טעמא דקרא/בראשית/כט

טעמא דקרא בראשית כט

י

ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. ג"פ אחי אמו והוא מיותר לכאו', ונ' שיעקב אבינו לא חש כלל להרועים כי הם עובדי ע"ז וכתיב לא תחנם ורק ללבן רצה לעשות טובה כי הוא אחי אמו ומצוה לקרב את קרוביו כמ"ש ביבמות ס"ב ב' וגם לרחל שהיא בת אחי אמו רצה לעזור, והנה בתחלה גל את האבן מפני ב' סיבות א' מפני רחל בת אחי אמו שלא תצטרך להמתין, וב' לעשות טובה לצאן לבן שלא יצטרכו להמתין, אבל אחר שגל את האבן כנראה שהיו מערין המים לשוקת גדולה ומשם היו כל הצאן שותין בעצמן ולכן לרחל אין שום נ"מ בזה עתה כי בין כך היא צריכה להמתין עד שישתו כולם ושם במרעה צריכה להמתין עד שיאכלו אבל לצאן לבן הי' בזה טובה שהשקה אותם בעצמו במהרה ויוכלו ללכת לרעות ולאכול במהרה ולכן כתיב כאן את צאן לבן אחי אמו כי כ"ז עשה משום שהי' אחי אמו.

יח

אעבדך שבע שנים. פירש"י הוא ימים אחדים שאמרה לו אמו. וצ"ב מאי משמע ימים אחדים ז' שנים. וי"ל דימים הוא שנה כמ"ש ימים תהי' גאולתו, ואחדים היינו שנמנו במנין אחדים דהיינו עד ז' שנה מונין שנה א' ב' כו' אבל אחר ז' שנה שהיא שמיטה מונין לשמיטה שניה ודוגמתו ברמב"ם פי"ג מקה"ח ה"ח ודו"ק.

ברחל בתך הקטנה. פירש"י, לפי שידע שהוא רמאי אמר שמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ רימהו. יעק"א סבר אע"פ שהוא רמאי מ"מ לא ישנה הבטחתו שזה גנאי גם לרשע רק ימצא תירוצים ולכך מנע ממנו התירוצים. אבל בסוף לא התנצל כלל על שביטל הבטחתו ולא הי' צריך תירוצים רק אמר טעם למה שיקר בלאה כי לא יעשה כן במקומינו וגו' אבל למה ביטל הבטחתו לא התנצל כלל.

יט

טוב תתי אותה לך. לא אמר שמסכים כדי שיוכל אח"כ להשתמט ולומר לא הבטחתי רק אמרתי טוב תתי אותה לך מתתי לאיש אחר, וכן אצל הצאן ענה לו כן הן לו יהי כדבריך ר"ל הלואי יהא כדבריך ויוכל אח"כ לומר לא הסכמתי רק אמרתי הלואי יהא כדבריך.

כג

ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו'. במגילה י"ג ב' כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרה לה סימנים. וצ"ל שלבן הודיע ללאה ז' ימים קודם שיכניסנה תחת רחל והיא בדקה וטבלה דאל"כ איך בא עלי' יעקב הא קי"ל תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה להמתין ז' נקיים.

כו

לא יעשה כן במקומינו וגו'. התוס' בקדושין נ"ב א' ד"ה והלכתא כתבו בשם ר"ת שהמקדש את בתו סתמא קידש את הגדולה משום לא יעשה כן במקומינו וגו'. ותמוה שהרי לבן הארמי אמר כן ברמאותו ואיך סמכו ע"ז לדינא. וי"ל דאמרי' במדרש והחליף את משכורתי עשרת מונים דמונים הוא מאה פעמים ובודאי דלבן הי' לו מאה תירוצים על כל רמאות שעשה וכיון דהתורה לא כתבה כל התירוצים שלו רק תירוץ זה ש"מ שתירוץ זה יש בו ממש. ועי"ל כיון דחזינן דיעקב אבינו לא ביטל את הנשואין של לאה משום מקח טעות ש"מ שקיבל תירוץ זה שהוא נכון.

לד

על כן קרא שמו לוי. בכולן הזכירה שם שמים בקריאת השם חוץ מבלוי ונראה דמזה ראי' למה שהביא רש"י בשם מדרש שהיא לא קראה שמו רק גבריאל קרא שמו והי' בשליחות הקב"ה ולכך לא הוצרך להזכיר שם שמים.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)