אלשיך/בראשית/נ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אלשיך TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png נ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב[edit]

ויציו וכו'. והנה ארז"ל (תענית דף ה') כי יעקב אבינו לא מת ואיך נחנט. אך לזה נשית לב אל אומר את עבדיו את הרופאים מאי את עוד או' ויחנטו הרופאים כי ידוע שהרופאים חנטו אותו. והיל"ל ויחנטו את ישראל וגם אומרו ישראל מיותר והיה די יאמר ויחנטו אותו. אך הנה יוסף חשב כי מת כדרך כל הארץ ויצו לחנט אותו. והנה דרך העולם שעבדי המלך שימות יוציאו קרביו וירחצום במים ואח"כ הרופאים יחנטו אותו. אמר כי צוה את עבדיו. וגם את הרופאים לחנוט שהוא עבדיו לפתוח בטנו ולקנח קרביו וקרבו שיוציא ממנו. ואחרי כן את הרופאים לחנוט. אך לא היה כן בפועל רק ויחנטו הרופאים. אך עבדיו לא עשו דבר והוא כי הכיר בו יוסף כי לא מת ממש כי יעקב אבינו לא מת וע"כ לא נגעו בו לפתחו להוציא את קרביו וזהו את ישראל כמות שהוא וריבה האת לו' שעם קרביו וקרבו נחנט וש"ת א"כ למה בכדי חנטו חנטייא והשלימו לו מ' יום. לז"א וימלאו לו מ' יום לא שהיה צריך כ"כ כי כחי היה רק על כי כן ימלאו וכו'. וש"ת א"כ למה צוה לחנוט אותו ואינו כמת. לז"א ויבכו אותו מצרים וכו'. שאל"כ לא יבכו אותו כי חי יחזיקוהו ויחשבוהו לאלוה ויעבדוהו כיראתו כמשז"ל פן יחשבוה לאלוה ע"כ צוה יחניטוהו ממש כמת ובמקום עבודה אדרבה בכו אותו על מיתתו ולא עבדוהו:

ד[edit]

וידבר וכו'. הנה ידענו מרז"ל (סוטה דף ל"ו) כי השביע פרעה את יוסף שלא יגלה שלא ידע ל' הקודש פן יעבירוהו ממלך ושעל ידי כן הודה פרעה שיקיים שבועות אביו פן יבטל גם הוא שבועות פרעה. ובזה נבא אל אומרו לאמר זה שלש רגלים והוא כי אמר יוסף אם אדבר ביני לבינו שאבי השביעני וכו' אם ימאן פרעה ויכריחנו לבטל שבועת אבי. ואגלה שאינו יודע לשון הקודש יחרפני שומע כי יחשבנו לכפוי טובה למי שגדלני. כי לא ידעו מענין שבועות אבי. ע"כ אדבר למי שידבר לבית פרעה שידברו למלך אבי השביעני וכו' באופן שיודע ענין שבועת אביו למדברים וגם לבית פרעה ואם פרעה ימאן ויגלה יוסף מה שלא ידע לשון הקודש לא יאשמוהו כי יש יודעים שהכריחוהו לבטל שבועת אביו. ויאמרו כי הדין עמו:

וזה מאמר הכתוב וידבר יוסף את מי שאל בית פרעה לאמר שדבר למי שאל בית פרעה ילכו לאמר להם דברו נא באזני פרעה לאמר שהוא דברים שבאזני פרעה יאות לאמר ולא בפני זולתו שהוא לאמר למלך ענין משכון שבידו שהוא שבועת פרעה כי אין לומר זה בהיות איש עם המלך ומה שיאמרו לו הוא אבי השביעני לאמר כלומר שאבי לא היה צריך להשביעני על קיום מצותו אך השביעני כדי לאמר לך שהשביעני למען תחוש פן אם תעבירני על שבועה זו גם אעבור את שלך ותהי מצותו הנה אנכי מת וכו' ועתה אעלה כו' ולא אחר זמן כי כן היה הצווי אז אמר עלה וקבור את כו' כאשר השביעך שאם לא על השבועה לא הרשיתיך:

יא[edit]

וירא יושב כו'. קשה הנה האבל הוא לאבליו ואיך מיחסו למצרים. אך הנה האבל הוא על האובדים את השלם ולא על עצמו והנה האובדים אותו היה זרעו. וגם המצריים כי היתה ארצם מתברכת בזכותו. והנה יושב הארץ המה ראו כן תמהו בראותם האבל בגורן האטד בעבר הירדן ולא במקום המת שם. וגם במקום אטדים וקוצים שמורה רמז על כבדות האבל. על כן אמרו אבל כבד זה שעל כן הוא במקום גורן האטד ועל היותו רחוק ממצרים הוא כי המפסידים ומאבדים אותו הם מצרים ולא יוסף וזרעו כי שלמים הם. אך מצריים הם האובדים. וע"כ כל מה שמתרחק הצדיק מהם אפי' במדתו אבלם מתגדל לכן עשו האבל גם פה. והנה ארז"ל (ב"ר פ' ח') וכי יש גורן לאטד אלא שנעשו כגורן וכמה מלכים כו':

ובזה אפשר אמרו יושבי הארץ אין לנו להתאבל על סילוק הצדיק הזה כי הלא אם אבל כבד הוא. זה הוא למצרים שנפקד מהם. ולפי כבדותו להם תהיה שמחתנו כי לפי חסרונם יהיה יתרוננו אשר נתברך בזכותו כי בא בגבולנו ובמה שארז"ל (שם פרשה כ') שאחר כמה שנים ממעשה שכם. נתקבצו עם רב על יעקב ובניו והרג יעקב בהם הרג רב. בזה יתכן יאמר כי אמרו אם מצרים מתאבלים עליו. אין לנו להתאבל עמהם. כי אבל כבד הוא למצרים שהטיב להם. אך לא לנו. כי הרג בנו מכת חרב והרג ואבדן:

טו[edit]

ויראו כו' כי מת. הנה יקשה. (א) כי ראייה זו בלתי מובנת. כי איך המה ראו ולא זולתם ואיך ראו אחרי שובם מלקוברו. ולא עד כה. (ב) או' לו ישטמנו. ומהראוי יאמר פן ישטמנו. (ג) אומרו השב ישיב שהוא כפול. וגם מה הוא רבוי אומרו את וכל. (ד) אומרו ויצוו את יוסף כו' מה ענין או' לאמר זה פעמים. והיל"ל אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף. (ה) מהו הכפל הזה שא נא פשע אחיך כו' ואנה שא נא לפשע כו' ולמה תחלה אמר אחיך. ואח"כ עבדי אלהי אביך. (ו) על מה זה בכה יוסף בדברם אליו. (ז) מה ענין אומרו הננו לך לעבדים האם בעבדותם היה חפץ יוסף. (ח) או' כי התחת אלקים אני. שאם הוא האם אני אוכל להרע לכם. ומה זו תמיהא כי הלא בעל בחירה הוא. ויש לאל ידו לעשות וכן אומרו ואתם חשבתם עלי כו'. אם כפירש"י שאומר הלא אתם חשבתם עלי רעה ואלהים חשבה לטובה. כן גם שאחשוב עליכם רעה. אלהים יחשבנה לטובה. כי הלא יש פירכא כי הלא הם חטאו לו. ולא הוא אליהם כאשר מכרוהו וכן או' ועתה אל תיראו מה ענין אומרו ועתה:

אמנם הנה המה ראו ויכירו הפרש שבין אחרי מות אביהם. לאשר בתחלה כי אין פני יוסף אליהם כתמול שלשום. והוא בשום לב אל פסוק הקודם שאומר וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו כו'. כי מלת הוא מיותרת. אך כיוון שלא בא בחברה אתם רק הוא לבדו והם לבדם. על כן ויראו אחיו כי מת אביהם כי ראו הוראת רושם מיתת ועל כן אמרו לו ישטמנו כו'. לו' מי יתן וישטמנו יוסף ולא ינקם בפועל כי צדיק הוא וינחם על הרעה שיחיל כעסו במשטמה. ותשכך חמתו בה. אך יראים אנו. כי גם והשב ישיב וכו':

או יאמר הלואי ישטימנו יוסף. כנגד המשטמה שהשטמנו אותו. כאומרו ועתה לכו ונהרגהו כו'. והשב ישיב השבות כפולות. אך שיהיה אשר גמלנו אותו ולא גמלנו לאבינו. כי אוי מי יחיה על פקידת העון ההוא. ע"כ מה עשו אמרו אביך צוה לפני מותו כו'. באופן שאביך במה שמבקש ממך שתמחול לנו נראה שכבר מחל הוא על הנוגע אליו:

או יאמר בשום לב אל כל ייתורי הכתוב. ואומרו לנו. והוא במה שקבלה בידנו. כי י' הרוגי מלוכת היו בעון מכירת יוסף. ובזה יאמר הלואי ישטמנו יוסף כנגד מה שהשטמנו לו. מעת אמרנו המלוך תמלוך עלינו כו' והשב ישיב כו'. כי הפקידה הראייה לנו שפעלנו עולה. והראויה ג"כ אח"כ להרוגי מלכות שתי השבות אלו יהיה לנו בחיים ולא לעברה צדיקים ההם. וזהו השב ישיב וזהו על ג' דברים. (א) שהתנכלו אותו להמיתו והוא מה שהכיסו עליו את הכלבים. (ב) שהשליכוהו בבור מלא נחשים ועקרבים. (ג) המכירה. ועל הא' אמר את ועל הב' אמר כל ועל הג' אמר הרעה וכו'. אך לא לשיהיה מיתה כ"א אשר גמלנו אותו שהוא עבדות מדה כנגד מדה ע"כ ויצוו את זולתם לאמר ליוסף אביך צוה. לומר הנה לשתי סיבות ראוי תעשה זאת. (א) למה שהוא אביך. (ב) שלא בלבד היתה אמירה כ"א צואה מחמת מיתה ומצוה לקיים דברי המת וז"א צוה. ושמא תאמר אם כך היה למה בחייו לא אמרתם. כ"א עתה אחרי מותו. ע"כ אמרו לאמר כלומר הנה הוא צוה כדי שלפני מותו לאמר אותו לך אך לא נזדמן לו לעשותו. וז"א צוה לפני מותו לאמר והיו דבריו אנא שא נא פשע אחיך ושא אותי מהיות פשע וחשבהו לשוגג ואחר שתעשנו חטאת תשא אותו כי אינם בני תמות' וכמאמרנו על פסוק (מיכה ז') יכבוש עונותינו ותשליך וכו' כל חטאתם שהיל"ל חטאתינו. אך הוא חטאתם של העונות שכבש ועשאם כשגגות. כי רעה בלבד הוא שגמלוך ולא מיתה. ואנא שא נא מעתה פשע עבדי אלהי אביך הם הרוגי מלוכה ומה גם אם הוא רמז להם זה באמור להם ועתה אל תעצבו שהוא כ"א לאחר זמן שהוא על הרוגי מלוכה. ועל זה ויבך יוסף בדברם אליו שהזכירוהו גזרת הרוגי מלכות ובראותם כי נכמרו רחמיו ובכה. אז ויבאו גם אחיו זולתי האנשים שדברו לו עד כה בשליחותם ויאמרו הננו לך לעבדים לו' הנה אביך בקש שתמחול בחנם אנו לא נחפוץ אלא נהיה לעבדים למען יכופר העון מדה כנגד מדה. ולא תהיה מיתה. אז אמר אל תיראו כי האם יש תחת אלהים מרכבה יתברך אינו זולתי. רק אני כי נשארתי במקום אבי להיות פה מרכבה אל השכינה במצרים כנודע באופן שהוכרחתי לבא. אלא שאתם חשבתם עלי רעה אך אלהים כבר חשבה לטובה. נמצא כי פשעכם אינו רק מחשבה ולא כולה רק חציה כי מתחלה ה' חשבה לטובה והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של ישני חברון. ידוע תדע כי גר וכו'. והוא כמ"ש בספר הזוהר (וישב דף קפ"ד) שהקדים יוסף למצרים להיות מרכבה אל השכינה שקדמה שהיה למען עשה כהיום הזה שהוא שיהוה כשרים והוא אומרם ז"ל למה גלתה שכינה עמהם. אמר הקב"ה כל זמן שאני עמהם אין קונים שם רע שע"כ גדרו עצמם מן הערוה והיו בהם ד' דברים וכו' שלא שינו את שמם וכו'. וע"י כן להחיות עם רב משא"כ אם לא היתה שכינה עמהם שלא הוכנו להחיות עם רב שיהיו מתים יותר בימי החשך. ומה שאמרתם א' על מה שחלקו עתה וא' על עשרה הרוגי מלוכה על מה שהוא עתה אל תיראו כלומר אך מה שלאחר זמן. עוד הדבר במקומו. ועל ראשית קנאתכם פן אשתרר עליכם אל תיראו כי כל החלומות שהייתם משתחוים לאלומתי היא כי אנכי אכלכל אתכם כו':

או יאמר בשום לב. אל אומרו עבדי אלהי אביך למה נזכר אביו פה. אך הוא כי אומרו לא ימנע או אנו עשינו. או מה' יצא הדבר שקדמת לשימשך אביך אחריך ולא ירד בשלשלאות של ברזל אם אנו העושים אנא שא נא פשע אחיך כי רעה גמלוך. ואם מה' יצא הדבר על כבוד יעקב אבינו. אנא שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. לו' מה שעשינו במכירה היתה עבודת אלהי אביך כי אלהי אביך מאהבתו אותו בל יובל בשלשלאות של ברזל חשב מחשבות להוליכך מהר להמשיך את אביך אחריך. נמצינו בזה עבדי אלהי אביך עובדים אותו עושי רצונו. ויבך יוסף כי זכר אשר הרעו לו ונצטער ובראותם כי היה זוכר הענין מיד ויפלו לפניו וכו'. ויאמר אליהם על מה שהרעותם אל תיראו. כי התחת וכו' כמדובר בקודם. ועל קנאת החלומות על שהייתם משתחוים לי. הנה ועתה אל תיראו. כי הנה נתקיים כי נפלתם לפני בהשתחוי' ובזה ינוכה. ועל החלום האלומות אנכי אכלכל אתכם וכו' כבקודם וכו':

כג[edit]

ויאמר יוסף וכו'. הנה כתבנו כי יוסף היה מרכבה אל השכינה במצרים. ועל כן בהסתלק יוסף הלא ידאגו כי איכה יעשו על כן אמר אנכי מת. כלומר אנכי הוא הנעדר מאתכם אך ואלהים הוא ובית דינו פקוד יפקוד וכו'. כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל:

ולבא אל הענין. נשית לב אל מאמרם ז"ל (ש"ר פ' ג') כי מסורת היתה בידם מיעקב כי האומר פקידה כפולה. הוא הגואל האמתי. וזהו פקוד יפקוד והוא מאמר משה לישראל כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם וצריך טוב טעם אל היות כפל הפקידה סימן אל אמתת הגואל אך הוא כי משכון גדול היה להם לישראל ליגאל והוא כי שכינה וכל פמליא של מעלה כ"י היו במצרים. והוא בטחון ומשכון כי לא יעזוב הוא יתברך שכינתו ומלאכיו שם וכמאמר רז"ל. וזה יאמר יוסף אל ירך לבבכם כי אם אנכי מת. הנה ואלהים הוא ובית דינו לא יתפרדו והוא לכם משכון כי הלא יפקוד את שכינתו וצבאיה כי לא יטשנה במצרים. ואז יפקוד אתכם:

ובזה באנו אל ענין או' וישבע וגו' לאמר. כי אומרו לאמר בלתי צודק בעצם. אך הוא כי מסרת הפקידה כפולה מסרה יעקב ליוסף. ויוסף לאחיו. ולהיות שמסורת זה מוכרח לגלותו. כי על בלתי שים לב אליו בני אפרים יצאו עם איש אפרתי ונפלו ביד פלשתים שלשים שנה מקודם. והאמינו למשה שהיה גואל אמיתי על כופלו הפקידה באומרו פקד פקדתי וכו' כמפורש במקומו. ע"כ מעתה עשה יוסף עיקר להשביע בכלל שבועת הולכת עצמותיו גם על זה. וז"א וישבע יוסף את אחיו בשני דברים אחד לאמר פקד יפקד כי השביעם לאמר לזרעם תיבות אלו כפולות. וגם השביעם והעליתם את עצמותי וגו'. וזה אמר בפ' בשלח כי השבע השביע את בני ישראל וכו' לו' כי שתי שבועות היו כאחת. אחת לאמר פקד וכו'. שנית והעליתם את עצמותי וכו':



אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף