כף החיים/יורה דעה/עג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כף החיים ‏ יורה דעה עג

א

א) [סעיף א'] הכבד יש בו ריבוי דם וכו' ואין חילוק בדיני כבד בין כבד של בהמה לבין של עוף ואפי' כבד אווזא מפוטמת שהיא לבנה ק"ל שהוא כולו דם אלא שמחמת השומן היא מתלבנת. לבוש סעי' ו' כנה"ג בהגב"י או' מ"ה. ביה"ל או' א' שפ"ד סוף או' ב' מנ"י על התו"ח כלל כ"ד או' י"ג. מחב"ר או' א' בי"צ בתה"ב או' א' מק"מ או' א' זבחי צדק או' א'.

ב

ב) שם. לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו וכו' ואפי' רוצה לאסור הכלי. תו"ח כלל כ"ד דין א' ב"ח. ש"ך סק"א. פר"ח או' ב' והיינו ע"פ מ"ש אח"כ בש"ע ובדיעבד מותר אם נתבשל וכו' ויש מי שאוסר.

ג

ג) שם. ומניח חיתוכו למטה וצולהו. וצלי מקרי בין בשפוד ובין ע"ג גחלים ממש. פני יצחק סי' ע"ו. לה"פ או' א' מחב"ר או' ד' זבחי צדק או' ז'.

ד

ד) שם. וצולהו שיהא ראוי לאכילה. ובחצי צלייתו מקרי ראוי לאכילה. או"ה כלל ח' או' יו"ד והב"ד בהגה לקמן סי' ע"ו סעי' ב' ש"ך סק"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח או' ג' לה"פ או' ב' בל"י או' א' כריתי או' ב' שפ"ד או' ב' חו"ד או' ב' שש"א או' א' בי"צ או' א' מק"מ או' א' ומיהו הער"ה או' ב' כתב דאין לבשלו אלא אחר צלייה גמורה יעו"ש ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' ס"ט או' ש"ך דלכתחלה יש לצלותו יותר מחצי צלייתו ובדיעבד שרי בחצי צלייתו יעו"ש.

ה

ה) ואין לחתוך בה בסכין קודם חצי צלייה כמ"ש לקמן סי' ע"ו סעי' ד' יעו"ש. לה"פ או' ב' זבחי צדק או' ג'.

ו

ו) ומותר לצלות הכבד עם התבשיל בתנור א' אף למ"ד ריחא מלתא. לה"פ שם בשם פני יצחק. כריתי או' ג' בל"י או' ט' זבחי צדק או' ד' ואם מותר לצלות הכבד כרוך בנייר עיין לעיל סי' ס"ה או' ד' דדעת האחרונים לאסור דלא כט"ז יעו"ש.

ז

ז) שם. אלא קורעו שתי וערב וכו' וכבד דעוף שהוא חלוק לשנים צריך לחתוך כל חלק מהם שתי וערב. ב"י בשם ר' יונה וכתב וכן נכון לעשות לכתחלה. תו"ח כלל כ"ד סוף דין ו' פר"ח או' י"א לה"פ או' ד' בל"י או' ג' מחב"ר או' ב'.

ח

ח) והשתא שמעתי שהנשים אין קורעים כבד של עוף אף אם רוצים לאכלו מבושל אלא צולין אותו בלתי קריעה וצריך להזהירן ע"ז דלא יפה הם עושין. זכ"ל ח"ג סוף או' קל"א ובספרו חס"ל בתשו' חי"ד סי' י"א יעו"ש. זבחי צדק או' ו' ומיהו עיין לקמן סוף או' יו"ד שכתבנו שיש מתירין בחתיכת המרה לחוד ואפי' אם רוצה לבשלו אח"כ יעו"ש ואפשר שע"ז סומכים להקל.

ט

ט) שם הגה. ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב. היינו בדיעבד אבל לכתחלה אינו מועיל נקיבת נקבים דקים אם רוצה לבשל אח"כ. תו"ח כלל כ"ד דין ו' ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ט' בל"י או' ב' הל"פ בסעי' א' שפ"ד או' ג' חו"ד או' ג' חכ"א כלל ל"א או' ו' מיהו הפר"ח או' ד' כתב דאפי' לכתחלה מהני אם מנקבה הרבה פעמים בסכין. וכ"כ המנ"י שם על התו"ח או' י"ב.

י

י) שם בהגה. וכן אם ניטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד וכו' כלומר שחתך ממנה הגידים והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה בו וחתך מעט מבשר הכבד עמהן ובזה אפי' לכתחלה מותר כשרוצה לבשלה אח"כ. תו"ח שם. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' הל"פ שם. שפ"ד או' ד' חכ"א שם. מק"מ או' ג' זבחי צדק או' יו"ד. ומשמע מסתמיות דברי הפו' הנז' דגם בכבד בהמה הדין כן דלא כהחו"ד או' ד' שכתב דזהו בכבד עוף אבל בכבד בהמה בעינן דוקא קריעת ש"ו. והט"ז סק"ב כתב דכבד של עוף קיל טפי ודי בחתיכה שחותכין המרה משא"כ בבהמה שיש שיעור גדול בין חתיכת המרה לשאר הכבד יעו"ש וכ"פ הל"פ בסעי' א' מש"ז או' ב' וכתב אף אם רוצה לבשלו אח"כ. ועיין לעיל או' ח'.

יא

יא) שם בהגה. וכשבא לבשלה אחר הצלייה ידיחנה תחלה וכו' והטעם מפני המלח הנדבק בו ויש ג"כ למיחש משום מראית העין שיתאדם הבשר. וכן בשר שנמלח בשפוד ורוצים לבשלו ג"כ צריך להדיחו מטעם זה. ב"י. וכ"כ לקמן בהגה סי' ע"ו ססעי' ב' יעו"ש ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' ערוך השלחן או' י"ח ביאור הגר"א או' ז' זבחי צדק או' י"א.

יב

יב) שם בהגה. וכשבא לבשלה אחר צלייה ידיחנה תחלה וכו' ואם בא לאוכלה אחר צלייה אם צריך הדחה עיין לקמן בהגה סוף סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

יג

יג) שם בהגה. מיהו אם לא הדיחה ובשלה כך מותר. דנורא משאב שאיב ואע"ג שנראה דם על גבה מוהל בעלמא הוא. ב"י בשם המרדכי וראבי"ה. לבוש סוף סעי' ב' ביאור הגר"א או' ח'.

יד

יד) שם. ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדרה וכו' אבל לא לכתחלה והטעם בסמ"ק דבגמ' ס"ל ס"ל לחד תנא דאסור כשמבושלת הרבה ואנן אין בקיאין בזה. ט"ז סק"ג. ועיין לקמן או' י"ט.

טו

טו) שם. ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדרה וכו' ואפי' נתבשל בלא מליחה בתחלה ג"כ מותר לדעה זו. תו"ח כלל כ"ד דין ב' ב"ח. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' שפ"ד או' ו' שו"ג או' ד' חו"ד או' ו' חכ"א כלל ל"ד או' י"א. זבחי צדק או' י"ב. ומ"מ צריך הדחה מן הרוטב הנאסר. רש"ל פכ"ה סי' נ"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. וכתב שם הב"ח דאפי' לא נקרו תחלה הסמפונות ג"כ שרי בדיעבד לס' זו ומשמע דמותר להסירם אחר בישול מיהו עיין לקמן או' ל"ח דאיכא פלוגתא בזה.

טז

טז) שם. ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדרה וכו' שאם נתבשלה עם בשר אז הבשר אסור כמו הקדרה לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפי' ע"י הבישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה. ש"ך שם. חכ"א שם. וכן הרוטב שנתבשל עמה אסורה. כנה"ג בהגב"י או' כ"ב. שו"ג סוף או' ד' זבחי צדק או' י"ג.

יז

טוב) שם. אבל הקדרה אסורה וכו' והקערה שאכלו בה הכבד מותרת. או"ה שם. תו"ח שם. ש"ך סק"ח כנה"ג שם. הל"פ בסעי' א' ואפי' בהיותו חם הקערה כשרה כיון שלא נתבשל בה. שו"ג שם. ונראה דמיירי דאכלו בה ולא ידעו אם עירו לתוכה רותח דכלי ראשון רק סתמא אבל אם נודע שעירו לתוכה רותח דכלי ראשון פשיטא דאוסר כד"ק לכ"ע. פליתי או' ג' זבחי צדק שם.

יח

חי) שם. ויש מי שאוסר. הוא דעת הרמב"ם בפ"ו מהמ"א שכתב הכבד שבשלה ולא הבהבה באור ולא חלטה בחומץ או ברותחין הרי הקדרה כולה אסורה והכבד וכל שנתבשל עמה ע"כ. וטעמו של הרמב"ם כתב בב"י דהוא משום דלא ק"ל כר"י בן נורי דאמר הכבד אוסרת ואינה נאסרת אלא כר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה דאמר שם בגמ' (חולין קי"א ע"א) הכבד שלוקה אוסרת ונאסרת יעו"ש. וכתב שם המ"מ ופשוט הוא שאינה נאסרת ביותר מס' ולא יהא חמור מדם עצמו ואם יש ס' ודאי כל שכל השאר מותר. שו"ג או' ה'.

יט

יט) שם הגה. וכן נוהגין לאסור הכל. והטעם משום דאיכא למ"ד בש"ס דשלוקה נאסרת ואנן לא בקיאינן מהו שלוק ומהו מבושל. או"ה כלל ט"ז או' ו' תו"ח כלל כ"ד דין ב' ש"ך סק"ח. שפ"ד או' ח' חו"ד או' ז' ביאור הגר"א או' י"ב. חכ"א כלל ל"ד או' י"א.

כ

ך) שם ויש מי שאוסר. הגה. וכן נוהגין לאסור הכל. ולענין דינא יש לחוש לס' שניה ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ או לכבוד שבת וא"א להכין שכן דעת מרן ז"ל שבכל מקום שסותם להתיר ואח"כ כותב ויש אוסרים שלכך כותב סברת החולק להודיע שיש לחוש לס' זו. זבחי צדק או' י"ד. ונראה שזהו דוקא לספרדים ההולכים ע"פ פסק הש"ע אבל לפי פסק מור"ם ז"ל שכתב וכן נוהגין לאסור הכל משמע דאין להתיר בכל גוונא וכ"מ מן הטעם שכתבנו באו' הקודם. ועיין לקמן או' ל"א.

כא

כא) שם בהגה. אפי' נמלחה הכבד קודם בשולה. כלומר אפי' נמלחה כשיעור מליחה לקדרה והודחה כדין קודם הבישול לא מהני לפי שהיא מרובה בדמים ואין מועיל לה מליחה אפי' ע"י קריעה ש"ו וחתוכה לתחת. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' הל"פ בסעי' א' שפ"ד או' ט' חכ"א שם. זבחי צדק או' ט"ו. ועיין לקמן או' כ"ג.

כב

כב) ומיהו אם אירע שהורה המורה להתיר אחר שנמלחה הכבד ע"י קריעה ש"ו וחתוכה לתחת ונתבשלה לא מהדרינן עובדא ושרי הכל בין הכבד בין הבשר שנתבשל עמה אבל אם לא היתה חתוכה ש"ו וחתוכה לתחת בשעת מליחה מהדרינן עובדא ואסור אפי' הכבד. תו"ח כלל כ"ד דין ג' ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' ך' שפ"ד שם. חכ"א שם בהגה. בי"צ בעמ"ז או' א'. מק"מ או' ט' ואף שיש מן האחרונים שפקפקו בזה עיין ערוך השלחן או' י"ד ודר"ת או' י"ח מ"מ לרבים שומעים וזהו כלל גדול בתורה כנודע.

כג

כג) שם בהגה. אפי' נמלחה הכבד קודם בשולה. ובשעת הדחק כדאי הם ר"ת והרמב"ן והראב"ד והרשב"א והטור לסמוך עלייהו בדיעבד ולכן עוף ששכחו בתוכו חתיכת כבד למחצה או לשליש ולרביע לאפוקי כבד שלם שלא נחתך כלל בין דבוק בעוף בין אינו דבוק בעוף ומלח העוף והכבד כהלכתו ונתבשל הכבד עם העוף ל"מ אם יש ס' בעוף ובקדרה כנגד הכבד דאלו ואלו מותרים כדלקמן בסוף הסי' לדידן (כמנהג הספרדים) דלא ק"ל חנ"נ אלא אפי' ליכא ס' בעוף ובקדרה כנגד הכבד אלו ואלו מותרים כיון שנחתך ונמלח הכבד כהלכתו כדי הם הני רבוותא לסמוך עלייהו בשעת הדחק ולהתיר בדיעבד. שו"ג סוף או' א' ולפי פסק מור"ם ז"ל דאית ליה איסור דבוק וחנ"נ ית' לקמן בהגה שבסוף הסי'.

כד

כד) כבד שנשרה במים מעל"ע ואין ס' כנגדו במים מותר ואפי' לס' ההגה שאוסר אם נתבשל לבדו ודלא כתשו' צ"צ סי' קכ"א. פר"ח או' ט' שו"ת שער אפרים סי' פ"ח שו"ת מקום שמואל סי' כ"ז. שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ה. בל"י או' ו' כריתי או' ה' שו"ג מחו' או' א' מחב"ר או' ו' חו"ד או ח' יא"פ יא"פ בסי' זה. זבחי צדק או' ט"ז. ועיין לקמן או' כ"ט.

כה

כה) מיהו הכלי שנכבש בו הכבד יש לאסור אם אין ס' במים נגד הכבד. מעיל צדקה שם. בל"י שם. כריתי שם. מחב"ר או' ז' יא"פ שם. זבחי צדק או' י"ז.

כו

כו) ואם הלב והשומן והכבד נכבשו יחד מעל"ע הלב והשומן אסורים והכבד מותר. כריתי שם. מתב"ר או' ת' זבחי צדק או' י"ח.

כז

כז) כבד ששהתה ג' ימים בלא שרייה לא מהני ליה צלייה לבשלו אח"כ אלא דוקא בצלייה שרי הרב צ"צ סי' קכ"א והסכים עמו הפר"ת שם. אבל הרב שערי אפרים שם שרי לבשלו אתר צלייה. וכן הסכים הרב כריתי שם. מחב"ר או' ע' ועיין לעיל סי' ס"ע או' קצ"ז.

כח

כח) כבד שנפל תוך ציר אסור ולא שהה בו שיעור כבישה וכן אם נמלחה הכבד ונפל לתוך הציר או אפי' לדם בעין אינו אוסר. מנ"י על התו"ח כלל כ"ד או' ב' ומיהו מ"ש ולא שהה שיעור כבישה הוא לפי מה שהחמיר שם בכבוש כהוראת צ"צ הנז' מחב"ר או' יו"ד. ור"ל אבל לפי מ"ש לעיל או' כ"ד דלא כצ"צ אף אם שהה שיעור כבישה שרי.

כט

כט) ואף למאן דאסר בנשרה הכבד מעל"ע היינו בכבוש כל מעל"ע אבל אם עירה ממנו תוך מעל"ע המים ושפך עליה מיד מים אתרים הורה הגאון מהר"ש אב"ד דפרא"ג להתיר. מנ"י שם. מחב"ר או' י"א.

ל

ל) אם נמלחה הכבד בכלי שאינו מנוקב נראה לאסור. מנ"י שם. מחב"ר או' י"ב. מיהו בס' יד דוד בהגב"י או' ד' כתב להתיר בדיעבד. וכ"כ בתשו' כתב סופר חי"ד סי' מ"ב להתיר בדיעבד. זבחי צדק או' כ"א.

לא

לא) [סעיף ב'] ואם חלטו בחומץ וכו' ונקב והוציא מזרקי הדם וכו' שאין החלטה מועלת לדם המוכנס בעין בתוך המזרקים. טור בשם הרשב"א. ביאור הגר"א או' י"ד.

לב

לב) שם. ובדיעבד מותר. אפי' להיש מי שאוסר שבסוף סעי' א' דשאני הכא כיון שכבר נחלטה שוב אין דם יוצא ממנה. ולפ"ז אפי' נתבשל אתר החליטה עם בשר מותר הבשר. ש"ך סק"י. פר"ח או' יו"ד. שו"ג או' ט' זבחי צדק או' כ"ב. מיהו התו"ח כלל כ"ד דין ה' כתב דלפי מה שנת' דאם בשלה לבדה אסורה אף בדיעבד מטעם שאין אנו בקיאין בין שלוק למבושל ה"ה בנחלטה מעיקרא ונתבשלה דאסור אפי' בדיעבד דאין אנו בקיאין בחליטה. והב"ד הש"ך שם. וכ"פ הב"ת. הל"פ בסעי' ב' תו"ד או' ט' מק"מ או' יו"ד. אכן המנ"י על התו"ח שם או' ט' כתב מדלא הגיה כן הרמ"א על הש"ע משמע דס"ל כדברי הש"ע להתיר דיעבד ע"י חליטה ולזה נוטה דעת הל"ח והש"ך אלא שכתב וצ"ע לדינא יעו"ש. וכ"כ ערוך השלחן סוף או' ט"ו דאף שרבינו הרמ"א בספרו תו"ח כתב לאסור גם דיעבד מ"מ אין לנו אלא דבריו שבש"ע וכן הסכימו גדולי האחרונים והכי ק"ל עכ"ל. נמצא דלדעת הש"ע שרי בדיעבד ובדעת הרמ"א פליגי וע"כ לספרדים ההולכים על פסק הש"ע יש להקל בדיעבד ולהולכים על פסק מור"ם ז"ל יש להחמיר אלא א"כ יש עוד צד להקל כגון בהפ"מ או לכבוד שבת וא"א להכין.

לג

לג) שם. ובדיעבד מותר. וה"ה בשר אם החליטו ברותחין קודם מליחה ונתבשל שרי בדיעבד. מחב"ר או' י"ד וכ"כ בברכ"י בשיו"ב סי' ס"ט או' א' אלא שכתב וצריך שיהיו רותחין מאד ואם ברור הדבר שהיו המים רותחין מאד ויש דוחק כגון שהוא ע"ש יש להקל יעו"ש. וכ"כ לעיל בסעי' ס"ט או' צ"ב ואו' קנ"ה יעו"ש.

לד

לד) שם. ובדיעבד מותר. ואם עדיין לא בשלו יש לצלותו ואח"כ לבשלו ואז ממ"נ שרי דאם הועילה החליטה א"צ עוד שום דבר ואם לא הועילה החליטה נורא משאב שאיב.

לה

לה) [סעיף ג'] לצלי צריך חתיכה וכו' ואם לא קרעו קודם צלייה יקרענו אח"כ. ולא חיישינן שמא נבלע דם הסמפונות בבשרו דכבולעו כך פולטו. עור. לבוש. ש"ך ס"ק י"א.

לו

לו) שם. יקרענו אח"כ. והכל מותר חוץ מן הסמפונות. או' י"א. ור"ל דיקרענו אחר צלייה להסיר הסמפונות דאל"כ למה יקרענו.

לז

לז) ודע שדעת המחבר דכשצלאוהו לבשלו בקדרה אח"כ צריך קריעה ש"ו וכמ"ש בתחלת הסי' כדי שיצא כל דמו בצלייה שאם אינו עושה כן יש לחוש שמא ישאר בו מקצת דם ויצא אח"כ בבישול אבל כשצולהו לאכול כך סגי בקריעת שתי או ערב דבאיזה מהם יצא כל דם שבסמפונות אלא שצריך שהחתך יהיה בכל האורך או בכל הרוחב דאל"כ איכא למיחש שישארו קצת סמפונות בלא חתך ולא הזכיר כאן שיהא חתוכיה לתחת משום שדבר פשוט הוא דאל"כ מה הועיל בחתוכו. וכן עיקר דבצלי ליכא למיחש לדם הכבד עצמו משום דמה שפירש נורא משאב שאיב ליה ומה שלא פירש הו"ל דם האיברים שלא פירש שמותר משא"כ בצולהו לבשלו אח"כ. פר"ח שם. זכ"ל על סעי' זה. זבחי צדק או' כ"ג.

לח

לח) שם. יקרענו אח"כ. י"א דדוקא בצלי מותר שיקרענו אחר צלייה אבל אם בשלו אסור ולא מהני קריעה אח"כ וי"א דמהני קריעה אף אחר בישול. כנה"ג בהגב"י או' ל"ו וכתב משם דמש"א דכ"ה דעת מרן ז"ל יעו"ש וכ"כ לעיל או' ט"ו משם הב"ח יעו"ש.

לט

טל) שם. יקרענו אח"כ. וכן צריך להסיר ג"כ קודם צלייה חוטי חלב שיש בכבד וכן נהגו הקצבים לנקרם. שו"ג סוף או' י"א. דר"ת או' כ"ב.

מ

מ) שם הגה. וי"א דאין צריך לצלי שום חתיכה כלל. והא דכתב רמ"א לעיל בסעי' א' דגם לצלי צריך נקבים התם מיירי כשרוצה לבשלה אח"כ וכאן מיירי שרוצה לאוכלה צלי ודלא כהט"ז סק"ה דלא הבין כן כוונת הרמ"א. מנ"י על התו"ח כלל כ"ד או' י"ז. זבחי צדק או' כ"ד.

מא

מא) שם בהגה. וכן נוהגין אפי' לכתחלה. גם פה נהגו כן לצלות כבד של טלה או של עוף שלם בלי שום קריעה ומ"מ צריך להוציא אחר הצלייה הסמפונות שהדם קרוש בתוכם אפי' לר"י ז"ל דלא אמר אלא שהאור שואב כל הדם והיינו דם בשרו של כבד עצמו אבל הסמפונות שהם ורדים מלאים דם שבעין אין האור שואב אותו. שו"ג שם. והגם שאין משמעות הרמ"א ושאר האחרונים כן מ"מ נכון לעשוק כן לצאת אליבא דכ"ע. וכ"כ בס' ראש פינה באבן הראשה או' ל' ובפנת יקרת או' ל"ב ובאבן פינה בהגה בסעי' זה דכל יר"ש יחמיר לעצמו להצריך קריעה ש"ו וחתיכה לתחת גם כשרוצה לאוכלה צלויה כך בין בכבד של בהמה ובין בכבד של עוף ובדיעבד בשלא קרעו קודם צלייה קורעו אח"כ ומשליך הסמפונות יעו"ש והב"ד דר"ת או' כ"ד.

מב

מב) [סעיף ד'] אם צלאו עם בשר וכו' ובדיעבד מותר. דדמא משרק שריק. חולין קי"א ע"א. ופירש"י אעפ"י שזב מן הכבד על הבשר אין בכך כלום לפי שהדם ע"י צלי אינו נוח ליבלע אלא מחליק ונופל עכ"ל ומ"מ לכתחלה אסור מפני שהבשר רך לבלוע ונראה לעין כל שנוטף עליו. ב"י בשם המרדכי.

מג

מג) שם. ובשפודים שצולין אצל האש אסור לצלותן עם הבשר לכתחלה וכו' שפעמים מגביהין השפוד ונהפך העליון לתחתון. ש"ך ס"ק י"ג. ואותם שפודין העשויים שמתגלגלים מעצמם אפו' לכתחלה מותר לצלות בהם הכבד עם הבשר דתמיד הם מונחים בשוה לארכם. כנה"ג בהגב"י או' מ"ז בשם ל"ח או' קל"ז. בל"י או' ד' שפ"ד או' י"ג. זבחי צדק או' כ"ה.

מד

מד) אין ליתן לכתחלה בשפוד בשר שכבר נצלה מעט עם בשר חי שלא נצלה כלל ובדיעבד מותר. כנה"ג בהגה"ט סוף או' י"ג ובתשו' בבע"ח סי' קי"ד. מחב"ר או' ט"ו. והעולם אין נזהרין בזה. כנה"ג שם. זבחי צדק או' כ"ו.

מה

מה) וכן אין לצלות לכתחלה בשפוד א' בשר שלא נמלח והודח עם בשר שנמלח והודח ובדיעבד מותר כמ"ש לקמן בהגה ססי' ע"ז יעו"ש.

מו

מו) אותם שצולין בשר בשפוד ונותנין בצלים בין ב' החתיכות של בשר אין לעשות כן בנימין זאב סי' של"ז ומבואר שם דאם לא מלחו יפה יפה ושהה כשיעור מליחה אף בדיעבד אסור יעו"ש ומהרשד"ם הי"ד סי' מ"ו כתב דדוקא לכתחלה אסור אבל בדיעבד מותר. ובס' מקור ברוך סי' ל"ה הרבה להביא ראיות דאפי' לכתחלה מותר אלא שסיים והמחמיר תע"ב שלא לנהוג כן במקום שלא נהגו אבל אם נהגו אין למחות בידם יעו"ש. והב"ד כנה"ג לקמן סי' ע"ו בהגה"ט או' ג' אבל מהריק"ש בתשו' אהלי יעקב סי' ס"ט כתב להשיג על דברי מהרשד"ם הנז' ומסיק להתיר אפי' לכתחלה וכתב וכן עמא דבר ואין לפקפק כלל בזה יעו"ש וכ"כ לקמן סי' ע"ז בהגהו' על הש"ע. וכן הפר"ח לקמן סי' ע"ז או' ה' הרבה להשיב על תשו' מהרשד"ם הנז' ומסיק דלדעת מור"ם ז"ל יש ליזהר לכתחלה משום חומרא אבל במקום שנהגו התר אין למחות בידם כלל והכי נהוג ואין פוצה פה עכ"ל וכן מסיק הער"ה סוף או' ז' להתיר אף לכתחלה.

מז

מז) ודע דאין המחלוקת הזה אלא לאסור הבצלים אבל הבשר לכ"ע שרי. כנה"ג שם. בל"י סי' ע"ז או' ה' מחב"ר או' טו"ב. זבחי צדק או' כ"ח.

מח

מח) שם הגה. מיהו אם נמלחה הכבד כבר מותר וכו' אפי' ע"ג בשרא וכו' וכ"ש תותי בשרא. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' י"ד. כריתי או' ו' וכתב ודלא כהט"ז דחולק. חכ"א כלל ל"ד או' י"ד. זבחי צדק או' כ"ט.

מט

מט) כבד שצלאוהו ע"ג גחלים על הכירה ונגע בשעת הצלייה בקצה א' בקדרה כלי חרס של תבשיל רותח העומד שם אצל האש ואין ס' בקדרה נגד הכבד הכל אסור הקדרה והתבשיל שבתוכה אך אם הקדרה היתה ריקנית י"ל אפי' בשל חרס שרי דאמרינן כבולעו כך פולטו. תשו' הר הכרמל חי"ד סי' י"ד ועי"ש הרבה טעמים לזה ויש נפקותא בין הטעמים יעו"ש. פ"ת או' ג' זבחי צדק או' ל' ועיין לקמן סי' צ"ב מסעי' ה' ואילך ובדברינו לשם בס"ד.

נ

נ) [סעיף ה'] לא ימלחנו לכתחלה וכו' פי' כשמלח שניהם הוא דלכתחלה אסור ובדיעבד מותר אפי' הכבד למעלה וכדכתב נמי הרב בהגה אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי' דיעבד אם הכבד למעלה דודאי לא גרע משאר בשר שלא נמלח שנמלח ע"ג בשר שנמלח כבר והודח דכת' לעיל ססי' ע' דאסור. ש"ך ס"ק ט"ו. והיינו לפסק מור"ם ז"ל שם בהגה לסעי' ו'. אבל לפסק הש"ע שם בדיעבד שרי ע"י הדחה ומליחה שנית כיעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

נא

נא) שם. לא ימלחנו לכתחלה ע"ג בשר וכו' מיהו בכבד עם בני מעיים יש להחמיר כיון דדם הכבד מרובה ואין מחזיקים דם בב"מ. הרדב"ז סי' תרפ"ט. מחב"ר או' י"ט ער"ה סוף או' ח' פ"ת או' ה' זבחי צדק או' ל"א. מיהו בדע"ק או' ד' מכשיר והסכים עמו מק"מ או' ט"ז.

נב

בנ) שם הגה. ונהגו שלא למלוח כבד כלל וכו' והטעם משום גזירה דילמא יתבשל עם בשר דכיון שמלח הכבד ושהה שיעור מליחה יסבור שיש לה דין בשר הילכך עבדו היכרא. ב"י סוף הסי' בשם הג"א. וכ"כ התו"ח כלל כ"ד דין יו"ד בשם הגהת או"ה. וכתב עוד שם הטעם בשם מהרי"ל משום דהאור חוזר ומבליע הדם שפלט. והב"ד הט"ז סק"ז והש"ך ס"ק ט"ז. ומ"ש חוזר ומבליע וכו' ר"ל הדם שעליו שפלט ע"י מליחה. וכתב שם הש"ך ולפ"ז נראה דאם אירע שמלחה ידיחנה קודם הצלייה כדלעיל סי' ס"ט סוף סעי' ך' יעו"ש וכ"ה לקמן סי' ע"ו סעי' ב' יעו"ש ובדברינו לשם. וזהו לטעם שני אבל לטעם ראשון בלא"ה לא יעשה כן לכתחלה כיון שהוא משום היכרא.

נג

גנ) שם הגה. ונהגו שלא למלוח כבד כלל וכו' וכן מנהג עיר בגדאד יע"א. זבחי צדק או' ל"ב.

נד

דנ) שם בהגה. וי"א שיש לקלוף מעט סביב הכבד אם היא דבוקה בעוף וכו' אבל אם נמצא בתוכה כשאינה דבוקה לא בעי קליפה. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' ו' בל"י או' ז' שפ"ד או' י"ז. חו"ד או ט"ז. בי"צ או' ה' מק"מ או' י"ז.

נה

הנ) שם בהגה. נהגו להדיח כל כבד אחר צלייתה וכו' כלומר אפי' רוצה לאוכלה כך צלויה. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ז' בל"י או' ב' שפ"ד או' י"ח חו"ד או' י"ז. בי"צ בעמ"ז או' ה' מק"מ או' י"ח. ובמקומינו לא נהגו כן אלא כמ"ש בש"ע לקמן סי' ע"ו סעי' ב' בסברא א' יעו"ש. שו"ג או' י"ט. וכ"כ זבחי צדק או' ל"ג דאין המנהג כן אצלנו בבגדאד יע"א אלא דוקא אם רוצים אח"כ לבשלו מדיחים כמ"ש בהגה לעיל סעי' א' אבל כשאוכלין אותו צלי אין מדיחין אותו כמ"ש השו"ג עכ"ל וא"כ כל מקום כפי מנהגו. ועיין לקמן סי' ע"ו או' כ"ט.

נו

ונ) שם בהגה. מיהו אם לא הדיחה מותרת. כלומר אם לא הדיחה כלל אפי' קודם צלייה ובישלה כך מותר. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ח' בל"י או' ח' שפ"ד או' י"ט. חו"ד או' י"ח. מק"מ או' י"ט.

נז

זנ) ומיהו לכתחלה נהגו להדיח גם קודם צלייה ואפי' לאוכלה כך צלויה. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. חו"ד שם. מק"מ שם. וה"ה בשר נוהגים להדיח קודם צלייה. שפ"ד שם.

נח

חנ) [סעיף ו'] נמצא כבד בעוף צלי מותר. בין העוף בין הכבד. או"ה כלל ט"ז או' ב' תו"ח כלל כ"ו דין א' מק"מ או' כ"ב ויש שם ט"ס.

נט

טנ) שם. נמצא כבד בעוף צלי מותר. והטעם משום דכבולעו כך פולטו. ב"י. לבוש. פר"ח או' י"א. ביאור הגר"א או' כ"ה.

ס

ס) שם הגה. וי"א לקלוף מעט סביב הכבד וכו' ואין חילוק בין דבוק לעוף בין תלוש. ד"מ או' ח' תו"ח שם. ש"ך סק"ך. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' ט' שפ"ד או' ך' חו"ד או' י"ט. מק"מ או' כ"א. ואנו (ר"ל הספרדים) נוהגין להתיר לגמרי (ר"ל בין דבוק בין אינו דבוק) בלי קליפה כפסק המחבר. פר"ח שם. לה"פ שם. זבחי צדק או' ל"ד.

סא

סא) שם בהגה. ואינו אלא חומרא בעלמא. ולכן אם לא קלפוה ונתבשל כך אין לחוש כלל ומותר לכ"ע. תו"ח שם. ואפי' אחר בישול א"צ קליפה. ש"ך ס"ק כ"א. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' יו"ד. שפ"ד או' כ"א. חו"ד או' ך' מק"מ או' כ"ב.

סב

סב) שם. ואם הוא מבושל צריך ס' כנגד הכבד. המחבר סתם הדברים דבכל גוונא (ר"ל בין דבוק בין שאינו דבוק) דאיכא ס' כנגד הכבד הכל שרי דס"ל לקמן סי' צ"ב סעי' ד' דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב ולא בשאר איסורין. ש"ך ס"ק כ"ב. וכ"כ הפר"ח או' ך' לדידן (ר"ל הספרדים) ליכא חילוק בין כבד דבוק לשאינו דבוק דבכל גוונא דאיכא ס' נגד הכבד הכל מותר ואף הכבד עצמו עכ"ל ור"ל אבל לפסק מור"ם שם בהגה בסי' צ"ב דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ באיסור דבוק כיעו"ש יש חילוק בין הכבד דבוק לשאינו דבוק וכמ"ש לקמן בהגה.

סג

סג) שם הגה. ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד וכו' ואם יש חתיכת כבד דבוק בתוך העוף שאינו גדול מלב של אותו עוף אמרינן דיש בעוף בודאי ס' נגדו כמו בלב. מנ"י על התו"ח כלל כ"ה או' א' מיהו השפ"ד או' כ"ב כתב על דברי המנ"י הנז' דלא ידענא הא מנא ליה דבלב בא הקבלה דשיערו חז"ל דיש ס' נגד דם הכנוס והמובלע בבשר משא"כ כבד דכולה דם אימא דליכא ס' ולמעשה צ"ע עכ"ל וע"כ אין לסמוך ע"ז אלא צריך לשער ס' לפי האומד. זבחי צדק או' ל"ה. אמנם המק"מ או' כ"ג כתב על דברי השפ"ד הנז' דאין דבריו מוכרחים יעו"ש. וכ"כ ביד יהודה בפיה"א או' י"ב דהעיקר לדינא כדעת המנ"י יעו"ש. דר"ת או' מ"א.

סד

סד) שם הגה. ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד וכו' היינו מסתמא הא אם שיערוהו ויש ס' יש להתיר אף בכבד שלימה. מש"ז סי' ע"ד או' א' דר"ת או' מ'.

סה

סה) שם בהגה. מיהו הכבד עצמה אסורה וכו' ולעת הצורך יש להקל. כריתי או' ח' ערוך השלחן סוף או' כ"ה. וזהו לפי פסק מור"ם ז"ל אבל לפסק הש"ע כיון דאיכא ס' כנגד הכבד מותר הכבד בכל גוונא בין דבוק בין אין דבוק כמ"ש לעיל או' ס"ב יעו"ש.

סו

סו) שם בהגה. עוף שמלאוהו בביצים וכו' וזה מיירי בצלי בשפוד. ביה"ל או' ג' לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ג.

סז

סז) שם בהגה. עוף שמלאוהו בביצים וכו' וה"ה בביצים עם בשר. חו"ד או' כ"ב. בי"צ או' ז' ועיין לקמן או' ע"א.

סח

סח) שם בהגה. ונמצא בו לב או כבד דינו כמבושל ובעינן ס' מן העוף וכו' ומיירי שנמצא הלב או הכבד דבוק בעוף ולכן בעינן ס' מן העוף בלא המילוי אבל אם אינו דבוק הכל מצטרף לס' ואי איכא ס' גם המילוי מותר. ש"ך ס"ק כ"ד וס"ק כ"ה. וכ"כ הע"ז ססי' ע"ב. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' ה' שפ"ד או' כ"ד. חו"ד או' כ"ג. בי"צ שם. מק"מ או' כ"ה ואו' כ"ו. ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי הביצים אף בדאיכא ס' ואינו דבוק אבל לא העוף. ט"ז שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד שם. בי"צ שם.

סט

סט) שם בהגה. ונמצא בו לב או כבד דינו כמבושל ובעינן ס' מן העוף וכו' אע"ג דאין עוף שהוא ס' נגד הכבד שלו י"ל דמיירי כשהכבד אינה שלימה. וכן מ"ש ואם לאו הכל אסור ר"ל דאם אין העוף שלם דאז אפשר דאין בו ס' נגד לבו דאל"כ הא כבר נת' בססי' ע"ב דאין לך עוף שלא יהא בו' ס' נגד לבו. ש"ך ס"ק כ"ה. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' ט"ו ועיין לעיל או' ס"ד ובסי' ע"ב או' מ"ה ודוק.

ע

ע) שם בהגה. ואם לאו הכל אסור. ואנן (ר"ל ההולכים על פסק הש"ע) לא ק"ל הכי אלא כדעת הרמב"ם והסמ"ג דאף במילוי ביצים הכל מותר משום דכבכ"פ וכן עיקר. פר"ח או' כ"ב. ור"ל דאף במילוי ביצים דינו כמילוי בשר ומילוי בשר דינו כצלי דאינו אוסר דכבכ"פ. ועיין עוד לקמן סי' ע"ז או' י"ג.

עא

עא) שם בהגה. ואם מלאוהו בבשר ואין שם ביצים וכו' משמע דאם יש ביצים אעפ"י שיש שם בשר שלא נמלח לא אמרינן כבכ"פ. ש"ך ס"ק כ"ו מק"מ או' כ"ז. ור"ל אם מעורב ביצים עם הבשר במילוי לא אמרינן דהוי כבשר ודינו כצלי אלא הוי כמבושל. ועיין לעיל או' ס"ז.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---