רד"ק/בראשית/ל

רד"ק ‏ בראשית ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ותקנא רחל באחתה, קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:

ב

אשר מנע ממך, הוא מנע ממך ולא אני, וממנו תבקש שיתן לך בנים, כי אני נותן לך העונה שעלי לתת, ואם את עקרה מהאל תבקשי שיפתח את רחמך כאשר עשה לאחותך בבקשה ממנו, והמניעה היא מלתת ההריון בפתוח הרחם, לפיכך חרה אף יעקב לפי שתלתה הכח בו ולא באל אשר לו הכח והיכולת עד עקרה ילדה שבעה, והיא אמרה "הבה לי בנים" אבל אם אמרה בקש רחמים עלי, צדקה במאמרה ולא חרה אפו בו:

ג

ותאמר, אחר שאין בידך לעשות בי דבר והאל מנע ממני.

בא אל אמתי ותלד על ברכי, מה שתלד יהיה על ברכי ואהיה לו לאומנת ואחשוב שיהיה בני כיון שיהיה משפחתי.

ואבנה גם אנכי ממנה, גם, ר"ל כמו אחותי, ואם לא מאתי יהיה ממנה.

ד

ותתן לו וגו' לאשה, יחדה לו למשכבו:

ה

ותלד ליעקב, זכר בארבעה בני השפחות ליעקב, להודיע כי הם נחשבים ליעקב כבני נשיו וכן היו בברכה ובירושה, גם היה בהם ראשים ושופטים כמו בבני הנשים:

ו

דנני אלהים, שמני בדינו עם אחותי וראה כי גם אני ראויה לבנים כמוה, ולפי שזכרה הדין זכרה שם אלהים שפירושו דיין.

ויתן לי בן, כי אני חושב אותו כמו אם היה בני כיון שהוא משפחתי:

ח

נפתולי אלהים, חזוקים גדולים נתחזקתי עם אחותי כאדם הנתפש עם חבירו ומתחזק עמו לראות מי יכול מחבירו ומי יפיל את חבירו, ומסיעים ומסבבים זה את זה, לפיכך אמרה בזה הלשון כמו הפתיל שהוא מדובק משני חוטים וכשיכפל ויהיה שזור הוא יותר חזק,

ואמרה אלהים להגדיל הנפתולים, כי כל דבר שרוצה להגדיל סומך אותו לשם יתברך, כמו עיר גדולה לאלהים (יונה ג') כהררי אל (תהלים פ"ב ל"ו) ארזי אל:

ט

ותרא לאה, חשבה כי לא תוליד עוד ונתנה שפחתה ליעקב להבנות ממנה, ואע"פ שהיו לה בנים רצתה להרבות בנים, כי כל כונתם היתה להרבות בנים:

יא

בגד, כתוב מלה אחת בלא אל"ף, ופי' במזל טוב בא זה, וקרי שתי מלות, ר"ל בא מזל, והענין אחד, וכן העורכים לגד שלחן (ישעיה כ"ה) למזל. ואומר ר' משה הכהן, כי הוא כוכב צדק, כי כן נקרא בלשון קדר והוא מזל שיורה על כל דבר טוב; ואם נפרש גד ענין גדוד יתפרש ג"כ על זה הדרך ויהיה פי' בא גד, גודד הגדוד, כלומר עם זה היו לי גדוד בנים.

יג

באשרי, מקור מן הקל יאמר כל הבנין ממנו, אמרה באשרי שאמרתי: כי אשרוני בנות, כי הנשים אומרות עלי אשרי, שהיה לי כמה בנים בין ממני בין משפחתי:

יד

וילך ראובן, וראובן היה אז כבן שבע שנים ויצא אל השדה בימי קציר חטים ומצא דודאים ולקטם והביאם אל לאה אמו, והדודאים הם עשב ששרשם הוא מצוייר ציור טבעי כדמות אדם, אולי שמע ראובן מה שאומרים ההמון כי הם מועילים להריון האשה, ולפי שעמדה אמו מלדת הביאם אליה; אבל הדבר הזה אינו אמת, כי אילו היה כן למה לא הרתה רחל שלקחה מהם, וגם לאה לא הרתה בסבתם שהרי אמר "וישמע אלהים אל לאה".

ותאמר רחל, חשבה כי דברי ההמון אמת:

טו

המעט קחתך את אישי, כי בעבור שלא היו בנים לרחל היה יעקב שוכב עם רחל כדי להפיס דעתה.

את אישי, כי אישי הוא כמו אישך.

ולקחת, מקור, ר"ל ותרצי לקחת, ואלו היה כדברי המתרגם שתרגם ותסבין היתה התיו דגושה כמשפט, כמו ולקחת בידך (מלכים י"ד).

לכן, בעבור כן:

טז

ויבא יעקב, כל הספור הזה להודיע כי כל האמהות כוונתם להוליד בנים מיעקב לפי שהיה צדיק וטוב, לא להנאת משגל, ורחל כשלקחה יעקב היה עמה תמיד כי אמר אולי באחת הפעמים תפקד ותהר, וכל פעם ופעם היתה מתפללת לאל שיתן לה הריון כמו שאמר, וישמע אליה אלהים, וכן לאה כשבקשה אותו מאחותה כדי שתלד ממנו התפללה לאל שיתן לה הריון באותה ביאה כי עמדה מלדת, כמו שאמר וישמע אלהים אל לאה. ומה שיצאה לאה לקראתו מדרך המוסר עשת' זה לפי שיעקב לא ידע בדבר והיה הולך כדרכו לבית רחל ולא היה מדרך המוסר שתוציאנו לאה מבית אחותה אחר שנכנס שם.

אלי תבא, אל אהלי כי לכל אחת היתה אהל בפני עצמה,

בלילה הוא, בידיעת המתואר וחסרון ידיעת התואר, וכן את הכבש אחד (במדבר כ"ח) את העגלה חדשה (שמואל ב' י') ורבים כמוהם:

יז

בן חמישי, באמרו בן חמישי ובן ששי, להודיע כי בצדקתה ובתפלתה יצאו חצי שבטי ישראל ממנה:

יח

נתן שכרי, לפי שעמדה מלדת ונתנה במקומה שפחתה, חשבה שקבלה בזה שכר מאת האל לפיכך קראה שם הבן הזה יששכר, כלומר יש שכר לפעולתי:

כ

זבדני, ענינו לפי מקומו נתן לי אלהים מתן טוב; ומה שאמר אותי אחר שאמר זבדני, כפל הכנוי הוא לתוספת ביאור. או יהיה פירוש אותי כמו ממני, כמו הם יצאו את העיר (מ"ד ג') וזולתו, כלומר ממני עצמי נתן לי מתן טוב שלא היה זרע בעלי בי לבטלה ונתן לי בן הריון וילדתי בן, הנה כי המתן היה ממני ובי אלא שרצונו היה משותף בו.

הפעם יזבלני, שאהיה בית זבולו ומגורו ויהיה עמי יותר תמיד ממה שהיה ויוסיף בי אהבה, כי ילדתי לו ששה בנים, ועל שם זבול קראה אותו זבולון:

כא

ואחר ילדה בת, נראה כי דינה תאומה היתה עם זבולון, לפיכך אמר ואחר ילדה בת, ולא אמר ותלד עוד. ולא זכר למה קרא שמה דינה, ויש דרש (ב"ר שם) שדנה לאה בעצמה ואמרה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה ונהפכה לנקבה:

כב

ויזכור אלהים, אחר שנראה כנשכחת שכולן ילדה והיא לא ילדה ראה האל בעלבונה ופקדה:

וישמע, אל כל התפלות שהתפללה, והגיע עתה העת שנעתר האל לתפלתה:

כג

אסף אלהים, על דרך אספו נגהם (יואל ד') או יהיה לשון כליה כמו ואספת נפשך (שופטים י"ת) פן אוסיפך עמו (שמואל ט"ו).

כד

בן אחר, לפחות יהיה לי בן אחר אם לא יהיה לי בן יותר:

כה

ויהי כאשר ילדה רחל, כיון שילדה רחל שהיתה עקרה, אמר יעקב אין לו טענה ללבן שיעכבני עוד כי כבד ילדו בנותיו ושפחותיו שנתן לי. ויש דרש (ב"ב קכ"ג) כיון שנולד יוסף בטח מרעתו של עשו, כי נאמר לו בנבואה כי זרע של עשו עתיד ליפול ביד זרעו של יוסף, לפינך רצה ללכת אל ארצו.

שלחני, כלומר תן לי רשות ללכת.

כו

תנה, כי בביתך וברשותך כל אשר לי:

אשר עבדתי, כלומר לא תוכל לעכבם לי כי עבדתיך בהן, ואוליך אותם אל ארצי.

בהן, שב אל נשי:

כז

נחשתי, כתרגומו, כלומר ישיבתך עמי היתה לי נחש וסימן טוב וארצה שתשב עמי עוד:

כח

נקבה, כתרגומו, וכן אשר פי ה' יקבנו (ישעיה ס"ב), נקובי ראשית הגוים (עמוס ו'), כלומר כל מה שתפרש עלי שאתן בשכרך אתן:

כט

ואת אשר היה, פירושו כי מעט, כלומר אתה ידעת כי עבדתיך באמונה, וידעת כי אשר היה מקנך אתי, ואלהים שלח ברכה במקנך:

ל

לרגלי, בשבילי, ר"ל מזמן שהלכתי בעבודתך, נתברכת כמו שאומרים בני אדם, רגל טיבה לפלוני.

מתי אעשה גם אנכי לביתי, כלומר מתי אטרח לצרכי ביתי כמו שטרחתי בעבורך. ורבינו שלמה פירש עד עתה אין עושין לצרכי ביתי אלא בני, מתי אעשה גם אנכי:

לא

ויאמר מה אתן לך כלומר אני מבקש ממך שתשב עוד עמי ועתה אמור מה אתן לך בשכרך.

לא תתן לי מאומה, לא תתן לי שום דבר קצוב בשכרי, אלא יהיה שכרי דרך מקרה וטובת האל כמו שיזמין לי, ובזה אשובה ארעה צאנך אשמור כמו שעשיתי:

לב

אעבור, פירש אעבור עמך.

הסר, מקור, או פירש הסר אתה משם שלא תאמר היום או מחר שנשאר שם שום נקוד וטלוא שיולידו דמותן.

כל שה נקוד וטלוא, מן התישים שהם זכרים וכן מן העזים הנקבות כמו שאמר וטלוא ונקד בעזים, והתישים לא זכרם במפורש כי כן הבינו כל אחד מהם ובספור המעשה זכרם בפירוש, ומה שאמר שה לפי שהוא כולל זכר ונקבה, כמו, בין שה בריה בין שה רזה (יחזקאל ל"ד כ'), שור או שה אותו ואת בנו (ויקרא כ"ב). חום, אבל חום לא יהי רובם שחורות.

נקד, בשחרת או בצהבות שבהם נקדות לבנות.

וטלוא, הוא שכתמיהם רחבים כמו מטולאות וכן בדרז"ל טלאי על גבי טלאי.

חום, שחור וכן אמר בלשון ערבי דמי שיחור שהוא הראש והגרון, ומן הצאן יאמר לוחם (?).

והיה שכרי, כאלה יהיה שכרי, כמו שיולידו מכאן ואילך הצאן:

לג

וענתה בי צדקתי, כי בצדק הנהגתי עמך ואתנהג, וצדקתי תעיד בי שיולידו הצאן רבים כאלה ויהיו לחלקי וכל שתמצא בחלקי שאפריד מצאנך ותמצא שאינו כאלה תאמר כי גנוב הוא אתי. ומלת לפניך דבוקה עם וענתה בי צדקתי, כלומר אתה תראה שתעיד בי צדקתי כשתבוא אלי על שכרך לראות מה הוא:

לד

ויאמר לבן הן, טוב הוא אני רוצה בזה השכר אשר פירשת. לו יהי כדבריך, הלואי שתהיה כדבריך שלא תחזור בך, כי חשב בלבו כיון שהמולידים לא היו כן, הנולדים נקוד וטלוא וחום לא יהיו אלא מעטים:

לה

ויסר, לבן הסירם מן הצאן כמו שאמר לו יעקב.

העקודים, זכר עקודים במקום נקודים כי עקודים הם נקודים אלא שעקודים ר"ל על נקודת היד והרגל לבד, מענין ויעקוד את יצחק בנו (כ"ב ט') כשרוצים לגזוז הצאן קושרים אותו ביד וברגל, ונקודים כולל נקודות כל הגוף, ובא להודיע באמרו עקודים, כי לבן דקדק בהסרת הנקודים כי אפילו אותן שלא היתה נקודתן אלא ברגלים לבד הסיר לבן מן הצאן ואין צ"ל אותן שנקודתם בכל הגוף, ואחר כך כלל ואמר כל אשר לבן בו, כל מי שיהיה שום לבנונית בו בין מעט בין הרבה, ולבן יהיה תואר כחבריו ופירושו כל מי שהיה צמר לבן בו רוצה לומר בחלק ממנו, ויחסר המתואר, כמו כעדר הקצובות (ש"ה ד') והדומה להם.

ויתן ביד בניו, לבן נתן אותם שהסיר,

לו

דרך שלשת ימים ממקום שהיה רועה יעקב ויעקב היה רועה הנותרים במקום שהיה רגיל לרעות, ועשה זה לבן מיראתו שמא ילכו מן הנקודים אשר בידו ביד בניו אל הצאן שהיה רועה יעקב ויתערבו עמהם ויאמר יעקב כי שלו הם:

לז

ויקח וגו', לא עשה יעקב זה בשנה ראשונה אלא ממנה ואילך, והמקלות לא היה משים לצאן לבן, כי אם לחלקו המגיעו מן הנולדים בשנה ראשונה שהם עקודים נקודים וטלואים, ולאותם שהיו שלו היה משים המקלות כדי שלא יולידו אלא כדמות הפצלות, שאם היו מולידים צאן יעקב עזים שלא היו נקודים וטלאים יחשדנו לבן כי גנבם יעקב מהצאן שלו, כן פירש אדני אבי ז"ל, כי רבים תמהים על יעקב אבינו שהיה צדיק איך היה עושה דבר רמאות בצאן לבן להרבות חלקו.

לבנה, הוא עץ שגזרתו לבן ולקח אותו כדי לפצל הפצלות בעודו לח, וכן לקח מקלות לוז וערמון לחים, כי אלו יהיה מחשופם לבן יותר מאחרים, וכאשר היה מסיר הקליפות נשארו מקומותיהם חשופות והם לבנות, והפצול הוא הסרת הקליפה. ולוז וערמון ידועים:

לח

ויצג את המקלות, העמידם בשקתות המים בשעת שבא להשקות הצאן,

זהו שאמר אשר תבאן הצאן, פירש כאשר תבאן, וכן אשר ראיתם (שמות ד') כאשר ראיתם, תאכל מצות אשר צויתיך (שם ל"ד) כאשר צויתיך.

לנכח הצאן, העמידם לנכח הצאן.

ויחמנה, כי דרך הצאן להתחמם בבאן לשתות.

ופירש ברהטים, תרגום וירץ ורהט, ופירש מקום מרוצת מים בבריכות העשויות בארץ להשקות שם הבהמות. ומלת ויחמנה, באה בסימן אחד משני סימני הנקבות, וכן וישרנה הפרות (שמואל ו').

לט

ויחמו, על הזכרים אמר וכן הנקבות כאחד מתחממים.

אל המקלות, כנגד המקלות.

ותלדן הצאן, כי כח הדמיון במוח והזרע תחלתו מהמוח לפיכך ילדו לפי הדמיון:

מ

והכשבים הפריד יעקב, הפרידם מן התיישים והענין שלא היה משקה אותם עמהם כדי שלא יצאו עקדים, כי אותם לא היו ליעקב אלא השחורים מן הכשבים היו לו לפיכך היה משקה אותם לבדם הכשבים והרחלות, ולאותם לא היה משים מקלות כי לא היה לו מקלות שחורות אלא אם כן היה צובע אותם, ואם היה עושה כן היה ניכר הדבר ונודע כי במדבר לא היה יכול לצבעם, אלא היה נותן פני הצאן אל עקוד, פני העזים והתישים מצאן יעקב נתן אותם בשעה שהיו שותים כנגד העקוד והטלוא אשר היו בצאן לבן מלבד המקלות שהיו כנגדם, וכן היה נותן פני הכשבים והרחלות בשעה שהיו שותים כנגד כל חום שהיה בצאן לבן כדי שיולידו כמותן; וזכר עקוד ובכללו נקוד וטלוא.

וישת לו עדרים לבדו, מהנולדים לו בכל שנה שת לו עדרים לבדו כי רבו הנולדים ונתן אותם ביד רועים ולא רעה אותם עם צאן לבן, כי לבן היה עינו רעה וכשהיה בא לבקר את צאנו והיה רואה בצאן עקודים נקודים או טלואים כמו שהיה תנאו, ובכל שנה שהיה מחליף משכורתו והיה רואה חלקו של יעקב רב משלו, היה מריב עמו לקנאתו בו.

על צאן לבן, כמו עם צאן, וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל"ה):

מא

והיה בכל יחם, בכל עת שהיו מתחממות והוא עת חבורן, וכן הוא התרגום בכל עדן דמתיחמן,

ויחם, מקור, ובעבור הדבקו למלת בכל נאמר שהוא במקום שם, ואם נאמר שהוא חסר עת, וכמו שכתבנו הוא מקור במשפט. הצאן מולידות פעמים בשנה ועתה מספר באיזה מן הלידות היה משים יעקב את המקלות ואמר כי בלידה הראשונה שהיא המעוטה היה משים יעקב את המקלות לפי שלא היה לבן מקפיד באותה לידה לבא לבקר את צאנו לפי שהיא מעוטה אבל בלידה שנייה שהיא מרובה לא היה משים המקלות לפי שהיה בא לבן באותה לידה לבקר את צאנו, אם היה מוצא דבר המקלות היה מריב עמו וגוזל ממנו את שלו, לפי שהיה מוציא אותו רמאי, ואע"פ שיעקב לא היה משים המקלות אלא בשלו, כמו שכתבתי בשם אאז"ל, אעפ"כ היה אומר לבן, כשם שמשים בשלו כך משים בשלי.

ופירש המקשרות, הקשורים. וכן ובהעטיף, והעטופים, כמו שתרגם אונקלס. ואדני אבי פירש, כי שנה אחת היה זה התנאי בניהם, שהיו הנולדים בלידה ראשונה של יעקב והנולדים בלידה שניה של לבן.

ליחמנה במקלות ליחם אותן בענין המקלות כמו שפירשנו. וה"א ליחמנה נוספת, כה"א אותכה (שמות כ"ט ל"ה) ובאה הנו"ן דגושה שלא כמנהג, כמו הנו"ן עיני תראינה בה (מיכה ז') וכן נו"ן תעוגינה לעיניהם (יחזקאל ד' י"ב) והמנהג להיות דגושה, ואע"פ שיש בזה ובזה פנים אחרים כמו שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו. והיה כל הספור הזה להודיע כי השגחת האל לצדיק להצילו מיד רשע שלא יוכל לו, כמו שאמר צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו (תהלים ל"ז):

מג

ויפרוץ, ענין רבוי הממון, וכן ופרצת ימה (כ"ח י"ד) כאילו הרכוש פורץ הגדר כלומר שלא יכילנו מקום מרובו וזה על דרך ההפלגה.

ועוד אמר מאד מאד, להגדיל הרבוי.

צאן רבות, אמר רבות על הנקבות כי מהן יהיה הרבוי, וזכר אחד יהיה לכמה נקבות; ולא זכר הבקר, כי מלאכתו היה בצאן ובהם היה מתעסק ואע"פ שהיה לו בקר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.