ביאור הגר"א/יורה דעה/עג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ע"י מליחה. כפירש"י דכבר גרע משאר בשר וכן פי' הר"ן דכולה שמעתא אפילו בכבד שנמלח דמליחה בכבד לא מעלה ולא מורדת שמתוך שהיא מרובה בדמים אין המליחה מוציאתו מידי דמו שלא כדברי ר"ת דכתב דבלא נמלחה מיירי דבנמלח לא גרע משאר בשר עבתוס' ד"ה כבדא כו'. דלפי' ר"ת קשה מה מייתי ראיה מקניא בקופיא דלמא נמלחא דהא הלב והריאה היו עמה וכן רב בר שבא דלא אכל מנ"ל דלא נמלחה וכן דאמר שם וה"מ כברא כו' וכי הטחול מותר בלא מליחה הא דם הטחול בלאו כמ"ש בכריתות ועבתוס' שדחקו עצמן בכל זה ומאי דקאסר דלמא בכבדא דאיסורא ול"ק בכבד שלא נמלחה משום דמליחה לא מעלה ולא מוריד כנ"ל. וגם מ"ש התוס' דדם כבר מותר מר"ת ליתא כמש"ש קי"א א' מ"ט חלב כו' וא"א לומר דם דעלמא דא"כ חלב דעלמא נמי (ועתוס' שם ד"ה דם כו' ומיהו קשה כו' וברשב"א):
(ב) אלא קרעו כו'. עבה"ג וכפירש"י שם דבצליה מיירי דלא כמשמעות דברי רי"ף ורמב"ם דבחליטה מיירי:
(ג) שיהא כו'. שכן הוא שיעור צליה כמ"ש בסי' ע"ו ס"ו:
(ד) ואח"כ כו'. עתוס' ד"ה וחתוכיה כו' ואף לפי' בה"ג דמיירי גם לצלי לבד מ"מ גם לקדירה מיירי כמ"ש שם וה"מ כבדא אבל טחלא כו' ובטחול אף לקדירה מותר כמ"ש שם כי הא כו':
(ה) ואם כו'. כמש"ו דאפשר לדם כו' ת"ש ג"כ וכ"ז בכבד כו':
(ו) ומ"מ אם לא כו'. כמ"ש בס"ג ואם לא קרעו כו':
(ז) וכשבא לבשלה כו'. ואף בשאר בשר עסי' ע"ו ס"ב בהג"ה י"א דכל צלי כו':
(ח) מיהו כו'. כמ"ש בפ' כ"צ (ע"ד ב') ובס' ג"ה דנורא מישב שייב ומה שיש אחר צלייה ע"פ הבשר אינו אלא חמר בשר כמ"ש בפ' כ"ה קי"ב א' ועסי' ע"ו ס"ב בהג"ה מיהו כו' ופר"ח שם:
(ט) ובדיעבד כו'. עבה"ג ודוקא דיעבד אבל לכתחלה כנ"ל לפיכך לכתחילה כו' דשדרוהו ממתיבתא דלא שרו למיכל כבדא שליקא כו'. ת"ה וכמ"ש הרי"ף:
(י) אם נתבשל לבדו כו' אבל כו'. כריב"נ דאמר אוסרת כו' ואע"ג דשני בכבדא דאיסודא דיחוייא בעלמא הוא וכמ"ש במסקנא דד"ה חלטו ליה כו' ור"נ כו' אלמא אפילו התירא אוסרת:
(יא) ויש מי כו'. עבה"ג וכ"כ בפי' בפ' עשירי דתרומות דכל התנאים דמתני' שם פליגי את"ק במתני' שקדם דלא התיר אלא כבישה והלכה כת"ק וסובר הא דר"ה ור"נ חלטו ליה אפילו לבשלו לבדו וכן עובדא דרב בר שבא אחר חליטה היה ואעפ"כ לא רצה לאכול ומ"ש כתנאי קאי אאביי דמיפשיט ליה דאינה נאסרת כמתני' דתרומות ור"ה ור"נ דחלטו אפי' לבשלו לבדו כמאן דאסר ופסק הרמב"ם כרב הונא ור"נ וכת"ק דתרומות והיה יכול לומר כתנאי ממתני' דתרומות רק שאינו מפורש בת"ק שם:
(יב) וכן נוהגין כו'. לא לחוש לדברי רמב"ם שפסק כת"ק דמתני' דאסר בכ"ע אלא לחוש לדברי ר"י בנו של ריב"ב ואנן לא בקיאינן בין שלוק למבושל וכפי' המפרשים דכתנאי קאי על ר"נ ורב בר שבא:
(ליקוט) ערש"י שם קי"א א' ד"ה שלוקה הרבה כו'. ונדחק בזה דאל"כ אמאי שלוקה אוסרת ונאסרת אבל זה אינו דהא מפורש בירושלמי דתרומות פ"י מתני' י' כל הנכבשים כו' וז"ל אר"י לית כאן נכבשים אלא נשלקים מליח כרותח כבוש כמבושל. הרי מוכח דשלוק פחות אפי' מכבוש. אבל האמת בזה נראה דשלוק בכ"מ הוא פחות מבישול וט"ס שם בגמ' וכן צ"ל שם ר"א אומר הכבד אוסרת ונאסרת מפני שפולטת ובולעת דהא דאוסרת ואינה נאסרת היינו דריב"נ דמתני' הנ"ל. ובר"י בנו של ריב"ב צ"ל שלוקה אוסרת ואינה נאסרת וכ"ה להדיא בתוספתא דתרומות פ"ט רא"א כבד אוסרת ונאסרת ר"י כו' שלוקה אוסרת ואינה נאסרת כו'. נם נראה דמ"ש בדברי ר"י בנו של ריב"ב מתובלת צ"ל מבושלת ולפ"ז יש בזה ג' דעות דריב"נ דמתני' ס"ל דכבד לעולם אוסרת ואינה נאסרת ור"א דתוספתא ס"ל דלעולם אוסרת ונאסרת ור"י בנו של ריב"ב מכריע דשלוקה אוסרת ואינה נאסרת ומבושלת אוסרת ונאסרת (ע"כ):
(יג) אפי' כו'. כנ"ל:
(יד) ונקב כו'. שאין החליטה מועיל לדם המכונס בתוכם. טור בשם הרשב"א:
(טו) מותר לבשלו. כמש"ש א"נ מיחלט כו' והתם בקדירה הוה כמש"ש ודלמא פי קנה כו':
(טז) אלא שהגאונים. רי"ף:
(יז) ובדיעבד מותר. דגאונים לא גזרו אלא לכתחלה. הרשב"א:
(יח) לצלי כו'. כפי' בה"ג דהא דרבר"ה לצלי לחודה נמי קאמר:
(יט) וי"א תוס' שם ד"ה וחתוכיה דלבשלו אח"כ קאמר דלצלי לבדו א"א לומר ומשום סמפונות דא"כ מאי קאמר אבל טחלא כו' אי איכא סמפונות אמאי לא ואי ליכא מאי קמ"ל ומשום דם דידיה א"צ כמ"ש בריש סי' ע"ו דנורא מישב שייב ומה שלא פירש מותר דדם האיברים שלא פירש מותר:
(כ) מיהו אם כו'. תוס' בר"פ כ"צ ד"ה כבולעו. א"נ הוא כו' ואפילו לפי כו':
(כא) לא ימלחנו כו'. כמו בצליה כמ"ש בפג"ה (צ"ז ב') דמליח כרותח דצלי וכאן לא שייך חששא דרש"י דס"ד:
(ליקוט) לא כו'. משום שהכבד מרובה דם ופולט בשפע וטרדת הבשר לפלוט הוא מועט ומטעם זה אסרו בצליה אע"ג דשאר בשר מותר דהא אפילו מולייתא שרי ומ"מ בדיעבד מותר דלא עדיף מצליה (ע"כ):
(כב) ונהגו כו'. עש"ך וכ"ה בב"י:
(כג) ומיהו אם כו' ואינו כו'. דהא דיעבד אף בצליה מותר כמ"ש בס"ד:
(כד) נהגו כו' מיהו כו'. ע"ל ס"א בהג"ה וכשבא כו':
(כה) נמצא כו' ואינו כו'. כנ"ל ס"ה בהג"ה ומיהו כו' והטעם דקי"ל כבכ"פ וז"ש ואם הוא מבושל כו':
(כו) ולכן כו' וה"ה כו'. דחיישינן שמא פ"א היתה כולה חוץ לרוטב או האיסור נשאר לבדו בקדירה. ד"מ סי' צ"ב ס"ק א' בשם או"ה [וז"ש בפג"ה (צ"ו ב') ירך שנתבשל כו' אם יש בה כו' דוקא בה ואין מצטרף ד"א עמה. ש"ד]:
(כז) מיהו כו'. עסי' ע"ב שם:
(כח) עוף שמלאוהו כו'. כמ"ש בפ' כ"צ (ע"ד) דמולייתא שרי מטעם כבכ"פ ועסי' ע"ז ובהג"ה שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |