רש"י/בראשית/מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית מו

א

בארה שבע. כמו לבאר שבע. ה"א בסוף תבה במקום למ"ד בתחלתה:

לאלהי אביו יצחק. חיב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם:

ב

יעקב יעקב. לשון חבה:

ג

אל תירא מרדה מצרימה. לפי שהיה מצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ:

ד

ואנכי אעלך. הבטיחו להיות נקבר בארץ:

ו

אשר רכשו בארץ כנען. אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה. אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי, וזהו אשר כריתי לי, העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טל את אלו:

ז

ובנות בניו. סרח בת אשר ויוכבד בת לוי:

ח

הבאים מצרימה. על שם השעה קורא להם הכתוב באים, ואין לתמה על אשר לא כתב אשר באו:

י

בן הכנענית. בן דינה שנבעלה לכנעני. כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה (בראשית רבה):

טו

אלה בני לאה, ואת דינה בתו. הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב, ללמדך, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה:

שלשים ושלש. ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר אשר ילדה אתה ללוי במצרים, לדתה במצרים ואין הורתה במצרים:

יט

בני רחל אשת יעקב. ובכלן לא נאמר בהן אשת, אלא שהיתה עקרו של בית:

כו

כל הנפש הבאה ליעקב. שיצאו מארץ כנען לבא למצרים. ואין "הבאה" זו לשון עבר אלא לשון הווה, כמו בערב היא באה (אסתר ב' ד'), וכמו והנה רחל בתו באה עם הצאן (בראשית כט), לפיכך טעמו למטה באל"ף, לפי שכשיצאו לבא מארץ כנען לא היו אלא ששים ושש, והשני, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים, שמצאו שם יוסף ושני בניו, ונתוספה להם יוכבד בין החומות. ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים, צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן. מצאתי בויקרא רבה, עשו שש נפשות היו לו, והכתוב קורא אותן נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה. יעקב שבעים היו לו, והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיה עובדים לאל אחד:

כח

להורת לפניו. כתרגומו, לפנות לו מקום, ולהורות היאך יתישב בה:

לפניו. קדם שיגיע לשם. ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה:

כט

ויאסר יוסף מרכבתו. הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו:

וירא אליו. יוסף נראה אל אביו:

ויבך על צואריו עוד. לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב ל"ד), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו. אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל. אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע:

ל

אמותה הפעם. פשוטו כתרגומו. ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות, בעולם הזה ולעולם הבא, שנסתלקה ממני שכינה, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך, עכשו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת:

לא

ואמרה אליו אחי וגו'. ועוד אמר לו, והאנשים רועי צאן וגו' :

לד

בעבור תשבו בארץ גשן. והיא צריכה לכם שהיא ארץ מרעה, וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאין במלאכה אחרת, ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם:

כי תועבת מצרים כל רועה צאן. לפי שהם להם אלהות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.