כף החיים/יורה דעה/עב

כף החיים ‏ יורה דעה עב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הלב מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחיטה וכו' ודע דבכריתות כ"ב א' יש חילוף גירסאות הביאם כנה"ג בהגה"ט או' א' לרש"י ורשב"א בארוך דף ע"ו ע"ב אין ללב אלא ב' מיני דמים א' המובלע בבשרו והוה כשאר דם האיברים. וא' המתכנס ללב בשעת שחיטה ועליו חייב כרת. וגי' הרי"ף והרא"ש פכ"ה איפכא הוא דם הבא מעלמא הוי דם האיברים ובל"ת. ודם שעומד תמיד כנוס בחללו דם הנפש וחייב כרת. ולפ"ז ג' מיני דמים יש ללב. א' המובלע בבשרו וא' דם הכנוס בתוך לבו והוא בכרת ודם הנמשך אליו בשעת שחיטה מעלמא בל"ת. וכתב הכנה"ג דניכר הוא שדם הלב הוא צלול ומעלמא קרוש. מש"ז או' א'.

ב

ב) שם. לפיכך צריך לקרעו קודם מליחה ולהוציא דמו וכו' וכן בשליל שנמצא בבהמה בין חי או מת דניתר בשחיטת אמו דצריך לקרוע הלב שבתוכו. מנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' א' מש"ז שם. ער"ה או' א' חו"ד או' א'.

ג

ג) שם הגה. ואז מותר אפי' לבשלו. כלומר ואז הוי כשאר בשר ומותר לבשלו אפי' עם בשר וכמ"ש בד"מ או' א' בשם או"ה ש"ך סר"א. לה"פ או' א' בל"י או' א' הל"פ. בסעי' א' שפ"ד או' א' חו"ד שם. חכ"א כלל ל"ד או' א' בי"צ או' א' זבחי צדק או' ב'.

ד

ד) שם בהגה ויש מחמירין לבשלו וכו' והטעם שמא יבשלו בלא קריעה. וכתוב ע"ז בד"מ אך שמעתי מרבים שמקילין ונוהגין לבשלו אחר המליחה. וכ"כ רש"ל להקל בזו שאין גזירה זו בתלמוד ולא בגאונים. ט"ז סק"א. כנה"ג בהגב"י סוף או' ב' וכתב וכן המנהג פשוט במקומות הללו. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' מש"ז או' א' שו"ג או' ב' חו"ד או' ב' זכ"ל על סעי' זה. מק"מ או' א' זבחי צדק או' ג' ועיין לקמן סוף או' כ"ז.

ה

ה) במקומות שנוהגין היתר בבישול אחר קריעה ומליחה יש לחתוך ערלת הלב כדי שיצא הדם דרך החתך. תו"ח כלל כ"ז או' א' כנה"ג שם או' ג' וכ"ה לקמן בהגה סוף סעי' ב' יעו"ש.

ו

ו) ואיתא בסוף מס' הוריות ה' דברים משכחים את הלימוד וא' מהם האוכל לב בהמה יעו"ש וכ"כ בשה"מ סוף פ' וילך צריך ליזהר במאד מאד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף כי שם תכלית שורש התקשרות נפש הבהמית ואם יאכלהו האדם מתקשרת בו נפש הבהמית ההוא לגמרי והיצה"ר מתקשר בו ומטעם זה ג"כ ארז"ל שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשות הלב עכ"ל. וכ"כ התשב"ץ סי' תקס"א דאינו אוכל אפי' לב עוף והב"ד הש"ך סק"ב וכתב וכן ראיתי נזהרין בזה. פר"ח סוף או' ב' לה"פ או' ג' שפ"ד או' ב' וכתב וכן נוהגין. שו"ג מחו' או' א' תכ"א כלל ל"ד או' א' מזמור לדוד דף קי"ב ע"א. יפ"ל ח"ג סי' מ' והבל"י או' ג' כתב דאין לאכול נשים מעוברות וזכריה בפרט לבני תורה לב אפי' של עוף שקשה לשכחה ושאר נשים ובתולות אוכלות הלב אפי' של בהמה עכ"ל והב"ד זבחי צדק או' ד' וכתב דכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א כס' הבל"י ואין אוכלין אותו הזכרים רק הנקבות עכ"ל וזהו לפי פשט הגמ' שהוא משום שכחה אבל לפי דברי שה"מ שהוא משום יצה"ר משמע דאין חילוק בין איש לאשה. ועיין בדברינו לאו"ח סי' קנ"ז או' כ"ח שכתבנו דגם במוח וכבר יש ליזהר מלאוכלם יעו"ש. ועוד עיין לקמן סימן קט"ז או' קמ"ו.

ז

ז) [סעיף ב'] מלחו ולא קרעו קורעו אחר מליחתו וכו' דכבולעו כך פולטו וכו' ואם אחר שנמלח הלב נפל לציר שרי מטעם דשיע (חלק) ולא בלע אע"ג דאסור בשאר בשר כדלעיל ססי' ע' ש"ך סוף סק"ג. ולפ"ז ה"ה אם נפל דם בעין על הלב בעודו במליחה או בצלי בעודו על האש או בנמלח הלב בלי הדחה ראשונה דאסור בשאר בשר מותר בלב מטעם דשיע ולא בלע. אבל כמה פו' כתבו דהא דאמרינן שאני לב דשיע דחיה בעלמא ועיקר הטעם הוא משום דכבולעו כך פולטו וא"כ אין להקל בלב יותר משאר בשר. מנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' ג' ועיין שפ"ד או' ג' מה שהאריך קצת בזה וסיים ויש להחמיר ככל הפירושים. וכתב וכל זה באיסור דם הא בשאר איסורים ודאי אף לב בולע.

ח

ח) מיהו אם נמלח הלב בלי הדחה ראשונה יראה להתיר. שפ"ד או' ד' מחב"ר או' ב' זבחי צדק או' ו' והיינו שלא הודח בפנים דבחוץ בלא"ה אין עליו דם בעין וכן תרנגולת בחוץ אין בו דם בעין. שפ"ד שם.

ט

ט) שם. אבל אם בשלו בלא קריעה אסור. דע"י בישול בולע ולא אמרינן דשיע ולא שייך למימר כבכ"פ בקדרה דהא כל מה שנפלט ממנו הוא בקדרה. ש"ך סק"ד. לה"פ או' ד' כריתי או' ב' שפ"ד או' ד' חו"ד או' ד'.

י

י) שם. עד שיהא ס' כנגד הלב וכו' ואפי' נמלח תחלה דיצא כבר כל הדם שבבשר הלב אפ"ה בעינן ס' נגד הלב ולא סגי כנגד דם שהיה בחללו. ש"ך סק"ה בשם כמה פו' אלא שכתב אבל דעת הש"ע צריך לפרש בלא נמלח תחלה אבל אם נמלח תחלה א"צ לשער אלא רק כנגד הדם שבתוכו יעו"ש וכ"כ רש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' מ"ט. וכ"פ הפר"ח או' ה' שו"ג סוף או' ו' מיהו הט"ז סק"ד כתב דלמעשה יש להחמיר להצריך ס' נגד כל הלב בכל גווני. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ט' הל"פ בסעי' ב' כריתי או' ג' חו"ד או' ה' חכ"א כלל ל"ד או' ג' הל"פ בסעי' ב' כריתי או' ג' חו"ד או' ה' חכ"א כלל ל"ד או' ג' בי"צ או' ד' והמנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' י"ב לחלק יצא דהיכא דאין הלב דבוק בחתיכה שיש ס' נגד דמו (אלא נפרד בפ"ע) דאין להקל כלל לפי מה דק"ל חנ"נ באיסור דבוק וצריך ס' נגד כל הלב ואם דבוק בחתיכה שאין בה ס' כנגד דמו בעינן ס' כנגד כל החתיכה והלב והיכא דלב דבוק בחתיכה ונמלח ואיכא בה ס' נגד דמו הסמוך על דעת המקילין בהפ"מ או בע"ש לא הפסיד יעו"ש. וכ"פ השפ"ד סוף או' ו' והב"ד מק"מ או' ו' ונראה דזהו לדעת מור"ם ז"ל דאית ליה חנ"נ בכל האיסורים ואיסור דבוק כמ"ש לקמן סי' צ"ב סעי' ד' אבל לדעת הש"ע שם דלית ליה חנ"נ ואיסור דבוק בשאר האיסורים יש להקל בנמלח לשער כנגד דם שבתוכו בכל גוונא לכבוד שבת או בהפ"מ. וכ"פ זבחי צדק או' ז'.

יא

יא) שם. עד שיהא ס' כנגד הלב וכו' משמע דאם יש ס' גם הלב עצמו מותר כמבואר בב"י. וכ"כ הש"ך סק"ו לדעת הש"ע. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' כריתי או' ד' מהריק"ש בהגהו' על הש"ע שו"ג או' ז' חכ"א כלל ל"ד או' ג' מיהו כנה"ג בהגב"י או' ט"ז כתב דהגם בב"י כתב בשם המרדכי דגם הלב מותר הרמ"א מספקא ליה בדברי הש"ע וע"כ לא כתב בהגה וי"א דהלב אסור וכו' וע"כ מסיק לענין הלכה כדברי האוסרים יעו"ש. וכ"ה דעת הער"ה או' ו' וע"כ יש לחוש לדבריהם בהפסד מועט אבל בהפ"מ או לכבוד שבת יש להקל כדברי המתירין לספרדים ההולכים ע"פ פסק דברי הש"ע אבל ההולכים ע"פ פסק מור"ם ז"ל יש להחמיר ואין לשנות.

יב

יב) לב מבושל שבא לפנינו קרוע ספק נקרע קודם התבשיל או אח"כ מותר משום ס"ס. שו"ג או' ג' זכ"ל על סי' זה. והיינו משום דאיכא ס' הרמב"ם ורבים אשר עמו דס"ל דגם אחר בשול קורעו ומוציא דמו ומותר כדאיתא בב"י. ואיכא ס"ס ספק אם ה' כהרמב"ם ודעמיה דאחר הבישול מהני קריעה ואת"ל דה' כר"ת דלא מהני קריעה אחר בשול דילמא זה נקרע קודם בישול והוא מתהפך. שו"ג שם. זבחי צדק או' ט' והיינו כגון שמלחו אותו ובשלו אותו ושכחו אם קרעו אותו מקודם וכגון דאיכא ס' נגד דם שבתוך הלב דהא דגם להרמב"ם צריך להוציא את דמו ואי ליכא ס' היאך אתה יכול לומר שמא ה' כהרמב"ם דהא גם להרמב"ם צריך להוציא את דמו והכא שמא נתערב בתבשיל ואינו נראה דאי נראה עדיין הדם בתוכו הא ודאי דלא קרעוהו קודם תבשיל והוציאו דמו ודוק.

יג

יג) אווזות שצולין באגנים וקצתה תוך הרוטב וקצתה לחוץ ונשכח הלב בתוכו יש לפקפק קצת לאסור בזה מטעם שיש לחוש לדעת רש"י שהובא ביו"ד סי' צ"ב לעניין טיפת חלב שנפל על החתיכה שמקצתה תוך הרוטב ומקצתה לחוץ דלא מצטרפין הכל לבטל בס' א"כ ה"ה הכא באווזות שאין מצטרף כל העוף לבטל הלב אך אין להחמיר בזה חדא דמבואר בש"ך סי' צ"ב סק"ד וי"ב שדעת כל האחרונים כדעת ר"י שאם מקצתה תוך הרוטב מפעפע בכולו ואף שהט"ז שם סק"ב כתב שמשמעות הפו' כרש"י מ"מ כבר השיג עליו הש"ך שם בנה"כ. מנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' י"ז בשם מהר"ש שפירא והסכים לדבריו להתיר יעו"ש. מיהו בשו"ת שער אפרים סי' נ"ט כתב ששמע בשם מוהר"ש הנז' לאסור בזה וצ"ע לדינא והב"ד המש"ז או' ט' וכתב ולפ"ז יש להחמיר גם בחלק שחוץ לרוטב שאסור ולא הוי ממ"נ. וכ"ה דעת הבל"י בסי' ע"ג או' י"ב לאסור. מחב"ר בסי' זה או' ה'.

יד

יד) ומיהו אם הניחו בכלי ויודעין בודאי שהלב היה חוץ לרוטב ממ"נ הכל מותר ואי ספק אסור כי דרך להתהפך. מש"ז שם. זבחי צדק או' י"א.

טו

טו) ואם העוף היה שלם בשעת בשול והוציאוהו מהקדרה ועדיין רותח שהיס"ב וחתכוהו ונשאר הלב דבוק בחצי עוף שאין בו ס' כנגד הלב נאסר כיון דשוב ליכא ס' ודבר גוש דינו ככ"ר. חו"ד או' י"ג ובביאו' או' ב' והב"ד היא"פ בסעי' ד' וכתב דבהפסד קצת יש להקל. והרב זבחי צדק או' י"ב כתב דבהפ"מ יש לסמוך איא"פ.

טז

טז) ומ"מ צריך המורה ליזהר אף בנמצא הלב אצל העוף ואינו דבוק בו ויש בכל הקדרה ס' לחקור לדעת אם עירו הקדרה בבת אחת לתוך הקערה או מתחלה שפכו המרק ואח"כ שאר התבשיל שאז יש להטריף דמיד שהתחיל לשפוך המרק ולא נשאר ס' בקדרה נאסר. יא"פ שם. זבחי צדק או' י"ג. והוא ממ"ש לקמן סי' ק"ז יעו"ש.

יז

טוב) ולענין הקערה אם נאסרת ששפכו בה המרק ואח"כ שאר התבשיל עיין ביא"פ שם שמצדד להקל אבל הרב זבחי צדק או' י"ד כתב לאסור יעו"ש. ועיין גם בזה לקמן סי' ק"ז.

יח

חי) מעשה שמלחו הרבה עופות ושתים מהם היו סגורים עם הלב והכבד בתוכן הבני מעיים והכבד ישליכום החוצה והב' עופות יאכלו אותם צלי ולא מבושל ושאר העופות מותרות בבישול. מהר"ש הלוי סי' כ"ד. ואין זו הוראה מכוונת אלא עיקר הדין הוא שהעופות כולם מותרות בבישול והלב יקרענו וימלחנו וכן הכבד יצלנו כל חד וחד כדיניה וא"צ להשליכם חוצה. פר"ח או' י"א. שו"ת דבר משה חי"ד סי' ז' שו"ג סי' ע"ג מחו' או' ג' שפ"ד בסי' זה או' ך' אלא שכתב דהבני מעיים ישליך יעו"ש והב"ד המחב"ר או' ו' והער"ה או' ז' כתב דלפי מ"ש בסי' ס"ט סעי' ד' בענין בשר שלא נמלח אלא מצד א' להחמיר כפסק רמ"א דאם נתבשל בלא מליחה אסור אבל אם חזר ומלח צד הב' בכל ענין מותר לבשלו ה"נ צריך לחזור ולמלוח העוף מבפנים יעו"ש. ומיהו מ"ש דאם נתבשל בלא מליחה אסור ה"ד בהפסד מועט אבל בהפ"מ או לכבוד שבת בדיעבד יש לסמוך אדברי המתירין אף לפסק הרמ"א כמ"ש בדברינו לשם או' ע"ו יעו"ש.

יט

יט) וגם למהר"ש הלוי שאסר היינו כששהו העופות סגורות במליחה שיעור מליחה אבל אם נזכר תוך שיעור מליחה והדיחם ופתחם והוציא הבני מעיים והלב והכבד וחזר ומלחם כהלכתן אף למהר"ש הלוי מותרות. שו"ג שם.

כ

ך) שם הגה. ואפי' בדאיכא ס' הלב עצמו אסור. והטעם כתב בתו"ח כלל כ"ז דין ו' בשם מהרא"י בהגהת שע"ד משום דלפעמים הדם שבלב מתבשל ונתייבש כולו בחלל הלב ואינו יוצא לחוץ. ש"ך סק"ז. לה"פ או' ו' בל"י או' ה' חו"ד או' ו' מק"מ או' ז'.

כא

כא) שם בהגה. ויקלוף מעט סביב הלב. פי' אם נתבשל הלב עם העוף בענין שיש בחתיכה עצמה ס' אפ"ה צריך קליפה כיון דכבר נמלח עמו ונאסר כדי קליפה וכן מבואר בתו"ח שם. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ח' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' כריתי או' ה' חו"ד או' ז' מק"מ או' ח' ולפ"ז בצלי צריך כדי נטילה ש"ך סק"ט פר"ח שם. לה"פ שם. חו"ד שם. מק"מ שם. ואנן (ר"ל ההולכין על פסק הש"ע) בכל גוונא מקלינן בין במליחה בין בצלייה משום דמחשבינן דם הלב דם פליטה וכבכ"פ א"נ דשיע ולא בלע מידי. פר"ח שם. לה"פ שם. ועיין לקמן או' מ"ב.

כב

כב) שם בהגה. ויקלוף מעט סביב הלב. ואם לא קלף אין הקליפה אוסרת שאר בשר (ר"ל דא"צ ס' נגד הקליפה) דאינו אלא חומרא בעלמא. תו"ח כלל כ"ז דין ו' שפ"ד או' ח' מק"מ שם. ולפ"ז אם לא נמלח כלל הלב עם העוף קיל טפי שאם נתבשל עמו א"צ קליפה דבבישול הרוטב חולק הטעם בשוה ול"ש קליפה ובנמלח תחלה אז צריך קליפה מטעם מליחה. שפ"ד שם.

כג

כג) שם בהגה. ויש מחמירין בו אפי' במליח לאסור שאר בשר וכו' ר"ל אי ליכא ס' שו"ג או' ח' ועיין לקמן או' כ"ו.

כד

כד) שם בהגה. ויש מחמירין בו וכו' לאסור שאר בשר וכו' אבל הלב עצמו מותר דלכך מהני שיטתו דלא בלע רק מעט ולגבי דידיה מיחשב דם פליטה המעט שבולע אבל גבי שאר בשר מיחשב דם ממש. תו"ח כלל כ"ז דין ב' ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' חו"ד או' ח'.

כה

כה) שם בהגה. והמנהג להקל. פי' במליחה מקילין בין הבשר שנמלח עמו בין הלב עצמו וכמו שמסיק אח"כ בהגה שאין חילוק בין בשר וכו' רק בבישול ק"ל אפי' בדאיכא ס' הלב עצמו אסור. ט"ז סק"ז לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ז' ומיהו מ"ש רק בבישול ק"ל אפי' בדאיכא ס' הלב עצמו אסור היינו כמ"ש הרמ"א בתחלת ההגה ולדעת הש"ע כבר כתבנו לעיל או' י"א יעו"ש.

כו

כו) שם בהגה. והמנהג להקל. ודעת רש"ל באו"ש (על שע"ד) ובספרו פכ"ה סי' מ"ח כדעת היש מחמירים אבל העיקר כדעת הרב בהגה וכ"כ הב"ח דהכי נהגינן. ש"ך סק"י. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ל"ז בשם כמה פו' דפסקו להיתר אפי' אם אין ס' כנגד הלב אלא שסיים ולענין הלכה אעפ"י שרבו המתירין על האוסרין והם רובא דרובא במקום שאין הפ"מ ראוי לחוש לדברי האוסרים יעו"ש.

כז

כז) ומיהו פשיטא דלכתחלה אין למלוח או לצלות לב עם בשר כיון דעכ"פ צריך קליפה. ש"ך שם. ור"ל בלא קריעה והוצאת דמו. ומיהו עיין שפ"ד או' יו"ד מה שכתב לתמוה על דברי הש"ך הנז' דמאי איריא משום קליפה בלא"ה לכתחלה אין למלוח אפי' בפ"ע ולסמוך אקריעה שלאחר מליחה ועוד שמא ישכח ויבשלנו כך וכן תמה עליו בס' בית מאיר ותפארת למשה יעו"ש. ומ"מ לאחר קריעה ומליחה מותר לבשלו עם שאר בשר כמ"ש לעיל או' ג' ואו' ד' וכ"ש דמותר למולחו עם שאר בשר אחר קריעה וכ"כ בס' בית מאיר. וכ"כ בתפארת למשה. וכן הסכים דר"ת או' י"ח דלא כחגורת שמואל או' י"ב יעו"ש ולע"ד פשוט ממ"ש לעיל או' ד' בשם כמה פו' דנהגו לבשלו אם שאר בשר ולא חיישינן שמא יבשלו בלא קריעה א"כ כ"ש דמותר למולחו עם שאר בשר אחר קריעה ולא חיישינן שמא ימלחנו בלא קריעה.

כח

כח) שם בהגה. ויש מחמירין לקלוף קצת וכו' עיין בדג"מ ובחי' רע"ק שהקשו דלמה צריך קליפה ולא נחשוב הלב במקום קליפה שהרי אין האיסור אלא משום דם הכנוס בתוכו מיהו ביא"פ תירץ זה דכיון דלגבי לב עצמו אמרינן דשיע ולא בלע רק שפולט לחוץ א"כ אין זה מועיל כלל מה שהלב כדי קליפה שהרי אנו חוששין שהדם יצא לחוץ יעו"ש. ועוד י"ל כיון דבשר הלב עצמו יש בו דם לא הוי במקום קליפה דיוצא הדם ממנו ומן הדם הכנוס בתוכו וכ"ז לדעת המחמירין.

כט

כט) שם בהגה. במקום שהיה הלב דבוק. משמע דוקא במקום דבוק צריך קליפה אבל שלא במקום דבוק אפי' קליפה א"צ וכ"כ הב"ח מנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' ו'. מיהו הש"ך ס"ק י"א כתב דאפי' אינו דבוק הלב אלא שנמלח עם בשר שאינו דבוק בו צריך קליפה ומ"ש הרב בהגה במקום שהיה הלב דבוק לא דוקא וכ"כ הפר"ח או' יו"ד. כריתי או' ו' וכ"כ יד יהודה בפיה"ק או' י"ג דהעיקר לדינא כהש"ך דגם באינו דבוק צריך קליפה יעו"ש והב"ד דר"ת או' ך' וגם לדברי הש"ך אין לחוש אלא בחתיכה שהיתה נוגעת בו בשעת מליחה ואם לא ידענו באיזה חתיכה נגע או שא"א לקלוף או אם כבר נתבשל אחר המליחה והוציאו את דמו יש להקל וא"צ ס' כנגד הקליפה כיון שאינו אלא לחומרא בעלמא וגם יש מתירין כנז' ועיין לעיל או' כ"ב.

ל

ל) שם בהגה. ואין חילוק בין בשר שעם הלב וכו' אדסמיך ליה קאי ור"ל דבמליחה אין חילוק דכי היכי דאמרינן בלב עצמו כבכ"פ ה"נ בבשר שעמו ודלא כהב"ח. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. כריתי או' ז'.

לא

לא) ועוף שמלחו אותו עם לבו והדיחו ואח"כ מלחו אותו שנית בכלי שאינו מנוקב ולא היה ציר כלל הוי כטהור מליח וטמא תפל דמותר. חמודי דניאל ה' מליחה או' ל"ב דר"ת או' כ"א.

לב

לב) שם בהגה. ואין חילוק בין אם הלב סגור וכו' כלומר דאפי' סגור למעלה מהני ליה קריעה אחר מליחה וצלייה ואפי' אינו סגור למעלה צריך לחזור ולקרעו היטב דמה שפתוח למעלה לא מיקרי קרוע וכן אם נתבשל כך אסור וכן עיקר כאשר הוכיח התו"ח כלל כ"ז דין ג' בראיות ברורות עי"ש וכ"מ מדברי כל הפו' שלא חילקו בכך דלא כהב"ח. ש"ך ס"ק י"ג. כנה"ג בהגב"י או' ע"ל. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ד. שו"ג או' י"א. חכ"א כלל ל"ד או' ח' ומיהו אם הניחו על פיו דאיכא לדם מקום לזוב איכא למימר דמיקרי קרוע כדאמרינן לענין רישא בכבשא. תו"ח שם. ע"ז סק"ח. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. שו"ג שם. חו"ד או' י"א. זבחי צדק או' י"ז.

לג

לג) שם בהגה. ונוהגין לכתחלה לחתוך ערלת הלב וכו' ר"ל לחתוך ערלת הלב קודם מליחה שעי"ז יפתחו החללים ויצא הדם דרך החתך. מק"מ או' י"ג. ועיין לעיל או' ה'.

לד

לד) שם בהגה. ואינו אלא חומרא בעלמא וכו' וברקנ"ט פ' לך לך כתב ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכין גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כוחות הטומאה וזהו ומלתם את ערלת לבבכם. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' מ' פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט"ו. כריתי או' ח' חו"ד שם. שו"ג או' י"ב ולזה הטעם אם לא חתכה קודם בישול יחתכנה אח"כ להעביר כוחות הטומאה. מזמור לדוד בסי' זה. אבל אם נזכר אחר מליחה קודם בישול יחתכנה קודם בישול. ומנהג בגדאד יע"א לחתוך ערלת הלב רק של בהמה. זבחי צדק או' י"ח.

לה

לה) [סעיף ג'] אין עוף שלא יהא בו ששים כנגד לבו וכו' אין ר"ל דאילו לא היה בעוף ס' כנגד לבו היה העוף אסור אפי' אם יש בו עם הקדרה לבעל הלב בס' וכדכתב הרב בהגה דהא ס"ל להמחבר לקמן סי' צ"ב סעי' ד' דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב אלא מילי מילי קאמר וה"ק אין עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו ולא בעינן לצירוף שאר דברים שבקדרה כשהעוף שלם ומותר אפי' הוא דבוק בעוף ואפי' אין בחתיכה הדבוקה בו ס' אלא ע"י צירוף הקדרה מטעם דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים ועוד דלא נאסרה החתיכה קודם לכן ועתה אינה ממהרת יותר לבלוע משאר דברים שבקדרה זאת היא דעת המחבר וכ"ה דעת הרשב"א והטור. ש"ך ס"ק ט"ו. לה"פ או' ע"ז. שו"ג או' י"ד וכתב והכי נקטינן. והיינו למנהג הספרדים ההולכים על פסק הש"ע. ועיין עוד לקמן או' מ"ד.

לו

לו) שם. אין עוף שלא יהא בו ס' כנגד לבו וכו' כלומר כל לבו לא כנגד דם שבחללו לבד והלכך אפי' לב שלם שלא נמלח או לב שנאסר ונתבשל עם עוף שלו וכיוצא בו מותר דהעוף הוא ס' נגד כל לבו. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ז. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' ע"ז חו"ד או' י"ב. זבחי צדק או' י"ט. ומיהו מ"ש שם השפ"ד או לב ערפה כתב עליו המק"מ או' י"ד דאינו מדויק דלא אמרו אלא בלב של אותו העוף ולב טרפה אפשר שבא מעוף היותר גדול יעו"ש ואין זו השגה דאפשר דגם השפ"ד מיירי כגון שידענו שזה הלב הבא מטרפה הוא מהעוף כמדת זה העוף שנתבשל עמו.

לז

לז) שם. אפי' הוא דבוק בעוף. ר"ל ולא אמרינן דהעוף נ"נ. ביאור הגר"א או' ע"ז. וכ"כ לעיל או' לה.

לח

לח) שם הגה. וכל עוף יש בו ס' אפי' אין בו הראש והרגלים וכו' ואווזא שהופשט עורה אין בה ס' נגד לבה. רש"ל פכ"ה סי' מ"ח. ש"ך ס"ק ט"ז. ודעת הט"ז סוף סק"ט להקל וכ"ה דעת הפר"ח או' י"ד. אבל בתשו' עה"ג סי' כ"ט כתב להחמיר. וכ"ה דעת הבל"י או' י"א וכתב ודלא כהט"ז ופר"ח שמקילין. וכ"ה דעת הכריתי או' יו"ד. שפ"ד או' ט"ז ער"ה או' יו"ד. מיהו אם יש עוד איזה צד היתר יש להקל. עה"ג שם. בל"י שם. ער"ה שם. וכן בהפ"מ או לכבוד שבת המקיל לא הפסיד.

לט

טל) ובתשו' מהר"י מינץ סי' ט"ו היקל עוד דאם העוף שלם אעפ"י שנחתך ממנה הראש והרגלים והצואר והכנפים שרי והב"ד הדרישה או' ב' וכתב דאין להקל בזה בנחתך גם הכנפים אלא א"כ יש עוד צד היתר ט"ז סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. וכ"כ בתשו' עה"ג שם דאין להקל בזה רק אם יש עוד צד היתר. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' ט"ו. חו"ד או' י"ג. ובמקום הפ"מ או לכבוד שבת הסומך על דברי מהר"י מינץ לא הפסיד. עה"ג שם. מק"מ סוף או' י"ד.

מ

מ) ואף שחסר מן העוף חלק גדול אם הוא לפנינו ונוכל לשער שהנשאר הוא ס' כנגד הלב שרי. עה"ג שם. בל"י שם. הל"פ בסעי' ג' זבחי צדק או' כ"ב. ועיין לקמן או' מ"ה.

מא

מא) ואף שאין בני מעיים בתוך התרנגולת יש ס' כנגד הלב. מש"ז או' ט' וכ"כ המחב"ר או' ג' בשם הרדב"ז דכששיערו רז"ל לא שיערו אלא העוף כמו שרגילין לבשלו בלא ראש ורגלים וכבד ודקין וקרקבן יעו"ש.

מב

מב) ובצלי אפי' חצי עוף ונמצא בו הלב מותר דממ"נ אם אין הדם יוצא מתוך חללו אלא נקרש במקומו משליך הלב ואוכל השאר ואם הדם יוצא ממקומו כמו שהאש שואבת הדם אשר בורידין ובמזרקין שואב דם הלב. מחב"ר שם בשם הנז' והיינו לפי פסק הש"ע דלית ליה איסור דבוק וחנ"נ בשאר איסורים כמ"ש לקמן סי' צ"ב סעי' ד' אבל לפי פסק מור"ם שם בהגה כל החתיכה אסורה אם אין בה ס' כנגד הלב דנעשית נבילה ואם יש בה ס' הלב אסור וגם צריך כדי נטילה במקום הדבוק כמ"ש לעיל או' כ"א יעו"ש.

מג

מג) שם בהגה. י"א דהחתיכה נעשית נבילה ובעינן ס' וכו' והטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבילה. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ך' ביאור הגר"א או' י"ז. וכ"ז לא מיירי אלא לענין שאר דברים שבקדרה אבל הלב אסור לעולם אפי' יש בעוף עצמו ס' כנגדו משום דלפעמים הדם מתיבש בחוך חללו ואינו יוצא לחוץ. ש"ך שם.

מד

מד) שם בהגה. י"א דהחתיכה נעשית נבילה ובעינן ס' וכו' ואנן (ר"ל הנוהגין כפסק הש"ע) לית לן הני חילוקי דינים אלא בכל גוונא משערין כנגד הלב דוקא ואם יש ס' הכל מותר. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' י"ג. שו"ת ב"ד סי' ך' מחב"ר או' ד' זבחי צדק או' כ"ד. ועיין לעיל או' ל"ה.

מה

מה) שם בהגה. ואין לך בהמה שהיא ס' נגד לבה. עיין ש"ך ס"ק י"ט מ"ש בזה והמנ"י על התו"ח כלל כ"ז או' ט"ז כתב דה"ק אין לך בהמה שיהא ודאי ס' נגד לבה הא אם יוכל לשער שיש ס' נגד לבה ודאי שרי וכן בחתיכת עוף אם יכולין לשער שיש ס' נגד הלב שרי. שפ"ד או' י"ט. מק"מ או' י"ז. ועיין לעיל או' מ'.

מו

מו) [סעיף ד'] הריאה א"צ חיתוך. דדוקא בלב אמרו קורעו ומוציא את דמו דמתקבץ הדם בתוכו ולא בריאה. ב"י בשם הריב"ש סי' קס"ד. ביאור הגר"א או' י"ט. והלבוש כתב הטעם מפני שהקרום שעליה הוא דק ובקל נכנס המלח לתוכה ומוציא דמה.

מז

מז) שם. אבל נהגו לקרעה וכו' ואם בשלוה בלא קריעה מותר בדיעבד. ש"ך ס"ק ך' כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"ג. בל"י או' ט"ו. הל"פ בסעי' ד' שו"ג או' י"ט. שפ"ד או' ך' חו"ד או' ט"ז. חכ"א כלל ל"ד או' יו"ד וכתב וכן ראוי לעשות ואפי' בדיעבד כ"ז שלא בשלה. בי"צ או' ו' מק"מ או' י"ח. זבחי צדק או' כ"ה. ועיין לעיל סי' ס"ט או' ס"ח.

מח

מח) ואפי' לכתחלה לא נהגו כן אלא בריאה של בהמה אבל לא בריאה של עוף דהיינו הפקח שקורין חריף אין מדקדקין בה לקורעו מהצלעות בין במליחה בין בבישול. דמש"א דש"ט ע"ד. כנה"ג שם או' מ"ג. בל"י שם. שו"ג או' י"ח. ומנהג בגדאד יע"א להוציא הריאה מן התרנגולת וזורקין אותם ואפשר שהוא משום מיאוס. זבחי צדק או' כ"ו. ועיין לעיל סי' ס"ט או' ע"א. ועוד עיין לעיל סי' ל"ו מאו' ק"י עד או' קי"ד מדין ריאה שנמצא בה תולעים יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---