|
|
| שורה 4: |
שורה 4: |
| {{ניווט כללי עליון}} | | {{ניווט כללי עליון}} |
|
| |
|
| {{מרכז|'''פרשת ויקרא'''}}
| |
|
| |
| ==ב==
| |
|
| |
| '''שם ''' בתו"כ. ד"א קרבנכם ממקום שהיחיד מביא הצבור מביא. פירוש, דדריש בספרי רק קדשיך אשר יהיו לך תשא ובאת כו' ועשית עולותיך הבשר והדם כו' שמביאין קדשים מחו"ל לארץ יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל רק, ותמן ביחיד מיירי קמ"ל דאף צבור מביאין מחו"ל. ועיין תמורה דף י"ח ע"א תוספות ד"ה אפילו ממרעייהו. וזהו דנקיט קרא ומן הצאן תקריבו קרבנכם, וצאן אסור לגדל בא"י ודו"ק.
| |
|
| |
| '''תמורה ''' דף כ"ח ע"ב. והאי תנא מייתי לה מהכא כו' ותנא דבי ר' ישמעאל מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן מאי דריש פרט לחולה וזקן ומזוהם כו' ות"ק כו' נפ"ל מן הצאן ומן הכשבים ומן העזים כו' לתנא דבי ר"י אורחי' דקראי כו'. נראה לפירוש האליהו רבא במשנה דפ"א דפרה, דעל פלגס דאמר במשנה הקריבו כו', היינו דאף אם בריה הוי דכל זה מן הצאן מקרי, א"כ ר' ישמעאל דקוראו פרכדיגמא, מטבע שנפסל ופוסלו לכל קרבן, דלאו צאן מקרי הוא מקרא דדריש כלל ופרט מן הצאן כלל מן הכשבים מן העזים פרט אין לך בכלל אלא מה שבפרט דכיון דפלגס אינו כבש או עז תו אינו מן הצאן ופסול להקרבה לגמרי. וזה נכון מאוד.
| |
| == ג == | | == ג == |
|
| |
|
| '''תמים ''' יקריבנו. בתו"כ ר"י אומר תמים יקריבנו יבקרנו ויקריבנו אר"י שמעתי בשוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת חייב חטאת ויביא תמיד אחר. הנה כפי הנראה בעולת נדבה דמיירי ביה קרא ליכא למ"ד דביקור מעכב ומאי שייך הך דתמיד הכא, וכפי הנראה מיירי בשוחט ונמצא בעל מום דלא הוי כאנוס, דנימא דאין צריך לחוש לכך והוה אנוס קמ"ל, דמצוה לכתחילה לבקרו וכי לא ביקר שוגג הוא וחייב. ובפסחים ע"א ע"ב השוחט בע"מ חייב, דשוגג הוא ולא אנוס דהו"ל לבקוריה, רש"י. וזה באמת ידענא דמדחששה התורה לבקרו שמא יש בו מום תו כי לא ביקר וסבר שהוא מבוקר הוה כמו סמוך לוסתה ולא ידע דאסור סמוך לוסתה, אבל אם לא חשה התורה לבקרו תו הוה כמו שלא בשעת וסתה ופטור. ויש להאריך. וכבר דברו האחרונים מסוגיא דפסחים צ"ה ורמב"ם השמיטה, אבל מהך תו"כ דמייתי לה גם גבי עולות נדבה ראיה חזקה דבקור אינו מעכב בתמיד ג"כ ועיין טו"א ואכמ"ל ודו"ק. | | '''לאהרן ''' ולבניו וכו'. תו"כ אין לי אלא מנחותיהן מלוקותיהן מנין כו', אין לי אלא מליקת ישראל מליקת כהנים מנין אר"ש כו', הואיל ואמר סולת מצוה שלהן נאסר מליקת מצוה שלהן. הנה לכאורה אין דמיון דהתם בשל ישראל נקמצת ושל כהן כולה כליל ואין לה מתיר, לא כן הכא, דנזרק הדם בשל כהן כמו בשל ישראל ושל ישראל מתיר לכהן כן בשל כהן ומנא תיתי דשל כהן צריך להקריבו. לפלא יחשב. אך מה נאות דר"ש לטעמיה לקמן סוף פרק י"ט דמנחת חוטא של כהן נקמצת ושירים קרבים בפני עצמן, א"כ שפיר חזינא דאף כי איכא מתיר מ"מ אינו ניתר לכהן רק למזבח, א"כ כש"כ במלוקות ודו"ק. |
| | |
| '''והנה ''' הגר"א באדרת אליהו הביא הך דרשה דיקריבנו יבקרנו גבי עולות צאן עיי"ש, ובכונה עשה כן, דגבי בן בקר מידרש הך יקריבנו לבדו הוא קרב ולא כשנתערב עם אחרים וע"כ דזה מידרש מעולת צאן וזה דלא כמוש"כ הלח"מ פ"ג ה"א מאיסורי מזבח, דאין דרשה על הך יקריבנו ודו"ק. וקמ"ל דאף בצאן דלא מנגיחי אהדדי ולא שכיח בהו מום כמו בן בקר, יעוין בכורות כ"ה, בכ"ז בעי ביקור ודו"ק.
| |
|
| |
|
| == ד == | | == ד == |
|
| |
|
| '''וסמך ''' ידו על ראש וכו'. בתו"כ ידו ולא יד בנו. נראה לענ"ד פירושו דיורש אינו סומך וכמו דאמר לקמן פרק י"ז קרבנו ולא קרבן אביו כו' שר' יהודה אמר אין היורש סומך וסתם ספרא ר"י. והא דמייתי במנחות היא ברייתא דלקמן גבי שלמים, עיי"ש, ושם למעט בנו קרא דקרבנו כתיבא. והא דלא נקיט אשה גבי עולה משום דתיכף לסמיכה שחיטה ועולה טעונה צפון, וא"כ מרחק טובא מעזרת נשים ואיך יכולה לסמוך, משא"כ בשלמים דלא בעי צפון, א"כ מצי השלמים לעמוד אצל הפתח של עזרת ישראל ולהכניס ידה ולסמוך, ור"י לטעמיה בקדושין נ"ב וכי אשה בעזרה מנין ודו"ק. ובאמת הא דאמר ר"י לעיל פרשה ב' פסוק ב' עגל זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים צ"ב, דהא כתיב לפני ד' וסמך ובעזרת נשים לא הוה סמיכה כמו דתנן לעיל אם סמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים [וכן פסק רמב"ם] וע"כ צ"ל דכונתו דהוציאו אותו סמוך לפתח עזרת נשים והם השיטו ידם. ועיין חגיגה ט"ז ודו"ק. | | '''וכי ''' תקריב קרבן מנחה מאפה כו'. דע דבכל תורת כהנים בכל מקום שנאמר דבר אל בני ישראל להכלל כולו בלשון לאו אזהרה, אז מדבר בלשון נוכח ובמקום שנאמר צו לאהרן ובניו או דבר אל אהרן ואל בניו, שמדבר בלאו ואזהרה לכהנים לבד אז מדבר בלשון נסתר. ופוק חזי דבכל פרשת ויקרא דכתוב דבר אל בני ישראל כתוב בלשון נסתר לבד מקרא דחקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו כתוב בנוכח. אבל במקום שמדבר בענין קרבנות מדבר בלשון נסתר שהלאו על הכהן כמו ומלק ולא יבדיל שאזהרה הוא להלכה (דלא כראב"ש) כתוב בלשון נסתר. וכן מקרא דלא ישים עליה שמן שאינו רק בכהן המקריב (כפי מה שמפורש בחינוך ומתבאר בספר אור שמח) כתוב בלשון נסתר. וכאן מנחת סולת שאינו רק סולת בשמן אין דרך להחמיץ כתוב בלשון נסתר, אבל מנחת מאפה תנור ומחבת ומרחשת שנאפין וכמו לחם ודרך להחמיצו ולכן כתוב בהן לא תעשה חמץ שהלאו הוא על כל המחמיץ בין על כהן בין על זר כתוב בלשון נוכח משום הלאוין. ולא תשבית מלח ומנחת בכורים הוא קרבן צבור כתוב בלשון נוכח כמו בפ' פנחס ופ' לחם הפנים וכיו"ב. ופרשת צו כתוב צו את אהרן ואת בניו, דבר אל אהרן ואל בניו כתוב הכל בלשון נסתר, לבד פרשת חלב ודם כתוב בלשון נוכח משום דכתוב דבר אל בנ"י ובאזהרות יעו"ש. וכן בפ' אחרי ובפ' אמור זה כלל מקויים יעוי' בזה. |
| | |
| '''שם ''' בתו"כ פסקא ז'. יכול אף עולת העוף תטעון סמיכה ת"ל העולה. פירוש דוקא מקום דבעי זכר תמים בו בעי סמיכה, אבל במקום דלא שנא בין תמימים לבע"מ ובין זכרים לנקבות לא בעי סמיכה וזה דוקא בעופות עיין ק"א ודו"ק. או יליף העולה, העולה דלא כתיב עוד פעם רק בהפשט, והפשט ליכא בעוף ועיין פרק ה' ג' וזה פירוש דלקמן פ"ה פסקא ז' אין לי אלא של אנשים נשים מנין אין לי אלא של ישראל, של גרים ועבדים מנין כו' ת"ל העולה כל שהוא עולה טעונה הפשטה, מה ראית להביאן להפשט ולניתוח ולהוציאן מן הסמיכה כו', פירוש, דהא גם בסמיכה כתיב העולה וסמך ידו על ראש העולה ואמאי לא מרבינין גרים ועבדים ונשים וממעטינין מבני ישראל והכא להפשט דכתיב העולה את מרבה מה שאינו בכלל בני ישראל, עיי"ש. והק"א נדחק בזה במכתה"ג. והאמת עד לעצמו בס"ד.
| |
| | |
| '''ויותר ''' בפשיטות י"ל, דכתיב וסמך ידו על ראש העולה ושחט, דוקא בשחיטה בעי סמיכה, פרט לעולת העוף שהיא מליקה. וכיו"ב תמצא בריש דם חטאת אר"ל משום ב"ק תשחט בנשחטות הכתוב מדבר ופשוט.
| |
| | |
| '''ונרצה ''' לו לכפר עליו. לפי הפשט יתכן דהוא ע"ד מדה (מל"ב מדות דראבשריה"ג) מסדור שנחלק. והמכוון כאלו כתב וסמך ידו לכפר עליו, וזה שמתודה עליו עון עשה ול"ת שניתק לעשה (יומא ל"ו). ולכפר הוא כפרת דברים בעת סמיכה וכמו באחרי יעמד חי לכפר עליו, שמתודה על העלה ונרצה לו וכאלו כתוב על ראש העולה לכפר עליו ונרצה לו זה מבשרו הכתוב שיהיה לרצון אליו ודו"ק. וכזה סדר הכתוב בפקודי והיתה להם משחתם להיות לכהנת עולם לדורותם, או כאלו כתוב והיתה להם משחתם לכהנת עולם להיות לדורותם, וזה ע"ד מדה זו מסדור שנחלק. | |
| | |
| == ה ==
| |
| | |
| '''והקריבו ''' בני אהרן כו'. מקבלה ואילך מצות כהונה יעוין ברכות ל"א ומפורש בכתוב דשחיטה לאו עבודה, וכהן ששמש בבית עו"ג לעו"ג דפסול להקריב במקדש כשר בשחיטה כמו שכתוב ביחזקאל מ"ד הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל והמה ישחטו את העולה ואת הזבח הרי דכשרים לשחיטה, רק דבימי שמואל נסתפקו בזה. וכפי הנראה דרק על עולה נסתפקו, לכן בשלמים כתוב כל איש זובח זבח משום דשחיטה מכשירו לאכילה והן נאכלין לבעלים ואמר יחזקאל כי אם הלוים כו' שאף שכהנים היו רק לפי שנפסלו מלהקריב ונשאר דינם כבע"מ, לכן אין בהם רק קדושת לוי' לבד ולכן בלוים אינן נפסלים במום. חולין כ"ה.
| |
| | |
| == ז ==
| |
| | |
| '''ונתנו ''' בני אהרן הכהן אש על המזבח. הנה לא נזכר אהרן הכהן רק כאן, וטעמו משום דבאמת איך שייך נתינת אש בעולת נדבה ואי משום דחונים היו במסעות ואולי היה באמצע היום, הלא כבר פירשו בתוספות מנחות צ"ה שלא היו נוסעים וה"ה חונים רק בתחלת היום או תחלת הלילה, וכן משמע בפרשה בהעלותך ויש כו' מערב עד בוקר וכו', ועל כרחין דפירושו, דכבר נתנו אש על המזבח לתמיד של שחר, וכן מפרש הגמרא ביומא איזהו דבר שטעון אש כו' זה טלה, ולכן קא משמע לן קרא דביום שמיני למלואים החל אהרן לכהן ואחרי זה נקרא אהרן הכהן, ולכן קודם שכהן אהרן לא היו צריכים ליתן אש על המזבח, וכן כתוב בשמיני ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר ואח"ז כתוב ותצא אש מלפני ד' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים והיינו כל העולה, התמידים ועולת אהרן והעדה, ומה שכתוב ויקטר, פירוש, שהעלן על המזבח להשרף אח"כ ונשרף על ידי אש שלמעלה כפירוש רשב"ם שם, ולכן אמר שכבר נתנו אש להתמיד, היינו, כשכבר כהן אהרן וזה שהקריב תמיד של שחר וקרבן שלו ושל העם, אז אחרי זה יתנו אש ועצים לתמיד. ולכן דריש הגמרא והתו"כ וערכו עצים על תמיד של בין הערבים, שקודם תמיד של שחר של שמיני לא נתנו אש ועצים, רק כשכבר כהן אהרן. וזה עומק הפשט בס"ד ודו"ק.
| |
| | |
| '''ובמה ''' שביארתי יבואר עומק הפשט הכתוב בפרשת צו זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר ובער עליה הכהן עצים בבקר, שלא התחיל לסדר סדר העבודה מבקר כאביי דהוי מסדר דמתחיל מבקר, ואין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, דהיה לו להתחיל סדר העבודה מבקר וטעמו משום דבקר ראשון לא נתנו אש במזבח כמו דפרישית רק התחילה מבערב ודו"ק. ומש"ה כתוב והרים הדשן כו' העולה על המזבח משום דעולת בוקר ראשון לא נתנו לה עצים, רק היתה נערכת על המזבח לבד ועיין מנחות דף כ"ו.
| |
|
| |
|
| == ח == | | == ח == |
|
| |
|
| '''וערכו ''' בני אהרן הכהנים לרבות הקרחנים דברי ר' יהודה. נראה דמעיקרא כתיב בני אהרן הכהן לכן מרמז דכשרים לעבודה אף בני אהרן הכהנים שאינן כשרים לכה"ג, וזה הקרחנים, דכה"ג פסול כשהוא קרח, דאף לגלח כל שערו בתער אסור וכמו שאמר יחזקאל והכהנים בני צדוק כו' לא יגלחו ראשם כסום יכסמו כו' ויעוין רמב"ם בפ"ה מהלכות כלי המקדש, ומכש"כ כשהוא קרח ואין לו שער כלל, ואהרן אינו כשר כשהוא קרח וכהן הדיוט כשר ודו"ק. ואולי נרמז זה במה דכתיב כי נזר שמן כו' וזהו בשערו כמו נזיר, שהכה"ג אסור בתגלחת ודו"ק. | | '''והבאת ''' את המנחה אשר יעשה מאלה כו'. מנחת חוטא מנין ת"ל את המנחה כו'. תו"כ ובגמ'. ונראה דדריש כונה שניה אשר יעשה מאלה מקצת אלה, היינו מן סולת ושמן ולבונה, זה מנחת חוטא, שאין בו אלא סולת לבד. ודו"ק. |
|
| |
|
| == ט == | | == יא == |
| | |
| '''כי ''' אני ד' אוהב משפט שונא גזל בעולה. פירושו עפ"י דברי המדרש בהמה שאוכלת מן האבוס של בעליו נאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר, אבל עוף שניזון מן הגזל נאמר בו והשליך את מוראתו. ופשוט. ולפי דברי הגמרא בסוכה דף ו' א"ש דאף עולה שכולה כליל והכל שלי מ"מ איני רוצה בגזולה וממני ילמדו בני, לא כן חטאת ואשם ושלמים דיש חלק לכהנים ולבעלים ודו"ק. ולפי טעם המדרש נכון לומר כסברת רמב"ם שהבאתי דמוראתה ונוצה של חטאת עוף אינן נאכלין לכהנים ומקו"ח של גמרא דסוכה. ולפ"ז א"ש מש"כ לעיל בפירוש התו"כ דשל עולה היו נשלכין אצל המזבח, להורות דממני ילמדו בני וכהגמרא, משא"כ של חטאת לא היו נשלכין ומטעם זה ודו"ק.
| |
| | |
| == י ==
| |
| | |
| '''ואם ''' מן הצאן קרבנו כו' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה כו'. הנה כתב צפון בצאן ולא בבן בקר אע"ג דבכל מקום כתיב במקום העולה, אלמא דשם עולה הוא נשחט בצפון, ובכל זה נזהרה התורה להזכיר צפון רק בצאן ולא בבקר, ומש"ה בפר משיח ובפר העלם דבר לא נזכר במקום העולה, ועיין תו"כ וריש פרק איזהו מקומן, אמרו במדרש לפי שצפון מורה על עקדתו של יצחק שצפון אפרו לזכרון לפני ד' תמיד. והכוונה, שאמרו שרוח צפונית פתוחה ומורה על הבחירה החפשית שעשה אברהם אבינו שיהיה מסור נפשו של הישראלי להשם וכמעט ששלל הבחירה מבניו אחריו, וכמעט הוקבע טבע קיים בנפש הישראלי למסור עצמו על אהבת השי"ת, לכן לא כתיב רק בבן צאן זכר לאילו של יצחק הבא תמורת יצחק, ולכן לא נזכר בבן בקר בהדיא, דגם אלה תשכחנה זה מעשה העגל אשר עשו שור אוכל עשב ואינו צפון לפניו.
| |
| | |
| '''ובזה ''' א"ש מה דדחי בגמרא על קו"ח דתו"כ דבן עוף יהיה טעון צפון מקו"ח שמליקתו טעונה כהן, ופריך מה לעולה שכן שחיטתו טעון כלי, דעיקר כלי נפקא לן מקרא דויקח המאכלת כדיליף סוף דם חטאת, וכיון דבן עוף אינו טעון כלי, הרי דאינו דומה לאילו של אברהם אבינו שהיה בלא כלי [והמאכלת דריש שמאכלת לישראל שכל מה שאוכלין בעוה"ז הכל בזכות זה], וא"כ שפיר לא טעון צפון, משא"כ בכולהו. וזה פרכא חזקה. ולכן בקדושין לא פריך שכן טעון כלי דאדרבא בעצמו של כהן דמעכב עדיפא טפי וחשיבא, וכמו דחזינא דחטאת הפנימי טעון נתינה בעצמו של כהן, רק לגבי צפון הכונה דאינו דומה לאילו של אברהם דע"ז עיקר הוראת צפון ודו"ק היטב.
| |
| | |
| '''ובזה ''' א"ש מה דאמרו במנחות דף כ"ו ע"ב על העצים כו' דוקא כו' העולה על המזבח אי בעו הכי עביד כו'. פירוש דגבי בן בקר כתב על העצים דאי בעי עביד כמו שעשה אברהם לאיל ששחטו והקטיר ממעל לעצים אשר על המזבח וגבי אשר ירום הדשן דמדבר שם מעולת תמיד שהיא מוכרחת להיות במזבח והיא עולת צאן לזה אשמע לן, דאף אם מקטיר העולה מלמטה לעצים על המזבח ג"כ כשר דלא הוי דומי' לאילו של אברהם אבינו.
| |
| | |
| '''ולפ"ז ''' א"ש מה דאין שעיר נחשון טעון צפון משום דאמר בתוספתא ברכות מפני מה זכה יודא למלכות לפי שקפץ נחשון ושבטו לתוך הים, קדש שמו של מקום כו', לכן אינו טעון להזכיר עקידתו של יצחק שכן היה לו מסירת נפש על קדוש השי"ת בים, לכן לא הי' נזקק להצריכו צפון בקרבנות, אשר אינן לדורות רק לשעה כמו חטאת דנדבה ליכא ביחיד ודו"ק, ולא היה קרבנו נזכר להזכירו זכות אבות ודו"ק.
| |
|
| |
|
| == יא ==
| | '''כי ''' כל שאור וכל דבש כו' קרבן ראשית כו' ואל המזבח לא יעלו לר"נ. בזה מפורש הכתוב הושע ט' כענבים במדבר מצאתי ישראל, שכמו ענבים הן מונפין לגבי מזבח ואל יעלו לריח נחוח דאינן ראויים לאשים והיוצא מהיין הן נסוכין ע"ג מזבחי לריח נחוח, כן מצאתי ישראל שיהיו בניהם טובים ונעלים מהם, אכן כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם שהתאנה בכורה תנופה אית בה אבל היוצא ממנה, דבש אינה ראויה לבכורים ג"כ שאין מביאין בכורים חוץ מיין ושמן, וזה דהבנים גרועים הרבה מאבותיהם, שאינם מלמדים אותם תורה ויראת ד' ולא זה בחר ד' אלוקי יעקב. זה מכוון הפסוק. ועיין תרומות פרק י"א משנה ג'. |
|
| |
|
| '''וזרקו ''' בני אהרן כו' סביב. בעולה ושלמים דזריקתן בכלי ורצו לזכות במצוה הרבה וזה יזרוק בקרן זה וזה בקרן זה, אבל בחטאת החיצונה שנזרקת באצבע אין מן הנמוס שבדם שטבל אחר אצבעו יושיט חבירו אצבעו דבר שחברו נמאס בה כתב וזרק את דמו. | | '''תו"כ ''' כי כל שאור וכל דבש מה ת"ל כל שאור וכל דבש פירוש קרא דכל לרבות עירובו בשניהם לכתוב בחד ואנא ידענא לאסור עירובו בשני' לפי שיש בשאור מה שאין בדבש שאור הותר מכללו, פירוש, לפי שהכתוב פרט קרבן ראשית תקריבו אותם ושאור מצאנו שהותר במקדש לבד קרבן ראשית בהקרבה לגבי מזבח בתנופה זה בלחמי תודה דאיכא חמץ, אבל דבש לא הותר מכללו לבד בכורים קרבן ראשית במקדש שיהא דבש טעון תנופה ופשוט. ודברי הגמ' אינו מובן לעני כמוני. |
|
| |
|
| == יג == | | == יג == |
|
| |
|
| '''והקריב ''' הכהן הכל והקטיר המזבחה, זו הולכת אברים לכבש תו"כ. ולכן לא כתב רק גבי עולת צאן משום דבה כתוב שישחט צפונה והכבש הוא לדרום ולכן כיון דהוא טורח גדול להביא מצפון המזבח לדרום הוי אמינא דזה כשר גם בזר כמו הפשט ונתוח קא משמע לן דבעי בהו כהן ודו"ק. | | '''מלח ''' ברית. מנחות כ' ע"א ברית מלח שתהא ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה, ר"ש אומר נאמר ברית בכהונה כו' כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כן אי אפשר בלא מלח. ויעוין רש"י דפירש משמעות דורשין א"ב. ונראה דפליגי אם בבמה טעונין קרבנות מלח, דר' יהודה לא מפליג וסבר דטעונין קרבנות במה מלח, ור"ש סבר דכמו כהונה אינה בבמה כן מלח אינו בקרבנות במה, דמדין כהונה הוי דין מלח, דברית עם אהרן ובניו הוא. וא"ש מה דכתב רחמנא עיקר דין מלח במנחה משום דאינו בבמה, להראות דבבמה אינן טעונין קרבנות מלח. ויעוין סוף זבחים דפליגי תנאי אם יש מנחה בבמה, ויעוין. ולפ"ז נראה דקטרת ממעט ממלח משום שאינו על מזבח החיצון. ויתכן דקטרת של נשיאים שהיתה נדבה על גבי מזבח החיצון היה טעונה מלח, [ואולי משום דאינו ברית עולם שאינו רק הוראת שעה]. ולפי מה שפירשתי במק"א דנדב ואביהוא הקטירו קטרת על מזבח החיצון, לפי שסברו שדין פנימי היה לו בעת שנראה כבוד ד', היה קטרת זרה מפני שהיה בלא מלח כדין קטרת בפנימי, ובאמת לו יהא דאז היה דין פנימי להמזבח החיצון בכל זה מפני זה לא אבד מעלת החיצון שקרבנותיו טעונין מלח והיה קטרת בלא מלח במזבח החיצון ודו"ק. ולפ"ז בימי המלואים שהיה דין במה לא היה מלח, לכן אמר יחזקאל דבמלואים שעשו בימי עזרא ישימו מלח על האברים משום דבעי כהונה ודו"ק. |
| | |
| '''עולה ''' הוא. אשה ריח וכו'. פירוש בבן בקר ליכא חטאת ביחיד, רק בכהן משיח, אבל בן צאן ובן עוף דאיכא חטאת קמ"ל, דלא יחשב שלא לשמו אף לשם חטאת אע"ג דקדשי קדשים הוי כמו עולה ודו"ק.
| |
|
| |
|
| == יד == | | == יד == |
|
| |
|
| '''ואם ''' מן העוף עולה קרבנו וכו'. בתו"כ והלא דין הוא ומה עולה שלא כשרה לבוא נקיבות כזכרים, כשרה לבוא מן העוף, שלמים שכשרו לבוא נקבות כזכרים, א"ד שיכשרו לבוא מן העוף כו' אר"י ומה אם נקבות שבבהמה שלא כשרו לבוא עולה כשרו שלמים כו'. פירוש, דר"י סבר כהך תנא לקמן פ' אמור פ' ז' דבן נח אינו מביא אלא עולה בלבד ולא שלמים ודלא כר"ע, א"כ שפיר אמר דקו"ח דר"ש אינו, דמצי למפרך דמה לעולה שכן ריבה במקרבים דבן נח מביא עולה ולכך רבה בקרבין עופות, אבל שלמים שלא ריבה במקרבין דאינו מביאן בן נח, ה"ה דמיעט בקרבין דאינו מביא עופות, ולכן עביד הקו"ח נקבות שבעוף מנקבות שבבהמה דחזינין שנקבות מרובין בשלמים כש"כ עופות נקבות שראוין לשלמים, ותו לא מצי פריך הך פירכא. ואולם עדיין יש למיפרך פירכא אחרת על קו"ח דר"ש דעולה באה מן העוף שרבה במקרבין בנדבת צבור לא כן בשלמים שמיעט במקרבין בנדבת ציבור לכך אינו בא מן העוף ועיין לקמן פסקא ח' סברא כזו, מ"מ מסתבר כפירוש הראשון דמה שריבה במקרבין אף בעופות שבן נח מביא מהן. משא"כ לפירוש שני מה שרבה במקרבין בצבור אינו בעוף ודו"ק. | | '''ואם ''' תקריב מנחת בכורים כו'. בתו"כ, עתידה שתפסוק ותחזור, וכן אם יהיה היובל. ונראה דלפי מה דקיי"ל דקדושת הבית לא בטלה וקדושת הארץ הראשונה בטלה כמוש"פ רבינו פ"ו מהלכות בית הבחירה ועומר אינו בא אלא מן הארץ, א"כ אז כשלא היה בית היו יכולין להקריב אעפ"י שאין בית, רק העומר שאינו בא אלא מן הארץ אז הוי ארץ ישראל קודם שקדשה עזרא כמו חוצה לארץ לא היו מביאין, לכן אמר עתידה שתפסוק ותחזור שתתבטל קדושת הארץ, מפני זה לא כתוב בעזרא טרם בוא עזרא שהקריבו עומר, רק עולות ופסח יעו"ש, משום דכ"ז דלא סליק עזרא עדן לא נתקדשה הארץ כדאמרו ערכין דף י"ג הנך שית שנין עד דסליק כו' ומקדיש לא קא חשיב דלא מנו שמיטין ויובלות ודו"ק. |
| | |
| '''ושם ''' מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר זכר תמים בבקר בכשבים ובעזים. עיין קרבן אהרן. ונעלם ממנו לקמן אמור פרשה ז' פסקא ב' דמפורש כרש"י עיי"ש.
| |
| | |
| == טז ==
| |
| | |
| '''והשליך ''' אותה אצל המזבח וכו'. בתו"כ אותה כשרה ולא פסולה, דאינה נשלכת סמוך לכבש רק נשרפת ככל הקדשים פסולים, אותה ולא חטאת העוף. ג"כ לפי הרמב"ם ז"ל שפסק בהלכות מעילה פ"ב הלכה ו', דבחטאת עוף אינה נאכלת ואסור להנות ממנה, מפרש ג"כ אותה בהשלכה ולא חטאת עוף בהשלכה רק היא כפסולין ונשרפת. ומ"מ אין בה מעילה. ולא דמיא לשאר פסולין שלא היה להן שעה"כ דהא נעשית מצותה ודו"ק. אולם זרות גדולה היא מאין ידע לה רבינו משה ז"ל, ובתמורה גבי עולת העוף מיירי. ולכן לולא דמסתפינא אמינא דט"ס נפל בדבריו וצ"ל הוזה דמה אין בה מעילה עולה אסור להנותו במוראתו ונוצתו וט"ס נפל ממלת אבל לאבל ונראה שהיה כן לפני הכס"מ ויש להאריך ואין כאן מקומו.
| |
|
| |
|
| == יז ==
| | '''ואם ''' תקריב מנחת בכורים כו'. לא כתבה התורה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכן במנחת סוטה בפ' נשא ויעוין בבלי ריש ואלו מנחות וירושלמי סוטה פ"ג דלמדו מדרשות יעו"ש. ולא כתבה תורה בפירוש, משום דשעורים מאכל בהמה וחסה תורה לכתוב שיתחלק לאהרן ולבניו, שאינו מן הכבוד ליתן להם וחס השי"ת על כבוד בריותיו יותר מכבוד המזבח ודו"ק. |
|
| |
|
| '''ושם ''' בתו"כ פסקא ז'. עולה אעפ"י שמצה דם הגוף ולא מצה דם הראש. לענ"ד נראה דלזה ג"כ כונה התורה במה דכתבה ומלק והקטיר ונמצה דמו על המזבח אף דמצוי קודם הקטרה, דהקטרה דהכא קאי על הראש לחודיה, דעל הגוף לקמן קאי כמו"ש לעיל, וקמ"ל קרא דראש סגי בלא מצוי רק בהקטרה, אבל הגוף אינו מקטירו עד שמצה דמו, וזה נכון לפי התו"כ לעיל ודו"ק. | | '''יענך ''' ד' ביום צרה, שעולות מקריבין גם בני נח לכן כתיב ד', משום דמהוה הכל, ישגבך שם אלקי יעקב, בזכות מנחות שאינן נקרבין רק לישראל, וכר"ע במנחות ע"ג, ישלח עזרך מקדש היינו עולות שנקרבין אף בבמה וכש"כ בבמת צבור, ומציון יסעדך אלו מנחות שאין קריבין אפילו בבמת צבור ורק בציון, היינו בבהמ"ק. [ומפרש ע"ד מוגבלות], יזכור כל מנחותיך, כהנקרבים מהם אזכרתה לד' בציון, דאלו מנחת נסכים שכולה כליל קריב גם לבני נח, ורק הנך מנחות דנקמצות דאינו קרב מהם רק הקומץ והלבנה אזכרתה לד', ועולתך ידשנה סלה, זה עולות שקרבים גם בבמה ולבני נח ודו"ק. |
|
| |
|
|
| |
|
| {{ניווט כללי תחתון}} | | {{ניווט כללי תחתון}} |
| {{פורסם בנחלת הכלל}} | | {{פורסם בנחלת הכלל}} |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
משך חכמה
ויקרא ב
לאהרן ולבניו וכו'. תו"כ אין לי אלא מנחותיהן מלוקותיהן מנין כו', אין לי אלא מליקת ישראל מליקת כהנים מנין אר"ש כו', הואיל ואמר סולת מצוה שלהן נאסר מליקת מצוה שלהן. הנה לכאורה אין דמיון דהתם בשל ישראל נקמצת ושל כהן כולה כליל ואין לה מתיר, לא כן הכא, דנזרק הדם בשל כהן כמו בשל ישראל ושל ישראל מתיר לכהן כן בשל כהן ומנא תיתי דשל כהן צריך להקריבו. לפלא יחשב. אך מה נאות דר"ש לטעמיה לקמן סוף פרק י"ט דמנחת חוטא של כהן נקמצת ושירים קרבים בפני עצמן, א"כ שפיר חזינא דאף כי איכא מתיר מ"מ אינו ניתר לכהן רק למזבח, א"כ כש"כ במלוקות ודו"ק.
וכי תקריב קרבן מנחה מאפה כו'. דע דבכל תורת כהנים בכל מקום שנאמר דבר אל בני ישראל להכלל כולו בלשון לאו אזהרה, אז מדבר בלשון נוכח ובמקום שנאמר צו לאהרן ובניו או דבר אל אהרן ואל בניו, שמדבר בלאו ואזהרה לכהנים לבד אז מדבר בלשון נסתר. ופוק חזי דבכל פרשת ויקרא דכתוב דבר אל בני ישראל כתוב בלשון נסתר לבד מקרא דחקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו כתוב בנוכח. אבל במקום שמדבר בענין קרבנות מדבר בלשון נסתר שהלאו על הכהן כמו ומלק ולא יבדיל שאזהרה הוא להלכה (דלא כראב"ש) כתוב בלשון נסתר. וכן מקרא דלא ישים עליה שמן שאינו רק בכהן המקריב (כפי מה שמפורש בחינוך ומתבאר בספר אור שמח) כתוב בלשון נסתר. וכאן מנחת סולת שאינו רק סולת בשמן אין דרך להחמיץ כתוב בלשון נסתר, אבל מנחת מאפה תנור ומחבת ומרחשת שנאפין וכמו לחם ודרך להחמיצו ולכן כתוב בהן לא תעשה חמץ שהלאו הוא על כל המחמיץ בין על כהן בין על זר כתוב בלשון נוכח משום הלאוין. ולא תשבית מלח ומנחת בכורים הוא קרבן צבור כתוב בלשון נוכח כמו בפ' פנחס ופ' לחם הפנים וכיו"ב. ופרשת צו כתוב צו את אהרן ואת בניו, דבר אל אהרן ואל בניו כתוב הכל בלשון נסתר, לבד פרשת חלב ודם כתוב בלשון נוכח משום דכתוב דבר אל בנ"י ובאזהרות יעו"ש. וכן בפ' אחרי ובפ' אמור זה כלל מקויים יעוי' בזה.
והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה כו'. מנחת חוטא מנין ת"ל את המנחה כו'. תו"כ ובגמ'. ונראה דדריש כונה שניה אשר יעשה מאלה מקצת אלה, היינו מן סולת ושמן ולבונה, זה מנחת חוטא, שאין בו אלא סולת לבד. ודו"ק.
כי כל שאור וכל דבש כו' קרבן ראשית כו' ואל המזבח לא יעלו לר"נ. בזה מפורש הכתוב הושע ט' כענבים במדבר מצאתי ישראל, שכמו ענבים הן מונפין לגבי מזבח ואל יעלו לריח נחוח דאינן ראויים לאשים והיוצא מהיין הן נסוכין ע"ג מזבחי לריח נחוח, כן מצאתי ישראל שיהיו בניהם טובים ונעלים מהם, אכן כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם שהתאנה בכורה תנופה אית בה אבל היוצא ממנה, דבש אינה ראויה לבכורים ג"כ שאין מביאין בכורים חוץ מיין ושמן, וזה דהבנים גרועים הרבה מאבותיהם, שאינם מלמדים אותם תורה ויראת ד' ולא זה בחר ד' אלוקי יעקב. זה מכוון הפסוק. ועיין תרומות פרק י"א משנה ג'.
תו"כ כי כל שאור וכל דבש מה ת"ל כל שאור וכל דבש פירוש קרא דכל לרבות עירובו בשניהם לכתוב בחד ואנא ידענא לאסור עירובו בשני' לפי שיש בשאור מה שאין בדבש שאור הותר מכללו, פירוש, לפי שהכתוב פרט קרבן ראשית תקריבו אותם ושאור מצאנו שהותר במקדש לבד קרבן ראשית בהקרבה לגבי מזבח בתנופה זה בלחמי תודה דאיכא חמץ, אבל דבש לא הותר מכללו לבד בכורים קרבן ראשית במקדש שיהא דבש טעון תנופה ופשוט. ודברי הגמ' אינו מובן לעני כמוני.
מלח ברית. מנחות כ' ע"א ברית מלח שתהא ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה, ר"ש אומר נאמר ברית בכהונה כו' כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כן אי אפשר בלא מלח. ויעוין רש"י דפירש משמעות דורשין א"ב. ונראה דפליגי אם בבמה טעונין קרבנות מלח, דר' יהודה לא מפליג וסבר דטעונין קרבנות במה מלח, ור"ש סבר דכמו כהונה אינה בבמה כן מלח אינו בקרבנות במה, דמדין כהונה הוי דין מלח, דברית עם אהרן ובניו הוא. וא"ש מה דכתב רחמנא עיקר דין מלח במנחה משום דאינו בבמה, להראות דבבמה אינן טעונין קרבנות מלח. ויעוין סוף זבחים דפליגי תנאי אם יש מנחה בבמה, ויעוין. ולפ"ז נראה דקטרת ממעט ממלח משום שאינו על מזבח החיצון. ויתכן דקטרת של נשיאים שהיתה נדבה על גבי מזבח החיצון היה טעונה מלח, [ואולי משום דאינו ברית עולם שאינו רק הוראת שעה]. ולפי מה שפירשתי במק"א דנדב ואביהוא הקטירו קטרת על מזבח החיצון, לפי שסברו שדין פנימי היה לו בעת שנראה כבוד ד', היה קטרת זרה מפני שהיה בלא מלח כדין קטרת בפנימי, ובאמת לו יהא דאז היה דין פנימי להמזבח החיצון בכל זה מפני זה לא אבד מעלת החיצון שקרבנותיו טעונין מלח והיה קטרת בלא מלח במזבח החיצון ודו"ק. ולפ"ז בימי המלואים שהיה דין במה לא היה מלח, לכן אמר יחזקאל דבמלואים שעשו בימי עזרא ישימו מלח על האברים משום דבעי כהונה ודו"ק.
ואם תקריב מנחת בכורים כו'. בתו"כ, עתידה שתפסוק ותחזור, וכן אם יהיה היובל. ונראה דלפי מה דקיי"ל דקדושת הבית לא בטלה וקדושת הארץ הראשונה בטלה כמוש"פ רבינו פ"ו מהלכות בית הבחירה ועומר אינו בא אלא מן הארץ, א"כ אז כשלא היה בית היו יכולין להקריב אעפ"י שאין בית, רק העומר שאינו בא אלא מן הארץ אז הוי ארץ ישראל קודם שקדשה עזרא כמו חוצה לארץ לא היו מביאין, לכן אמר עתידה שתפסוק ותחזור שתתבטל קדושת הארץ, מפני זה לא כתוב בעזרא טרם בוא עזרא שהקריבו עומר, רק עולות ופסח יעו"ש, משום דכ"ז דלא סליק עזרא עדן לא נתקדשה הארץ כדאמרו ערכין דף י"ג הנך שית שנין עד דסליק כו' ומקדיש לא קא חשיב דלא מנו שמיטין ויובלות ודו"ק.
ואם תקריב מנחת בכורים כו'. לא כתבה התורה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכן במנחת סוטה בפ' נשא ויעוין בבלי ריש ואלו מנחות וירושלמי סוטה פ"ג דלמדו מדרשות יעו"ש. ולא כתבה תורה בפירוש, משום דשעורים מאכל בהמה וחסה תורה לכתוב שיתחלק לאהרן ולבניו, שאינו מן הכבוד ליתן להם וחס השי"ת על כבוד בריותיו יותר מכבוד המזבח ודו"ק.
יענך ד' ביום צרה, שעולות מקריבין גם בני נח לכן כתיב ד', משום דמהוה הכל, ישגבך שם אלקי יעקב, בזכות מנחות שאינן נקרבין רק לישראל, וכר"ע במנחות ע"ג, ישלח עזרך מקדש היינו עולות שנקרבין אף בבמה וכש"כ בבמת צבור, ומציון יסעדך אלו מנחות שאין קריבין אפילו בבמת צבור ורק בציון, היינו בבהמ"ק. [ומפרש ע"ד מוגבלות], יזכור כל מנחותיך, כהנקרבים מהם אזכרתה לד' בציון, דאלו מנחת נסכים שכולה כליל קריב גם לבני נח, ורק הנך מנחות דנקמצות דאינו קרב מהם רק הקומץ והלבנה אזכרתה לד', ועולתך ידשנה סלה, זה עולות שקרבים גם בבמה ולבני נח ודו"ק.
< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף
|
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).
אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.
|
