רלב"ג/בראשית/כט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
וישא יעקב רגליו וגו'. עד סוף הפרשה.
ביאור הפרשה
זכר שכבר הרים יעקב רגליו ללכת ארצה בי קדם להתישר ללכת לחרן וראה והנה באר בשדה והיא שם שלשה עדרי צאן עם הרועים ולא יכלו להשקות הצאן לפי שאבן גדולה על פי הבאר עד שיאספו כל רועי העדרים לגולל את האבן מעל פי הבאר להשקות את הצאן ולהשיב האבן על פי הבאר ושאל להם יעקב אחי מאין אתם כדי שידע אי זה הדרך ילך בו לחרן ולא שאל להם זה בביאור לפי שכבר חשב כי אולי זה המקום הוא חרן ויחזיקוהו כמהתל אם ישאל להם כן ואמרו לו שהם מחרן ושאל להם אם הם מכירים לבן בן נחור כדי שיגידו לו ענייניו כי אליו היה הולך והגידו לו שהם מכירים אותו והוא עומד בשלום ושרחל בתו היא באה עם הצאן ויאמר להם יעקב מה הדבר אשר אתם עושים שירבץ פה הצאן הנה לא עת האסף המקנה כי עוד היום גדול השקו הצאן ולכו רעו. והשיבוהו כי לא יוכלו לגולל האבן מעל פי הבאר אם לא יאספו כל העדרים. ובעוד שהיה מדבר עמם באה רחל עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. וכאשר ראה יעקב רחל בת לבן אחי אמו וצאן לבן אחי אמו התעורר לעזור לה וקם לבדו וגלל לבדו האבן מעל פי הבאר והשקה צאן לבן ונשק יעקב לרחל על ידיה או על בגדיה ויבך כמשפט הקרובים. וכבר הגיד לה כי הוא קרובה ורצה והגידה זה לאביה ורץ אביה לקראתו ויחבקהו וינשקהו. וספר לו יעקב הקורות אשר קרהו שהוכרח בעבורו לברוח. ויאמר לו לבן הנה עצמי ובשרי אתה והנה אנכי מחוייב מפני זה להביאך אל ביתי. וישב יעקב עמו חדש ימים ושרת אותו ברעיית צאנו ואם לא צוהו לבן על זה. ויאמר לו לבן אע"פ שאתה אחי אין ראוי שתעבדני חנם הגידה לי מה משכורתך. והנה היו ללבן שתי בנות ולא בחר יעקב בגדולה לפי שעיניה היו רכות ודומעות והוא חולי מה. ובחר בקטנה כדי שיהיה הזרע שיהיה לו ממנה יותר בריא ויותר שלם מצורף לזה שהיא יפת תואר ויפת מראה. ואמר לו יעקב שיעבדהו שבע שנים אם יתן לו רחל בתו ונתרצה בזה לבן. ויעקב השלים לו עבודת השבע שנים והיו בעיניו כימים אחדים. והנה קודם שהתחיל יעקב בעבודה הזאת אמר ללבן הבבה את אשתי כי זקנתי ואבואה אליה כדי שאוליד ממנה. ואמנם אמר זה לפי שכבר היו ליעקב אז יותר מע"ז שנה או שמנים שנה ולזה לא יתכן שימתין שתשלם העבודה. והנה לא היה ללבן לירא שלא ישלים לו עבודתו כי בידו היה לגזול לו בתו. והוכרחתי לפרש שזה העניין היה קודם שיתחיל יעקב בעבודה הזאת לפי שבזולת זה לא יתכן שישלים מה שקרה ליהודה מעניין בניו וזה כי יעקב עמד בבית לבן עשרים שנה כמו שספר זה לי עשרים שנה בביתך וכאשר חסרנו מהם שבע שנים ישארו י"ג שנה מעת שנשא יעקב לאה עד צאתו מבית לבן וכבר היה יהודה הבן הרביעי ללאה הנה לא יתכן שיהיו לו יותר מעשרה שני בצאת יעקב מבית לבן. וזה מבואר בנפשו כי לכל אח' מהם היה הריון בפני עצמו. וליוסף היה אז שש שנים וזה שכאשר ילדה רחל את יוסף נשלמה העבוד' אשר עבד יעקב ברחל ובלאה כמו שאמר תנה את נשי ואת ילדי עאשר עבדתי אותך בהן. ואז התנה לבן לתת לו שכר אחר ואין לאומר שיאמר שכבר עבדו אחר הי"ד שנה עד שילדה רחל את יוסף ולזה אפשר שיהיו ליהודה כמו שש שנים או יותר כשנולד יוסף וזה שכבר יראה שלא עבדו יעקב בזולת שכר כי לבן עצמו היה מרחיק זה באמרו הכי אחי אתה ועבדתני חנם ועוד שכבר זכר יעקב שלא עבדו בזולת שכר זה אך עבדו י"ד שנה בבנותיו ושש שנים בצאנו וזה לאות כי השש שנים כלם נתן לבן בהם ליעקב שכר בצאנו פעם היה נותן לו עקודים ופעם נקודים ופעם ברודים ופעם טלואים והחליף משכורתו עשרת מונים כמו שנזכר במה שאחר זה וכאשר היה זה כן הוא מבואר שאם היה הענין כן לא היה ליהודה כי מ"ג שנה בבא יעקב למצרים כי יוסף היה אז בן ל"ט שנה ולפי המנהג הטבעי היו ליהודה י"ג שנה קודם שתהר אשתו. ולזה היה בהכרח בן י"ו שנה לכל הפחות כשנולד שלה עם שכבר נראה שכבר היה לאונן יותר משנה אחת על שלה ולזה צוה יהודה לתמר שתשב אלמנה בית אביה עד יגדל שלה ולזה היו ליהודה לכל הפחות כ"ט שנה כשגדל שלה והיה בן י"ג שנה ואחר כן הרתה תמר ממנו והולידה פרץ והנה אין לו פחות משלשים שנה ואז בהוליד פרץ חצרון יהיו ליהודה מ"ד שנה לכל הפחות ובהולידו חמול יהיו לו מ"ה שנה שכבר ביארנו שלא יהיו לו לפי זה החשבון יותר ממ"ג שנה בבואו למצרים וכבר נולד אז חמול כמו שנזכר בפרשת ויגש עם שהוא רחוק שימשך כל מה שספרנו על הדבקות בזה הזמן שהגבלנו. ועוד שכבר יראה מהכתוב שכבר ארך הזמן בין מות אונן וגדול שלה ולזה הסכמנו לפרש שיעקב שאל ללבן שיתן לו תכף אשתו קודם שיתחיל בעבודה ונתן הסבה בזה לפי שמלאו ימיו. ולפי זה החשבון יתכן שיהיו ליהודה י"ז שנה בצאת יעק' מבית לבן והיו ליהודה חמשים שנה בבואו למצרים. ובזה הזמן יתכן בלי ספק ישלם כל מה שקרה לו מהבנים וזה מבואר לפי מה שזכרנו. ועוד שזה נאות יותר ללשון התורה שאם היה הרצון באמרו כי מלאו ימי בזולת קשור עם העבודה כי זה שב בהכרח אל ימי חייו. ועוד מזה המקום יוסר הספק איך יתכן שיולדו י"א זכרים ונקבה א' זה אחר זה תוך ז' שנה כי לפי זה החשבון תהיה תולדותם נשלמת בי"ד שנות העבודה וזה ממה שאיננו זר. ואולם אמרנו זה אחר זה לפי שכן נראה מזה הספור במה שאין ספק בו ואולם רז"ל הבינו שיהיה זה כולו נשלם בשבע שנים וזה כולו היה ממנהגם להפליג בחוזק ההשגחה האלהית ולפרסם עניינה אל הממון. ואמנם מה שיאות לפי פשוטי הדברים ולאמת בעצמו הוא מה שכתבנו וכבר ידעת כי דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים והנה ספר שכבר נתרצה לבן בזה אלא שהוא נותן לו לאה לאשה תמורת רחל ונתן לו זלפה שפחתו לשפחה. והנה הגיע מצניעות יעקב שלא הכיר בה שהיא לאה עד הבקר וכאשר נתרעם יעקב על לבן ואמר לו כי מה שעבד אותו ומה שקבל עליו לעבדו שבע שנים לא היה כי אם לכונה שיתן לו רחל וזה היה מותנה ביניהם. וראוי שתדע כי אין אמרו הלא ברחל עבדתי עמך ממה שיחייב שיהיה זה אחרי ימי העבדות כי כמוהו אמרו נתתי כסף השדה והוא לא נתנו עדיין וכמוהו רבים בכתוב. וענה לבן שאין ממנהג המקום ההוא לתת הצעירה לפני הבכירה ולזה הוכרח לתת לו הבכירה ואמ' לו מלא עוד שבעת ימי' של לאה לשמח עמה ובשבוע האחרת נתן לך גם את רחל בעבודה אשר תעבוד עמי עוד שבע שנים אחרות על השבע שיש לך לעבוד וכן עשה יעקב ונתן לו לבן רחל בתו ונתן לה בלהה שפחתה לשפחה. וספר שבא גם כן אל רחל ואהב אותה יותר מלאה וזה יורה כי כבר היה אוהב לאה גם כן אלא שלא היה אוהב אותה כאהבתו רחל ולזה יהיה הרצון באמרו כי שנואה לאה שלא היתה אהובה כרחל. וספר אחר זה שכבר השגיח השם יתע' בלאה וראה שהיא איננה אהובת יעקב כרחל ונתן לה ארבע בנים והנה לאה לשלמותה ולטוב אמונתה יחסה זאת החנינה לש' יתע' להיותו משגיח בה וזה מבואר ממה שאמרה בקריאת השמות אשר קראה לבניה אלה השמות והם ראובן שמעון ויהודה. ואולם בלוי לא בארה זה להשענה על מה שכבר זכר' מזה בבני' הקודמים לו. והנה גם כן העיר כי יעקב הוא אשר קראו שמו לוי. וספר אחר שה שכבר קנאה רחל באחותה ותאמר ליעקב הבא לי בנים ואם אין מתה אנכי ואחשב שרחל חשבה שיהיה העניין תלוי ברצון יעקב שלא ישכב עמה משכב עושה פרי כאלו תאמר שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ או מה שידמה לזה ולזה חרה אף יעקב בה כי זה יהיה בלי ספק עון פלילי והודיעה כי אין שם מונע מצדו אבל המונע הוא מצד הש' ית' שמנע פרי בטן ממנה ואפשר שנאמר והוא יותר נאות שכבר חשבה רחל שלגודל מעלת יעקב יהיה בכוחו לתת לה עצה בזה על צד החכמה בדרך שתלד. והוא כעס עליה מפני זה והודיעה שכמו זה העניין לא יוכל עליו כי אם השם ית' אשר מנע ממנה פרי בטן כי אם היה זה בידו לא היה מונע מנתינת העצה לה. וכאשר ראתה רחל זה לקחה העצה שלקחה שרה ברצותה שיהיו לב בנים. וזה שהיא נתנה שפחתה בחיק יעקב כדי שתבנה ממנה. וכבר נתננו הסבה בזה לפי מה שאפשר לנו בספור זה העניין משרה. והנה ספר שכבר ילדה בלהה ליעקב שני בנים ויחסה גם כן רחל אותם לחנינה מהש"י ולהשגחה בה וזה מבואר ממה שאמרה בקריאת שמות לאלו הבנים והם דן ונפתלי. עוד ספר שאחר זה נתנה לאה זלפה שפחתה ליעקב לאשה כדי שיהיו לה פנים עוד מיעקב וילדה לו שני בנים והם גד ואשר. עוד ספר שכבר הלך ראובן בזמן קציר חטים בשדה וימצא שם דודאים בשדה ושאלה מהם רחל ללאה ונתנה לה מהם בתנאי שישכב עמה יעקב בלילה ההוא כי יעקב קבע משכבו באהל רחל ושכב עם לאה וילדה לו שני בנים ובת אחת והם יששכר וזבולן ודינה. ואחר זה השגיח השם ית' ברחל ונתן לה בן וקראה שמו יוסף מבקשת מה' ית' שיתן לה בן אחר ושמע השם לקולה כמו שנזכר אחר זה. עוד ספר שאחר שילדה רחל את יוסף שאל יעקב מלבן שישלחהו עם נשיו ובניו אשר עבד אותו בהן ר"ל בעבור נשיו ואפשר שיהיה שב המאמר אל נשיו ובניו וזה כי הוא אמנם בחר בנשיו ועבד אותו בהן בעבור שיהיה לו בנים וזה הוא מבואר שהוא עבדו בעבור בניו כי הם התכלית אשר בעבורו היתה זאת העבודה. והנה חלה פניו לבן שיעמוד עמו עוד כי כבר ברכהו ה' ית' לרגלו. ושאל ממנו שיבאר לו אי זה שכר ירצה שיתן לו וירעה צאנו כבראשונה וענהו יעקב כי הוא כבר ידע עבודתו איך היתה בשלם שבפני' להצליח הצאן ושכבר היה צאנו מעט בבואו יעקב אצלו ויפרוץ לרוב מצד טובת הנהגתו הצאן. ומפני שכבר ברכהו השם לרגלו. ולזה היה משתוקק יעקב שיעשה זאת העבודה לעצמו כדי שתהיה הברכה לו. ואמנם זה יהיה כשיתן לו לבן מהצאן תחת עבודתו וירעה הצאן ההוא עם רעותו הצאן אשר ללבן עד שיהיה עושה רצון לבן ויהיה רועה לעצמו גם כן כמו שהיה חושק. וכאשר הבין לבן זה מדבריו אמר לו מה אתן לך עתה מהצאן ותרעה עוד צאני כי הוא כבר הבין מדברי יעקב שלא ירצה לרעות צאנו בזולת זה האופן. ויאמר אליו יעקב לא תתן לי עתה מהצאן מאומה כי תחשדני למחר כי תבא על שכרי ותראה רבוי צאני. אכן אם תרצה שיהיה לי חלק בצאן בזה האופן שאשאל ממך שלא יתכן שישיגני בו חשד אשובה ארעה צאנך אשמור. והוא שתסור מצאנך כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים ולטוא ונקוד בעזים ואני אדעה הצאן הנותרות והיה שכרי כל מה שילדו שיהיה נקוד וטלוא וחום בכבשים ובזה לא יתכן שישיגני חשד כי כבר יראו עיניך אם במה שיש לי מהצאן אם יש דבר שלא יהיה נקוד וטלוא או חום בכשבים. ונתרצה בזה לבן ויסר מצאנו התישים העקודים והטלואים והעזים הנקודות והטלואות וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב להרחיק שלא יהיו נזקקים קצתם לקצת כדי שלא ימצא בצאן שיהיה רועה יעקב שילד נקוד וטלוא. וזה כי צבעי הנולדים מתיחסים על הרוב לצבעי מולידיהם ויולדיהם וכאשר לא יהיה במולידיהם ויולדיהם נקוד וטלוא היה ראוי שלא תלדנה הצאן נקוד וטלוא. והנה חשב לבן לשלח יעקב ריקם מאתו לזה שם המרחק עצום בין הצאן ששם ביד בניו ובין הצאן שהיה רועה יעקב. וכאשר הכיר יעקב זה השתדל שיהיו קצת הנולדים בזה התאר וזה כי הוא עשה מקלות שפצל בהם פצלות ומקום הפצלות היה לבן והקליפה היתה שחורה. והנה היו אלו המקלות נקודים וטלואים לפי מה שהיה רוצה יעקב ושם יעקב אלו המקלות במקום שיהיה מדרך הצאן שיחמו שם והיו נזקקים זה לזה והנה היו מביטים הצאן הזכרים והנקבות למקלות בעת חומם ורצותם להזקק זה לזה והיו אלו הצבעים פועלים במזגיהם באופן שיהיה טבע זרעם כאלו הוא מהצאן הנקודים והטלואים כי הצבעים פועלים בלחות. הלא תראה כי ההבטה בדברים האדומים תעורר הדם ותגבירהו וההבטה בדברים השחורים תעורר השחורה ותגבירה כבר נזכר זה במלאכת הרפואה. וכבר הארכנו המאמר בזה בביאורינו לספר ב"ח עם שכבר עזרתהו בזה העניין ההשגחה אלהית כמו שספר אחר זה. והנה ילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים ר"ל שכאשר היה רוצה שילדו עקודים היה משים תואר המקלות עקודים. וכאשר היה רוצה שילדו נקודים היה משים תואר המקלות נקודים כי לבן החליף את משכורתו פעמים רבות כי כאשר היה רואה לבן שילדו הצאן נקודים והיו מיעקב לפי תנאו החליף שכרו ואמר לו שלא יהיו שלו במה שעתיד כי אם העקודים לחשבו שלא תלדנה הצאן עקודים. וכאשר היה רואה שהיו יולדות עקודים החליף שכרו ואמר לו שלא יהיו שלו במה שעתיד כי אם הטלואים וכן החליף משכורתו מצבע לצבע פעמים רבות והכתוב קצר בזה הספור. והנה עשה עוד יעקב תחבולה אחרת וזה שאחר שנולדו בצאן קצת שיהיה עקוד או חום שם אותו בראש העדר כדי שיהיו פני הצאן אליהם בעת יחם הצאן. והנה שת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן כדי שלא יכעס לבן עליו בקבצו הנקודים והטלואים עם צאנו כי יחשוב שזה יהיה סבה שיהיו הנולדים בזה התואר וכאלו נמשך בזה יעקב לרצון לבן שיהיה מרחיק תכלית ההרחקה הצאן הנקודים והטלואים והחום בכשבים מהצאן שהיה רועה יעקב. והנה סבב יעקב בזה האופן שיהו כל הנולדים הקשורים שלו. ואולם בהעטיף הצאן לא היה עושה זה המעשה והיו העטופים ללבן וכן התמיד לעשות זה ששה שנים והיה לבן מחליף משכורתו ולא הועיל לו. ואחשוב שלפעמים החליף משכורו. התנאי האחד שיהיו הנקודים ליעקב. והשני היה הפך זה והוא שיהיו לו הברודים. והשלישי היה שיהיו לו הטלואים והם שהטלאי מהם שחור. והרביעי היה הפך זה והוא שיהיו ליעקב הטלואים שיה הטלאי לבן. והחמישי היה שיהיו לו העקודי' והם אשר עקודיהם שחורים. והששי היה הפך זה והוא שיהיו עקודים לבנים. והנה הצליח מאד יעקב בקנייניו ויהי לו צאן רבות והיו לו שפחות ועבדים וגמלים וחמורים ממה שמכר מהצאן. וישמע יעקב דברי בני לבן. שהיו אומרים לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו קבץ כל הקניינים האלו. וירא יעקב פני לבן והנה איננו עמו באהבה כתמול שלשום. והיה כל זה קשה מאד ליעקב. ולזה הסכימה עצתו ללכת לארצו מפני סכנת הדרך ומפני חמת עשו אחיו ואמר השם יתעלה אליו בנבואה שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ולא תירא מדבר כי אנכי אהיה עמך ותדבק השגחתי בך לשמרך עם טפך וקייניך בדרך ולהצילך מיד עשו אחיך. וכאשר נתבשר יעקב זאת הבשורה השתדל להשלים זה וקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ויאמר להן רואה אני את פני אביכן והנה איננו עמי כתמול שלשום בראותו רוב קנייני והצלחתי והשם יתע' היה עמי להצליח אותי כמו זאת הצלחה העצומה ולזה לא היה ראוי ללבן להקפיד בזה כי לא היה לו היזק ברבוי קנייני כי לא לקחתים משלו אבל סבב השם יתעלה שהעולה לרגלי מצאנו הצליח בכמו זאת ההצלחה העצומה וסבב גם כן שיעלה לגורלי מצאנו מה שעלה לחוזק השגחתו בי. ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן. והשתדלתי לרעות הצאן בהשגחה נוספת. ועם כל זה הוא לא נהג עמי כשורה אבל התל בי והחליף את משכורתי פעמים רבות ולא נתנו השם יתעלה להרע עמדי כי אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקודים. ואם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקודים. כי הציל אלהים מקנה אביכן ונתנו לי. והנה בעת יחם הצאן נשאתי את עיני וראיתי בחלום כי העתודי' העולי' על הצאן היו עקודים נקודים וברודים. ר"ל שזרעם היה כטבע הזרע אשר מהעתודים העקודים והנקודים והברודים מפני המקלות אשר שם יעקב לנוכח הצאן עם מה שעזרתהו בזה ההשגחה האלהית. והנה אחשוב שכבר גלה השם זה הסוד ליעק' בנבואה ר"ל שיעשה פעל המקלו' שעשה ושהוא יעזרהו בזה הפעל עד שיהיו העתודים העולים על הצאן מולידים כאלו הם עקודים או נקודים או ברודים כי ראה השם חמס לבן שהיה רוצה לשלחו ריקם מאתו עם רוב העבודה שעבדו יעקב ואמר אליו עוד אנכי האל שנגליתי לך בביתאל שמשחת שם מצבה ונדרת לי שם נדר שתהיה עובד השם יתע' באבן ההיא ותתן לי מעשר מכל אשר אתן לך עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך. ותען רחל ולאה. הנה אין לנו עוד חלק ונחלה בבית אבינו ר"ל שאין לנו תקוה בבית אבינו שיתן לנו מקנייניו וזה כי נחשבנו לו נכריו' כי מכרנו ואכל כספנו וזה שמה שהיה ראוי ליעקב בעבודתו י"ד שנה לא נתן אותו לבנותיו אך עכבו לעצמו. וזה בתכלית הזרות כי הנדר והמהר והמתן שיתן הבעל ראוי שיהיה לאשתו הנה כל העושר אשר הציל השם מאבינו הוא לנו ולבנינו אבל במה שהוא מחזיק אין לנו תקוה שיתן לנו ממנו דבר. ומפני זה אנחנו מסכימות עמך להפרד ממנו וללכת עמך כאשר צוה אותך השם ית' כי אין לנו תועלת באבינו והנה אז קם יעקב ונשא נשיו ובניו על הגמלים והביא עמו כל קנייניו אשר קנה בפדן ארם ושם השתדלותו לבא אל יצחק אביו ארצה כנען כאשר צוהו השם יתע' וכבר הלך לבן בעת ההיא לגזוז צאנו אשר ביד בניו שהיה רחוק דרך שלשת ימים מהמקום שהיה בו יעקב כי זה ממה שעזר ליעקב שהיה רחוק קודם שירגיש בזה לבן. ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה. והוא כלי הקסם אשר לו כי קוסם היה. ואחשוב שעשתה זה רחל אם להרחיק מאביה זה הפעל המגונה או כדי שלא יקסום בו וידע אנה פנה יעקב או לשתי הסבות יחד. והנה התרפים הם על צורת אדם כמו שנראה במיכל בת שאול והיה צורה נעשית בשעות ידועות יתעורר בה הכח הדמיוני אשר לקוסם וישמע כאלו קול נמוך מדבר אליו בעניין העתידות אשר תשוטט בהם מחשבתו לא שזאת הצורה תדבר כי זה בלתי אפשר כי הדבור לא יהיה בזולת כליו אשר שם השם יתעלה בטבע והנה העלים יעקב לכתו מלבן הארמי מיראתו שמא יבלבל מחשבתו. ויברח יעקב וכל אשר לו ויקם ויעבור את הנהר וישם פניו להר הגלעד להתיישר לשוב אל יצחק אביו והנה ביום השלישי מהיום שנסע יעקב הוגד ללבן כי ברח יעקב וזה כי נכר נסע משם המגיד תכף שנסע יעקב ובא ללבן שהיה רחוק משם דרך שלשה ימים ויקח בנו עמו ורדף אחריו כדרך ז' ימים מהמקום שהיה שם יעקב כי הוא עבר דרך שם ולזה הרגיש שלקחו התרפים ולא יתכן לאמר שרדף אחר יעקב מהמקום שנסע לבן ממנו עד הגיעו לבית יעקב כי בדרך ההוא לא היה רודף אחריו כי יעקב לא היה שם אבל היה מתרחק מלבן והולך בצד השני ולזה אחשוב שכבר רדף אותו דרך שבעת ימים לפי המהלך הבינוני מהמקום אשר היה שם יעקב. הנה הלך לבן בשבעה ימים מה שהלך יעקב בי"ג ימים כי ששת ימים הלך יעקב קודם שהגיע לבן אל המקום שנסע ממנו יעקב וזה לאות כי לא היה הולך יעקב כדמת בורח אבל היה מתנהל לאטו לרגל המלאכה אשר לפניו. ולזאת הסבה גם כן לא השאיר דבר מקנייניו שלא הביא עמו ואם נקראהו רודף אחרי יעקב מהמקום שנסע ממנו לבן שהיה גוזז שם צאנו הנה יהיה מהלך לבן בארבעה ימים כמהלך יעקב בעשרה ימים וזה מבוא' ממה שזכרנו. ואולם הרשע הבין שאמרו דרך שבעת ימים אין הרצון בו דרך שבעה ימים לפי המהלך הבינוני אך הרצון בו הדרך שהלך יעקב בשבעה ימים ויחייב מזה שיהיה מהלך לבן ביום אחד כמהלך יעקב בז' ימים וזה דרך דרש ואולם לפי הפשט הוא כפי מה שביארנו והנה השיג לבן את יעקב בהר הגלעד ולחוזק ההשגחה האלהית ביעקב בא דבר השם ית' אל לבן בחלום הלילה והזהירו שלא ידבר עם יעקב מטוב עד רע לבלבל כונתו ולהשיבו וזה ליראו שלא יזיק לו ולא יאנוס אותו לשוב אצלו כי גם ההתנגדות בדבור ואעפ"י שיחשבהו לבן להרע ליעקב מנע ממנו השם והנה השיג לבן יעקב ויעקב תקע אהלו בהר וכן לבן נטע אהלו עם אחיו בהר הגלעד ויאמ' לבן ליעקב מה עשיתי לך והתעלמת ממני ונהגת בנותי כשבויות חרב שלא הלך עמהם אחד מאוהביהם וקרוביהם ואנשי מקומם. למה נחבאת לברוח והתעלמת ממני ולא הגדת לי וכבר הייתי משלח אותך בשמחה ובשירים ובתוף ובכנור לכבודך ולכבוד בנותי ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי עתה הסכלת עשה. הנה באמת יש לי כח לעשות עמכם רע ולאנוס אתכם לשוב אך אלהי אביכם אמש הזהירנו שאשמור מדבר עמך מטוב עד רע להשיב אותך ולזה אין רצוני להכריח אותך בזה ואם יש לאל ידי. ועתה יש לך התנצלו' מה בלכתך כי נכסוף נכספת לבית אביך אבל בלקיחת התרפים אשר לי אי זה התנצלות יש לך. והנה קראם לבן אלהיו כי הם היו מנהיגים אותו באופן מה כי הנהגתו היתה על פי הקסם שהיה קוסם בתרפית ההם. והשיבו יעקב על ראשון ראשון ואמר אליו הנה העלמתי נסעי ממך כי יראתי פן תגזול את בנותיך מעמי. וממה שאמרת מהתרפים עם אשר תמצא אלהיך לא יחיה חפש נא נגד אחינו מה עמדי משלך וקחהו. והנה לא ידע יעקב כי רחל גנבתם שאם היה יודע זה היה מכריח רחל שתשיבם ללבן. והנה חפש לבן תחלה באהל יעקב לחשבו שיעקב לקח אותם ואחר כך חפש באהל לאה ובאהל שתי השפחות ולא מצא אלא שקודם שחפש באהל שתי השפחות חפש באהל רחל תכף שיצא מאהל לאה כי היה ראוי יותר אם לקחום יעקב שישימם באהלו או באחד אהלי הגבירות משישימם באהלי השפחות וזה מבואר בנפשו והנה לקחה רחל את התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם והנה משש לבן את כל האהל ולא מצא והתנצלה רחל לפני אביה על אשר לא קמה מפניו כי היה לה וסתה ולא תוכל לקום מפניו. ואחר שראה יעקב שלא מצא לבן את התרים וכבר חפש כל האהלים כעס על לבן ואמר מה פשעי ומה חטאתי כי רדפת אחרי האם מצאתי שנשאתי דבר משלך כי מששת כל כלי מה מצאת בידי מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו ר"ל ביני ובינך הנה היה לך לשפוט על צדקתי ויושר לבבי מאשר ראו עיניך וזה שכבר עמדתי עשרים שנה בביתך ולא אמרתי לך ששכלו רחליך ועזיך כדי שאעכב לעצמי הגדיים והטלאים ההם ולא אמרתי לך שאכלתי אחד מאילי צאנך כדי שאוכל לעכבו לעצמי ולא הייתי מתעורר לאוכלו מעוצם השתדלותי בשמירת קנייניך והצלחתם ולא הבאתי לך אחת מהבהמות ואמרתי שטרפה זאב או ארי אכן שמתי החטא עלי ושלמתי אותה מביתי וכן שלמתי מה שנגנב מהבהמות ביום ובלילה. ביום אכלני חורב ועם כל זה לא עזבתי הצאן ללכת אם מקום שיהיה לי צל וקרה בלילה אכלני ותדר שנתי מעיני לחוזק השתדלותי לשמור הצאן ולרעותם ביותר שלם שבפנים. והנה היתה זאת עבודתי באופן שלם עם שלא היה לי שכר מזה כראוי ממך. וזה שכבר עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך והוא מבואר שלא היה בזה שכר ראוי. והשש שנים שעבדתי אותך בצאנך החלפת משכורתי עשרת מונים ולולי אלהי אבי שהיה בעזרי הנה עתה ריקם שלחתני. אבל הוא רואה עניי ויגיע כפי והנה סבב שיהיה לי ממך שכר ראוי. והנה הוכיח אמש שהוא משגיח בי במה שהוא מזהיר אותך שתשמור מדבר עמי מטוב ועד רע כדי שלא תזיקני. ויען לבן ויאמר ליעקב איך עלה בלבך שבאתי להזיק לך הנה הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה שהוא שלך לי הוא כי הוא מבנותי ובני ואיך יעלה בדעתך שאסכים להרע לבנותי או לבניהם אשר ילדו שהם בני ועתה לך ונכרתה ברית אני ואתה ונעשה דבר יהיה לעד ביני ובינך על הברית שנכרות ויעש יעקב ויקח אבן וירימה מצבה ואמר לבניו שילקטו אבנים ויעשו גל אצל האבן ההיא ודמה שכבר עזרום בזה הפעל לבן ובניו ולזה אמר לבן אשר יריתי ביני ובינך ויקחו אבנים ויעשו שם גל ואכלו יחד על הגל ושם כרתו ברית הנזכר אחר זה ויקרא לו לבן בלשון ארמי יגר סהדותא ויעקב קרא לו גלעד ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על הברית אשר נכרתו יחדו על כן נקרא שם המקום גלעד ומה שהיו קורין מצפה למקום ההוא כמו שכתוב ויעבור את מצפה גלעד הנה היתה הסבה בקריאת זה השם כי אמר לבן יצף השם ביני וביניך כי נסתר איש מרעהו. אם תענה את בנותי לבלי השלים להם חקם בשאר כסות ועונה או להכריחם בדבר מן הדברי שלא כרצונם ואם תקח נשים על בנותי. אין איש עמנו אבל השם יהיה עד ביני ובינך שאתה מקבל עליך שלא לענותן ושלא לקחת נשים זולתם. ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך עד הגל הזה ועדה המצבה שאנחנו כורתים ברית שאני לא אעבור עליך לרעה ואתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה. ואולם יהיה רשות לכל אחד ממנו לעבור זה הגבול אם לא יכוין להרע לחבירו. אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו ביניהו. והנה נשבע לבן באלהי נחור בזה האופן ויעקב נשבע באלוה שהיה ירא ממנו אביו יצחק וזה הוא הברית אשר כרתו יחדו ואחר כן זבח יעקב זבח בהר ויקרא לבני לבן וללבן לאכל לחם ויאכלו עמו לחם וילינו לבן ובניו בהר וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהן וילך וישב לבן למקומו. ויעקב הלך לדרכו לשוב לארץ אבותיו ופגעו בו קצת מנביאי הדור או נראו לו מלאכי ה' בנבואה. והביאור הראשון הוא יותר נראה כי לא מצאנו בזה המקום ספור נבואה. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ולזה קרא שם המקום ההוא מחנים כי שם ראה מחנה אחר הוא לאלהים נוסף על מחנהו שהיה לאלהים גם כן. והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם שלשים ושש:
התועלת הראשון הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיהיו דבריו עם הבריות בנחת ובתכלית הפיוס כי בזה ישלם השלום ויהיה לאדם מהאנשים העזר שיצטרך לו מהם. ולזה תמצא שכאשר שאל יעקב מהרועים מאין הם אמר להם זה בנחת ובפיוס וקראם אחים לו:
התועלת השני הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיצטרך לשאל מדבר מה שיחשבהו הנשאל למצחק ולמהתל שישאל מדבר אחר שילמד ממנו הדבר ההוא ולזה תמצא שלא רצה יעקב לשאול להם אי זה הדרך ילך בו אל חרן כי אולי היה המקום ההוא אשר היה אצל חרן ויחשבהו למהתל ולמצחק ולא יענוהו האמת כי הרבה יחשבו ההמון בכמו אלו השאלות שהם על צד הלעג והצחוק לחשבם שמי שנתישר ללכת אל המקום ההוא הוא ידוע המקום ההוא. ואמנם שאל להם מאין הם כי אפשר שלא היו מהמקום ההוא ולזה לא יחשבוהו למהתל בהם והשיג בזה האופן מבוקשו מהם:
התועלת השלישי הוא במדות. והוא שראוי לאדם שישתדל להישיר האנשים אל הטוב בכל הפנים שאפשר כי בזה מתקון המדינה מה שלא יעלם עם שבזה תגדל האהבה בין האנשים בהראותם קצתם לקצת כי הם משגיחים בענייניהם ומשתדלים שיהיו בתכלית התקון והשלמו' ולזה תמצא שאמר יעקב לרועים ההם שישקו הצאן וילכו לרעות כי לא עת האסף המקנה:
התועלת הרביעי הוא במדות והוא שראוי לאדם שיהיה מתעורר בכל עוז לעזור לקרוביו ולא יתעלם מהן הלא תראה שתכף שראה יעקב צאן לבן אחי אמו ואת רחל בת אחי אמו התעורר למהר להשקו' הצאן וגלל לבדו אבן הגדולה שהיו מתקבצים בה כל הרועים לגלול אותה עם שכבר למדנו בזה שכבר היה יעקב אמיץ בגבורים כי זה אחד מהתנאים אשר יהיה בהם הנביא יותר שלם אמרו ז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה:
התועלת החמישי הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתקרב לאוהביו ולקרוביו ויראה להם מאהבה והקרבה מה שאפשר כי בזה מתקון המדינה מה שלא יעלם. רצוני כשיאהבו בני המשפחה קצתן לקצת כאלו הם כלם אחים. הלא תראה כי יעקב השלם עם היתו כבד ימים נשק לרחל להורות התקרבות נפלא עם שזכה משך לבבה להיות לו לאשה כמו שהיה דרוש אצלו:
התועלת הששי הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיאסוף קרוביו הבית בבואם אצלו ולא ימנע מהם לחמו כי הם עצמו ובשרו ובזה תשלם האהבה בין בני המשפחה הלא תראה שלבן אסף הביתה יעקב מפני היותו עצמו ובשרו:
התועלת השביעי הוא במדות. והוא שראוי למקבל הטובה מאחר שישתדל להטיב לו כפי יכולת כחו ואף אם היה לו חוק על מי שיטיב לו. הלא תראה כי יעקב השלם עם היותו לבן מחוייב שיאספהו הביתה להיותו עצמו ובשרו התעורר עצמו לעבוד לבן ברעיית צאנו ואם לא עוררהו לבן על זה כדי שיוכל לעמוד בביתו בזולת בשת:
התועלת השמיני הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיצר לו מהשגת הטרף שישתדל לעשות מלאכה מהמלאכות ואף אם היא פחותה לפי מעלתו כדי שלא יצטרך לבריות. הלא תראה שיעקב השלם התעורר לעבור לבן בזאת המלאכה הפחותה לפי מעלתו כדי שלא יצטרך להטבת לבן ובזה אמרו ז"ל שראוי לעבוד עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות:
התועלת הט' הוא במדות. והוא שכאשר יגיע לאדם שירות ממי שיבוש לשאול ממנו שכרו ראוי לו מעצמו להתעורר לתת לו שכרו ולא יעלים עיניו מזה. ולזה תמצא כי מפני שהיה יודע לבן שיעקב יבוש לשאל ממנו שכר מפני מה שהטיב לו באספו אותו הביתה התעורר מעצמו לתת לו שכר ושאל לו מה יהיה שכרו ומהסוג הזה בעינו נלמד שמי שיתן שכר למי שיבוש לבקש ממנו שיחליף לו המטבע שהוא בלתי טוב שהוא ראוי שידקדק מאד לבחור לו מטבע טוב כמו שעשה אברהם לעפרון:
התועלת העשירי הוא במדות והוא שראוי לאדם שיבחר באשה שלמת היצירה כי הזרע שיהיה לו ממנה יהיה יותר בריא ויותר שלם. ולזה לא בחר יעקב בלאה כי היו עיניה דומעות והוא חולי מה ובחר ברחל עם שרחל היתה יפת תואר ויפת מראה עם שיהיה סבת שישקוט תותו בה ולא יהרהר באשה אחרת:
התועלת האחד עשר הוא במדות. והוא שראוי למי שיבוש כנגדו לדקדק עמו במחיר שכרו שלא ישאל ממנו רק פחות ממה שראוי בהפך מה שעשה עפרון שהקשה לשאל עד ששאל ארבע מאות שקל כסף. ולזה מצא שהעמיס יעקב על עצמו לעבוד לבן שבע שנים ברחל בתו ואם הוא מבואר שכבר היה מתרצה לבן בפחות מזה הקבה עם שבזה הישרה נפלאה להגיע יעקב עם מה שכיון אליו והוא שתהיה לו אשה מבנות לבן:
התועלת השנים עשר הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתחכם במשאו ובמתנו עם הבריות בצד שלא יתכן שיונו אותו. הלא תראה כי יעקב עם היותו בעל השלמות מפני שכיון שתהיה לו רחל לאשה לא לאה התחכם להתנות עם לבן תנאי מבואר. וביאר הענין באופן שלא ישאר בו ספק וזהו אמרו ברחל בתך הקטנה ואולי ישנה שם הגדולה ויקראה רחל ולזה אמר לו הקטנה ואולי יביא לו אחרת ששמה רחל ולזה אמר בתך. ומפני היות נחשד לבן בעיני יעקב ברמאות ממה שהרגיש בו במדות התחכם להתנות עמו באופן זה כי ראה שהיה בדעתו לרמותו. ולזה כפל התנאי עם שלא הועיל לו:
התועלת הי"ג הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם להמנע מפני הבושת מהשתדל בעניינים אשר עזיבתם מביא נזק והפסד גדול ולזה שאל יעקב ללבן שיתן לו אשתו ויבא אליה כי מלאו ימיו. ואם לא ישתדל להוליד עתה אולי לא ימצא אחר זה ולא בוש מזה כי מי שיבוש בכמו אלו הדברים הוא מכלל חסיד שוטה. אמרו ז"ל היכי דמי חסיד שוטה כגון דחזא אתתא דטבעא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאצולא ולאסתכולי בה:
התועלת הי"ד הוא במדות והוא שראוי לאדם לנהוג בתכלית הצניעות עם אשתו בשעת תשמיש. הלא תראה שיעקב לא הכיר באשתו בשעת התשמיש שהיתה לאה עד הבקר ובכמו זה אמרו באחד מגדולי החכמים בתלמוד שהיה מקדש עצמו ביותר בשעת תשמיש היה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד כי בזה מהרחקת העזות ובזה האופן יהיה הזרע יותר נבחר:
התועלת הט"ו הוא במדות. והוא שכאשר היו שנים ראוי' לדבר מה והיה האחד מהם ראוי לדבר ההוא קודם שיהיה השני ראוי לו הנה ראוי שישתדלו בהגעת בדבר ההא תחלה למי שהיה קודם. ולזה תמצא שכפר לבן שלא היה נהוג אצלם להשיא הצעירה לפני הבכירה כי הבכירה הגונה לחק הנשואים תחלה:
התועלת הי"ו הוא במדות. והוא שראוי למי שישא אשה בתולה שישמח עמה שבעת ימים כי בזה מההתיקרו' בעניין הנישואין והגדלתו מה שלא יעלם. ובו גם כן מהפיוס ותתקרב לב האשה לבעלה מה שיש בו תועלת נפלא להביאם שלא יחשוק אחד מהם זולתי בזוגו וזהו מה שאמר לבן ליעקב שישלים לשמח עם לאה השבוע שלה ומן המקום הזה יצא פסק ההלכה בענין שבעת ימי חופה בראשון מכתובות ומפני שיחס אלו השבעת ימי חופה לה למדנו מזה שכאשר יהיה בתולה יהיה לה שבעת ימי חופה היה בעלה בחור או אלמון ואולם לאלמנה לא נזכר מזה דבר בתורה. ואולם תקנו חכמים שיהיה לה מזה קצת ולזה תקנו שתנשא ליום חמישי כדי שיהיה בעלה שמח עמה שלשה ימים וכבר נתבארו לנו אלו הדינים כלם בראשן מכתובות:
התועלת הי"ז הוא במדות. והוא שאין ראוי לעשוק חוק ממי שהוא ראוי לו. ולזה בחר לבן שישלמו תחלה שבעת ימי שמחת לאה קודם שיתן לו רחל כדי שלא יכנסו שבעת ימי שמחת האחת בתוך שבעת ימי השנית. ולזאת הסבה בעינה אמרו בראשון ממועד קטן שאין נושאין נשים במועד לפי שאין מערבבין שמחה בשמחה:
התועלת הי"ח הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיקיים מה שקבל עליו לתת או לעשות לזולתו בשלמות ובלב שלם ואעפ"י שלא נהג עמו כנגדו כשורה. הלא תראה שאף על פי שנהג לבן עם יעקב ברמאות בענין רחל עבד אותו שבע שנים כאשר קבל עליו ולא קץ בעבודה הארוכה אבל היו בעיניו כימים אחדים כאלו לא הונהו לבן בדבר כלל. וכן עבד בלאה שבע שנים אחרות באמונה ובטוב לבב גם כן כאלו היה לו מלבן שכר שלם וכבר ידעת שזאת העבודה היתה בתכלית השלמות ממה שנזכר בזאת הפרשה:
התועלת התשע עשרה הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיהיה שמח בחלקו שנתן לו השם כי כבר יקרה שמה שיחשבהו האדם בלתי נבחר הוא יותר נבחר לפי האמת. הלא תראה שיעקב היה בוחר ברחל יותר מלאה והראהו השם יתעלה שלאה היא יותר נבחרת לפי התכלית אשר בעבורו היתה הכונה בלקיחת האשה והוא הולדת הבנים:
התועלת העשרים הוא בדעות. והוא לפרסם השגחת השם יתעלה בשפלים ושהוא רואה דמעת העשוקים ולזה ספרה התורה שכבר ראה השם כי שנואה לאה ונתן לה רבוי הבנים. לפייס נפשה ולהמשיך אליהו אהבת בעלה:
התועלת הכ"א לפרסם מעלת האמהות הקדושות ואמונתם בשם יתעלה עד שכבר תראה שלאה ורחל יחסו כל מה שהיה להם מהבנים להשגחה ולחנינה מהשם יתעלה עד שכבר גדלו בין אנשים בלתי מאמינים בשם יתעלה. ומפני זה הסכימו מן השמים שיהיה הזרע שיצא מהם נבחר כי כבר היו ההורים בתכלית השלמות וטבע המקור ראוי שימצא במה שיחצב ממנו. והנה הודת לאה לשם יתעלה כאשר נתן לה הבן הרביעי לפי שרבוי הבנים כבר נשלם לה בשלמות בשלשה הראשונים וזה שהרבוי הראשון הוא שנים והרבוי היותר שלם הוא שלשה ובו יחלט שם הרבוי אצל האנשים כי לא יאמרו משנים שהם אנשים רבים אבל יאמרו זה משלשה ולזה אמרו ז"ל בעניין זיבת האשה שהרצון בימים רבים הוא שלשה ימים שנים רבים שלשה. ובהיות העניין כן הנה כשנתן לה השם יתעלה רבוי הטובה יותר היה ראוי שתודה לו ואולם היו האמהות נביאו ואם לא נזכר. וידעה לאה שיהיו ליעקב י"ב בנים מארבעתן וכאשר הגיעה לגורלה ממספר הבנים יותר מהרביעי הודת לשם יתעלה ולזאת הסבה גם כן אפשר שלא שאלה רחל מהשם יתעלה כי אם בן אחד כי כבר היו ליעקב י"א בנים ואף על פי שכבר היה אפשר שיהיו ליעקב מהבנים יותר מצד דבקות ההשגחה האלהית בו:
התועלת הכ"ב הוא במדות. והוא שראוי להתרחק ממדת הקנאה כי היא מדה פחותה מאד. ולזה תראה כי מפני שלא חשקה רחל בבנים כי אם על צד הקנאה באחותה קרה לה שלא השיגה מבוקשם כי אם בקושי עצום עד שמתה בסבת הבנים והיה זה גם כן סבה אל שיהיו דבריה עם שלמותה באופן שכעס עליה יעקב במה ששאלה ממנו שיתן לה בנים:
התועלת השלש ועשרים הוא במדות. והוא שאין ראוי שייוחס הכח והממשלה בדבר כי אם לש' יתע' לבדו כי מאתו הכל ובזה יתישרו ההמון אל ההאמנה בו ולזה כעס יעקב כשיחסה רחל נתינת הבנים לה ליעקב:
התועלת הכ"ד הוא במדות. והוא שראוי לאדם להשתדל בכל עוז שיהיו לו בנים מאשתו ואע"פ שיהיו לו בנים מאשה אחרת. הלא תראה שכבר אמר יעקב לרחל מה שיובן ממנו שאם היה נתינת הבנים לה מיוחס אל השתדלותו ורצונו לא היה מקצר מזה ועוד שכבר תראה שקבע יעקב משכבו באהל רחל להשלים לה מבוקשה עד שלא נתרצה לשכב עם לאה אם לא ברצון רחל כאשר הסכימה בזה מפני הדודאים שנתנה לה לאה. וכבר אמרו ז"ל שבעבור זה נענשה רחל שלא נקברה עם יעקב מפני שזלזלה במשכבו של אותו צדיק. ואולם אמרו זה לפי שיעקב היה מכוין בזה כדי שישלם ההריון לרחל כי לא ידע איזה עת יכשר יותר. ולזה לא היה ראוי לה לזאת הענין שעשתה רצוני לומר שזלזלה במשכבו:
התועלת הכ"ה הוא במדות. והוא שאין ראוי לשואל הטובה והחנינה שלא ישאל דבר גדול כי אולי ימנע ממנו ההטבה במוחלט. ולזה תמצא שלא שאלה רחל כי אם בן אחד כדי שתהיה לה רבוי מה בבנים ולא שאלה עוד בנים רבים וכזה תמצא ביעקב שלא שאל מהשם יתעלה כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש. ולזאת הסבה בעינ' היתה ברכת הנביא משוערת לפי הכנת המקבל כי הוא לא יפליג בשאלת הטוב מהש' יתעלה יותר מהראוי:
התועלת הכ"ו הוא במדות והוא שאין ראוי לאדם שיקח אשה כי אם לתכלית שיהיו לו בנים ממנה לא לבקשת ההנאה ולזה ביאר יעקב שכבר עבד לבן בעבור בניו להורות על שכונתו היה בנשיאת הנשים שיהיו לו בנים מהם:
התועלת השבע ועשרים הוא במדות. והוא שראוי לאדם שישתדל בחברת השלמים כי לרגלם יברך אותו הש' ית' ולזה תמצא שהיה מבקש לבן שישב עוד יעקב עמו לפי שכבר ראה שברכהו ה' ית' בגללו. ולזאת הסיבה בעינה ראוי שיתרחק מחברת הרעים פן יפגעהו רע בעבורם כמו שאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ השם מעשיך ובכלל הנה כמו שתדבק ההשגחה בצדיקים להטיב להם כן ייטיב בסבתם לאשר ישבו בביתם ולנלוים אליהם ולזאת הסבה בעינה ברך השם את בית המצרי בגלל יוסף:
התועלת השמנה ועשרים הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיראה שיצליחו מעשיו שישתדל שיהיו מעשיו לו לא לזולתו כדי שתהיה ההצלחה לו. ולזה היה חושק יעק' שיהיו מעשיו לביתו בראותו טוב הצלחתו ומזה המקום נלמד שמי שיראה רע ההצלחה בעניניו ראוי שימעיט בעסקיו כדי שירחיק ממנו רוע ההצלחה כמו שאמר חכי כמעט רגע עד יעבור זעם. ואמר לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא:
התועלת הכ"ט הוא במדות. והוא שראוי לאדם שירחיק ממנו החשד בכל עוז ואף אם היה יודע באמונה וביושר. ולזה תראה שיעקב עם מה שהתפרסם ללבן מאמונתו וישרו במה שעבד אותו כמו שספר בסוף הפרשה. רחליך ועזיך לא שכלו הרחיק שיהיה לו שכר מלבן אם לא באופן שלא יתכן שישיגנו חשד בו. ולזאת הסבה התעורר יעקב לצאת מבית לבן כאשר ראה שהיו חושדים אותו בניו ולא היו פני לבן עמו כתמול שלשום ועזב התועלת שהיה מגיע לו ממנו כדי שיתרחק מן החשד:
התועלת השלשים הוא במדות. והוא כשיראה האדם שיתעסק איש אחר לעשוק לו חקו ראוי לו שישתדל שיגיע לו ממנו חקו באי זה אופן שיהיה בזולת עול. ולזה תראה שכאשר ראה יעקב שרצון לבן היה לשלחו ריקם מאתו השתדל בזולת עול שיגיע לו חקו מלבן במה שעשה מהמקלות ונעזר בזה הפעל מהשם ית' ולזה לא היה בזה עול לפי שלבן הסכים שיהיו ליעקב הנולדי' בצאן בתואר ההוא ולא התנה שלא יסבב יעקב שיהיו הנולדים בתואר הוא:
התועלת הל"א הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיהיה זריז במעשיו ולא יתרשל מהם. הלא תראה שיעקב קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו כדי שלא יעזוב צאנו עם ששם תהיה העצה יותר שלמ' ויותר נעלמת כי לא ישמע איש שם דבריהם והתבודד יותר מחשבתם בזה ולזה ישלם בשדה טוב העצה יותר מבעיר:
התועלת הל"ב הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו שיכריחם על זה על צד האונס והנצוח אבל ישתדל לפתות אותם ולהכניעם אל מה שירצהו בתכלית מה שאפשר כדי שיתעוררו לזה מעצמם כי זה יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרח ולזה תמצא שאמר יעקב לנשיו דברים נכוחים יביאום להשמע אליו להפרד מאביהם והודיע להם בסוף דבריו כי השם יתע' צוהו לשוב ללכת ולשוב אל אביו כדי שיתרצו בזה מזה הצד גם כן שלא ימרו פי השם ית' כי הם היו מאמינות בו כמו שהתבאר במה שקדם:
התועלת הל"ג הוא במדות. והוא שראוי לאדם ואם הוא מושגח מה' ית' שישתדל בשמירת קניינו ולא יסמוך על הנס. הלא תרא' שיעקב השלם עם היותו נחוץ לברוח מפני לבן וראותו עוצם דבקות ההשגחה בו לא עזב דבר מקנייניו שלא הביא עמו ולזה אמרו ז"ל יברכך ה' אלהיך יכול בטל ת"ל בכל אשר תעשה:
התועלת הל"ד הוא במדות. והוא שראוי לאדם שישתדל בהגעת התכלית שיכוין אליו באופן היותר שלם אף על פי שהוא בטוח שיעזר בה מהשם יתעלה. ולזה תראה שיעקב כיון שיהיה נסעו בעת שהיה לבן גוזז צאנו שהיה רחוק ממנו דרך שלשת ימים כדי שיתרחק משם קודם שירגיש בזה לבן ויצא מן הארץ אשר היה ללבן בה ממשלה על יעקב וזה שהשם יתעלה אע"פ שהוא יבטיח שיעזור בדבר מה הנה ירצה שישתדל האדם בהגעת הדבר ההוא בסבות הנאותות ולזאת הסבה אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידך ולא אמר לו אל תירא שאני אצילך מכף שאול כי אתה הולך בשליחותו וכמו זה רצה שיעזור יעקב במקלות באופן ההוא אע"פ שהבטיחו השם יתע' שכבר יהיו כל העתודים העולם על הצאן נקודים וברודים וכמו זה ימצאו רבים בתורה ובדברי הנביאים:
התועלת החמשה ושלשים להודיע עוצם השגחת הש' יתעלה בדבקי' בו עד שכבר דבר השם יתעלה אל לבן בחלום הלילה בעבור שמירת יעקב וסבב שיבקש לבן מיעקב שיכרתו ברית יחדו שלא יעבור אחד מהם המקום ההוא שהשיגהו בו להזיק לחברו דרך מה שאמר הכתוב ברצות יי' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו:
התועלת הששה ושלשים הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיפרד מאחר שהיתה לו חברה עמו שיפרד ממנו בפיוס ובשלום לפי מה שאפשר ולזה עשה יעקב משתה ללבן ולבניו קודם שיתפרדו ממנו ואף על פי שלא היה לבם שלם עמו. והנה האריך בזה הספור להודיע השתלשלות השבטים מיעקב איך היה מפני רוב התועלות המגיעות ממנו והודיענו התורה השמות שנתחדשו אז לקצת המקומות כמו ביתאל וגלעד ומצפה ומחנים כי זה ממה שיהיה מוסיף האמנה בזה הספור כי שמות אלו המקומות היו מפורסמים בעת מתן תורה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |