אלשיך/בראשית/כא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וה' פקד וגו'. ראוי לשים לב אל ההערות הראויות להעיר. (א) וי"ו של וה' שהיא מיותרת. ואם הוא כענין כלל שבידנו לרז"ל שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. יקשה כי הלא ארז"ל על פסוק ה' נתן וה' לקח. מלך כשהוא פועל דין אינו נוטל עצה כשהוא נותן מתנות אינו נותן עד שמתייעץ עם שריו. אבל הקב"ה כשהוא מטיב אינו עושה ב"ד להמלך בו אך כשהוא מלקה אז נמלך בבית דינו. וזש"ה ה' נתן אך כשלקח וה' הוא ובית דינו נמנו וזהו וה' לקח. ולפ"ז קשה כי הלא אין הטבה כמעט גדולה מזו כי ה' פקד לשרה. ויראה כי נמלך בבית דינו באמור ה'. (ב) למה כפל פקד וגו'. ויעש וגו'. ולמה נכנס בפקיד' ויצא בעשיה ונכנס באמירה ויצא בדבור. (ג) אומרו ותהר וגו' בן לזקניו מי לא ידע כי לזקוניו היה. ועוד שהי' ראוי שיאמר לזקוניהם. (ד) אומרו למועד וגו' מה צורך להודיענו זה. האם היה עולה על לב יעביר המועד אשר דבר אלהים. (ה) באומרו את שם בנו הנולד לו וגו' כי אומרו הנולד לו ואומרו אשר ילדה לו שרה מיותר. (ו) כי אחרי אומרו וימל אברהם וגו' בן שמונת ימים אומר ואברהם בן מאת שנה בהולד לו וגו'. ומהראוי הי' שיקדים זמן הלידה אל המילה שהיתה לשמנה ימים אחרי כן. (ז) אומרו ותאמר שרה צחוק וגו' אם הכוונה הוא שע"כ קוראתו יצחק הי' ראוי לאו' טרם יאמר כי אברהם קראו יצחק וגם לייחס הקריאה אליה כאשר בלאה שקראה שם לבניה על הנוגע אליה. (ח) אומרו ותאמר שרה פעם שנית מבלי היות דברי זולתי בנתים. (ט) אומרו מי ימלל וגו'. שאם הוא ל' דבור מה זו תמיהה על אברהם מעל עצמה. הלא האיש אינו מזקין כמאמרם ז"ל. (י) כי מן הראוי יאמר מי מלל לאברהם כי ילדתי בנים. אך ענין הנקת בנים אינו מהענין. (יא) למה עשתה עיקר הנס מהנוגע אל אברהם ולא מהנוגע אליה. ומה גם כי עקרה וזקנה היתה. ואפילו עקר מטרון לא הי' לה:
אמנם הנה לאשר הערנו בפ' ראשון לפי פשוטו מהוי"ו של וה' מה בא להוסיף. יאמר עמוד והתבונן נפלאות אל כי בשם שם גר רחם היולד' פתח רחם. העקרה וזהו כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך וגו'. וה' הנזכר בעצמו פקד את שרה וגו'. או ואמר תדע למה הי' שעצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך ולא היה עונש אחר להודיע כי וה' פקד את שרה כאשר אמר שהוא מאברהם ולא מאבימלך כי יאמרו אם על שלקח את שרה נעצר כל רחם לבית אבימלך. ואיך להתעבר ממנו נפתח רחמה. ובמה שהערנו שנראה הפך מאמרם ז"ל על ה' נתן וה' לקח. כי להטוב אינו נמלך בבית דינו יאמר ע"ד מאמר פסיקתא על פסוק וה' נתן קולו לפני חילו שאמרו וה' נתן קולו בראש השנה. כי רב מאד מחנהו אלו ישראל וכו'. כי שם כתבנו מאין לרז"ל שעל ר"ה ידבר אך הוא מאומר וה'. שהוא ובית דינו כי איזהו זמן שהוא ובית דינו יחד הוי אומר זה ר"ה. והוא כי כלל הוא בידינו כי כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו יאמר בדרך הנזכר ויתיישב בו אשר הערנו מז"ל. כי כדי להטיב אין הקב"ה נמלך בבית דינו. שנא' ה' נתן והוא כמאמר ז"ל (ר"ה דף י') בר"ה נפקדה שרה וכו'. הנה ידוע כי יום מיוחד להיות הוא ית' וב"ד יחד הוא ר"ה. ובזה יאמר וה' כלומר בהיות הוא ובית דינו יחד שהוא בר"ה פקד את שרה. אך הפועל לא הוצרך אל הב"ד. כי אם ויעש ה' לבדו כאשר דבר מאז בלי ב"ד. או יאמר ענין מאמרם ז"ל אשריהם הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים. שנאמר ברוגז רחם תזכור. ויזכור אלהים את נח. ואוי להם לרשעים שמהפכים מדת רחמים למה"ד. ויאמר ה' אמחה את האדם. ועד"ז יאמר פה. כי לרשעים הם אבימלך וביתו. הפכו הרחמים לדין. כי עצור עצר ה' הוא מד"ר בעד כל רחם לבית אבימלך. אך לצדיקים כאברהם ושרה וה' הוא ובית דינו פקד את שרה וכו' כי הדין גם הוא נהפך לו לרחמים ובזה ג"כ עלתה ארוכת הקושי שהקשינו. איך הוצרך המלכה בב"ד להטיב. הלא אין הכוונ' שהוצרך ב"ד כ"א שגם הב"ד הי' לה לעזר ולהועיל ונהפך לרחמי' וש"ת במה נדע כי הדין נהפך לחיבה. ולא שהודה אל מדת הרחמים. מבלי שיתהפך גם הוא לרחמים. ע"כ דקדק בלשונו ואמר. כאשר אמר והוא כי בשני מקומות היתה בשורת לידת יצחק לאברהם. א' אחר המולו ואז נאמר ויאמר אלהים שרה אשתך וגו' וגם נתתי ממנה לך בן וגו'. ואומר ויאמר אלהים אבל שרה אשתך. וא' בשם ה' היה דבר ה' אל אברם וגו' לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך. והנה כשנא' לו ע"י שם אלהים שהוא מדה"ד. נא' ל' אמיר' שהוא ל' חבה. כאו' ויאמר אלהים וגו' וגם נתתי ממני לך בן. ובאו' ויאמר אלהי' אבל שרה אשתך יולדת וגו'. ואין זה כ"א שהדין נהפך לרחמים. וז"א וה' שהוא ובית דינו פקד את שרה. ולא שהודה אל בחינת הרחמים. כ"א שנהפך לו לרחמים כי הלא הוא כאשר אמר כי אז האלהים לא בל' דבור אמר כ"א בל' אמירה שמורה חבה. ועוד כי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. והוא באומרו והנה דבר ה' וגו' לא יירשך זה וגו' שהיה שם ה' בלשון דבור. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בב"ר (פ' מ"ד) על המראה ההיא. וז"ל היה דבר ה' אל אברם במחזה י' לשונות נבואה חזון הטפה דבור אמירה וכו' איזהו קשה שבכול ר' אלעזר אמר חזון וגו' ר' יוחנן אמר דבור וכו' גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון. שנא' היה דבר ה' אל אברם במחזה וגו' ע"כ. וראוי לשים לב מה זו כחו שהיה לו קושי כפול בנבואתו. אך יאמר כי גם ב' כחות של רוגז ודין נתאחדו לייעדו ייעודי טובה וברכה אנכי מגן לך שכרך וכו' ובנך אשר יצא ממעיך הוא ירשך. ואין כח גדול מזה. שאחין צריך לו' שהדין והרוגז יודו בטובתו. כ"א שגם כח הדין והרוגז יאשרוהו. ועל זה אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. ר"ל ויעש הוא מדת רחמים. לשרה כאשר דבר ע"י קושי הדבור ודין. כמה ברכות טובות ובשורת הזרע. כי דבר ההוא. הוא הוראת חיבת מדה"ד אליו. והוא הנרצה בכתוב כמדובר ובכוונת הכתוב כי גם ששם לא נזכרה שרה. כ"א שיתן בן לאברהם. עשה ה' לשרה ולא מאשה אחרת כאשר דבר. עוד יתכן בכל כללות הכתובים. והוא כי להסיר לזות שפתים מבני אדם. ולהורות השגחתו ית' כי הוא אמר ויעש. בא האלהים לבל יהרהר אדם על ה' תועה חלילה. הוא כי הנה בענין הפ' היה מקום להקשות ולדבר ולומר. או להרהר נגד ה' ונגד משיחו. הלא הוא כי יראה הרואה. כי היתה שרה עם אברהם מילדות' עד אחרי זקנתם ולא הרתה. ואחרי שבת' לילה א' בבית אבימלך. הרה וילדה מי ישמור מחסום מפי דוברי שקר. ל' כי מאבימלך נתעברה שרה. והוא רעה חולה נוגעת עד כבוד ה' אשר דבר וגם נתתי ממנה לך בן אב שרה אשתך יולדת לך בן. וכדאי בזיון וקצף נגד אברהם. וחדל מהיות לשרה אורה ושמחה. כ"א קיא קלון על כבודה ע"כ לתקן הדבר בא האלהים בכתובים אלו. והוא כי שתים הנה האותות אשר עשה. להסיר מלב רשעי עם הארץ כי מאבימלך נתעברה שרה. והוא בהזכיר מאמר רז"ל (ב"ר פ' נ"ג) כי שרה בחזיר' הוא ית' לנערותיה ויעשנה בריה חדשה. וחזרה לה וסתה. כי ע"כ לא נתן אברהם פת לחם לפני מלאכי עליון. בהיותם באוכלי שולחנו כי פירס' נדה עודנה לשה העיסה. ונבא אל הענין הכתוב. אמר ה' פקד את שרה ולא מאבימלך חלילה והנה בעיני הכל ב' מופתים. (א) היות כאשר אמר שהוא למועד הזה כעת חיה ולשרה בן. (ב) כי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כי עשה בה עשייה ממש כי חזרה לנערותה כעוש' בריה חדשה בעיני כל רואיה. ואם לא להוליד מאברהם לא היה הוא ית' עושה פלא. דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי. ותני והדר מפרש באומרו ותהר ותלד לאברהם וגו'. כלומר הנה לך ב' אותות כי ותהר ותלד שרה לאברהם כלומר ולא לאבימלך. והיחל במאי דסליק מניה. לומר האות הא' שאמרתי ויעש ה' לשרה. פירושו כי ילדה בן לזקוניו. כלומר כי היה לזקוניו של אברהם. ולא לזקוניה של שרה כי הלא הוחזרה אל הילדות כי נעשה בה עשייה חדשה ומה שנאמר כאשר אמר שהוא האות האחר. הוא למועד אשר דבר וגו' והוא האות דפתח ביה. נמצאו שני הכתובים כתני והדר מפרש. והן אלה דברי שרה באומרה מי ימלל וגו'. אלא שעשתה עיקר מאות הנערות יותר מאות המועד. כי הלא הפסוק קשה ההבנה. אך לפי דרכנו יתבאר על אופניו כי אמרה מי מלל ודבר. כדובר וממלל במופת חותך. כי לאברם ולא לאבימלך הניקה בנים שרה. אות ומופת לעיני הכל הוא מה שילדתי בן הוא לזקוניו ולא לזקוני'. כ"א שחזרתי לנערותי גלוי לכל. והוא כי הנה ב' ראיות הנה. א' חזרתה אל הנערות. ב' היות ביום מועד. והנה מופת היותר חותך. יראה החזרה אל הנערות שהוא דבר ניכר בחוש. כי על השניה הי' פקפוק מה. ע"כ אמרה מי משני האותות הוא אשר מלל וחתך במופת חותך שהוא לאברהם. הלא היא שהיתה נערה ולא זקנה כמוהו כמדובר. ונחזור אל הכתובים הקודמים:
ו[עריכה]
ויקרא כו'. לבא אל הביאור נזכירה מאמר רז"ל (שם) על פ' זה. וז"ל א"ר יצחק חפושיה י' עשרה כנגד עשרת הדברות צ' תשעים ואם שרה הבת צ' שנה תלד. ח' כנגד המילה שניתנ' לח' וכו'. ק' מאה הלבן ק' שנה ע"כ. וראוי לשים לב תחת מה הניח פשט המקרא. הנקרא כך ע"פ ה' שאמר לו שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק. ויהי' מה שויפול אברהם על פניו ויצחק. או על מה שצחקה שרה והלך לדרוש גימטריאות. אך ראה כ"א היה על צחק אברהם יקראנו בל' עבר. ולא יצחק ל' עתיד ואם על צחוק שרה. קשה א' כי אחר שהוא יתברך הקפיד עליה כי אשר לא טוב עשתה כאומר למה זה צחקה שרה וגו'. ואיך יקרא את שם הצדיק. בזה שיהי' הוא לה למזכיר עון. ועוד כי הוא ל' זכר. ועוד שהוא ל' עתיד. והיה שנה תמימה. טרם יקרא אביו אותו יצחק. ע"כ דרש האותיות ועל הכל הוא כי הוקשה לו לבעל המאמר בכתובים כל אשר הערנו. (א) אומרו את שם בנו הנולד לו שהוא מיותר. כי מי לא ידע שנולד לו (ב) אומרו אשר ילדה לו שרה שגם זה לבלי צורך כלל (ג) שהקדים לספר מה שמל אותו לח' ימים קודם לסיפור בן כמה שנים הי' אברהם בעת לידתו (ד) מה צורך להודיענו שהיה אברהם בן ק' שנים בהולד לו את יצחק. ע"כ פ' כי הכתובים מגרשים למה נקרא יצחק. שהם על מספר כל אות ארבעתן. שהוא י' עשרת הדברות צ' על שנות שרה ה' על שמונת ימי מילתו. ק' על שנות אברהם ק'. והוא כי הבן אשר יקרא לו בו זרע לאברהם היא יצחק. אין זה רק על דבר שעתיד לקבל עשרת הדברות. משא"כ ישמעאל. והרי הוא כאלו לא נולד לאברהם כ"א יצחק. וע"כ על זה היה רמז היו"ד שהיא על עשרת הדברות. שע"כ זה הוא אשר יתייחס לנולד לו בלבד. וזה ויקרא את שם בנו הנולד לו. כלומר שזה הוא המיוחד לו. שהוא על שהוא הראוי לקבל עשרת הדברות. ועל הצ' אמר אשר ילדה לו שרה וגו' שהיתה בת צ' שנה. ועל החי"ת אמר וימל אברהם וגו' בן שמונת ימים. ועל הק' אמר ואברם בן ק' שנה וגו'. הנה כי ע"פ דבריו אלו. יבאו הכתובים על נכון איש על מקומו ומשוללי ייתור:
אך עדין צריך לדעת טוב טעם. מה בצע יהי' ברמז בשמו. עשרת הדברות. ומספר שנות אביו ואמו. ושנימול בח'. ועוד למה נפרדו אברהם ושרה. כי בין שנות שניהם הפסיק ברמז ח' ימי מילה. וגם הפריד בין ברית ותורה. בצ' של מספר שנות שרה:
אמנם הנה כתבנו על מאמרם ז"ל (ב"ר פ"א) דבר צוה לאלף דור זו תורה. כי אין ראוים לקבל תורה אם לא דור משוללי זוהמת נחש. כי ע"כ היא לא ניתנה לנו עד פסקה זוהמתנו. והיא הקדמה מפורשת אצלנו לתשובת שאלת השואלים. איך יתכן איש לא נעדר במתן תורה משולל ההכנו' הראויות אל הנבואה. שכלם התנבאו לא בחלום כ"א בהקיץ פנים בפנים ודחינו תשובת האומר כי באמצעות המוכנים שמעו הבלתי מוכנים בתשובה נצחת. אך הוא כי אין דבר מבדיל בין אדם לקונו להשגת נבואה כ"א זוהמת נחש כאשר הכרחנו שם מענין אדם הראשון. וע"כ ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ויוכנו כלם לנבואה. וצורך היות כלם נביאים. הוא כי רצה הקב"ה לתת לכל אחד וא' מישראל כל המורה ולא דרך כלל כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' ע"ט) שהי' הדבור מדבר עם כל א' מישראל. וזה שכל לשון עשרת הדברות לשון יחיד. ע"כ הוצרך בל יהי' באיש זוהמת נחש. בל תעכבנו מלשמוע מפיו יתב' שהיא נבואה ובהקיץ. וראה הוא יתב' כי בהניח הדבר אל טבעו. הי' צריך אלף דור להתיך הזוהמא. אלא שראה את בחירתם רעה. ע"כ סילק תתקע"ד דורות. ונשארו כ"ו. וע"כ הוצרך עשות דרך. שמה שהי' עתיד להתיך באלף דור יותך בכ"ו דורות ע"כ עשה יתב' שלא תתעבר שרה את יצחק בבחרותה. בל יתהוה מדם נדותה אשר הוא מחלאת זוהמת נחש. וגם חלב שדים כי יינק לא יהי' מתהוה מדם טומאה. רק אחרי זקנתה כי אז גם אם פירסה נדה. למ"ד אינו דם טבעי הבא מן הזוהמא. רק נסיי שע"י שיתהוה בלי זוהמת דם נדות. בהלו נרו ית' עלי ראשו בבטן. אשר אז מלמדים לו כל התורה. תדבק בו איכות התורה בעצם. משא"כ הגדל בבטן ע"י זוהמא. שהתורה רפויה בו שע"כ תשכח ממנו בצאתו. אך ביצחק למה שהוא המעותד לקבל התורה. רצה יתברך יתהוה באופן יהי' דבק בה'. עוד הוא מז"ל (בב"ר פמ"ו) כי לא רצה הוא ית' יצא יצחק עד יבוטל יצרו של אברהם ותתבטל תאותו ותתקשר דמו ומשנצרר בו דמו. כי אמר הקב"ה קנמון אני מעמיד בעולם כו'. כוונת מאמרם שיתהוה בלי היות כח יצר הרע באברהם. והוא שעי"כ יהי' עולה תמימה. שלא יהרהר בדבר רק ירצה ליעקד מאהבה כמשולל יצה"ר. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' נ"ו) על וילכו שניהם יחדיו. כי ע"כ יתכן מה שנסיון העקידה לא נתייחס ליצחק. כלל הדברים כי על דבר ההכנתו לקבלת התורה. שהוא להתיך הזוהמא משרה המנגדת להשגתה. הוצרך תהי' אמו זקנה כאשר היתה בת צ' שנה. ולהיות מוכן להיות קרבן תמים. הוצרך יהיה אברהם בן ק' שנה. וזה נרמז בשמו כי למה שהי' עתיד מיצחק לצאת מקבלי התורה. שהוא ראה רמז שמו שהיא יו"ד שהיא כנגד י' הדברות. עי"כ היתה שרה בת צ' שנה. וע"כ נסמכה הצ' אל היו"ד והח'. שהיא שנימול לח' למה שהוא עתיד להיות עולה תמימה בגדלו. שע"כ בח' ניתן לה' ליכנס בברית מילה. כד"א בבכור ז' ימים יהי' עם אמו וביום הח' תתנו לי על שעתיד להיות קרבן לה'. ע"כ הי' אביו בן ק' שנה שבוטל יצרו. ולכך נסמכה ק' אל הח'. וע"פ דרך זה אף אנו נאמר ע"ד הפשט. שאחר אומרו וימל אברהם כו' בן שמונת ימים כו' אמר טעם אל המול יצחק בן שמונת ימים. ולא המתין הוא יתברך עד יגדל ויעשה מילתו על ידי עצמו. וגם יהיה בזמן בחוריי וטהור יותר. כי בקטנותו כלו יצה"ר. לז"א ואברהם בן מאת שנה באופן הי' משולל יצר הרע בהעשותו. וטהור הי' מאז. ומשולל יצר הרע כאשר בגדלו. ומוכן לינתן לה' מאז כבכור בן שמונה. וכבר כתבנו ממדרש תנחומא כי אחריו כל אדם נצטוו למול לשמונה כמוהו. וכשמוע שרה כי קראו יצחק. חששה פן יהי' שם יצחק מזכרת עון מה שצחקה היא באומרה אחרי בלותי כו'. ע"כ קדמה ואמרה לא כן הוא. רק כי צחוק עשה לה אלהים כי שמחה ה'. ומי יוכיח כי הפירוש הוא זה ולא האחר. לז"א כל השומע כו' והוא כי בפירוש הזה נפרש אומרו יצחק לשון עתיד. על שם כי כל השומע יצחק. אך אם הפי' הוא האחר. לא יצדק בו ל' עתיד כלל. והיה ראוי יקרא צחק ל' עבר. וזהו כל השומע יצחק כו' וזהו מה שהשיבה על מאי דסליק מניה הוא קריאת השם. ועל מה שנרמז למעלה ב' טעמים להוכיח לכל כי מאברהם נתעברה ולא מאבימלך. על זאת עשתה אמירה בפני עצמה. ותאמר מי מלל וכו' לומר כי ההכרח הגמור הוא מה שנעשית נערה שהיתה לזקוניו ולא לזקוניה כמפורש למעלה:
או שיעור הכתוב מי מלל והכריח היות ילד זה לאברהם ולא מאבימלך. הלא הוא כי הניקה בנים שרה. הוא רבוי החלב כמשז"ל (שם פ' נ"ה) שבאו כל השרות עם ילדיהן לנסותה והניקה כל ילדיהן ואמר כי איך הוא זה סימן שהוא מאברהם לז"א כי ילדתי בן לזקיניו כלומר ולא לזקוני. כי החזרני ה' אל הנערות. כי זה הוראה כ"א הי' גם לזקוני. לא הי' לי כל כך חלב. ובכן ודאי שלא החזרני הוא ית' אל הנערות ללדת מאבימלך דלא עביד הקב"ה ניסא לשקרא. ותעש עיקר מרבוי החלב יותר מהכר' פניה. להיות זה ניכר לכל גם לאשר לא ראוה מתחלה ולא הכירו פניה כי פניה לא היו לה עוד. כי זה ידעו רוב העולם כי צנועה בירכתי ביתה היתה. לכן הכרה מפורסמת לכל. הי' ברבות החלב לה כאחד הנערות. כי ע"י כן הניקה בנים שרה. כמאמר' ז"ל שהניק' כל ילדי השרות ומלכות הבאות לה. כי היו דדיה כמעינות. ובגלל הדבר הזה עשה אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. והוא בשום לב אל אומר ויגדל ויגמל. כי איזה גדלות הוא אם אחר כן הי' זמן ההגמל. אך הוא כי למה שהמופת החותך לומר כי לא מאבימלך נתעברה שרה. הי' מהחזרת' לנערות. שהוכר גם לבלתי מכירה מאז. על ידי החלב כמדובר. ע"כ להחזיק בזה אחר שויגדל הילד ויגמל כי לא גמלוהו קודם זמני כאשר יקרה ליולדות בימי זקנה. או ספק קרב לה כי לחוסר חלב יגמלוהו טרם הכ"ד חדש. כי אין לאמו למלאת ספקו. אמר כן פה ויגדל הילד ואח"כ ויגמל מחמת בוריו כמאליו. שע"כ לא אמר ואגמלהו כי חלבה רב הוא מאד. ע"כ עשה משתה גדול ומפורסם. ומה גם לרז"ל ב"ר נ"ג) שהוא משתה גדולי' שהם כל ל"א מלכי א"י הן ונשיהן. למען יראו כי גם אז חלב רב בדדה. ואינה גומלת את בנה רק מחמת בוריו כי גדול הוא. ובכן יגזרו אומר הכל כי חזרה אל הנערות ולא עביד קב"ה ניסא להתעבר מאבימלך. והראיה מרוב חלב שאין זה אלא שחזרה לנערות'. וידעו הכל כי מה' יצא הדבר לקיים אשר דבר לאברהם. ולמשז"ל (פסחים קי"ט) ביום הגמל. ביום ה' ג' מל שהוא ביום השמיני שנמול בו. יתכן דאפקיה בהרוי לישנא לרמוז מה שהניחה מלהניק את יצחק כדי להניק כל ילדי השרות. להראות רבוי החלב שהוא הוראה אל היותו מאברהם. ולהורות מה שחשקה להניק כל היום ילדי השרות. כי לא הניק' את בנה. אמר הגמל כאלו גמלתו. וגם מפני דרשת רז"ל לרמוז שעתיד הקב"ה לגמול חסד לזרעו של יצחק וכו':
י[עריכה]
ותאמר לאברהם גרש וכו'. הלא כמו זר נחשב שתבקש שרה לגרש אותה ואת בנה. לבל יירש בנה את אברהם עם יצחק. והלא הי' אפשר לתקן שיתן את כל אשר לו ליצחק מעתה. כאשר עשה אח"כ ולא כלה גרש יגרש אותו ואת אמו על הירושה. ועוד כי אשה כמוה לא תעשה עיקר מטובות העה"ז. כי לא ירעיב ה' נפש צדיק. אם יירש ישמעאל עמו. ועוד איה איפה רחמיה לגרש גם שניהם על נקלה. ועוד אומר וירע הדבר כו' כי אומר על אודות בנו היא מיותר. ואם הוא לומר שלא הרע לו על אמתו כ"א על אודות בנו. הנה טוב היה שלא לאומרו. כי מה בצע להודיע כי לא ריחם על שוכבת חיקו. ועוד אומר ית' אל ירע בעיניך כי או' כל אשר תאמר כו' הוא מיותר כי הוא בכלל הקודם. ואין לומר כי בא לומר על כל אשר תאמר זולת ענין זה. כי הרי אח"כ הוא נותן טעם ואומר כי ביצחק כו'. ואין זה רק על ענין הכתוב. וגם נשים לב אל אומר מלת כל בלי רבוי דבריים. כי אם ענין א'. וגם על ה' יפלא. האם לבל יירש עם יצחק. יצוה לשלח אותו ואת אמו:
אמנם הנה על אומר ותרא כו' את בן הגר המצרית מצחק ארז"ל (ב"ר נ"ג) אין צחוק אלא ע"ג כד"א ויקומו לצחק. וכן זו רציחה כד"א וישחקו לפנינו. וכן זו ג"ע כד"א לצחק בי. ובזה כאשר ותרא שרה הדבר הרע הזה. ותתאבל באמת באמור אם לוקח יצחק א' ממדות ישמעאל כאלה למה לי חיים. על כן חרדה לאמר גרש כו' בל ילמד יצחק ממנו. ולבל יאמר לה האם בני מחלצי אשר הוא ראשית אוני בכלל הזרע אשר הבטיחני בו ה'. אגרשנו מעל פני. ע"כ הקדימה ותאמר לי גרש האמה הזאת ואת בנה. לומר לו כי בנו הבא מן השפחה קרוי בנה. וזו אמו שפחה היא ולא אשתך כמוני. ולכן בנה יקרא ולא בנך. וז"א האמה הזאת ואת בנה. והראי' שאין זו קרוי בנך כי הלא מן הדין לא יירש בן האמה הזאת וכו'. ויצא זה לשרה ממאמר ית' באומר אבל שרה אשתך יולדת לך בן כו' והקימותי את בריתי אתי לברית עולם. והנה הברית הוא ירושת הארץ ואמר שלא יירש. ומינה לכל ירושת אברהם והראיה כי לא יקרא בניך. אך הנה אברהם דעת אחרת עמו. שדעתו שלהיות קודם מתן תורה. וייחדה לי לשם אישות זרעו ממנה בנו יקרא. ואם ברית הארץ יקים את יצחק. ירושת אביהם תהי' בין שניהם וז"א וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו. כלומר שהי' בעיניו כי בנו יקרא. הפך מאמר שרה באומרה שקרוי בנה ולא בנו. ואמר כי גם שקשי' גרושין עם כל זה מה שהיה לו קשה מאד היה על אודות בנו שהוא היות בנו בעיניו והיא קראתו בנה. ע"כ השיב לו הוא יתב' אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך לא בלבד על גרושיהם כי אם גם על מה שאמרה כי בנה יקרא. ושלא יירש כו' כל מה שתאמר שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ליירש כראיה שלה וא"כ בנה יקרא ולא בנך וגם שיקרא בו האמה ויועיל לו זכותך כי לגוי גדול אשימנו כי בצד מה זרעך הוא:
יד[עריכה]
וישכם אברהם כו'. ראוי לשים לב למה נתן הכל להגר ולא נתן גם לנער. כי מאז נימול הי' בן שלש עשרה שנה. מלבד אשר גדל אחרי כן שהיה בן שבעה ועשרים שנה למאמר רבותינו ז"ל (ב"ר פ' נ"ו) ועוד שהיל"ל ותשם על שכמה ולא שם על שכמה. וגם הזכיר את הילד. כלאחר יד אחר הלחם והמים. ולא הזכירו עם אמו. ועוד אם היה ה' עמה. כנראה מאשר דבר לה אחרי כן. איך הניחה למקרה שותלך ותתע. וגם אומרו מן החמת הוא מיותר. ועוד שאם היא בכתה היל"ל וישמע אלהים את קולה ולא את קול הנער. ועוד למה חזר ואמר ותשב מנגד פעם שנית. ועוד אומר מה לך הגר מה זו שאלה. ועוד כי הלא יפלא ישלח איש את אשתו ואת בנו. ערירים ימותו במדברות ולא ישלח אתם אחד מעבדיו ולא ירכיבם על צמד חמורים. וגם לחם ומים לא נתן די ספוק'. והלא הוא האומר לו יתב' לו ישמעאל יחיה לפניך. אך הנה ארז"ל (שם פ' נ"ג) שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד להמית שמנים אלף פרחי כהונה בצמא בנודות נפוחים. אתה מעלה לו באר אמר לו הקב"ה באשר הוא שם כי עתה צדיק הוא. והנה יתכן כי לא נעלם זה מאברהם. כאשר לא נעלם ממנו חלוק מלכות בית דוד בשכם וענין בית אל וענין העי. שהתפלל עליהם כמ"ש ז"ל (שם פ' ל"ט) על ויבא עד מקום שכם ויט אהלה בין בית אל ובין העי. ומה גם לפרקי ר"א שאמר ז"ל שם (פרק ל') ולישמעאל שמעתיך עתיד אני לשמוע נאקת ישראל ממה שיעשו לו בני ישמעאל. ע"כ אמר אם אני נותן לחם ומים לישמעאל. אולי יחסרון מימיו במדברות וימות בצמא על העתיד. ע"כ נתן להגר שהיא תהי' עיקר. אך ישמעאל טפל אליה כמשא על כתפה. וזהו שם על שכמה ואת הילד באופן שרשעו לא יפגום כיון שבהגר אין עון. והוא אתכא דידה קסמיך. ולחזק ידה וישלחה שהוא לויה כמו שאמרו בתנחומא על בשלח פרעה. ואעפ"כ על קטרוג המלאכים על מה שהי' זרעו עתיד לעשות במדבר. ע"כ ותתע במדבר באופן שויכלו המים מן החמת כלו' מסבת החמת. כי גם היתה לו למזכרת על החמתות נפוחות שהי' עתיד להמית את ישראל בהן. והנה להיותן תועים במדבר גם שניהם בסכנת מות בצמא מה עשתה היא השליכה את הילד תחת אחד השיחים. והוא בשום אל לב אל הנקד האל"ף בפת"ח שהוא מיוחד שבאילנות. אך גם שלא ידעה הענין העתיד. חששה על היותו מצחק. ותשם אותו תחת מיוחד השיחם. לרמוז זכות אברהם כי אחד היה אברהם. ותרחק כמטחוי קשת. לרמוז שבזכות אברהם ירחיק ה' היותו רובה קשת. כי מה שהיה מצחק הוא שפיכות דמים. כמו דאת אמר וישחקו לפנינו היה ע"י קשת. ותשב לה מנגד להתפלל. כי נראה מרז"ל (שם נ"ג) כי שניהם היו מתפללים באומ' כי למה וישמע אלהים את קול הנער על שהיה חולה ויותר נשמעת תפלת החולה עצמו מאשר מתפלל עליו. הנה למדנו כי שניהם היו מתפללים. ולפי דברנו יתכן כי זהו או' מננד. ואחשוב כי היא התחכמה לבלתי התפלל על עצמה. עם שגם היא תמות בצמא רק עליו. וז"א לה כי הנוגע לה שמה מנגד כי אמרה אל אראה במות הילד. לומר כי מה שאמרה בתפלתה. הוא אל אראה במות הילד. שתמות תחלה כי עליו היא צערה. אך בראותה כי ותשב מנגד שהתעכבה ולא ראתה אצלה בנעשה נס לצאת מים. אז אמרה הנה כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה. ואיך בהיותי צריך מים והתפללתי על בני לא נעניתי אז ותשא את קולה ותבך. על כי שערי דמעה לא ננעלו. ועם כל זה לא שוה לה להוציא מים במקומה. כי וישמע אלהים את קול הנער ולא את קולה ע"כ היתה מרת נפש. לכן ויקרא מלאך כו' ויאמר לה מה לך הגר על שלא נענית. אל תראי באמור אולי שנאך ה' כי לא כן הוא כי מה ששמע את קול הנער ולא את קולך לא למענו הוא. רק על שהיה קולו בהתפלל אומר באשר הוא שם. שלא יביט הוא יתב' אל עצמו כי אם בשביל אשר הוא שם הוא אברהם שסיבב שיהיה שם בשלחו אותו. או בשביל מי שהוא שם שאמו שם אותו שם תחת א' השיחים. לזכור זכות אברהם שהוא אילן מיוחד. ושאליו נאמר כי לגוי גדול אשימנו. וע"כ נשמע יותר מהגר ועכ"ז גם זכותך הגר תעמיד לו להקימו מחליו. כי קומי שאי וכו' כענין (ברכות דף ה') הב לי ידך ואוקמיה מהיסורין. כן קומי שאי כי טרם ישתה מים יקום על עמדו. ובמה שהקשינו למעלה מאשר שלחם אברהם יתידים ובלא סיפוק צרכם בעצם יאמר מה לך הגר כו' ואומר באשר הוא שם יהיה בדרך אחרת והוא כי אברהם להיות חושש על קטרוג שעל ישמעאל התחכם לבלתי שלחו במעדנים כ"א אדרבה כמגורש ונעזב למען יהיה כעני כי יעטוף שע"י כן ירומם מן השמים כענין כי אבי ואמי עזבוהו וה' יאספו. וכן היה כי ע"כ וישמע אלהים את קול הנער. והנה אין ספק כי היתה אמו מרת נפש באמת באמור איה חסדו אברהם עם כל עריצי גוים. ולישמעאל בן אמתו תתאכזר עליו לבלתי צוות א' מעבדיו להיות עמו בדרכי' ורגלי ובלי סיפוק צרכו הראוי. ע"כ אמר לה מלאך ה' מה לך הגר מדאגתך אל תראי כי דעי איפה כי מה ששמע ה' את קול הנער. היה באשר הוא שם כלו' הוא לבדו ולא אחר עמו והיותו שם מושלך בחוסר כל וזה היה עם לב אברהם כמדובר:
יט[עריכה]
ויפקח אלהים וכו'. אם בריאה ברא. ה' באר מים גלוי לכל. מה פקיחת עינים היה צריך. אך יראה שהיה דבר רוחני בלתי נראה רק לה. שפקח אלהים את עיניה. ויתכן כי מעין באר שהיה לישראל במדבר. כי היתה רוחני מבחינ' שכינה הוא שם אלהים. שעל כן היה הולך עמהם ממקום למקום זולת יתר נפלאות אל אין מספר שהיו נעשים בו ע"כ פקח ית' את עיניה ותרא באר מים. והיא השכילה כי מאת האלהים הוא. ותאמר בלבה כי מה שישתה ממימיה יהיה לו לרפואה לקום מחליו אשר הוא מושכב בו וכן עשתה כי ותלך ותמלא כו' ותשק את הנער. ואז ע"י ההשקאה ההיא הושפעה בו רפואה מאת האלהים. כי מיד ויהי אלהים את הנער ויגדל. כי באר אלהים הוא כמדובר:
כב[עריכה]
ויהי בעת כו'. אמר כי בעת ההוא הנזכר למעלה שהחזיר לו את אשתו. שהיא עת למצא חן בעיני אברהם אז ויאמר כו'. וראוי לשות לב. (א) אל או' לאמר כי אינו לאמר לאחרים. (ב) איך מתייחס אל שאלתו או' אלהים עמך כו'. (ג) אומ' ועתה שהיא תיבה מיותרת וכן או' הנה. (ד) אומרו כחסד כו' כי אשר עשה עמו אינו לנינו ולנכדו. (ה) או' אנכי אשבע למה ייעד ולא עשה מיד. (ו) או' לא ידעתי מי עשה כו' שיורה שידע הגזלה ונעלם ממנו מי היה העושה ואין זה התנצלות. שיהיה מי שיהיה היה לו לדרוש ולמחות. (ז) אומרו וגם אתה לא הגדת לי. על מה בא הגם הזה לרבות וכן הגם השני וכל שאר הכתוב מוותר. (ח) שסותר הקודם כי תחלה אמר לא ידעתי מי עשה. שנראה שמציאות הגזלה ידע. ועתה או' לא ידעתי בלתי היום. אמנם הנה אמרו רז"ל (ב"ר פ' נ"ד) שהקפיד הוא ית' על אשר כרת ברית עם אבימלך ויתכן כי זה היה פחד אבימלך. פן אברהם יתן אל לבו פן לא יהיה רוח אלהים נוחה מכרות אברהם את הברית הזאת. ויירא פן יאמר אברהם אקרא לאלהים עליון. ואשאלה את פיו אם אשבע לך אם לאו. ע"כ הערים ואמר אלהים עמך כו'. כלומר ואינך צריך לימלך באלהיך תחלה כי אלהים עמך בכל אשר אתה עושה מעצמך הוא מסכים. וזו הקדמה אל מה שרצה לשאול ולומר השבעה לי כו' לבל ימאן עד ימלך. וזה יכוין באומר לאמר. שמה שויאמר אל אברהם פתח דבריו. הוא כדי לאמר שאלתו ופירש כי אמירה ראשונה שעליה אמר ויאמר הוא אלהים עמך וכו'. ומה שהיה לאמר מה שאח"כ הוא לאמר ועתה השבעה לי. וז"א ועתה כלו' עתה טרם תתיישב בדבר או תמלך בזולת. השבועה אשר תשבע. הוא באלהים אשר הוא הנה. הוא אלהיך שמלא כל הארץ כבודו. והוא נמצא פה אתנו כי התפללת עלי ומיד נתקן עצורנו. והשבועה היא עלי ועל ניני ועל נכדי. ואל תאמר די שתשבע על עצמי ולא גם על ניני ונכדי כי הלא על עצמי אין צריך שבועה כי ודאי שכחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ כו' בלי שבועה. באופן שאין צורך השבועה רק על ניני ועל נכדי. ויאמר אברהם אנכי אשבע בתמיהה כלומר ולא אתה. ואין לומר כי אתה אינך צריך כי נאמן לי אתה. לא כן הוא כי הנני מוכיחך על אודות באר המים אשר גזלו כו'. וזהו והוכיח אברהם את אבימלך כו'. כי אינו כבודי לריב עם עבדיך כי אם עמך כי אשמת העבדים היא על אדונם. ויאמר אבימלך לא ידעתי מזה כלום. וזהו לא ידעתי. ואחר אומרו שלא ידע שאל את פיכול שר צבאו שעמו כי שלשתם היו יחד מי עשה את הדבר הזה שמן הסתם השר יודע הנעשה בעיר יותר מהמלך כי וגם אתה פיכול שמן הסתם ידעת לא הגדת לי כמו שלא הגיד אברהם. השיב פיכול ואמר וגם אנכי לא שמעתי כמוך בלתי היום:
כז[עריכה]
ויקח אברהם וכו'. אפשר כי בוש אברהם מלומר למלך שישבע גם הוא. ע"כ ע"י דורון צאן ובקר ערב אל לבו לאמר לו שישבע גם הוא. וזהו ויקח אברהם צאן ובקר. ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית:
כח[עריכה]
ויצב כו'. ראוי לשום לב מה ענין שבע כבשות הצאן אשר הציב לבדן. ואם נאמר שזאת היתה שאלת אבימלך מה השיב לו באו' כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה וכו'. איך ע"י הציב אותן לבדן. תהיה לו לעדה שחפר את הבאר ההיא אך הנה ארז"ל (ב"ר פ' נ"ד) שהיו רועי אברהם מריבים עם רועי אבימלך. מי מהם חפרו הבאר. ואמרו רועי אברהם בזאת יבחן. אם בבא צאן אברהם יעלו מי הבאר לקראתם אנו חפרנוהו. ואם יצאו לקראת צאן אבימלך אתם חפרתם אותו. ויתכן כי זה היא העדות אשר אמר אברהם בעבור תהיה לי לעדה. והוא כשנתן לאבימלך צאן ובקר השאיר לעצמו ז' כבשות לתקן אחרי כן. א"ל אבימלך מה שבע כבשות אשר הצבת לבדנה והשיב אברהם כי את שבע כבשות תקח אח"כ מידי ומה שהצבתי אותן לבדן ולא נתתים עם השאר הוא בעבור תהיה לי לעדה. על ידי מה שיעלו המים לקראת אלו שעדין הן שלי ואח"כ תקחם וכן שמתי לבי כי מספר אותיות שמתיבת בעבור (פי' מלבד תיבת את שבמקרא) עד סוף הפסוק עם הכולל. עולים כמספר לקראת כבשות אברהם עלו המים מן הבאר. והנה היה נראה שעל הז' כבשות קרא לבאר באר שבע וזהו אי אפשר כי לא סימן יפה היה לאברהם כי הלא ארז"ל (שם) שא"ל הקב"ה אתה נתת ז' כבשות חייך שאני משהה שמחת בניך ז' דורות וכנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים. ואיך התורה תקרא תמיד למקום ההוא באר שבע שיהיה תמיד זכרון אל הרעות. ע"כ אמר ראו עתה כי לא על שבעה כבשות נקרא כן. שא"כ היה נקרא שבע בצר"י השי"ן ולא בקמ"ץ אך ע"כ קרא למקום באר שבע בקמ"ץ. על היות שע"י הבאר נשבעו באופן כי אומרו שבע הוא על השבועה
לג[עריכה]
ויטע וכו'. לפי מה שאמרו בספר הזוהר (וירא דף ק"ב) על והשענו תחת העץ. שכך היה דרכו של אברהם שהיה לו עץ שתחתיו היה מאכיל לאורחים. ולמי שהיה קולט האילן היה מבחין איכותו. ובזה יאמר כי גם שם נטע אשל הוא אילן. וע"י האכיל תחתיו אורחים היה קורא בשם ה' כו'. שאשר היו מזכירין שם ה' שתחלה לא היו או' שהוא אל עולם כ"א שעל השמים כבודו. והוא הקרי' בפיהם כי בשם ה' שהיו מזכירים לסמוך בשם ולומר אל עולם שיאמר ה' אל עולם. ולא ה' בלי הזכיר בו אל עולם ואמר ויגר בארץ פלשתים ימים רבים שעם היותו שם ימים רבים לא קבע מקום כ"א כגר הולך ונוסע בכללות ארץ פלשתים. להקריא שמו של הקב"ה בכל הארץ ההיא וזהו ויגר שהיה כגר עם היותו שם ימים רבים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |