רד"ק/בראשית/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רד"ק ‏ בראשית כא

א

וה' פקד את שרה כאשר אמר, שהרתה וילדה למועד ההוא כאשר אמר, ולפי שהיה פלא שנה הענין ושלש. ומנהג הכתוב בכפל הענין ושנה המלות וכן אמר תחלה פקד ואחר כן כאשר דבר:

ב

ותהר, לפי שלא זכר ההריון תחלה אמר כאחד ותהר ותלד, וכן ותהר ותלד את קין.

לאברהם. כמו שאמר אשר תלד לך שרה, וכן דרך הלשון כמו ותלד הגר לאברהם בן, וזולתם רבים. כי האשה כמו האדמה שנותנת פרי לבעליה אחר שזרעה, והילוד נקרא על שם אביו.

לזקוניו, אמר זה למה שצחקה היא ואמרה ואדוני זקן, ועוד אמר לזקוניו, כי היא שבה לעדון הבשר ולדרך הנשים ואברהם עמד בזקוניו והוליד. יש מלות בלשון הקודש בלשון רבים לעולם ולא יפרדו, כמו נעורים, זקונים בתולים.

אשר דבר אתו, כמו עמו, וכן ודברתי אתך (שמות כ"ה כ"ז):

ג

ויקרא, כמו שאמר לו האל וקראת את שמו יצחק:

ד

וימל וגו' כאשר צוה וגו', שאמר לו ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר (י"ז י"ב) ורז"ל דרשו מלת אתו, אתו ולא אתה, מכאן שאין האשה מצוה למול את בנה (קידושין כ"ט):

ה

בהולד לו את יצחק בנו, זה לתוספת ביאר לאמר את אחר בהולד שהוא נפעל, וכן יחלק את הארץ (במדבר כ"ו) ולא ימס את לבב אחיו (דברים כ'). ולמה נאמר זה הפסוק והרי ידענו כי בן מאה שנה היה, שהרי היה בן צ"ט כשנצטוה על המילה ואמר לו אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת, ואפשר כי בא להודיע כי בן מאה שלמים היה כשנולד לו יצחק ובסוף צ"ט נאמרה לו הנבואה כמו שכתבנו, והפסוק הזה נכתב להודיע ימי ההריון:

ו

ותאמר שרה צחק, אמרה באמת קרא אתו יצחק, כי צחוק דבר הוא לי שאני ילדתי ואני זקנה, וכל השומע שילדתי יצחק בעבורי כמו שיצחק אדם לדבר התימה:

ז

ותאמר, אמרה עוד לדבר התימה

מי מלל לאברהם, מי היה מדבר לאברהם שהניקה בנים שרה, דבר חדוש כזה מי הוא מלל, לולי כי האל עשה עמו פלא שילדתו לו בן לזקוניו;

ומה שאמרה בנים כי אם מניקה אחרי כן תניק בנים אחרים אם תרצה; ויש דרש (ב"מ פ"ז, ב"ר נ"ג) כי הנשים לא היו מאמינות שילדה והיו אומרות אסופי היה והן מביאות את בניהן ומניקה אותן:

ח

ויגדל ויגמל, נשלמה יונקתו, והוא לכ"ד חדש משנולד כמו שארז"ל (כתובות ס') כי כן דרך התינוק לינק.

משתה גדול, אפשר כי כן היה מנהגם, או עשהו אברהם אבינו זה ליצחק משמחתו בו, ומשנשלמה יונקת הולד מתחיל לדבר וראוי לחנכו באותיות, וארז"ל בן שלש שנים לאותיות:

ט

מצחק, כאילו מלעיג על יצחק שנולד מהזקנים:

י

גרש האמה, כי לא יתכן לגרש הבן מבלתי האם, כי היא לא תשאר אחריו.

כי לא יירש, כי הוא סבור להיות שוה עם בני בירושה לפי שהוא בנך לפיכך הוא מצחק ומלעיג על בני,

והוסיפה ואמרה עם יצחק כאלו אמרה לו; הלא אמר לך האל ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה:

יא

וירע הדבר מאד, כי אע"פ שהיה בן האמה בנו היה והיה אוהב אותו כי היה בכורו והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים. ובדרך טובה היה הולך, כי הוא גדל עמו ולמדהו דרך ה', כי אפילו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה כל שכן לבנו, והיה רע בעיניו שיגרשהו מביתו, ולא גער באשתו מפני שלום הבית, כמו שכתבנו בדבר הגר, והיה מצטער על הדבר, והיה סובל מריבת אשתו עד שבא אליו הדבור:

יב

על הנער ועל אמתך, כי ידע כי גם על האמה רע בעיניו ששמשה אותו כמה שנים וכל שכן שהיה לו ממנה בן. ואע"פ שלא אמר אלא על אדת בנו, זכר בנו כי הוא העקר ועליו היה מריב עם שרה לא על האמה, אבל האל שידע את לבבו אמר על אמתך.

כל אשר תאמר, בדבר הזה, כי היא אומרת אמת, כי לא ירש עם יצחק. כי ביצחק יקרא לך זרע, כי מה שאמרתי, לך ולזרעך, לא אמרתי אלא על יצחק, כי הוא הזרע המיוחד לך.

יג

וגם את בן האמה, אל תדאג עליו אם יצא מביתך כי לגוי אשימנו, לפי שהוא זרעך:

יד

וישכם, לעשות מצות האל.

ויקח לחם וחמת מים, נתן להם מזון ליום או ליומים, כי לא תוכל עוד שאת, וגם מים נתן לה, כי דרכה היה דרך מדבר לשוב אל מצרים או קרוב לה אל בני משפחתה כי מצרית היתה, וגם כסף וזהב נתן לה אע"פ שלא ספר הכתוב כי לא שלחה ואת הנער ריקם. שם על שכמה, הלחם והחמת שם על שכמה.

ואת הילד, שילך לפניה כי בן חמש עשרה היה, וכשייעף תשאנהו על שכמה או בחיקה.

וישלחה, מביתו או לוה אותה עד חוץ לעיר.

ותלך ותתע, כי לא ידעה הדרך משנכנסה במדבר:

טו

ויכלו, והנה נכפלו צרותיה, ונכתב כל זה ללמד שלא יבהל אדם לצרות אם יבאהו ויבטח באל שישים האחרית לטוב. ונכתב גם כן להודיע מה עושה האל לאהבי שמו, כי לשפחת אברהם נגלה המלאך פעמים ועשה עמה ועם בנה פלא.

ותשלך את הילד, השליכתו מחיקה שהיתה נושאת אותו, כי היה עייף מהדרך ומהצמא:

טז

ותלך, אחר שהשליכתו הלכה וישבה לה רחוק ממנו.

הרחק, מקור במקום עבר, כלומר הרחיקה עצמה ממנו כשיעור כמטחוי קשת, ולא יותר כדי שלא יתכסה מעינה מכל וכל.

כמטחוי, שרשו טחוה, והוא בנוי על דרך פעל הדגוש. והבינונים מטחוה מטחוים, ובסמוך מטחוי, פירש כשיער מה שמושכים קשתם מורי חיצים, ר"ל כשיער הליכת החץ, ואפשר שיהיה מטחוי שם:

יז

וישמע אלהים את קול הנער, כי גם הוא נשא את קולו ובכה.

מן השמים, שמעה קולו ולא ראתהו כמו בבאר לחי שראתהו, לפיכך אמר מן השמים. אל קול הנער, קדמאה את, תנינא אל, וסימנה ת"ל.

באשר הוא שם, באותו מקום שהשלכת אותו, כי חשבת שימות שם שמע אלהים את קולו. ורז"ל דרשו מזה (ר"ה י"ו) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, שנאמר באשר הוא שם, אם צדיק הוא אע"פ שסופו להיות רשע דן אותו כצדקו. ובהגדה (מ"ר נ"ג) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שבניו עתידין להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר מים להחיותו, שנאמר משא בערב לקראת צמא התיו מים (ישעיה כ"א) כשהיו חיל נבוכדנאצר מוליכים את ישראל בגולה והיו קרובים למות בצמא והיו עוברים על בני ישמעאל שנאמר יושבי ארץ תימא (שם) ומבקשים מהם שישקום מים והיו מוליכים להם נודות רקים נפוחים והיו סבורים שהם מלאים מים ופתחו להם, והרוח נכנס במעיהם והם מתים (מדרש איכה נ"ב):

יח

קומי והחזיקי את ידך בו, אל תרפי ידך ממנו, כי לא ימות בצמא, כי עוד לגוי גדול אשימנו:

יט

ויפקח, אפשר שהיה הבאר שם והיה מכוסה בין השיחים או היה רחוק ממנה;

כמו ותלך ותמלא, ואלהים הטיב ראותה לפי שעה לראותו, או לא היה שם, אבל בקע אלהים את הארץ באותו מקום ויצאו מים, כמו שנאמר בשמשון.

ותשק את הנער, וכבר השקתה אותו ושתתה היא ואחר כן מלאה את החמת מים להוליך עמה. וכמו וי"ו זה רבים כמו הן אתה קצפת ונחטא (ישעיה ס"ד) וישם את הים לחרבה ויבקעו (שמות יד) וירום תולעים ויבאש, וכן רבים, ופירושו כי שאבה מים מן הבאר בחמת והשקתה את הנער:

כ

ויהי אלהים את הנער, שהצליחו במעשים רבים.

ויגדל, בעושר ובנכסים. ונער מתרגם רביא. וקשת תאר בפלס גנב סלה, ר"ל עושה הקשתות או יורה בהם וכן תרגום אונקלס רביא קשתא.

ויהיה פירש רובה כמו יורה, ר"ל שהיה יורה בקשת, והיה רבה שבא בריש ובבית מבעלי הכפל וימררוהו ורבו (מ"ט כ"ג) השמיעו אל בבל רבים (ירמיה נ') יסבו עלי רביו (איוב י"ו י"ג) ויהיה חסר בית השמוש כאלו אמר רובה בקשת, והיה קשת שם בשקל שבת. ונכתוב הספור הזה כי בנין היו קשתם ממנו, וממנו למדו, לפינך נאמר ידו בכל, כי מרוב גבורתם וידיעתם במלחמת הקשת הם פושטים ידיהם בכל, וכן ראינו בני קדר שהיו מבניו שהיו גבורים יודעים בקשתות כמו שאמר ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו (ישעיה כ"א) וראוי לאדם ללמוד מלאכת אביו, כמו שאמרו בחירם ואביו איש צורי וכו'. וארז"ל (ערכין ד' י"ו) מכאן שחייב אדם ללמוד מלאכת אביו ואמרו בני יעקב רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו (מ"ז ג'):

כא

ותקח לו אמו, לקחה לו לאשה ממשפחתה כי ראתה כי נפרד ממשפחת אביו, וכן ראוי לאדם להדבק במשפחתו ותהיה אהבתו לאשתו יותר חזקה ויצא הזרע מהם יותר נכון:

כב

ויהי בעת ההיא, בעת שנולד יצחק או שנגמל ועודנו בארץ פלשתים, בגרר, זהו שאמר, ויאמר אבימלך, ולא אמר וילך אבימלך אל אברהם ויאמר לו; וכיון שראו שנולד לו בן לעת זקנותו ואשתו זקנה כמו ששמעו וראו אותה ילדה, תמהו על הדבר, ואחר שארע לו לאבימלך דבר שרה וראוהו כן מצליח בכל מעשיו, רצה שיהיה בעל בריתו. ומה שאמר ופיכל שר צבאו, כי בעצתו אמר לאברהם מה שאמר:

כג

אם תשקר לי, ענינו אולי, כי אם ואולי, ענינם קרוב; אולי תשקר לי אהבתך היום או מחר אתה או בניך או בני בניך. לי ולניני ולנכדי, לפיכך שאלתי ממך שבועה, כי ידעתי כי אחר השבועה לא תשקור, גם בניך ובני בניך יראו משבועתך וישמרוה,

לי ולניני ולנכדי, שהם שלשה דורות, נין הוא הבן, נכד הוא בן הבן, וכן אמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד (ישעיה י"ד כ"ב):

כחסד אשר עשיתי, שנתתי ארצי לפניך לשבת כאשר תרצה וכבדתיך.

ועם הארץ אשר גרתה בה, כלומר עם יושביה אחרי, תעשה גם כן חסד וטובה אתה ובניך אחריך כי מצאת בה ובאנשיה רצונך:

כד

אנכי אשבע, ותשבע גם אתה כמו כן, אשבע האל"ף בחיריק ורום אלף אית"ן בנפעל בסגול כדי שלא יתערב עם יו"ד איתן בקריאה:

כה

והוכיח אברהם, וכיון שבאו שניהם בברית ובשבועה טען עליו על מה שעשו לו עבדיו שגזלו ממנו הבאר שחפר בגבול באר שבע, ובאר שבע סמוך לארץ פלשתים וחפר שם אברהם באר כי הוא מהגבול באר שבע, ועבדי אבימלך גזלוהו ממנו כי מגבול ארץ פלשתים היא, ועל הטענה שטען אברהם לאבימלך בזה, הלכו אברהם ואבימלך מגרר לראות שם את הבאר ההיא אם היא מגבול באר שבע או מגבול ארץ פלשתים, ושם היו רועי מקנה אברהם, ולפיכך חפר שם הבאר להשקות ממנו מקנהו. ואע"פ שאין כתוב בה כן נראה, כי הלכו שם מפני הטענה שטען עליו אברהם:

כו

וגם אנכי לא שמעתי, מאחר שלא הגדת אתה לי הדבר, אם כן אין עלי אשם.

כז

ויקח, מצאנו שהיה לקח שם צאן ובקר ונתן לאבימלך לקיום הברית ועם אותה המתנה והשבועה כרתו הברית בין שניהם להם ולבניהם:

כח

ויצב, מהצאן והבקר שנתן לו לקח שבע כבשות והציב אותן לבדהן, ולקח שבע, לפי שלשון המספר הזה ולשון השבועה אחד, ולפי שיהיה עדות על שבע כבשות ועל השבועה כאחד לדורות הבאים, כי בשבע כבשות והשבועה כרתו ברית לפיכך קרא המקום באר שבע:

ל

תהיה לי לעדה, תהיה לי המקנה הזאת שאני נותן לעדה:

לא

על כן וגו' כי שם נשבעו, שניהם חסר וי"ו השמוש כמו שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם, ר"ל, על כן על שבע כבשות, וכי שם נשבעו שניהם על שני הדברים האלה קראו למקום ההוא שבע, ונשתתף באר עם שבע על הבאר שחפר שם אברהם. וזה היה אות גדול לירש את הארץ שהיה מקובל כל מה שהיה אומר וקורא שם למקום, והיה כן:

לב

ויקם אבימלך, ואברהם נשאר שם עם צאנו יום או יומים או יותר ואח"כ שב אל ארץ פלשתים אל ביתו לגרר:

לג

ויטע אשל, נטע שם נטיעה סמוך לבאר שחהיה לו לעדות כי נשארה הבאר לו בלא מחלוקת. אשל, לשון נטיעה, וכן תחת האשל ברמה (שמואל א' כ"ב). ובדברי רז"ל (ביצה כ"ז) דתליא באשלי רברבי, פירוש אילנות גדולות, ורז"ל דרשו נוטריקון אכילה שתיה לויה, ר"ל שהנהיג אנשי באר שבע להכניס אורחים ושחייב אדם לעשות לאורח הבא עליו שלשה דברים, אכילה שתייה לויה.

ויקרא שם, כמו שפירשנו; ולפי מה שקרה לו עם אבימלך בדבר אשתו, ובדבר הבאר אסף את הבנים שם וקראו להם בשם ה' שיחזיקו באמונתו מעבוד זולתו, כי נלחם מלחמתו; עד שאבימלך שהוא מלך בא אלי ובקש אהבתי ובריתי והחזר לי זאת הבאר אשר גזלו ממני עבדיו, ובזה תוכלו להכיר כי הוא אל עולם, ואין זולתו ועושה ביצוריו נרצונו כמו שעשה בפרעה ובאבימלך בעבורי, מכל זה תכירו כי הוא אל עולם ויכול על הכל.

לד

ימים רבים, עמד שם ימים רבים, כי היה לו ברית עם אבימלך ולא היה מפחד מאדם. וברוב ארץ פלשתים היא ארץ שבעה כמו שראינו בשונמית שישבה שם מפני הרעב שבע שנים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.