משך חכמה/בראשית/נ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


משך חכמה TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png נ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

ד[edit]

וידבר יוסף אל בית פרעה כו' כו' לשיטת רמב"ן אונן כ"ז שלא נקבר אסור לסוך ולרחוץ ולקשט וגם לרמב"ם דאונן שרי אין זה מדרך הנימוס וכבוד אביו לסוך וללבוש בגדי שררות כפי הראוי להיות בבואו אל המלך בעוד אביו מת מוטל לפניו לכן לא היה יכול לכנס אל פרעה לדבר עמו.

ה[edit]

אבי השביעני לאמור. לא אמר לו כי הוא בעצמו נשבע אנכי אעשה כו' רק השביעני שלא יהיה כבוגד בעמו ובארצו שהמליכוהו ועשו לו טובה הרבה ובכל זה אביו האלקי אשר קברו היה לתפארת להמצריים הוציאו ארצה כנען לכן אמר כי אביו השביעו לקברו בקבר הכין לו בחייו משום דאדם יכול להשביע חבירו בדבר שברשותו כדעת רבינו הר"ם פר"ק משבועות יעו"ש. לכן השביעו שיוליך אותו ולא יקברהו במצרים כי אמנם אחר שמת האדם אין הגוף דבר שברשותו שאז לאו בר זכיה הוי והגוף אינו שלו (רק מדין כבוד) אולם יעקב אבינו לא מת והוא חי נמצא כי הוא עדיין הגוף ברשותו ויכול להשביעו שלא יקברו במצרים ודו"ק.

י[edit]

ויעש לאביו אבל שבעת ימים. בירושלמי מו"ק דרשו ז' ימי אבלות. והיינו לכל חיל פרעה אשר לא יכלו עבור בארץ אחרת כמו בסוס ורכב ופרשים והוי בעי לאהדורי מגבול הארץ ולדידהו הוי כדאמר רבא מו"ק כ"ב מכי מהדרו אפייהו מאבולא דסיכרא חייל אבילות ולכן עשו אבל דלדידהו כמו שנסתם הגולל. ולכן אמרו אבל כבד זה למצרים דאילו לבניו עדיין לא חיילא אבילות עד הקבורה. ולכן שב אחרי קברו אביו אחרי מופלג ששהו ז' ימים ולמ"ד אחרי סמוך הוא כמוש"כ בשו"ע שאם הוא קרוא להמושל. שכן אמר ואשובה ודו"ק.

מספד גדול וכבד מאד. תנא אפילו סוסים אפילו חמורים דחמור ידע אבוס בעליו. ובספרי ובתוספתא סוטה אמר דכיון שמת יעקב חזר הרעב למקומו וכתוב וינהלם בסוסים כו' ולזה אמרו דגם סוסים וחמורים הרגישו במותו של יעקב ופשוט.

בזוה"ק בפרשתינו דף רי"ט א"ל כד מתער קב"ה ימינא דיליה אתמנע מותא מן עלמא ולא יתער האי ימינא אלא כד יתערון ישראל בימינא דקוב"ה ומאי ניהו תורה דכתיב בה מימינו אש דת למו בההוא זימנא ימין ד' עושה חיל לא אמות. הפירוש עפ"י מה דאמרינן בשבת מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והפירוש, הוא דעניני תפלה קבועין על הזמנים ערב ובוקר וצהרים. וכן הברכות כולן כד מיתער משינתיה כו' כד מסיים מסאני כו' והמה על ענינים גשמיים, ולא מצאנו בהאישים הרוחניים תפלה רק שירה שאין שירה אלא תורה שנאמר כתוב השירה הזאת, והנה הזמן הוא בא מהקפי הגלגלים ותהלוכות השמים. לא כן תורה שחיובה תמיד בלא הפסק והיא למעלה מן הזמן וכל הנבראים כולם. והזמן הוא הדק שבגשמים כי כמעט אינו מורגש לרוב דקותו. וזה התפלה הוא קיום העולם הגשמי, מקום הנמצא בו זמן וזה מניחין חיי עולם. התורה היא חיותה של כל העולמות וכל הנבראים גשמיים ורוחנים ועוסקים בחיי שעה שהתפלה היא חיותה של השעה והזמן ולמעלה מן הזמן אין מקום לתפלה ודו"ק.

ובמובן זה אמר ר' אליעזר ריש פרק ב' דיו"ט מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה פי' דלר' אליעזר הוי שמחת יו"ט מצוה כמו תפלה נגד תורה וזה שעוסקין בחיי שעה שהוא שמחת יו"ט שהיא מצוה והיא תלוי' בזמן וזה קיום הגשמי אבל תורה היא חיי עולם שבמקום שאין גשם כלל עוסקין בתורה אבל לרבנן הוי שמחת יו"ט חובה ומי שעוסק בתורה ואינו מקיים שמחת יו"ט הוי כלומד ע"מ שלא לעשות וכדאמר ירושלמי ריש ברכות ואכמ"ל.

וזה הענין שאדם הראשון היה גבוה מסוף העולם ועד סופו שבשכלו השיג כל שלמות הנבראים והעלולים מכל הנבראים וכיון שאכל מעץ הדעת הוקטן קומתו. היינו שאבד בהירות רוחנותו ונשאר מונח ואמון בחיק הטבע וגבהו מאה אמה [הוא מאה ברכות שמיוסדים על כל צרכי האדם הטבעים והבן] וההנהגה הטבעית מכונה בשם שמאל והרוחנית בשם ימין וזה שדרש בספרי האזינו והמים להם חומה מימינם ומשמאלם מימינם זו תורה ומשמאלם זו תפילה והנה אם יאחזון ישראל בתורה אז תהי הנהגה הרוחנית האלקית ויהיה האדם רוחני ועצם פשוט שאינו מתפרד, לא כן בתפלה שההנהגה טבעית. והאדם מונח בחיק הטבע. והרכבתו נפרדת ולכן הוא בן תמותה, וזהו ותשת עלי כפכה כף כהה [וכמו שדרשו חז"ל ידכה יד כהה וזה יד שמאלו של הקב"ה הוא הנהגה טבעית.] לא כן אם ימין ד' רוממה אז לא אמות ויבלע המות לנצח בב"א וזה שדרש בזוה"ק רכ"ג שאני עמלא דאורייתא דלמעלה מן שמשא הוא והבן כל זה היטב.

כל הבוכה על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. (שבת פרק האורג) יובן עפ"י דברי הגמרא. ומי איכא בכיה קמיה קוב"ה והא כתיב עוז וחדוה במקומו לא קשיא כאן בבתי גוואי כאן בבתי בראי והציור מובן. שבטבע אין שום שנוי והרגש כלל, וזה סופרן בבית גנזיו. ופירוש בתי גוואי דשם קוב"ה בוכה כביכול ודו"ק.

כל מי שאינו בוכה על אדם כשר ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו בהר געש כו' שלא הספידוהו כהלכה. הענין, דיש בכיה על הפסד הת"ח. ואז הבכיה אפילו על זקן וישיש, והנה במשה מצאנו שנתקצרו שנותיו עבור ישראל לא כן יהושע מצאנו בגמרא ששהה בכיבוש וחילוק כדי שיחיה יותר ולכן לא בכו על יהושע אולם בשביל הפסד אבי ישראל אין נפק"מ ולכן געש עליהם ההר ודו"ק.

הצדיק אבד ואין איש שם על לב פירושו עפ"י מה דמסקו תוס' ב"ק כ"ז ע"ב דמזיק בידים באונם דגניבה פטור ובאונס דכעין אבידה דקרובה לפשיעה חייב עיי"ש ומצאנו בב"מ פ"ב דרך הנוח (שמונחין בסדר) דרך נפילה ולכן אם הצדיק ימות כמות כל האדם אז הנה אונס כעין גניבה לא כן אם הצדיק מת דרך אבידה אז בחטאינו נאסף הצדיק וחייבין ע"ז משום אדם המזיק וזה הצדיק אבד ובכל זה ואין איש שם על לב ודו"ק.

ויהיו נא פ"ש ברוחך אלי פירוש כי הצדיק אחרי מותו אין בכוחו להשפיע רק מאור התורה שיושבין ועוסקין בישיבה של מעלה אבל מן המצות נעשה חפשי וזה פי שנים תורה ומצות. ואמר לו אם תראני לוקח מאתך אז אני חייב במצוות כאדם חי ולכך אמר בעירובין מ"ג דהני שב שמעתתא דאליהו אמרינהו כו' ואם לא לא פירוש כי אם אני נתהפך לרוחני כחנוך אז אין אתה רואה אותי בעת הלקיחה וכמו שפירשו קדמונים על הפסוק אחרי רואי עיי"ש וזה שימו לילות כימים על משים לילות כימים דאז ישפיע לכם קדושה מתורתו הלומד כעת בישיבה של מעלה הניעו ראש על צדיק כתמר שזה אין לו כעת כי במתים חפשי ודו"ק.

בשמחות מת לשבע ימים הוא מיתה של חיבה וזה ושבע ילין בל יפקד רע וכמו שדרשו בברכות אל תקרא ושבע אלא ושבע ודו"ק.

ברכות דף י"ח היה מהלך בבית הקברות כו' וס"ת בראשו הר"ז לועג לרש כו' ופירשו תוספות ורא"ש דה"ה דעל פה אסור לקרות כו' ולפי מה שפרשתי דתורה איכא גם בישיבה של מעלה וכמו דמצינו מקומות אין מספר אפשר דלקרות ע"פ שרי ורק לקרות מס"ת זהו גופיה מצוה דקורא מתוך הספר דדברים שבכתב א"א רשאי לקרות ע"פ דקלף ליכא בישיבה של מעלה במקום דליכא חומר והא דאסור לומר בפני המת אלא דברים של מת היינו משום דג' ימים נפשא טייסא על גופא כדאמר בירושלמי סוף יבמות לכן שפיר הוה לועג לרש כשקורא בתורה.

והנה התוס' ב"ב פרק הספינה [ובאורך בתוס' ר"י חסיד לברכות] כתבו דהך דלועג לרש היינו כמ"ד מצות אין בטלות לעתיד לבוא ולכך גבי כלאים בתכריכי של מת בנדה דף ס"ב אמר ר"י דאתיא כמ"ד בטלות לעתיד לבוא וזה פלא דהלא יחזורו ללבושיהן ע"י נס ופלא א"כ יכול להתהוות בגד עם ציצית והסבר הדבר ע"ד מושכל נראה דאם המצות הוא טוב החלטי אף אם אין יצר הרע המסית כו' אז מה שאינו מקיים המת מצוה היינו כמי שאין לו לולב במה יקיים המצוה שאין הגוף עמו אשר בו יוכל לקיים המצות המעשיות הצריכים גוף לחול עליו ושפיר הוה לועג לרש, אבל אם תאמר דלעתיד כשאין יצר הרע כמו דכתיב ואת הצפוני ארחיק מאתכם (עיין סוף סוכה) אז המצות בטלות אלמא שאין המצות רק להסיר רוע החומר העוכר המסית האכזרי א"כ המתים שאין להם יצר הרע (כמו שמצינו פרק הספינה יצרא בהאי עלמא מי איכא) שוב אינם צריכים להמצות והרי זה כמי שאינו צמא שאינו צריך למים להסיר צמאונו ולא שייך לועג לרש ודו"ק.

ר"ה דף ח"י ע"ב זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמוד ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו כבר עמדו על הסתירה ממדרש איכה דקשה יותר מבית המקדש דכתיב הפלא פלאים: והנראה, דבמיתת הצדיק אין מי שיכפר ויגן על הרעה ועוד שנענשים על מיתתו, ובבהמ"ק אדרבא שפך חמתו על עצים ואבנים כדי שיתקיימו ישראל רק אין מי שיכפר ובטל אגודת הכללי מעם ד', והנה במיתת גדליה מצאנו לחז"ל בנדה דף ס"א שאדרבא הוא היה חייב בעצמו שיוחנן בן קרח אמר אליו שישמעאל בן נתניה נשכר ממלך בני עמון להרגך והאי לישנא בישא כו' למיחש מיבעי ולכן כתב ביד גדליה בן אחיקם רק שבטלה אגודת ישראל וכבה גחלתן לזה שקולה ולזה מקדים ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו לאמר אותו שהגיד לו יוחנן מקודם ואיהו לא חש א"כ על מיתתו לא נתחייבו ישראל מאומה לזה שקולה וכו' ודו"ק.

כד שכיב ר"י וכו' והבאתי את השמש בצהרים זה יומו של יאשיהו. היינו שידוע שהשמש וצבא השמים המה רוצים לעשות רצון בוראם בחשק בלתי מוגבל. רק שהשי"ת מעכבם בכח המושך וידוע לתוכנים ואכמ"ל והנה יאשיהו היה בעצמו הגורם למיתתו וכן ר' יוחנן כמפורש במלכים ובב"מ פרק הפועלים. כי השם יתברך הסיר כח המעכב ועשה סיבות אשר המה הגורמים לזה וזהו והבאתי את השמש בצהרים שהשמש רצה מצד עצמותה רק שהשי"ת הסיר המעכבים ודו"ק.

אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה ר"ל כי אם הצדיק מת מתוך זקנה ומחלישות מתחילה מרגישים ההפסד מהתעליות ממנו הרחוקים וכשנחלש יותר גם מן הקרובים וכשמת גם מעירו אבל אם מת פתאום אז עדיין שמעתתיה מבדרן בעלמא רק הקרובים מרגישים תיכף וזה שאמר אוי נא לה פירוש שבטבריה מרגישים תיכף ההעדר, ולענין התועלת היו המאוחרים כמו"ש ארץ שנער הרה וילדה כו' והבן.

נראה לומר טעם על מה שאמרו חז"ל ולחם אנשים תאכל. כי כבר ידוע ענין הבריאה של האדם אשר נפש האדם בעצמותה היא שכל הנבדל. רק הוא כמו נהמא דכסופא שאין לה רק מחסד חנם לא כן בירידתה אשרי וטוב לה כי תאכל יגיע כפה וכבר קלסיה המגיד למרן ז"ל בזה ולכן כדי שלא ישאל האדם על דרכי ד' מה המה אם בן תמותה הנהו למה הורד ממרום גאונו. ע"ז מאכילין אותו לחם אנשים פוק חזי נהמא דכסופי לחם חסד ותו לא תתלונן על דרכי השם והבן.

כד[edit]

פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם כו' הנה למדם כי לא יעלו בחומה עד בוא נביא מהשי"ת ויאמר פקד כו' וזה למוד לדורות שלא יעלו מעצמן ולא כמו שעשו בני אפרים שהקדימו הקץ וגם אם יאמר להם הנביא שיעלו לארץ אחרת הוא נביא שקר רק שיאמר שיעלו לארץ אשר נשבע לאבותינו וכמו שהיה במשה רבינו ודו"ק.

כה[edit]

מה שהשביע יוסף את בני ישראל ולא את בניו משום שידע שבניו חלק מהם ירשו מעבר הירדן וירצו לקוברו אצלם ולא יעבירוהו את הירדן לכן צוה לבני ישראל שהם יקברוהו בארץ ישראל לא בעבר הירדן וכן היה כו' קברוהו בשכם כמו שכתוב ביהושע. ויעוין מכילתא ריש בשלח.


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.