משך חכמה/בראשית/כא
ד[עריכה]
כאשר צוה אותו אלדים. מוסב גם על ויקרא שמו יצחק כאשר צוה כו', וקראת שמו יצחק אף ע"ג שמשרה שצחקה הקפיד השי"ת בכ"ז קראו יצחק על שם שאברהם שמח ולכן אמרה שרה כל השומע יצחק לי להשתתף בקריאת שמו כדרך האמהות והבן:
יב[עריכה]
כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. דע דהנפש של האדם הוא שכל נבדל רק שלא נשתלם עד בואו לעולם ואז נעשה מנבדל מחובר להמין ואחרי הפרד החומר אז דבוק לנפש זולתו במה שהשתלם ממנו וזה אינו מובן למי שדבוק בחומר ולכן מצאנו בגמרא כד שכיבנא ר' אושיע נפיק לותי דמתריצנא מתני' כותי' הרי דהנפשות דבוקות ומיוחסות זה לזה במה שנשתלמה אחת מחברתה והנה אמרו שבת קמ"ו עד ג' דורות לא פסקה כו' כי מאברהם נטלה שרה את הטוב והזוהמה נטלה הגר ובאברהם היה הזוהמה מה שטעה בידיעת אלודות טרם שהכיר את בוראו ושרה בררה ממנו הצדק והטוב לבד לכן ילדה את יצחק ולכן נאמר כל אשר כו' שהיא אינה בוררת רק הטוב לכן המליצו ז"ל בפרק חזקת לר' בנאה וכו' דחזי דגני אברהם בכנפי' דשרה וקא מעייניה לי בראשו שרואה רק לברור הטוב מראשי' והדיעות הצודקות והקדושות אשר העלה בעצם עיונו אחרי הכרתו את בוראו בשלמות בזה האופן הוא מיוחס חבור הנפשות וצורותיהם הנבדלות במה שנשתלמו זה מזה ויעוין שו"ת רשב"א סי' תמ"ה להבדרשי בזה:
יד[עריכה]
ותלך ותתע במדבר באר שבע. פירוש כי סולם מוצב בבאר שבע ושם שער השמים, והיה עומד שם אברהם להתפלל. ולכן היא ידעה מזה וזה ותלך ותתע כו' ותשב לה מנגד היינו נגד שער השמים מקדש שלמעלה מכוון לשלמטה לזה אמר כי שמע אל קול הנער באשר הוא שם לא בסיבתך שישבת נגד שער השמים והבן:
יז[עריכה]
ויקרא מלאך כו' אל הגר מן השמים. הנה בפ' לך כתוב ויאמר מלאך ד' כי היתה מדברת עמו כעם אדם מפני שהיתה רגילה עם מלאכים כי בבית אברהם היו מצוים והיא היתה צריכה לשוב לבית אברהם אבל כאן שנתגרשה מביתו ולא שבה אליו עוד כתוב מן השמים שרק קולו שמעה אבל לא ראתה אותו ומה שכתוב בעקידה ויקרא מלאך כו' מן השמים הוא לפי שבעת העקידה שהיה מקריב אברהם בנו להשי"ת היה אז התגלות אלודות כמו שהיה לכהן גדול ביום הכפורים לפני ולפנים שע"ז נאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד ופי' בירושלמי אפילו אותן שכתוב פניהם פני אדם לכן לא היו יכולין להיות על ההר אז רק קרא מן השמים שהמלאך לא היה יכול לגשת אל ההר לכן אמרו במדרש כי אברהם היה ככהן גדול אז בעת העקידה ולכן לא היו יכולים המלאכים לבוא שמה ודו"ק בזה וזה שאמר אשר יאמר היום בהר ד' יראה:
ובזה אתי שפיר מה דאמר בפסיקתא ארץ המורי' כשתבוא להמקום אני מקדישך לכ"ג המורי' לשון חלפין כמו ואם המר ימיר תמורתו של שם כה"ג היינו דכמו דאמרו אצל שופר בפ' ראוהו ב"ד כיון דלזכרון אתי כמאן דאתי בפנים דמי אם כן כאן דכל העקידה לזכרון וכמו דאמרו כאלו עפרו צבור ע"ג המזבח וכמו דאמרו אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור להם עקידת יצחק בן אברהם אם כן הך עבודה כאילו עשויה בפנים דמי בקדה"ק ובעי להיות כה"ג ולזה כשתבוא למקום אני מקדשך שעבודתו מחנכתו כמו שאמרו ביומא דף י"ב בנטמא כה"ג ובא אחר תחתיו יעוי"ש וכאן סדור המערכה מקדשתו ודו"ק:
באשר הוא שם. בגמרא ר"ה י"ח אמר רי"צ אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו. לשון דנין קשה היה לו לאמור אינו נידון. והנראה דבמד"ר הלבישו זה לשיחה בין הקב"ה למלאכי השרת רשע או צדיק ששאל למלאכים ואמר באשר הוא שם והנראה דידיעת השי"ת במעשי האדם ידיעתו היא מידיעת סיבתו ועצמותו ואינה ידיעה חוצית המתוספת עליו. לכן אינה מכרחת הבחירה כמו"ש רמב"ם והבאנו לעיל וא"כ ודאי לא שייך שידון האדם על מעשיו בעתיד ולכן אמר איוב [שנסתפק בידיעה ובחירה כמו שמצינו ספ"ק דב"ב רצה איוב לפטור כו' מן הדין בראת חמור פרסותיו קלוטות כו' בראת רשעים כו' וזה כי טען אשר הידיעה מכרחת] בהסתפקותו אחרי שכעת הוא צדיק רק בעתיד אולי ירשע אמר העיני בשר לך כו' כי תבקש לעוני כו' פירוש העון העתיד הלא ידיעתך אינה מכרחת. אמנם ידיעת הנבראים העלולים היא מכרחת. אך א"כ הלא מצאנו שמשה אמר וקם העם הזה וזנה אחרי מותי השחת תשחיתון. אמנם ז"א בדיוק רק בקירוב כמו שהאריך בזה בסוף תז"ח בשם סבא דסבין. לכן אם הנבראים יודעין בקירוב סד"א דכיון דידיעתם מכרחת מענישין על העתיד. אמנם זה הוי כידיעה בלא ראיה. וכמו אומד דאין דנים בדיני נפשות לכו"ע ואף בדיני ממונות ג"כ אין מענישין לרבנן דפליגי על ר' אחא לכן עשו זה לשיחה שמלאכי השרת שידיעתם חוצית מן הסיבה העליונה וצריכה להכריע אבל זה ע"ד הקירוב לפי המאורעות שיודעים מה שיהיה לעתיד אבל מ"מ על דרך הרחוק יכול לבחור בצד אחר לכן גם על ידיעתם אין מענישין ולכן אמרו בגמרא אין דנין שגם ב"ד של מעלה שידיעתם לעתיד מכריחין ג"כ אין מענישין לפי שהוא רק ע"צ הקירוב והוי רק כאומדנא וכידיעה בלא ראיה, ודו"ק:
כב[עריכה]
ויהי בעת ההיא ויאמר כו' אלקים עמך כו' ועתה השבעה לי כו'. הוא כי אברהם היה נעלה בהצלחתו ברצות ד' דרכיו וחסדו היה גדול לרחוק ולקרוב לבלי קץ, ואמנם כעת אשר ראו אכזריות גדולה מאברהם לשלוח שוכבת חיקו עם בנו הבכור אל המדבר עם חמת מים ולחם, אז פחדו ממנו שכיניו אולי בחרות אפו בם ינקום נקמתו, ועשו עצות בנפשם להקדים רפואה ולכרות עמו ברית וזה שאמר ויהי בעת ההיא ויאמר:
לג[עריכה]
ויקרא שם בשם ד' אל עולם. יתכן דהוי כמו דכתיב לעולם. דקודם שנולד יצחק ופרסם אברהם מציאות השם והשגחתו הפרטיות ואחדותו שהוא בלתי מושג אם מת הלא נשכח כל לימודיו ועיקריו וכמו שאמרו במדרש שהנפש אשר עשו בחרן חזרו לסורן. אולם כאשר נולד יצחק אשר הבטיח השי"ת והקימותי להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכדאמרו יבמות צ"ט המיוחס אחריך וידע שהוא ינחיל הדיעות האמיתיות ויפרסם אלקותו לכן אמר שהוא עכשיו אל לעולם ולא יופסק ידיעתו יתברך לדור דור והבן: