צרור המור/בראשית/נ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

ויפול יוסף על פני אביו. זהו לקיים מה שנאמר ליעקב ויוסף ישית ידו על עיניך. ולכן נפל על פני אביו לשים ידו על עיניו ולסותמם מן הטעם שכתבתי למעלה. ויבך עליו כמו שיעקב בכה עליו. וישק לו מכאן אמרו זו נשיקת פרישות. מכאן שצריך אדם לנשק את מתו על פרישותו. וצוה לחנוט את אביו בענין שיהיה גופו חיים. וזה יורה על מה שאמרו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ולא לחנם כתב בו חניטה יותר מבשאר אבות. ואמר וימלאו ארבעים יום ויבכו אותו מצרים שבעים יום. להורות שלא היו כפויי טובה. ואחר שקבלו טובה מיעקב שבזכותו לא כלה הרעב את הארץ וזרעו וקצרו כדכתיב ותן זרע. עשו לו כל הכבוד הזה לספדו ולבכות עליו. ואע"פ שהם פרעו חובם. השם נתן להם גמול כמאמרם ז"ל בשביל ארבעים יום שנתעסקו המצריים בחניטת יעקב. נתן ארוכה לננוה ארבעים יום שנאמר עוד מ' יום וננוה נהפכת. לפי שמלך ננוה באותה שעה היה פרעה מלך מצרים. א"ר אבהו את מוצא שבעים יום יש בין אגרות המן לאגרות מרדכי שאגרות המן היו בי"ג בניסן שנאמר ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בי"ג בו. ואגרות מרדכי היו בכ"ג בסיון שנאמר ויקראו סופרי המלך בחדש השלישי הוא חדש סיון בכ"ג יום בו. ולמה כן כנגד שבעים יום שבכו מצרים את יעקב שנאמר ויבכו אותו מצרים ע' יום. כיון שעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה. ולמה לא הלך הוא לפי שלא היה רוצה לפרוש מאביו בשביל כבוד אביו. ד"א כדי שישאוהו עצה שיניחוהו לעלות שהיה מתיירא מהם שלא יעצוהו שלא לעלות. מתלא אמר קיימין לקטיגורא כי היכא דלא לטרדך ע"כ:

ז[edit]

אחר כך סיפר שעלו עם יוסף כל זקני ארץ מצרים חכמי פרעה ויועציו. וכשראו שעלו הזקנים. עלו עמו גם רכב גם פרשים מזויינים אולי יקרה להם מלחמה. וכל זה להורות על מעלת יעקב כי בחייו ברדתו למצרים לא הזכיר כן לקיים ויום המות מיום הולדו. ואמר ויהי המחנה כבד מאד. להורות על כבוד אלהי ישראל שעלה עמהם שנאמר אנכי אעלך גם עלה. ואמר שעשו מספד גדול בגורן האטד עד שקראו שמו אבל מצרים. וראוי היה שיאמר אבל ישראל. אבל אמרו בזוהר כי חכמי יועצי פרעה וזקניו וחרטומיו ראו בכישופם הרעה הגדולה העתידה לבא למצרים בסבת ישראל. והמכות הגדולות שעתידות לבא עליהם כאומרו הנה י"ד ה' הויה במקנך. וזהו גורן האטד כי אט"ד עולה י"ד. וזהו ויבואו עד גורן האטד ויספדו שם מספד גדול מאד. וכשראה יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד אמרו אבל כבד זה למצרים עד שהוקבע שם המקום אבל מצרים. ורמז גם כן שהכנעני ראה גם כן הרעה הגדולה העתידה לבא עליהם כדכתיב נמוגו כל יושבי כנען ולכן תלוי קללתם במצרים. וזהו וירא יושב הארץ הכנעני את האבל וייראו מאד והסבו הקללה למצרים ויאמרו אבל כבד זה למצרים. וזה וזה נתקיים בידם. ונהרגו אלו ואלו וניצולו ישראל מהאבילות הזה. ולכן תמצא שהפסיק בתוך זה האבילות וכתב ויעש לאביו אבל שבעת ימים וירא יושב הארץ הכנעני את האבל וגו'. ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וכאן היה ראוי לכתוב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. אבל הפסיק בין אבילות מצרים וכנען וכתב ויעש לאביו אבל. להורות ולרמוז שזה האבילות יהפך עליהם ולא על ישראל. ואם באולי היה ראוי לבא על ישראל שום אבילות. אמר שנתקיים בשבעת ימי אבלות של יעקב. ולכן כתב בנתיים ויעש לאביו אבל שבעת ימים. וקצת רמיזה מצאתי מזה במדרש ויבואו עד גורן האטד. רבי ישמעאל בר נחמני אמר אלו הכנעניים שהיו ראוים לידוש כאטד. ובזכות מי ניצולו בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד. ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד אפילו סוסים ואפילו חמורים בכותו. ואולי רמזו סוסים על כנען דכתיב ואת סוסיהם תעקר. וחמורים על המצריים שנאמר אשר בשר חמורים בשרם. ואמר וישאו אותו בניו ארצה כנען. לרמוז שנשאוהו משם לגורן האטד. והוליכוהו למערב וקברו אותו במערת המכפלה:

יד[edit]

וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו בראשונה. וכשיצאו ממצרים היה להפך. להורות שעכשיו כשראו הכבוד הגדול שנעשה ליעקב עד שתלו כל המלכים כתריהם על ארונו נהגו בהם כבוד ונתנו להם תלוי ראש. וי"א שהסבה לזה שלא יברחו לפי שהיה דעתם להשתעבד בהם. ואין צורך. ואמר וכל העולים אתו. להורות שלא נפקד מהם איש בזכות הצדיק ולא ניתק שרוך נעליו. ואולי מכאן סמכו חז"ל מלחמת עשו שבא לעשות עמהם על מערת המכפלה. וזהו אחרי קברו את אביו כי שלוחי מצוה אינן ניזוקין. ולכן שבו כולם אחר שעלו לקבור את אביו ולעשות לו כבוד:

טו[edit]

אחר כך אמר ויראו אחי יוסף עשרה כי מת אביהם. כבר אמרו במדרש מה ראו. אלא שראו ליוסף שעמד על הבור שהשליכוהו בו לברך כדין התורה ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ולכן ראו ופחדו אולי יזכור הרעה אשר גמלו אותו ולכן אמרו לו ישטמנו יוסף. ואולי הם נתחרטו מעונותיהם. ולכן אמרו ע"כ לא היינו יריאים כי זכות הצדיק היה מגין עלינו. ועכשיו שראו שמת אביהם יראו ממה שעשו. ולכן רצו לפייס ליוסף בענין שלא תקטרג עליהם מדת הדין. ולכן שבו בתשובה ושמו חטאתם לנגדם ואמרו לו ישטמנו יוסף. ולכן צוו לבני בלהה שהיו תדירין אצלו שיאמרו לו אביך צוה. כלומר אע"פ שאביך מת זכרהו ושמור מאמרו וצוויו כמו ששמרת אותו בחיים. ובמדרש אמרו ויראו אחי יוסף מה ראו. רבי אבא בר כהנא אמר לפי שכשהיה יעקב קיים היה יוסף אוכל אצל אביו ואחיו ופעמים הם אוכלים בביתו. וכיון שמת אביו שלח לכל אחד ואחד לביתו ויוסף לא עשה זה אלא מענוה. אמר כל זמן שהיה אבי קיים היה גוזר עלי להסב בראש והייתי עושה בכח גזרתו ואיני נענש. ועכשיו אקרא אותם ואשב בראש ראובן שהוא הבכור. או למעלה מיהודה שהמלכות שלו. והם נתיראו ואמרו כבר מת אבינו ושינה דעתו עלינו. לכך אמרו לו ישטמנו יוסף לא אמר ישטמנו. אלא יש טמון בלבו ויזכיר הרעות הראשונות הדא הוא דכתיב והשב ישיב לנו. ויאמרו אנא שא נא. אמר הקב"ה חייכם בזה הלשון כהן גדול מכפר עליכם ביוה"כ אנא השם כפר נא ע"כ. כה תאמרון ליוסף אנא שא נא. הורה בזה שהם גלו לו דבר במכירה. וזהו כי רעה גמלוך. ולכן ויבך יוסף בדברם אליו לפי שחרה לו על שגילו הדבר לאביו כפי הנראה. ובמדרש לפשע עבדי אלהי אביך כלומר דיו לעבד להיות כרבו. ואחר שחטאנו לך ואנו מבקשים שתגמלנו טובות. ראוי לך ודייך שתהיה שוה לאלהיו של אביך בגמילות חסדים. אדם חוטא ושב בתשובה ומיד מקבלו. וזהו לפשע עבדי אלהי אביך. ואולי בכה יום לפי שנראה לו שאחיו חשדוהו בדבר כזה. ולפי שלא השיב דבר לשליח אלא שבכה וראו בזה שלבו שוה עמם. וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו אליו חטאנו לך חטאה גדולה שמכרנוך לעבד. ולכן מדה כנגד מדה הננו לך לעבדים. ואז השיב להם אל תיראו כי התחת אלהים אני להרע לכם. אחר שאתם קיומו של עולם כאומרם ז"ל י"ב שעות ביום. י"ב שעות בלילה. י"ב מזלות. י"ב חדש בשנה. י"ב אבנים עתידים להיות על לבו של אהרן. י"ב למספר שבטי ישראל. וכי אלוה אני שאוכל לסלק סדרו של עולם. הוי כי התחת אלהים אני ע"כ. וזהו מה שכתבתי למעלה באומרו כל אלה שבטי ישראל שנים עשר:

והקדוש רשב"י ז"ל כתב שאחי יוסף היו בני נביאים וראו הרעה הגדולה שעשו. וראו העונש הגדול המעותד לבא עליהם ועל זרעם בעון זה. ובפרט ראו עשרה הרוגי מלכות שנענשו בעבור זה. ולכן שאלו ממנו ב' דברים. האחד שא נא לפשע אחיך וחטאתם בענין שלא יהיו נענשים. והב' שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. הם עשרה הרוגי מלכות שהיו עבדי האלהים. ולא היה בכל ישראל כמותם והיו שקולים כנגד עשרה אחי יוסף שהיו במכירה. כאומרם ומימותם לא נמצאו כמותם. ולכן כשהרגיש יוסף דבר זה ונצנצה בו רוח הקדש. בכה בכי גדול על הריגת הצדיקים. וזהו ויבך יוסף בדברם אליו. ולכן כשבאו אחיו לפניו השיבם. לפי שזאת התשובה לא היתה ראויה לאומרה לשליח. והשיב להם שני דברים כנגד השני דברים שאמרו אחיו. כנגד הראשונה שאמרו שא נא לפשע אחיך. אמר ויאמר להם יוסף אל תיראו. וכנגד השנית שאמרו שא נא לפשע עבדי אלהי אביך שהם עשרה הרוגי מלוכה. אמר כי התחת אלהים אני. אמר וכי במקומו אני לסלוח לכם. אינו כן כי עמו הסליחה. ומה שחטאתם לי אני סולח ואומר לכם אל תיראו. אבל מה שהוא ביד השם איני יכול לסלוח ומה תבקשו ממני. ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה. ולמה אעשה עמכם רעה. ועכ"ז ועתה אל תיראו כלומר בעת הזאת אל תיראו. אבל לאחר זמן תיראו. וזהו מה שפירשתי באומרו ועתה אל תעצבו. אבל אחר זמן תעצבו. שזהו בעשרה הרוגי מלכות שהם בניכם ועצמכם. וזהו כענין מה שפירשתי ג"כ באומרו והוא צולע על ירכו שאע"פ שהיה שמח ויזרח לו השמש והאירו פניו. הוא צולע ועצב על יוצאי ירכו:

כא[edit]

ואמר אנכי אכלכל אתכם. לאות שחזר הרעב למצרים אחר פטירת יעקב כאמרם ז"ל לקיים דברי יוסף שאמר וקמו שבע שני רעב. וכן אמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר. ומפני זכותו של יעקב נסתלק הרעב ועכשיו חזר. וזהו אנכי אכלכל אתכם כמו שאמר למעלה בירידתם למצרים. ובזה וינחם אותם בנתינת המזונות. וידבר על לבם דברים המתיישבים על הלב. ואולי זה הוא מה שאמר וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו. כי בזה נחמם ודבר על לבם והקריבם אליו יותר ממה שהיה מקרב אותם בימי אביו. וזהו הוא ובית אביו שישבו יחד הוא והם. ואולי לפי שלמעלה אמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ודרשו בו שלא הוליכם לבית אביו כבראשונה. לכן אמר בכאן שחזר להיות עמהן בישיבה אחת והיו באוכלי שולחנו. וזהו הוא ובית אביו. ואמר ויחי יוסף מאה ועשרים שנה שלא כדרך שאר המלכים. ואע"פ שהיו שנים מועטים בערך אבותיו. אמר שראה בני שלישים מברכת יעקב כאלו חיה מאתים שנה:

כד[edit]

ואמר ואלהים פקוד יפקוד אתכם. שנתן להם קבלת אביו שמסר לו. כשאמר לו הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם בפקידה. ולכן אמר יוסף אנכי מת ואלהים פקוד יפקוד אתכם. כמאמר אבי כי זה אני אומר משמו. וכן אני אומר לכם ומשביע אתכם שתאמרו כן לבניכם פקוד יפקוד אלהים אתכם. וזהו וישבע יוסף את בני ישראל לאמר לאחרים. וזהו שאמרו השבע השביע השביעם שישבעו לבניהם. יאמר להם כשתראו איש אחד שיבא ויאמר לשון זה של פקוד יפקוד תדעו שהוא גואל אמיתי. ולכן והעליתם את עצמותי מזה. אחר שהורדתם אותי הנה. ראוי לכם להעלות עצמותי מזה. וסיפר שמת יוסף ויחנטו אותו. כי זה לאות על קיום גופו ועל היותו צדיק כאביו. וזהו ויישם בארון במצרים ב' שימות בעולם הזה ובעולם הבא. וזהו ויישם בשני יודי"ן כאומרו וייצר שתי יצירות בעוה"ז ובעוה"ב:

כו[edit]

ואמר בארון. להורות על מעלתו שהיה כמו ארון הברית אדון כל הארץ. וכמו שאמרו ב' ארונות היו מהלכים לפניהם במדבר והיו אומרים מה טיבו של ארון המת אצל ארון הקדש. והתשובה קיים זה מה שכתוב בזה. ואמר במצרים. להורות שהיתה ארץ טמאה ולכן לא נקבר בה. אלא הושם בארון במצרים לנס עמים. כי בזכותו יצאו ישראל ממצרים כמו שכתבתי למעלה. וזהו שאמרו ז"ל בזכות ארבעה דברים יצאו ישראל ממצרים שלא שינו שמם. ולא שינו את לשונם. ולא גילו מסתורים שלהם. ולא נפרצו בעריות. אחת היתה ופרסמה הכתוב דכתיב ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. ואולי על זה אמר למטה דן כמו שכתבתי למעלה בברכת דן שאמר שפיפון עלי אורח. על שמשון שטעה באשה זרה שנקראת אורח דכתיב אורח כנשים. והוא היה מדן וכן שלומית בת דברי למטה דן חטאה באורח הנשים הצנועות. ואלו הד' דברים שהיו בישראל כולם למדו מיוסף אביהם. לא שינו שמם כיוסף שלא שינה שמו דכתיב ויוסף היה במצרים. ולא שינו לשונם כיוסף דכתיב עדות ביהוסף שמו. ולא גילו מסתורים שלהם כיוסף שלא גילה לאביו סוד מכירתו. כמו שפירשנו למעלה בפסוק וטבוח טבח והכן ששמר יוסף עשרת הדברות עיין שם. ולא נפרצו בעריות כיוסף דכתיב ביה וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. ואחר שבזכות אלו הד' הדברים יצאו ישראל ממצרים ואלו הדברים למדום מיוסף אביהם. אם כן בזכותו יצאו ישראל ממצרים. ולכן ויישם בארון במצרים לנס עמים. כי זה סימן הגאולה אחר שהשביעם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. ובזה היו יודעים שהיו עתידים להגאל. ואפילו המצריים היו יודעים זה כמו שאמרו שהשליכו ארונו של יוסף בפרת כדי שלא יצאו ישראל ממצרים. ואולי שעל זה אמר ויישם בארון ב' שימות אחד במצרים ואחד בנילוס. ודרכי השם יתברך עמקו וכן היה ראוי ליוסף להיות בנילוס להגין על ילדי ישראל שהושלכו ביאור. ועל זה אמר מילדי העברים זה. זה משה דכתיב ביה כי זה משה האיש. והילד הב' היה יוסף שנאמר לו נסעו מזה. וזהו ילדי העברים. ולא ילד העברים. וכן היה ראוי ליוסף הצדיק להיות בנילוס במים טהורים ולא לעמוד בארץ טמאה כאומרם היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארן כשדים וכו'. והלא אין שכינה שורה בארץ כשדים. לכן אמר על נהר כבר שהוא מקום טהרה ושם נראה אליו. וכן ראוי ליוסף הצדיק שיהיה בנהר פרת שהוא מקום טהרה. ולכן אמר ויישם בארון במצרים בב' יודי"ן. להורות על ב' שימות כמו שכתבתי: אל המחבר תן מנוח. רבו סודיו מני ארבה: האל הנותן ליעף כח. ולאין אונים עצמה ירבה: נשלם ספר בראשית. בשם יוצר אחרית וראשית.


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.