משקים יש לגזור) משא"כ בשאר כל השנה דיש תקנ' אחרת להתערב בו מים כמ"ש הטי"ד סי' שכ"ט וזה פשוט כוונת המחבר וכן הוא בהגהות הלבוש ובחנם טרחו האחרונים בזו כי דברי המחבר נכונים בלי פקפוק וביורה דעה שסתם סמך עצמו על מ"ש כאן:

(י) שלא תתחייב בחלה. אע"ג דאסור לגרום להפקיע מחלה מ"מ כיון דכוונתו שלא להכניס עצמו בספק ברכ' לדעת קצת פוסקים שפיר דמי וע' ט"ז שהניח קושיא זו בצ"ע ולק"מ:

(יא) בדבש או ביין. וכתבו האחרונים בשם הרשב"ץ דיין צמוקים או דבש צמוקים שנעשה ע"י מים שנשתנה טעמו לגמרי הוי כמי פירות גרידא וכן הסכמת המבי"ט ומהרי"ט חלק א"ח סי' ב': ועיין במ"א שהניח בצ"ע בחט' שנמצא במי דבש שקורין מע"ד וכה"ג אי מקרי לע"ז מי פירות כיון שנשתנה טעמו ע"י בישול: וט"ז הביא מעשה פעם א' הביא משרת כלי עם דבש הנקרא מע"ד לשתות ונמצא בו חטה א' התיר הדבש לשתות לפי דאין אוסרת בצונן ע"ש בסי' תש"ז ס"ק י"ד באריכות: ולענין אם נמצא חטה בשומן אווז בשל"ה אוסר וגיסי הרב בסא"ז כת' בשם מוח"ז הגאון להשהות' עד אחר פסח ובתשובת צ"צ סי' פ"א פסק להתיר וכן האריך במ"א להתיר. ושיים אם שרה המצה במים ואח"כ סחטו אות' ולש אותם בשומן ונפל לתוכו חטה יש להחמיר דנשארין בתוכו מים דא"א לסוחטן לגמרי:

(יב) שלא נתערב בהם מים. האחרונים מתמיהים מאוד על דין זה שהוא סותר דברי עצמו כמ"ש בסעיף ג' דמעט מים בטילים וא"ל דכאן מיירי בהרב' מים דזה הוא נגד סתימת ל' המחבר גם המוצא דין הוא מרמב"ם וסמ"ג ושם נאמר אפי' כל שהוא ובשביל קושיא זו נכנסו האחרונים בדוחקים גדולים לחלק בכמה גווני. ולענ"ד אין כאן אפי' קצת קושיא כלל דודאי לעיל אמרינן שמעט מים אינם גורם שממהר להחמיץ כמו בלש מי פירות עם מים כיון שמבטלין המים תוך המי פירות מותר ללוש בהם לכתחלה. אבל מ"מ העיסה צריכה שימור והתעסקות כדי שלא תבא לידי חימוץ וכמ"ש לעיל סק"ו מילתא בטעמו דחיישינן דאולי תחמיץ משהו מקום המים ע"ש. וא"כ בחטה שנמצא תוך הדבש או ביין שנתערב בהם מעט מים בודאי חיישינן לחימוץ החטה כמו בחטה שנמצאת במים דאסור ולשין עיסה במים ע"י שימור והתעסקות והוא פשוט וברור (וכה"ג כ' הרא"ש להדיא ריש פ' אלו עוברין לדעת הרי"ף וסייעתו במי פירות עם מים והוא כדעת הרמב"ם פ"ה מהל' חמץ וע"ל סק"ד) ותמה אני על כל גדולי אחרונים מה הגיע אליהם ומה ראו על בכה שבקשו לחלק את השווין.

(יג) ומתחמץ. לכן אם מברר אותו קודם פסח נתבטל בס' אבל תוך הפסח הוה במשהו ונאסר והמ"א האריך והעל' דבדיעבד אם נמצא חטה תוך הפסח במלח ישליך ממנו כדי נטילה והשאר ישהה עד אחר פסח ואם נשתמש בו תוך הפסח אין לאסור המאכל בדעבד אא"כ ששמו מאותו כדי נטילה תוך המאכל וכל זה כשהחטה מלוחלחת דהיינו שנתרככה החטה אבל אם היא יבשה מותר בכל ענין כ"כ הב"ח וסיים הט"ז וז"ל ודין שנזכר כאן במלח פשוט שכן הוא בתבלין עכ"ד. ולא ידעתי מאין יצא לו דין זה דאדרבא משמעות הטור ושאר פוסקים דדוקא במלח שהוא מתולדות המים ולא נקרא מי פירות לדעת איזה פוסקים מחמיץ משא"כ שאר מיני תבלין כיון שהם פירות אינם מחמיצין כלל וגם הם יבשים כמ"ש המ"א אך לכתחלה יש לברור אותם קודם שנותן אותם לתוך התבשילין כדי שלא ישים חטה או שעור' תוך התבשיל והוא פשוט וז"ל הרוקח סי' תע"א וצריך אדם לבדוק מלחו ותבלין ופלפלין שלא יהא בו חטים מלוחלחין עכ"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון