מזרחי/במדבר/יב

מזרחי במדבר יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האשה הכושית מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי. בספרי דאל"כ מאי כושית דקאמר וכי כושית היתה והלא מדיינית היתה שנ' ולכהן מדין שבע בנות אלא מה כושי משונה בעורו אף זו משונה בעורה ובניה יותר מכל הנשי' כיוצא בו שגיון לדוד וגו' וכי כושי היה אלא מה כושי משונ' בעורו אף שאול משונ' במראיתו שנ' משכמו ומעלה גבוה מכל העם כדאיתא בספרי:

על אודות האש' על אודות גרושי'. פי' על אודות הפרשתה שפי' בעלה ממנה ומקרא קצר הוא וכאילו אמר על אודות הפרש' האשה:

כי אשה כושית לקח מת"ל. הרי כבר נאמר על אודות האשה הכושי' ועוד מאי כי דמשמע שהוא נתינת סבה על הדבור שדברו במש' מה סבה נוספת יש כאן יותר ממאמר על אודות האשה הכושית אשר לקח דקאמר אלא לומר לך לא נאה ביופיה לבד היתה אלא אף נאה במעשיה כך דרשו בספרי:

האשה הכושית על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין הרע. זהו לפי פשוטו של מקרא והראשון על פי מדרש רז"ל שזה הפי' לא הוזכר בשום מקום ולכן לא כתב על זה ד"א אך היה ראוי לכתוב ולפי פשוטו כמנהגו בפי' החומש ומפני שלפי פשוטו של מקרא לא הוצרך להוסיף על מאמר על אודות האש' מלת בגרושי' כמו שהוסיף לפי מדרש רז"ל הוצרך בכי אשה כושית לקח ועתה גרשה כאילו אמר שדברו במשה על אודות האשה היפה אשר לקח ואמר כי אשה יפה לקח ועתה גרשה אבל לפי מדרש רז"ל לא יתכן לפרש כן דמהו זה שהקשו כי אשה כושית לקח מת"ל הרי כבר נאמר על אודות האשה הכושית אשר לקח ולאו קושיא היא שבתחלה אמר שדברו על אדות האשה הכושית סתם ואח"כ חזר ופי' שדבורם היה כי אשה כושית לקח ועתה גרשה מה שלא פי' זה בתחלה אלא עכ"ל שרז"ל היו סוברים שפי' על אודות האשה אשר לקח הוא על אודות גרושי' האשה הכושית אשר לקח שלפי זה יהיה מ"ש אחר זה כי אשה כושית לקח מקרא יתר בהכרח ולפיכך דרשו בו נאה בכל אף במעשיה:

ד

פתאום והם טמאי' בדרך ארץ והיו צועקים מים מים להודיעם שיפה עשה משה שפי' מן האשה. דאל"כ מנ"מ אם היה פתאום עד שהוצרך הכתוב להודיענו זה:

צאו שלשתכם מגיד ששלשתן נקראו בדבור א' מה שא"א לפה לאמרו ולאזן לשמעו. בספרי דאל"כ שלשתכם ל"ל הרי כבר נאמר ויאמר יי' אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו:

ה

בעמוד ענן יצא יחידו שלא כמדת בשר ודם כו'. בספרי דאל"כ וירד יי' בענן למה לי הרי כבר נאמ' ויאמר יי' פתאום צאו שלשתכם אל אהל מועד והיה די לומר אחר זה ויעמוד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים שיהיו נמשכים ויוצאים מן החצר לקראת הדבור כמו שפרש"י ז"ל גבי ויקרא אהרן ומרים למה חזר וכתב וירד יי' בעמוד ענן אלא ללמד שלא בא אלא יחידי בעמוד עננו לבד שלא כמדת בשר ודם אבל בפרשת כי תשא דכתי' ביה וירד יי' בענן שהוא תחלת הגלות השכינה אליו בבקר שלא קדם הגלותו אליו באותו יום יש לומר שבא להודיע הגלות השכינה אליו מפני שתמיד הוא נראה עם עמוד עננו אמר וירד יי' בענן ולא ללמד שירד יחידי עם עמוד עננו לבד כמו שדרשו פה:

ויקרא אהרן ומרי' שיהיו נמשכי' ויוצאי' מן החצר לקראת הדבור. כדי שלא יהא משה עמהם לפי שאומרי' מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו או שלא ישמע בנזיפתו של אהרן כדלקמי' וכדאית' בספרי:

ו

שמעו נא דברי אין נא אלא לשון בקשה. בספרי כלומר אע"פ שדברי הש"י עמהם פה היו בכעס כדכתיב בסיפיה דקרא ויחר אף יי' בם וילך אפי' הכי מלת נא דכתי' ביה בהאי קרא אינו אלא לשון בקשה שדבר עמהם דבריו בנחת ובפיוס כדי שישמעו כל דבריו שאילו היה מדבר עמהם דבריו בכעס לא היו נשמעי' וזהו שאמרו בספרי אחר אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שאמר והיה העולם אמר דבריו בתחנונים קל וחומר לבשר ודם:

אם יהי' נביאכם אם יהיו לכם נביאים. אמר זה מפני שמלת יי' דבק' עם במראה אליו אתודע כאילו אמר אני יי' במרא' אליו אתודע בחלום אדבר בו ולא עם מלת נביאכם כי זה מורה שהנביא הוא יי' ואחר שמלת יי' דבקה עם מה שאחר' ישאר אם יהיה נביאכם מאמר אין מובן לו לכל פירש ואמר אם יהיה נביאכם נביא לכם שהוא כמו לכם נביא ואמר אם יהיו לכם נביאים בלשון רבים מפני שהיו לישראל נביאים רבים וכלם במראה או בחלום אלא שהכתוב כלל כל הנביאים במלת נביא וכן תרגם אנקלוס אם יהון לכון נביאייא:

במרא' אליו אתודע שכינה שמי אינה נגלת עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום ובחזיון. באמרו שכינת שמי מורה שפירוש יי' הוא כאילו אמ' אני יי' דאם לא כן יתודע מיבעי ליה וכן תרגם אנקלוס אנא יי' בחזוון אנא מתגלי להון ובאמרו אלא בחלום ובחזיון הורה שפירו' במראה אליו אתודע הוא לא כפי' ומראה ולא בחידות דא"כ אין הפרש בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים כי שניהם במראה רק פי' ומראה ולא בחידות מראה הדבור שמפרש לו דבורו במראית פנים שבו ואינו סותמו לו בחידות כדלקמיה ובאמרו איני נגלה עליו באספקלריאה המאירה הורה שהאספקלריאה המאירה היא מראה הדבור שמפרש לו דבורו במראית פנים שבו ואינו סותמו לו בחידו' וזהו שאמרו כל הנביאי' נתנבאו באספקלריאה שאינה מאירה שהיה דבורו עמהם במשלים וחידות ומשה נתנבא באספקלריאה המאירה שהיה הדבור עמו במראי' פנים שבו ולא בחידות:

ח

פה אל פה אדבר בו אמרתי לו לפרוש מן האשה. בספרי וזו היא תשובתן של מרים ואהרן שדברו במשה על פרישת האשה הכושית אשר לקח שאם תאמר שאין פירושו של פה אל פה אדבר בו אלא לענין נבואתו של משה שהיתה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו ולא פי' מלאך כשאר הנביאי' כדפירש הרמב"ם ז"ל א"כ מה היא תשובתן של מרים ואהרן על פרישותו מן האשה דמה הפרש יש בין נביא קטן לנביא גדול לענין הפרישות והלא כמו שהנביא הגדול מדבר עם הדבור כך הנבי' הקטן מדבר עם הדבו' מה לי נביא גדול מ"ל נביא קטן:

בעבדי במשה אינו אומר בעבדי משה אלא בעבדי במשה בעבדי אע"פ שאינו משה במש' אע"פ שאינו עבדי כדי הית' לירוא מפניו וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך כמלך והי' לכם לומר אין המלך אוהבו חנם ואם תאמרו איני מכיר במעשיו זו קשה מן הראשונ'. מהכ' משמע דדרשינן בי"ת השמוש יתירא ויש לתמו' א"כ למה לא דרשו ג"כ למ"ד השמוש יתירא גבי לעבדך ליעקב דהו' לי' למכתב לעבדך יעקב וגבי לאדני לעשו הוה לי' למכתב לאדני עשו ולא מצינו שידרשו בהם כלום אלא גבי אל אחיך אל עשו וגבי מיד אחי מיד עשו מפני שלא היה לו ליעקב אח אחר חוץ מעשו והיה די לומר באנו אל אחיך הצילני נא מיד אחי וכן גבי עם בני עם יצחק היה די לומר עם בני אחר שלא היה לה בן אחר חוץ מיצחק אבל בספרים שלפנינו אינו שנוי בלשון הזה אלא בלשון אחר והוא אין ת"ל בעבדי אלא תחת שדברת' בי דברת' בעבדי משל למה הדבר דומה למלך שהי' לו אפוטרופוס במדינ' ומדברי' בפניו אמר להם המלך לא בעבדי דברתם אלא בי דברתם ואם תאמרו אינו מכיר במעשיו זו קשה מן הראשונה ושני ספרים היו לי ושניהם בזה הלשון ולפי הנוסחא הזאת משמע שלא מפני הבי"ת היתרה דרשו כן אלא מפני יתרות מלת בעבדי שהי' די לומר ומדוע לא יראתם לדבר במש' כמו שקורא אותו בכל מקום ולמה הוצרך פה להוסיף מלת בעבדי:

יא

לשון אויל. כלומר פירושו כפי' אויל לא שהוא מגזרתו כי שרש אויל אול ושרש נואלנו יאל והם שני שרשים בענין אחד לפירוש אנקלוס וכן דרשו רז"ל בפסוק חרב על הבדים ונואלו חרב על החכמים העוסקי' לבדם ואינם מתחברים זה עם זה בהלכה ולא די אלא שהם מטפשים שנאמר ונואלו כמו אשר נואלנו ואשר חטאנו:

יב

אל נא תהי כמת אחותינו זאת כמת. פירוש תי"ו תהי סימן הנקבה הנסתרת שהיא אחותינו לא תי"ו של נוכח הזכר:

מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה דגבי מת כתי' כל הבא אל האהל וכל אשר יטמא וגבי מצורע כתיב והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב:

אשר בצאתו מרחם אמו אמנו היה לומר אלא שכנה הכתוב. שהראוי לומר אשר יצא מרחם אמנו כאילו נאכל חצי בשרנו כענין שנאמר כי אחינו בשרנו הוא כדלקמיה אבל אין לפרש שהיה לו לומר אשר יצאת מרחם אמה ויאכל חצי בשרה ואמר אמו במקום אמה ובשרו במקום בשרה וכנה הכתוב כי לא נאכל בשרה אלא בשרם של אחיה שהיא בשר אחיה כענין שנ' כי אחינו בשרינו הוא וכשהיא כמת' כאילו מת חצי בשר' של אחיה ונאכל ולפיכך צריך לומר כפי' הראשון גם אין לפרש שכנוי אמו ובשרו שב אל המת כאילו אמר כמת הזה אשר יצא מרחם אמו ויאכל חצי בשרו כי לא נאכל בשרה של זו עד שידמה אותה למת שנאכל בשרו ועוד ויאכל בשרו מיבעי ליה לא חצי בשרו:

ולפי משמעו אף הוא נראה כן. פי' אפילו משמעות המקרא הזה נוכל לפרש אותו מבלתי שנצטרך לומר שכנה הכתוב וכתב אמו במקום אמנו ובשרו במקום בשרנו בשנא' שדבריה' אינם בעבור אחות' אלא בדרך כללות סתם שכל אח סתם אין ראוי להניח את אחותו להיות כמת מאחר שיצאת מרחם אמו של אחיה ואם יש כח בידו לעזור אותה ואינו עוזרה הנה כאילו נאכל חצי בשרה מאח' שהיא מרחם אמו כעניין כי אחינו בשרנו הוא:

ד"א אל נא תהי כמת אם אינך רופא' בתפלה מי מסגיר' ומי מטהרה אני א"א לראותה שאני קרוב כו'. בספרי פי' אל נא תהי אחותנו כמת שאין לו תקוה שמאחר שיצאת מרחם אמנו היא קרובה לנו ואין קרוב רואה את הנגעים ואם אין אתה מרפאה מי מסגיר' ומי מטהרה הרי אין כהן אחר זולתו שאני קרוב ואינו יכול לא להסגירה ולא לטהרה ונמצא שנאכל חצי בשרנו מאחר שבשרה שהוא אחד עם בשרנו נאכל ואין תרופה למכתו ומה שכתב אחר זה וזהו אשר כצאתו מרחם אמו פי' שזה מורה על הקורבה שבינה לבינם ושכוונו בזה להודיע שמאחר שהיא קרובה להם מי יסגירנה ויטהרנה אם אין אתה מרפא' ע"י התפלה:

יג

לאמר מת"ל אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותו אם לאו עד שהשיבו ואביה ירק ירק. פי' האי לאמ' קרא יתירא הוא דה"ל למימ' ויצעק משה אל יי' אל נא רפא נא לה או ויצעק משה אל יי' ויאמר אל נא רפא נא לה אבל ממאמ' ויצעק משה אל יי' לאמר משמע שיאמר לו הש"י תשוב' על זה דומיא דוידבר יי' אל משה לאמר שפירושו שיחזור ויאמר לש"י תשובה אם קבלו ישר' את דבריו אם לא כמו שדרשו רז"ל ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר וכב' פירשתיו שם באורך ע"ש ולכן בדברי משה לש"י לא תמצא שם לאמ' אלא בד' מקומו' הללו שהביאן פה רבי אליעזר בן עזרי' ודרש בהן שבכל אלה ג"כ אמר משה לש"י להשיבו תשובה אם יעשה הש"י שאלתו אם לאו:

יד

ואביה ירוק ירק בפניה ואם אביה הראה לה פנים זועפות. הוסיף מלת אם על מלת ואביה כאילו אמר ואם אביה ירק בפניה מפני שלא מצינו שירק אביה בפניה מעול' ולא הנזיפה בשום זמן ואיך יאמר בדרך פשיטות ואביה ירק בפניה אבל עם מלת אם יהיה פירושו אילו אביה ירק בפניה לא שירק בפניה מעולם גם פי' ירוק ירק בפני' הראה לה פני' זעופות מפני שאין הכונה בזה הריקה ממש אלא הנזיפה המתחייב' מהיריקה דאל"כ מאי ק"ו לשכינה דקאמר והלא לא היה כאן אלא נדוי ונזיפה בלבד כדכתיב ויחר אף יי' בם וילך ופרש"י ז"ל מאחר שהודיע סרחונם גזר עליהם נדוי:

הלא תכלם ז' ימים ק"ו לשכינה י"ד יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. כדתני' בפ' כיצד הרגל והא דקתני ק"ו לשכינ' י"ד יום דמשמע דאין כבוד השכינה יתר מכבוד אביה רק הכפל אומר ר"ת משום דאמרי' בהמפלת שהאב והאם נותנין בולד כל א' ה' דברי' והקב"ה נותן בו עשרה דברי' וי"מ דנקט י"ד יום כנגד ב' הסגרות דאין הסגר פחות מז' ימים שאז המצורע הוי מצורע מוחלט והיינו דקאמר ק"ו לשכינה י"ד יום כלומר שהיא מצורעת נעלמת וכן מוכח בתוספתא דמס' מכות כל זה כתבו התוס' פ' כיצד הרגל והא דקתני אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון הוא אפי' אליבא דר"ט דלית ליה דיו דעד כאן לא קאמר ר"ט דלית ליה דיו אלא היכא דמפריך ק"ו אבל הכא דלא מפריך ק"ו אית ליה דיו דהא שבעה דשכינה לא כתיבי בקר' ואתא ק"ו ואייתי י"ד ואתא דיו ואפיק ז' ואוקי ז' ואהני ק"ו ואהני דיו אבל היכא דמפריך ק"ו עם דיו דומי' דשור המזיק ברשות הניזק דילפינן שחייב נ"ש מק"ו ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשו' הרבי' שהוא פטור החמיר עליהן ברשות הנזוק לשלם נ"ש מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבי' לשלם ח"נ א"ד שנחמיר עלי' ברשות הניזק לשלם נ"ש דכי אמרי' ביה דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבי' ח"נ אף ברשות הניזק ח"נ אפריך ק"ו ולא אהני לן מידי דהא בלאו ק"ו נמי אית לן ברשות הניזק חצי נזק משום דבאורייתא ח"נ כתיב ביה בקרן סתמא ל"ש ברשות הרבי' ל"ש ברשות הניזק לא דריש דיו וא"ת הא הכא נמי שבעה דשכינה כתיבי בקרא דכתיב תסגר ז' ימים מחוץ למחנה י"ל דר"ט ס"ל דהאי קרא דתסגר ז' ימי לאשמועי' דדרשינן דיו הוא דאתא דאי לאו כתב הכי הוה מוקמינן לי' אארביסר ורבנן כתיב קרא אחרינא ותסגר מרים ור"ט ההוא דאפי' בעלמ' דרשינן דיו דמיתורא דקרא גמרינן לה דלא תימא שאני הכא משום כבודן של משה אבל בעלמא לא קמ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.