רד"ק/בראשית/כ

רד"ק ‏ בראשית כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויסע משם, מאלוני ממרא, שהיה שוכן שם, ולא אמר הכתוב למה נסע משם כי מפני רעב לא נסע משם כי לא היה רעב בארץ בימי אברהם אלא פעם אחת כמו שאמר ביצחק "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם" משמע שלא היה רעב אחר בארץ בימי אברהם אלא אותו הראשון. ואולי נסע משם לארץ פלשתים כדי לשכן בכל הארץ אשר נתן לו האל פעם בזה ופעם בזה כדי שיחזיק בכולה כי ארץ פלשתים בכלל הארץ שנתן לו האל כמו שכתבנו במה שפירש לו האל האומות שנתן לו, וארץ פלשתים בכלל ארץ הכנעני היא ומנחלת בני יהודה, וזה שאמר ארצה הנגב כי נחלת בני יהודה לדרום ארץ ישראל היתה.

וישב בין קדש ובין שור, ופירש באיזה מקום אחר כן, כי גר בגרר שהוא בין קדש ובין שור, כי וישב ויגר ענין אחד הוא, וכן אמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ומנהג הלשון כי בכפול הענין ישנה המלים. ואיפשר כי מתחלה ישב לו באחד המקומות האחרים באר לחי או זולתו, ואחר כן בא לגרר, כי באר לחי בין קדש ובין שור כמו שכתוב "בין קדש ובין ברד" כי ברד הוא שור:

ב

ויאמר אל שרה אשתו, בעבור שרה אשתו, אמר לשואלים אותו עליה אחותי היא; וכן לאבימלך ששאלוהו עליה, כמו שאמר הלא הוא אמר לי. או יהיה אל במקום על, כמו שאמר ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל י"ז מ"ט) אל ההרים לא אכל (יחזקאל י"ח) והדומים להם. ואמר זה בבא לגרר כי מן הדומה ששמע כי היו אנשי המקום רעים, וכן אמר "כי אין יראת אלהים במקום הזה" וכן אמר יצחק בבאו לגרר ולא אמר כן במקומות אחרים. הנה כי היו מחזיקים אנשי גרר ברעים. והענין להפקיר אשתו מבלי לעמד בנסיון הריגת עצמו פרשנו למעלה בדבר שרה עם פרעה. ומן התימה איך היתה שרה כל כך יפה עדיין עד שהיו חומדים אותם לרוב יפיה והיא בת תשעים, ונאמר כי שבה לעדנתה ולדרך נשים כדי שתתעבר, כי אחר המעשה הזה אמר וה' פקד את שרה.

וישלח, אחר ששמע מיפיה הביאה לו ולקח אותה להיות לו לאשה:

ג

ויבוא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן נאמר בלבן, כי לכבוד הצדיקים יבוא לאנשים מאומות חלום של נבואה, אבל פרעה לא היה ראוי לחלום של נבואה אפילו בעבור הצדיקים אלא היו שלוחין מאת האל. הוא שאמר אליהוא, כי באחת ידבר אל ובשתים ולא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום (איוב ל"ג ט"ו) ואלו הן השתיים החלום והייסורים.

והיא בעלת בעל, והיא אסורה לך, כי אדם הראשון נצטוה על אשת איש כמו שכתבנו, שהרי אמר "ודבק באשתו". ופירשו רז"ל (סנהדרין נ"ח) ולא באשת חבירו; וכן נראה כי חמור היה איסור אשת איש על בני נח שהרי היו מתירים את עצמם להרג איש ולא לשכב את אשתו ואף על פי ששניהם אסורים עליהם. ודקדקו רז"ל אחר הקבלה (סנהדרין נ"ז) מדכתיב בעולת בעל ולא כתיב אשת איש כי אינה אסורה אשת איש עליהם עד שתבעל לבעל תחלה, אבל הארוסה אין חייבין עליה אלא עד שתבעל לו.

ד

ואבימלך לא קרב אליה, כי נמנעה ממנו התאוה ברצון האל, הוא שאמר "על כן לא נתתיך לנגוע אליה".

הגוי גם צדיק תהרוג, אם תהרגני כאילו נהרג עמי, כי אני מלך מנהיג אותם במשפט, ואם אינני כאילו הם מתים; זהו שאמר "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" ועוד שאני צדיק כי בחזקת פנויה לקחתיה ואין עלי משפט מות:

ה

הלא הוא אמר לי, כששאלתיו עליה, כי לא סמכתי על שאלות עבדי.

והיא גם היא, כששאלתיה אחר שלקחתיה אמרה אחי הוא, אם כן מה עון יש בי.

בתם לבבי, כי לא היה לבי לרעה, ואם חשבתי שהיא אשת איש אפילו לבבי לא היה עליה.

ובנקיון כפי, כשלקחתיה לא לקחתיה אלא דרך כבוד:

ו

ידעתי כי בתם לבבך. ולא אמר בנקיון כפיך, כי הדבר גלוי אל הלב לא ידע כי אם האל.

מחטו לי, כי לאל היה גלוי החטא אם עבר מצותיו והוא צוה לבני נח על אשת איש כמו שכתבנו, ואפי' לא צוה עליה בפרט, השכל מורה עליה, ומי שנתן שכל באדם כאילו צוהו על כל דבר רע, והחמס שיעשה אדם לחברו הוא כנגד השכל והוא מפסיד סדור העולם וישובו, ואם חמוס ממונו הוא רע כל שכן אם חמוס גופו, ואשתו היא כגופו כי היו לבשר אחד.

מחטו הוי"ו במקום האל"ף למ"ד הפועל.

על כן לא נתתיך, כמו שפירשנו שמנע ממנו התאוה, וטובה גדולה עשה עמו כשמנעו בזה הדרך. ועשה זה לפי שהכיר בו כי בתם לבבו עשה ולא רצה שיהיה פושע באשת הנביא. ואע"פ שעשה זה לכבוד אברהם ושרה היה יוכל לשמור שרה בענין אחר שינגע אבימלך כמו שנגע פרעה, אלא לפי שידע תם לב אבימלך שמר שרה בזה הדרך ולא היה לב פרעה כן ולפיכך מנעו בנגעים גדולים שנגעו ואת ביתו. ומה שעשה לאבימלך ולביתו לא היה רע כי אין מניעת התאוה רק לשעתה וכן מניעת הלידה באשתו ובאמהותיו ולא היה רע רק לשעתה ומה שלקו נשי ביתו כדי שידעו הכל כי אצבע אלהים היא ולא מקרה.

לנגוע אליה, אפילו נגיעה בלא תשמיש, כמו לנשק ולחבק, כי מהכל מנעתי ממך תאות האשה כדי שלא תהיה פושע באשת הנביא שום פשע בעולם שלא תיענש עליה.

ז

כי נביא הוא, וקרוב הוא אלי, וגם אני קרוב אליו לשמוע תפלתו, ואני לא אסלח לך אע"פ שתשיב את אשתו עד שיתפלל הוא עליך וצריך שתפייסהו כדי שיתפלל בעדך ועל ידי תפלתו אסלח לך וארפאך מאשר הכיתיך כי אתה צריך סליחה אע"פ שעשית בתם לבבך, כי אפילו לא היתה אשתו אלא אחותו דבר רע הוא לקחת אשה שלא מדעתה ואפילו היא פנויה כי עשק הוא כל שכן אם היא אחות אדם צדיק שמעביר על רצונו ורצונה וראוי להענש אע"פ שאינו חייב מיתה.

וחיה, כמו ותחיה וכן והיה ברכ' (ברא' י"ב) ופירושו ותרפא כמו עד חיותם (יהושע ה') וימרחו על השחין ויחי (ישעיה לח כא).

וכל אשר לך, כי כלם הסכימו עמך, אין אומר השב:

ח

וישכם, לא המתין לעת קום המלכים משנתם, כי לבו חרד על חלומו, כי אמר לו שצריך סליחה ותפלת הנביא אע"פ שישיב את אשתו.

ויראו האנשים מאד, עבדיו שהיו מסכימים בלקיחת האשה והללו אותה לו כדי שיקחנה:

ט

ויקרא, כדי לשמוע את טענתו וכדי לפייסו עד שימחול לו ויתפלל בעדו.

מה עשית לנו, שאמרת אחותי היא ושמת אותי ואת עבדי במכשול גדול.

ומה חטאתי לך, קודם זה ששלמת לי רעה כזאת להכשילני ולענשי מיתה.

והבאת עלי ועל ממלכתי, כי אילו הייתי אני נאבד גם ממלכתי היתה אובדת, כמו שאמר הגוי גם צדיק תהרג.

אשר לא יעשו, אינם ראוים להעשות לאדם כמוך להביא בני אדם לידי מכשול עון:

י

ויאמר וגו', אחר שתפסוהו באשר עשה כי לא כדין עשה שאל לו שיאמר לו מפני מה עשה זה מה ראה, כי אי אפשר לאדם כמוהו לעשות דבר זה בלא טעם:

יא

רק אין יראה אלהים, וטעם מלת רק ר"ל אע"פ שהארץ טובה רק זה הדבר הרע בה כי אינם יראים האל ויהרגוני בעבור שתהיה להם אשתי מופקרת:

יב

וגם אמנה, כמו באמת וכן אמנה אנכי חטאתי (יהושע ז' כ') וכן ענינו עם המ"ם אמנם; אמר אע"פ שאני אמרתי הדבר מפחד לאנשי המקום לא כזבתי בזה כי אחוה יש לי עמה כי בת אחי היא, ובת אחי היא בת אבי כי בני בנים הרי הן כבנים,

אך לא בת אמי, כי הרן היה לתרח מאשה אחרת, ואם היתה בת אמו גם כן בזה הדרך לא היה לוקח אותה, ורז"ל למדו מכאן (סנהדרין נ"ח) כי בני נח אין להם אחוה מצד האב כי אם מצד האם, ואברהם היה יכול לקחת אחותו בת אביו ממש ובלבד שלא תהיה בת אמו, כי בת אם היא הודאית:

יג

ויהי כאשר התעו, התעו ענינו הגלו, כי הגולה ממקומו תועה ממקומו בדרכים אשר לא ידעם ולא הורגל בהם.

אלהים, קדש; ואמר התעו לשון רבים כנגד השומעים שקוראים אלהיהם בלשון רבים ואעפ"כ מצאנו אלהים קדש שידברו בו לשון רבים כמו אלוה עושי (איוב ל"ה) ישמח ישראל בעשיו (תהלי' קמ"ט) אלהים קדשים הוא (יהושע כ"ד).

מבית אבי, מבית אחי וממשפחתי כמו שאמר לך לך מארצך.

ואמר לה, לפי שהיינו באים בארץ נכריה אשר לא ידענו תמול שלשם הזהרתי אותה בזה מפחדי לאנשי הארץ.

אל כל המקום, והוא לא היה אומר זה בכל מקום ולא ראינו זה אלא בשני מקומות, אלא אמר לה הוא אל כל מקום שנצטרך לומר דבר זה שנשמע שיהיו אנשיה רעים ועובר שם דרך עראי, כי במקום שהיה גר שם דרך קבע היו מכירים אותו ומכבדים אותו מאד, כמו ענר ואחיו שהיו בעלי בריתו, ואמרו לו בני חת נשיא אלהים אתה בתוכנו.

אמרי לי, בעבורי, כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו וזולתו רבים:

יד

ויקח, פייסו בדברים ובממון ובקש ממנו שימחול לו ויתפלל בעדו, וגם אמר לו שישב בארצו באיזה מקום שירצה כי הוא יצוה עליו שלא יגעו בו ובאשתו:

טז

אלף כסף, מלבד הצאן והבקר ועבדים ושפחות שנתתי לו, נתתי אלף כסף שילבישך בהם בגדים נאים,

וכן לכל אשר אתך ילביש בהם כלומר השפחות ובני בית העומדים לשמשך כי לכבודך נתתים לו.

לאחיך, למי שנקרא אחיך עד הנה.

כסות עינים, לך יקנה בהן כסות נאה שיהיה בעל גוונים רבים, כי הגוון יקרא עין כמו ועינו כעין הבדלח (במדבר י"א) כעין תרשיש (יחזקאל א') או פירש שתהיה הרקמה של הכסות עשויה עינים.

ואת כל ונכחת, והכתוב אומר כי עם כל זה שקרה לשרה עם פרעה ועם אבימלך נוכחת ונוסרה שרה מכאן ואילך שלא אמרה עוד אחי הוא. ואלו היתה מלת ונוכחת דברי אבימלך לשרה היתה התי"ו דגושה והנה היא רפה, והיא במקום ה"א הנקבה הנסתרת כמו ונשכחת צור (ישעיה כ"ג):

יז

וירפא אלהים את אבימלך, שחזרה לו התאוה כראשונה.

ואת אשתו ואמהתיו וילדו, שהגיע לזמן הלידה ולא יכלו ללדת, ואע"פ שתאריך הלידה לשאר נשים היושבות על המשבר יום או יומים או יותר לפעמים, הנה אחזום חיל ביום שנלקחה שרה ולא יכלו ללדת כל היום ההוא וכל הלילה וכן יום המחרת עד אחר תפלת אברהם וידוע הוא שיעשה אדם רפואה לאשה היושבת על המשבר ואין בית המלך חסר רופאים בקיאים, ובאמת ניסו בהם הדברים המועילים ולא הועילו להן אז ידעו כי אצבע אלהים היא.

ומלת וילדו שבה לאשתו ואמהותיו או גם לאבימלך, וענינו הוצאת זרע. ואונקלס תירגם ואיתרוחו, ואפשר כי דעתו על הלידה, ואמר ואתרוחו ולא אמר וילדו בעבור העצר שהיה להם מלדת, או היה דעתו כדעת רז"ל (ב"ק צ"ב) שאמרו כי עצירת הנקבים היתה בהם שלא היו יכולים להפנות לא לגדולים ולא לקטנים:

יח

כי עצר וגו', בנשים או גם בבהמות, כמו שארז"ל (שם) וכן אמרו אפילו תרנגולת לא הפילה ביצתה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.