הרחב דבר/במדבר/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־13:26, 7 באפריל 2021 מאת מערכת (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הרחב דבר TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


וכן בכח הרוחני שלה. היתה פרה זו משונה. שהרי פשוט בריש מס' יומא דפרה אינה מכפרת. ומש"ה פירשו הא דכתיב לעשות לכפר לעשות זו מעשה פרה לכפר זו יוה"כ. משום דא"א לומר לכפר זו מעשה פרה. שהרי אינה מכפרת. והכי מוכח עוד שם בדמ"ג ואכ"מ. והרי במו"ק דכ"ח ה"נ מבואר דפרה אדומה מכפרת. אלא ודאי דכל הפרות לא היו כי אם לטהרה. זולת פרת משה באה לכפר על מעשה העגל שנתן משה נפשו ע"ז שיכופר אותו עון. ומרים ג"כ היתה מצוינת בזה שהרי הנשים לא עבדו את העגל[1]. ומסתמא בא עפ"י מורה דרך להן. היא מרים הנביאה. ומש"ה נסמכה מיתת מרים לפרה כמש"כ לעיל. והיינו פרה הראשונה. דשניהם היו מכפרים על העגל. וע"ע מש"כ בס' דברים ט' כ"ז:

ומזה עמדנו על הא דטבו"י כשר מדכתיב גבי אסיפה טהור מכלל שהוא טמא מכאן דטבו"י כשר. ותמהו התוס' יבמות דע"ג ב' מנלן דבעבודה כשר. והשתא ניחא שפיר. שהרי עיקר טומאה דפסול בפרה לא למדנו אלא מאסיפה. והשתא דבאסיפה כשר טבו"י. ממילא ה"ה בעבודה. וכן אונן כתבו התוס' שם דמ"ד א' משום דלא גרע מטבו"י ומשום דלענין טומאה תרוייהו שוין. ולכאורה הוא תמוה הרי אונן הוא פסול בפ"ע לבד טומאה. ולדברינו ניחא שפסול אונן אינו משום כהונה אלא משום קדושה. וזה אינו בפרה:


ולהרמב"ם ז"ל יש עוד ביאור בפי' המשניות שלהי מס' פרה וכ"ה בחיבורו ה"פ פי"א שיש שני אופנים בהזאה שניה. שאין הדין שיהיה ביום השביעי דוקא אלא ה"ה בשלישי ובשמיני ויותר. אלא יש נ"מ אם מזה בשביעי ה"ז מזה תחלה ואח"כ טובל וע"ז כתיב וחטאו ביום השביעי ואח"כ וכבס בגדיו וגו'. משא"כ אם מזה בשמיני טובל בלילה שלפניו ואח"כ מזה ביום והוא טהור. והיינו דאיתא בנדה דף ט' א' שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא אבל רבותינו התוס' חולקים על עיקר היסוד שהזאה כשרה בשלישי ובשמיני. אלא דוקא ד' ימים בינתים ולא יותר כדמוכח בקידושין דף ס"ב א' דהיכי דקעביד בשלישי ובשמיני לא. אבל להרמב"ם פי' אחר בסוגיא זו. והדברים עתיקים ואכ"מ:



שולי הגליון


  1. עי' פרקי דרבי אליעזר (פרק מה), ועי' תוספות ישנים (יומא סז.) והערת שיח השדה שם (סו:).
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.