רש"י/בראשית/נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית נ

ב

לחנט את אביו. ענין מרקחת בשמים הוא:

ג

וימלאו לו. השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו מ' יום:

ויבכו אתו מצרים שבעים יום. מ' לחניטה ול' לבכיה, לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין:

ה

אשר כריתי לי. כפשוטו כמו כי יכרה איש. ומדרשו עוד מתישב על הלשון, כמו אשר קניתי, אר"ע כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה, ועוד מדרשו לשון כרי דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי ואמר לעשו טל זה בשביל חלקך במערה:

ו

כאשר השביעך. ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבר על השבועה שלא יאמר אם כן אעבר על השבועה שנשבעתי לך, שלא אגלה על לשון הקדש שאני מכיר עודף על ע' לשון, ואתה אינך מכיר בו, כדאיתא במסכת סוטה:

י

גרן האטד. מקף אטדין היה, ורבותינו דרשו (סוטה י"ג), על שם המארע, שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כלן ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגרן המקף סיג של קוצים:

יב

כאשר צום. מהו אשר צום,

יג

וישאו אתו בניו. ולא בני בניו, שכך צום, אל ישאו מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם, שהם מבנות כנען, אלא אתם, וקבע להם מקום ג' למזרח, וכן לד' רוחות, וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא, שהוא עתיד לשאת את הארון, ויוסף לא ישא, לפי שהוא מלך, מנשה ואפרים יהיו תחתיהם, וזהו איש על דגלו באתת, באות שמסר להם אביהם לשא מטתו:

יד

הוא ואחיו וכל העלים אתו. בחזרתן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו, שנאמר ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו', ואחר כך כל בית יוסף ואחיו, אלא לפי שראו כבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד:

טו

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן (בראשית רבה):

לו ישטמנו. שמא ישטמנו. לו מתחלק לענינים הרבה. יש לו משמש בלשון בקשה ולשון הלואי, כגון לו יהי כדברך, לו שמעני, ולו הואלנו, לו מתנו, ויש לו משמש בלשון אם ואולי, כגון לו חכמו (דברים לב), לו הקשבת למצותי (ישעיהו מ"ח), ולו אנכי שקל על כפי (שמואל ב י"ח). ויש לו משמש בלשון שמא, לו ישטמנו, ואין לו עוד דומה במקרא, והוא לשון אולי, כמו אלי לא תלך האשה אחרי, לשון שמא הוא. ויש אולי לשון בקשה, כגון אולי יראה ה' בעיני (שמואל ב ט"ז), אולי ה' אותי (יהושע י"ד), הרי הוא כמו לו יהי כדברך, ויש אולי לשון אם, אולי יש נ' צדיקם:

טז

ויצוו אל יוסף. כמו ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם, להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה, שהיו רגילין אצלו, שנאמר והוא נער את בני בלהה:

אביך צוה. שנו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן, שלא נחשד יוסף בעיניו (בראשית רבה, יבמות ס"ה):

יז

שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. אם אביך מת, אלהיו קים, והם עבדיו:

יח

וילכו גם אחיו. מוסף על השליחות:

יט

כי התחת אלהים אני. שמא במקומו אני, בתמיה, אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול, והלא אתם כלכם חשבתם עלי רעה, והקדוש ברוך הוא חשבה לטובה והיאך אני לבדי יכול להרע לכם,

כא

וידבר על לבם. דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד, על ידיכם נודע שאני בן חרין, ואם אני הורג אתכם, מה הבריות אומרות, כת של בחורים ראה ונשתבח בהם ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם. יש לך אח שהורג את אחיו, דבר אחר, עשרה נרות לא יכלו לכבות נר א' וכו':

כג

על ברכי יוסף. כתרגומו גדלן בין ברכיו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.