פלתי/יורה דעה/עג

פלתי ‏ יורה דעה עג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) בענין כבד אי כבוש מע"ל וכדומה אי אסור או מותר חשבתי למשפט לברר הדין קצת באריכות דברי הרמב"ם ומפורשים מן האוסרין הוא הרמב"ם דפסק להדיא דמדינא אם בשלו הכבד דכבד אסורה וכן דעת הרי"ף כמ"ש הר"ן ונתן המ"מ ויתר מחברים הטעם דפוסק כר' ישמעאל בנו של ריב"ב דאמר שלוקה אוסרת ונאסרת ועדיין צ"ל למה כתב דכבד שבישל' אסור' ה"ל להתיר בישול ולאסור שלוק וברמב"ם לא שייך סברת המרדכי וסייעתו דאין אנו בקיאין בין שלוק למבושל דהוא העתק דינו כפי האמור בש"ס וצריך לחלק בין שלוק למבושל ואיך סתם לאסור בישול ולא חילק כלל ולכן נראה דס"ל להרמב"ם דשלוק גרוע מבישל וכן הוא דעת ירושלמי בפ"י במס' תרומת משנה ח' ע"ש בר"ש דהביא ירושלמי דקאמר על כל השנוי שם כבוש לית כאן כבוש אלא שלוק וכתב הרא"ש משמע מזה דשלוק גרע מן בישול ובהך מילתא דכבד אוסרת משמע דבישול גרע משלוק ע"ש ולכך הרמב"ם ס"ל הא דאמר ר' ישמעאל שלוקה אוסרת וכו' לאו למיעוטי בישול אדרבה בישול פשיטא לאסור רק למעט כבוש דאינו אוסרת ועיין רמב"ם פ' המשנה פ"י תרומות משנה י"א ר"י אומר כל הנשלקים וכו' שכתב וז"ל כל התנאים חולקין וכו' והוא כי מאמר המוקדם לא התיר רק כבישה לבד ואר"י אפי' נשלקי' וכו' והוסיף ר' עקיבא אפי' מבושלים הוסיף ר"י בן נורי ואמר לא כל הבשר אלא הכבד וכו' ע"ש והדבר מבואר דשלוק גרוע מבושל ואם אוסר ר' ישמעאל בשלוק מכ"ש בבישול רק למעט כבוש קאתא ומכוין לירושלמי במשנה ח'. ויצא לנו מזה דאף לדעת הרמב"ם המחמיר ביותר בכבד מודה בכבוש במים מע"ל דמותר דכבוש מודה ר' ישמעאל דמותר אפי' כבוש זמן דסתמא קתני במשנה נכבשי' יהי' אפי' לזמן ארוך וכן סיים הרמב"ם דכתב על כל דברי התנאי' ודברי' דחוין הן ואינו מותר אלא המכובשין לבד אבל זולתן בודקין אותן בנ"ט:

(ב) איברא הרשב"א והר"ן טענו על הרמב"ם איך שבק דברי ר"י בן נורי במשנה ותפס להלכה דברי ר' ישמעאל בברייתא ועוד הא ר' זריקא וכן רבי נחמן הורו להיתרא בשלוק ול"ל דר"נ ובר שבא נתחלקו או חליטה מועיל סברא זו כבר דחו התוס' דאם כן לא יתכן כתנאי ע"ש והרב הב"י דחק בזה והאריך ומה שנראה לי ליישבו הוא:

(ג) דז"ל הרמב"ם שם ר"ע אומר כל המתבשלי' זה ע"ז מותרין אלא עם הבשר ר"י בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינו נאסרת מפני שהיא פולטת ואינו בולעת וכתב הרמב"ם והוסיף ר"ע ואומר אפי' המבושלין כמו הזרעים וזולתן כמבשלי' תרומה עם חולין לא יאסרו זה אם זה אלא אם נתבשל בשר עם ירק תרומה אז יאסור הבשר לזרים לפי שהוא מושך את הירק ומתקן טעמו וזה ברור והוסיף ר"י ב"נ על זה ואומר לא כל הבשר אלא הכבד כשיתבשל בירק של תרומה אינו אסור לפי שהוא פולט ואינו מושך כלל וכו' עכ"ל הרי מובן מתוך דבריו דהא דאין הכבד נאסרת לא איירי מדם כלל רק מירקות של תרומה וחושב ר"י ב"נ כמו בשאר דברי' אין להן כח מושך ולכך אינן אוסרין זה את זה זולת בשר אבל כבד אין נדון בזה כבשר רק כמו שארי דברים שאין לו כח מושך ומותר לזרים וזה ענינו פולטת ואינו בולעת שאין לו כח מושך כבשר רק כשארי ירקות וזהו פשוט בדבריו ולפ"ז לכאורה יקשה איך קאמר ר' זריקא למיסר נפשי' לא קמיבעי' לי' דתנן אינה נאסרת הא שם לא איירי כלל משום דם רק בירקות של תרומה ואין לכבד כח מושך רק כמו שאין לשארי ירקות ושארי דברי' זולת בשר ואין ענין כלל מבליעת דם מ"מ י"ל אף לענין דם מוכח דאל"כ מה אריא דיאסור לזרים מכח בליעת ירק תרומה הא נאסר לכ"ע מבליעת דם ועכצ"ל דבשביל דם אינו נאסר רק ס"ד דיאסור משום ירקות של תרומה לזרים דלגבי בליעת שארי דברים לא שייך איידי דטריד כמ"ש הר"ן קמ"ל דלא דאין לו כח מושך כמו בשר ושפיר הוכיח רק עדיין י"ל דלמא באמת משום דם אוסר רק שמה איירי דכבר חליט לי' וא"כ אזדא חשש דם רק חשש איסור תרומה וע"ז מתיר ר"י ב"נ דאין לכבד כח מושך ודמי לשארי דברי' זולת בשר וזהו אם חליטה מועיל אבל לדעת בר שבא דאין חליטה מועיל כמ"ש התוס' ליכא למדחי וא"כ שפיר מוכח דאף לענין דם אינו נאסרת והנה ר"ז דבעי למפשט מהך קני' בקופא ולא דחה לי' ש"מ דס"ל כבר שבא דחליטה אינו מועיל וא"כ שפיר פשוט לי' לשיטתו מהא דאינה נאסרת כמ"ש אבל לאינך אמוראי דס"ל חליטה מועיל א"כ אין מן הך נאסרת ראי' כמ"ש די"ל דקאי על ירקות תרומה וא"כ ר"נ דצוה לרב שבא לאכול היינו דחליט לי' כמ"ש התוס' ובממ"נ מותר לאכילה דאי חליטה מועיל א"כ פשיטא דמותר ואי אינו מועיל א"כ אף דאינו נאסרת קאי על ירקות מ"מ מוכח דאיסור דם ליכא דל"ל חליט לי' דהא חליטה אינו מועיל אמנם רב שבא ס"ל חליטה אינו מועיל ובאמת לר"י ב"נ אף משום דם אינו נאסר כהנ"ל רק ר' יוחנן בן ברוקא אוסר בשלוקה וכוותי' ס"ל לרב שבא אבל ר"נ ס"ל כת"ק וא"ש כתנאי ומיושב קו' התוס' וא"כ הרמב"ם פסק כת"ק רק איירי בירקות של תרומה אבל משום דם נאסר ואיירי בדחליט וכן פסק דחליטה מועיל וזולת חליטה אוסר כת"ק וכר"נ וא"ש. בהא ניחא הא דאר"נ גאמו לשבא להאכילו בע"כ הא ר' ישמעאל אוסר ואם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולחוש לדברי ר"י ב"ב מי ימחה הא הרוצה לעשות כדברי ב"ש במקום ב"ה עושה ומכ"ש בזה דלפי הנ"ל דזה ודאי לא הי' רב שבא מחליט דאין חליטה מועיל רק נסתפק וא"כ התירו ר"נ מכח ס"ס דאולי חליט מועיל ואי אין מועיל אולי הלכה כת"ק ר"י ב"נ ומותרת דאינו בולעת וא"ש: ולפ"ז דדעת הרמב"ם לאסור דס"ל במשנה לא איירי לענין דם כמש"ל א"כ לכאורה אף כבוש יש לאסור דכללא הוא כבוש כמבושל אבל באמת בלא"ה י"ל דודאי מידי ספקא לא נפקא אי נאסר משום דם או לא רק הרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל דם שבשלו מהתורה אסור וא"כ ה"ל ספקא דאורייתא לחומרא אבל לפי דקי"ל דם שבישלו דרבנן א"כ לו יהי' שיש כאן ספק הא ספיקא דרבנן לקולא וא"כ אין להחמיר דספק רבנן להקל. אמנם הסמ"ק נתן טעם דקי"ל כריב"ב ואנן לא בקיאין בין מבושל לשלוק וזהו ג"כ חומרא בעלמא ויתירה דלדידי' קשיא קושית הרשב"א והר"ן מהכ"ת לפסוק נגד ר' זריקא ורב נחמן ות"ק דמשנה תרומות וכל מש"ל בישוב הרמב"ם לא שייך בי' וחומרא בעלמא דמחמיר הסמ"ק וא"כ מהכ"ת להחמיר כבוש דאתמר ביה רק כמבושל והרב בעל שו"ת צ"צ וכן בעל חות יאיר בסי' כ"ז החמיר וכ' בעל חות יאיר דלרי"ף ורמב"ם קי"ל כרבנן דפליגי אר"י ב"נ והכל אסור נמשכו אחר לשון הר"ן ושפטו כי רבנן הם דיעה שלישית לא ר"י ב"ב ולא ר"י ב"נ ובאמת זה אינו דא"כ הגמ' דקאמר כתנאי ומייתי ברייתא דריב"ב ולמה לא מייתי רבנן דפליגי ומי הם ואיזהו מקום שהוציא הרמב"ם ממנו דאיכא רבנן אבל ברור כמ"ש דרמב"ם מפרש הכבד אוסר וכו' הכל על כח מושך מירקות של תרומה ובזה ס"ל דרבנן בכל דוכתי דס"ל טעם כעיקר פליגי אבל בגוף איסור של כבד מחמת דמו אינו רק ריב"ב וריב"נ וא"כ אם באנו לאסור מחמת דם מבואר מדברי ריב"ב דכבוש מותר וכמש"ל. והנה הצ"צ וחות יאיר חששו שניהן דאולי אם נכבש יותר מע"ל הוי כשלוק והרב בעל צ"צ מפקפק בזה דנימא כבוש גרע ממבושל וכבר כתבתי מירושלמי דאמר לית כאן כבוש רק שלוק ש"מ דאינו כשלוק אפי' לזמני' טובא וכמ"ש הרמב"ם במשנה מבואר כבוש אפי' לזמן מרובה אינו כשלוק ע"ש וגבי מצה פסקינן דאינו יוצא לא מבושל ושלוק וקאמר בפרק כיצד מברכין הטעם דבישול מפיק טעם מצה דהרוטב הנבלע מפיג טעמו וקי"ל יוצאין במצה שרוי שלא נמחה אפי' שרוי ימים רבים והרי היא כבושה ש"מ דאף כבוש כמבושל מ"מ אינו בולעת כ"כ רוטב או מים שיבלבלו ויפיגו טעם מצה:

(ד) והנה דזה אי כבוש הוי כשלוק או רק כמבושל אינו מורגש במציאות ואינו נכנס בגדר ספק חסרון ידיעה כי א"א לאדם לעמוד בו ואפי' גוף הדבר אי כבוש כמבושל או לאו א"א לאדם לעמוד בו כי הא נחלקו בו חכמי גמרא רבין ור"י אי כבוש כמבושל ואיך יחלקו בדבר שהחקירה והמציאות יברר הספק הנכון עם מי וא"כ כ"ש אי כבוש יותר מע"ל הוי כשלוק וא"כ הא הוי ס"ס אולי אינו כשלוק ואת"ל דהוי כשלוק אולי הלכה כת"ק וכו' ור"נ דאף שלוק מותר וספיקא דרבוותא ובפרט בכה"ג דרובא מתירין ה"ל ספק והרי יש כאן ס"ס גמור ובפרט במלתא דרבנן:

(ה) והנה הרב בעל ח"י טען לפירש"י דכל הספק בגמ' הוא בכבד שנמלח אבל בכבד שלא נמלח לא איירי הגמ' ואם כן אף בכבוש י"ל נאסרת כיון דלא הומלח הכבד ואמת כי בסמ"ק שכ' בהל' דם וז"ל וכבד במליחה לפירש"י מסיק דשרי לבשלו לבדו ולפיר"ת אפי' בלי מליחה ונהגו עולם כפירש"י הרי אפי' לבשלו לבדו ס"ל לרש"י לאסור בלי מליחה והיינו כהנ"ל אלא דתוס' ורשב"א סותרי' זה דהקשו לפירש"י מה קאמר למיסר חברת' נמי תנן אוסרת וכו' דלמא איירי בלי מליחה וקשה איך קתני ואינו נאסרת וע"כ צ"ל דלאסור נפשי' אדרבה קודם שנמלח דמה רב ויותר טרודה לפלוט ולא בלעה כדחזינן לריב"ב דמפליג בין כבוש למבושל דכ"כ שדמה רב אין בולעת משא"כ כשדמה מועט וכ"כ מהרש"א להדיא ע"ש:

(ו) ובאמת קשה לומר דסמ"ק יחלוק על זה נגד תוס' ורשב"א ונגד הסברא והיה אפשר לומר דס"ל לסמ"ק כדעת מהרש"ל הביאו הש"ך בס"ק ט' דאם אין ס' ברוטב א"כ נאסרה ונ"נ וחוזרת ואוסרת הכבד ואף שהש"ך השיג דקי"ל אין הנאסר יכול לאסור וכמ"ש מהרש"ל גופי' וי"ל דודאי מחמת שטרודה לפלוט לא בלע בשפע שיהי' כ"כ הבליעה מספיק לאסור הכבד אבל דבר מועט אפשר דבלע וא"כ תו לא שייך אין הנאסר יכול לאסור כיון דבלע קצת וחנ"נ וסברא זו כתב הרא"ש בשמעתא דגים ועופות וכו' ע"ש אך י"ל הך אי כבד אוסרת אחרי' הוא לא אפשט בגמ' וא"כ הוי ס"ס אולי אין בולע כלל אפי' משהו ולא שייך חנ"נ דאין הנאסר וכו' ואת"ל דבולע קצת דלמא לא נאסרה להרוטב מעולם דאין הכבד אסורה וזהו בנמלחה הכבד אבל קודם מליחה לפירש"י לכ"ע אוסרת אחרים א"כ אין לבשלו לבדו דסתמא איירי שאין ברוטב ס' וא"כ הרי חוזר ונאסר כמ"ש ואיכא איסורא אבל מ"מ התוס' לא ס"ל כן כמ"ש דא"כ אין מקום לקושיתו ברש"י דנוקמי באינו מלוח דא"כ יאסרה מחמת בליעת רוטב מכל הנ"ל בהא סלקא ובהא נחתא דהעיקר כדעת המתיר בכבד שנכבש וכמ"ש הפר"ח וכן נכון ושכיח בזה בפיהם ומעהרין המדינה שכבדים של אווזות פטומות דרכן להניח בתוך המים כדי שיתלבנו ויתקשו בטוב ולרוב מונחין יותר מע"ל ויש להתירן כנ"ל אבל הכלי אסור דהא בולע דם כבד וכן מניחין ג"כ הלב ושומן בתוך המים והן אסורין אבל מ"מ אין אוסרין הכבדים אף דאינו ס' נגד הלב והשומן דכמו דהואיל דטריד לפלוט אין בולע דם עצמו אף דם אחריתי אין בולע וכן צ"ל לדעת הסמ"ג והר"ן דפי' הא דמוקי לי' אוסר' בכבדא דאסורה הא דקתני ואינה נאסרת הוא משום דמה ולצדדין קתני ולכאורה קשה אם אמרינן אוסרת בכבדא של איסור אבל לא משום דם דלא אסרו הדם שנפלט מכבד א"כ איך קתני ואינו נאסרה דפולטת ואינו בולעת ל"ל טעם זה הא הדם אין נאסר כלל ואם אין אוסרת שארי חתיכות איך תאסור כבד עצמו ומה טעם של ריב"ב לאסור בשלוק אפי' דנימא דבולע הא לא אסרוהו חז"ל כלל ולפי מ"ש ניחא דפשיטא דאינה נאסרת מחמת דם הכבד דלא אסרו חז"ל דמה כלל רק אם נתבשלת עם שארי בשר שלא נמלח ג"כ אינה נאסרת דאף דדם הוא אסור מ"מ טרודה לפלוט דמה ואינה בולעת וריב"ב אוסר בשלוק עם שארי בשר וא"ש דאף מדם אחר כהנ"ל לב וכדומה אינו נאסרת:

(ז) וכן נוהגין וכו' בבישל עם בשר טריפה עיין פר"ח ס"ק א' כי דעת רשב"א כיון דאמרינן בכבדא איסורא מיירי וקאמר אינה נחסרת ש"מ דאין בולע אפי' שמנונית וכו' והפר"ח כתב דזהו רק לדחות דדם כבד אינו אסור ומשנה מיירי משמנונית ואינו נאסר ג"כ אבל לפי דאמרינן דדם כבד אוסר וא"כ לא איירי מתניתין כלל משמנונית אמרינן לגבי שמנונית נאסרת ולא שייך איידי וכו'. איברא ס"ל לרשב"א לולי דקים לי' לגמ' הך דינא בלא"ה מהכ"ת לפסוק ולומר דמיירי בכבד' דאסורא ואינו נאסר דגם שמנונית אינו בולע מהכ"ת לחדש כן ולספק וצ"ל דגמ' ידע דאין בולע שמנונית ולכך נסתפק בפשוט ופירוש המשנה ועיין ר"נ דכתב קים ליה לגמ' דאוסרת היינו בכבדא דאיסורא. ובאמת ספק זה הוא בירושלמי ר"י בעי שלקו בחלב מהו ולא אפשיטא הרי לפניך הספק ואם בני מערבא נסתפקו אף בני בבל נסתפקו והרי ספק איסור תורה. ויש להבין להר"ן דפי' לצדדים קתני ואינה נאסרת קאי על דם אבל ודאי בולע הא הר"ן ס"ל חנ"נ בכל איסורין ולא ס"ל הך סברא אין הנאסר יכול לאסור כי דחה ליה בשמעתא דטפת חלב בשני ידים א"כ למה אינה נאסרת הא רוטב נאסר מחמת דם וחנ"נ וחתיכה בלעה מרוטב ואין הנאסר כו' לא ס"ל להר"ן. ודוחק לומר דהך משנה אזלא כתנא דס"ל אפשר לסוחטו מותר ולא אמרינן נ"נ. ויותר נראה דס"ל לר"ן דלא שייך דטריד לפלוט לא בלע דאולי קודם שהי' הפליטה כמעט רגע הי' הבליעה ואמרינן ביורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פלט וע' במפורשי' מ"ש שם ועכ"פ מדברי כולם נלמד דקדמ' בליע' לפליט' א"כ איך שייך טריד לפלוט לא בלע הא קדמה בליע' רק איירי בזה אופן דיהי' הכבד פולטת לאסור המים ואח"כ לחזור ולבלוע בזה אמרינן איידי דטרידי וכו' אפי' בשמנונית כמו בדם דהא קדמה פליטה לבליע' בהכרח ודו"ק:

(ח) וכן נוהגין וכתב הש"ך בשם ת"ח כלל כ"ד דהקערה שאכלה בה הכבד נוהגין להתיר ונראה דמיירי דאכלו בה ולא ידעו אם עירה לתוכו כרותח דכלי ראשון רק סתמא ולכך מתירין דהא לא איפשטא אי הכבד אוסרת כלל אבל אם נודע שעירו לתוכו רותח דכלי ראשון פשיטא דאוסר כ"ק לכ"ע כמבואר בגמ' אדמיקר לי' וכ"כ הרב הרב בעל מנחת יעקב בת"ח כלל כ"ד ע"ש:

(ט) ואם יש ס' הכל מותר ואפי' אותו חתיכה לדעת רוב מחברים ובזה נ"ל ליישב מה שטענו על ר"ת דס"ל בנמלח הכבד דינה כשאר בשר מה ראי' יש ממקריבו לי' קני' בקופיא הא ודאי נמלחה הריאה ומהכ"ת לא ימלחו הכבד ג"כ וא"כ פשיטא דמותר וזהו עיקר הטענה על ר"ת ולפי הנ"ל יש ליישב דשם שכחו למלוח הכל ובא לפני ר"י ברי' דרשב"פ והתירו ואכלו דהי' ס' נגד הכל ואי דכבד הי' דבוק בקנה והוי איסור דבוק וצריך ס' נגד כל הכבד זה אינו דכבד אינ' נאסרת ולא שייך גבי נ"נ ובכל הקדרה הי' ס' ולכך אכלו אבל הכבד אוסרת א"כ הי' הריא' נאסר מכבד מחמת איסור דבוק עם הכבד ולא הי' מה שבקדרה מצטרף וחנ"נ ומזה הוכיח דגם אינו אוסרת כלל ונגד הריאה הי' כל קדרה מצטרף וא"ש ודו"ק. כי הוא תי' הגון לפיר"ת ואין בו מטענה כלל:

(י) מיהו הכבד עצמה אסורה בת"ח כתב כי רבינו ירוחם אוסר וכבר תמה הלח"מ ואחרוני' כי לא נמצא ברי"ו רק הפוכו והרב בעל מ"י כתב שצ"ל מהרי"ל במקום מהרי"ו שהוא כתבן ונכון הוא אבל בגוף הדין יש לתמוה הא מבואר הכבד אינו נאסרת. ובאמת י"ל להנך דסברי בחתיכה שנתבשל בדמה אף דאיכא ס' מ"מ חתיכה אסור דחיישינן שנתבלבל הדם בחתיכה ולא יצא והוי דם שפי' ממקום למקום א"כ איך קתני כבד אינו נאסרת מפני שטרודה לפלוט ואינה בולעת מה בכך מ"מ יאסור דהדם פי' ממקום למקום ול"ל דחתיכה יש בה שני בחינות בליעה ופליטה הם מבלבלים טוב ענין החתיכה עד שדם הבלוע פורש לצאת ואינו יוצא מחמת בלבול טוב החתיכה כי הם שני הפכים בליעה ופליטה אבל כבד דאינו בולעת כלל אין כאן בלבול בעצמת' ולכך הדם שנעקר ופירש לצאת יוצא ואין כאן איסור וזהו לדינא דגמ' אבל לפי דקיימ"ל לאסור כבד שנתבשלה דאולי שלוק הוא וא"כ בולעת ולפ"ז עדיין יש לחוש שיהי' הבליעה מבלבל להפליטה ויהי' פירש ממקום למקום כג"ל ולכך אסור וא"ש כן הוא ליישב דברי מהרי"ל אבל האחרונים הסכימו להקל ולהתיר הכבד עצמה ונכון הוא כי בזה א"צ לדוחק הנ"ל רק י"ל אף למ"ד אם דם כבד פירש אוסר כשאר דם מ"מ בתוך הכבד אף שפי' ממקום למקום לא נאסר כמ"ש התו' דשריא לנו כבדא משמע דיש היתר בכבד יותר משארי חתיכות והיינו י"ל כמ"ש דמותר בפרוש ממקום למקום כי כולו דם גה הא דדם כבד שפי' אוסר לא איפשט' בגמ' כהנ"ל א"כ הוי ס"ס דלמא כבד אין דמו אוסר כלל ואת"ל אוסר דלמא לא פי' ממקום למקום וא"כ שריא ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.