משך חכמה/ויקרא/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה ויקרא ג

א

ואם זבח שלמים קרבנו. בכל המינים נאמר ריח ניחוח רק בכשב הוא מקריב לא נאמר ריח ניחוח. והטעם משום דבעולה כתיב יקריב אותו לרצונו, אבל בשלמים שהיו אסורין לאכול בשר תאוה במדבר רק שלמים לבד לא היה הקדש לרצונו רק שיאכל בשר ולכן כתיב בלשון צוי ובקשה בפרשת קדושים וכי תזבחו זבח שלמים לרצונכם תזבחוהו, כיון שעל כרחך אתה מקדישו זבח אותו לרצון בלב גמור, ולכן לא כתיב ריח ניחוח דריח מורה על הרצון דמתקבל ברעוא קדם ד', משום דבפר ועז אין הפסד לאדם המקריב שהבשר אוכל, והחלב בלא זה אסור לאכול, ואי משום חזה ושוק הלא בחולין צריך ליתן זרוע ולחיים כו', אבל בכשב מפסיד האליה שמותרת לאכילה ומקריבה לגבוה ואולי חס עליה ואין רצונו שלם בדבר לכן לא כתיב ריח ניחוח. ולכן בכל המנחות כתוב ריח ניחוח לבד במנחת בכורים לא כתוב ריח ניחוח, מפני שהיא חובה ובאה להתיר חדש ואולי אינם מקריבים רק להתיר החדש ודו"ק. והיא של שעורים שאינו מאכל אדם.

ב

ושחטו פתח אהל מועד, מגיד ששלמים ששחטן קודם פתיחת אהל מועד פסולין. לשיטת רבותינו בתוס' הוא הדין בכל הקרבנות וכמו ששנינו במסכת תמיד לא היה תמיד נשחט עד שהיה שומע קול שער שנפתח, ובזריקה גבי עולה כתיב וזרקו כו' פתח אהמ"ע, נמצא דכל התחלת עבודה דמעכבא דוקא כשההיכל פתוח, משא"כ הקטרה. והענין דצריך להיות עבודה דוקא במקום התגלות אלקותו יתברך ליחד העבודה למקור המקורין, לא לכח נפרד וכיו"ב חלילה, אבל כיון שהתחיל בעבודה לשמו יתברך תו סוף עבודה דלא מעכבא, דכל העושה ע"ד ראשונה עושה וסתמא לשמו יתברך מקטיר. ולכן כל תחילות עבודות אינן כשרין אלא ביום, לא בלילה, משום שביום יש התגלות אלקותו יתברך משא"כ בלילה, וכמו שמצאנו שכל דברות שנדבר הקב"ה עם משה לא היה אלא ביום כמו שנאמר ביום דבר ד' את משה (מכילתא ותו"כ). וכן מצאנו במדרש שבשעה שלמד משה מפי הקב"ה היה יודע שהוא יום וכשלמד לעצמו כו'. ולכן אמרו בשילהי מנחות ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה הכתוב כאלו עסוקים בעבודה, שנאמר עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות, וסד"א דהוי כסוף עבודה דלא מעכבא שכשרה בלילה קמ"ל בסוף תמיד כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה כו' נוכח ד' כיון שפתוח לאהמ"ע התגלות אלקותו יתברך תו הוי כתחלת עבודה שכשרה ביום.

עוד יש לומר, דהכוונה של לימוד בלילה, הוא שלומד בעת אופל לא לכבוד רק בסתר, בצינעא, בעת הדחק, והלומד ע"מ להתכבד או לעשות רב או להשלים את נפשו הוא כזורע ואחרי כן כשבא לעת התועליות נעשה כקוצר, וזה הזורעים בדמעה ברינה יקצורו נאמר על כל מפעלות האדם אם לא בא עדיין התכלית נעשה כזורע לאיזה פעולה ואין זה שעת רינה, אבל העוסק בתורה במסתרים ולבלי לאיזה תכלית, רק התקשרותו לתורה הוא התכלית, א"כ השכר שלו הוא משיג בעת עסקו בתורה, וזה קומי רוני בלילה, שתיכף בעת הלימוד ירונן מטוב לב, כי קשור הוא להשי"ת מדי עסקו בתורה וטועם נועם התורה האלקית ודו"ק.

ושחטו פתח אהמ"ע. בכולהו כתיב ושחט אותו. ונראה משום דדרשו דשלמים שנשחטו קודם שנפתח פתח אהמ"ע פסולים, לזה אמר וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו, שני הפעולות האלה סמיכה ושחיטה יהיו פתח אהמ"ע לאחר שנפתח פתח ההיכל, אף דבסמיכה אין קפידא רק בעי שיהיה תיכף לסמיכה שחיטה, וא"כ אם סמך קודם שנפתח אהמ"ע יהי' הפסק בין הסמיכה להשחיטה מה שצריך לפתוח האהמ"ע ודו"ק.

וזרקו בני אהרן הכהנים. משום דמצאנו שהבכורים הקריבו בסיני זבחים שלמים פרים, לכן באהמ"ע אמר בבקר וזרקו בני אהרן הכהנים, ופשוט, משא"כ בצאן ועז לא הזכיר הכהנים. והא דבעולה אמר בכ"מ בני אהרן הכהנים להורות דמשום שהמה כהנים מחוייבין בעבודות אלו, אבל בשלמים הנה מחויבים משום שנוטלים חזה ושוק שנאכל להם ולנשיהם, שזכו במה שהן בני אהרן ופשוט.

ה

והקטירו אותו בני אהרן המזבחה על העולה אשר על העצים וכו'. יתכן דמלמד שמקטירין על איברי העולה ואינן חוצצין בין אימורים למזבח, אע"ג דבשר וחלב לאו חד מינא נינהו, דכשחד מינא הוי הלא אמרו זבחים ק"י מין במינו אינו חוצץ קמ"ל דמצי לסדר אימורים על איברים של עולה. וכן בצו פ' מלואים ויקטר המזבחה על העולה שלימד שאברים אינם חוצצין ועיין מנחות כ"ו ע"ב בזה ודו"ק.

ז

פרק י"ח כשב למה נאמר כשב לרבות את הפסח לאליה. יעוין רש"י מנחות פ"ג בזה. ולי נראה, משום שבפסח אמרו במשנה נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק הדם, נטמא חלב והבשר קיים זורק הדם משום שעיקרו אינו אלא לאכילה, ובמצרים שלא נאסר חלב, לא היה מתן אימורים, רק שאכלו הבשר עם החלב שויסקי, כדאמר פסחים דף צ"ה הוי אמינא, דבפסח לדורות, שהאליה מותרת באכילה, תהא נאכלת ולא תהא נקרבת, שאכילתו עיקר כמו במצרים, לכן מרבה פסח לאליה. וזה ברור.

יא

לחם אשה לד'. נאמר לחם בכבשים ובעזים ולא בבקר. נראה לי כי בעצם שם לחם נאמר על קרבנות שזמנן קבוע וכמו שכתוב בראש פרשת הקרבנות בפנחס את קרבני לחמי לאשי תשמרו כו' וכן מפרש בתו"כ ומיד בן נכר לא תקריבו לחם אלקיהם דקאי על הקרבנות שזמנן קבוע. והנה מפרש בירושלמי פרק ת"נ דקרא דואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים קאי על פסח ששחטו שלא בזמנו, ובזבחים ט' מוקי לה במותר פסח, שבאמת פסחים לכל ישראל היה לאלפים ונשתיירו הרבה, לכן כתוב לחם להורות דהוא מדברים שהן לחם, והם מקרבנות שחובה על ישראל להביא בזמנו ודין זמנן יש להן להקטרה, ולכן לא כתיב בבקר להורות זה דפסח אינו בא מן הבקר. והא דכתיב וזבחת כו' פסח צאן ובקר הוא על חגיגה כפירוש רז"ל. וגבי בעל מום בפרשת אמור כי כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן כו' אשי ד', זה קרבנות שאין זמנן קבוע, את לחם אלקיו לא יגש כו', פירוש אף בתמידין וכל קרבנות צבור, שלא הותר בעל מום כמו שהותר טומאה בציבור ופשוט. וכתוב אהרן הכהן שהוא בכהונתו גרם לזרעו שאף שאינן כהנים שהן בע"מ קבועין מתחילת ברייתן אוכלים בקדשים. ופשוט. ודו"ק.

יב

ואם עז קרבנו. הנה בשור וכבש נזכר זבח השלמים ובעז לא. ונראה משום דבשור וכשב מצאנו שנזכר שהיו שלמי צבור כבשים לעצרת ושור ואיל לשלמים ביום המלואים, ובעז לא מצאנו שיהא שלמי צבור וזה שאמר זבח השלמים לצבור. ויתכן עוד דשור ראוי לעבודה ואיל לגיזתו ולכך ניכר שמקריבו לזבח השלמים, אבל עז דלא בר גיזה הוא (חולין קל"ז) וכיון שבשר תאוה נאסר ודאי מקריבו לאכילה ולא ניכר שמכוון לקרבן ודו"ק.

טז

והקטירם הכהן כו'. יעוין תו"כ. ויתכן כמו דדריש במנחות כ"ז דחלב אעפ"י שאין בשר יעו"ש, כן הכא מגלה קרא דאם לא נשאר רק כזית חלב ג"כ זורק הדם, ולכן אמר דאין הקטרה בפחות מכזית וכי יש כזית בצירוף פחות מזית מן כליות ופחות מזית מיותרת, ופחות מזית מחלב ובצירוף שלשתם הוי כזית, קמ"ל דהקטרה הוי, ולכך אמר והקטירם שבצירוף שלשתן הוי כזית ג"כ יקטיר אותם ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.