מזרחי/במדבר/יא

מזרחי במדבר יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי העם כמתאוננים אין העם אלא רשעים וכה"א מה אעשה לעם הזה ואומר העם הרע הזה. בספרי ורבי שמעון בן מנסיא שפירוש בספרי ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבהם ובגדולים צריך לומר קצינים וגדולים של כל אות' הרשעים שהיו כלם מתנהגים על פיהם לא קצינים וגדולים בחכמה ובחשיבו' אבל רש"י ז"ל כתב בפסוק ויראו את אלהי ישראל נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן ולזקנים עד ויהי העם כמתאוננים ותבער בם אש יי' ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה ואל אצילי בני ישראל הם נדב ואביהו והזקנים וכן כתב זה כאן גבי אספה לי וגם הרמב"ם ז"ל כתב בספר מורה הנבוכים בפרק ה' מהחלק הראשון אמנם אצילי בנ"י ישראל הם הרסו ושלחו מחשבתם והשיגו אבל השגה בלתי שלמה ולזה אמר עליהם ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' ולא נאמר ויראו את אלהי ישראל לבד כו' עד והתחיבו כלייה ונעתר להם מרע"ה והאריך הש"י להם עד שנשרפו בתבערה ונשרפו נדב ואביהוא באהל מועד לפי מה שבאו בו הקבלה האמתית וזה מורה שהם היו מאצילי בני ישראל וגדוליהם וקצינים בחכמה ובמעלה ובחשיבות והם נדב ואביהוא והזקנים ולפיכך צ"ל שר' שמעון בן מנסיא חולק על אותם שאמרו אין העם אלא רשעים או שמא י"ל שכשבאה האש ובערה במתאוננים בערה אף בבלתי מתאוננים והם אותם שתחייבו מיתה בעבור ההסתכלות וההצצה שהציצו מיום מתן התורה שהם נדב ואביהוא והזקנים ויהיה פי' ותבער בם במתאונני' ופ' ותאכל בקצה המחנה וגם אכל' הקציני' שבהם:

ב

ויצעק העם אל משה משל למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו כו'. בספרי וכי היה משה מועילן והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל יי' מה ת"ל ויצעק העם אל משה היה רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו כו':

ד

וישובו גם בני ישראל ויבכו עמהם. הוצרך להפך המקר' מפני שמצבו מורה שהזכיר למעלה שבכו האספסוף ואמר אח"כ שבכו גם בני ישראל כמות' והכתוב לא הזכיר כלל בכיה באספסוף אבל לפי ההפוך גם בני ישראל דבק עם וישובו ומלת ויבכו שבה אל האספסוף ואל בני ישראל יחד וזהו שהוסיף הרב אחר ההפך מלת עמהם להורות שמלת ויבכו שבה אל שניהם יחד:

ה

חנם מן המצות. בספרי פי' שלא היו מזונותינו אז ע"י קיום המצות כמו שהן עכשיו שהם שכר לפעולתינו שאם נקיים המצות יהיו לנו מזונות ואם לאו לא יהיו לנו מזונות כדכתיב והי' אם שמוע תשמעו את מצותי וגו' ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואם לאו והאדמה לא תתן את יבולה אבל במצרי' היו מזונותינו באים בחנ' בלא שום קיום מצוה:

ח

דבר אחר לשד נוטריקון ליש שמ' דבש פי' ליש לישה וכאילו אמר לישת שמן ודבש וזה שכתב אחר זה כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש:

ותרגומו של אנקלוס שתרגם דליש במשחא נוטה לפתרונו של דונש שהעיסה הנלושה בשמן לחלותית שמן יש בה. פי' ולא לפתרונם של רז"ל שפירשוה מל' שדים אבל לא לאפוקי ל' הני טריקן שגם הוא נוטה לפתרונו של דונש:

י

ורז"ל אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות על העריות הנאסרות להם. בספרי היה רבי נהוראי אומר שבשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות היו מצטערין מלמד שהיה אד' נושא אחותו ואחות אביו ואחות אמו ולא ידעתי למה נתעוררו עכשיו אחר נסיעתן מהר סיני לבכות על שהפרישן משה מן העריות והלא כבר עברו כמה חדשים משהפרישן עד שנסעו מהר סיני שהרי מיום הכפורים שירד משה מן ההר שוב לא עלה והתורה כבר היתה מסורה בידו ושמא יש לומר שאף על פי שהיתה כל התורה כלה מסורה בידו מכל מקום לא נאמר לישראל אלא כל אחת בזמנה שהרי בפרק הנזקין אמרו ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שלוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה ופרש"י ז"ל פר' כהנים אמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקקו לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם פרש' לוים קח את הלוים דבהעלותך שבה הלכות לוי' והוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר פרשת טמאים ויהי האנשים משום הלכת פסח והמשכן הוקם באחד בניסן והוזהרו להם פרשת שלוח טמאים שבו ביום הוקבעו שלש מחנות והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שלוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהן ופרשת שלוח טמאים וישלחו מן המחנה שבאותו יום הוקבעו המחנות ופרשת אחרי מות אף על פי שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתי' אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמר' אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת ופרשת שתויי יין לפי שמאותו היום ואילך נאסרו דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא ופר' נרות בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק ופרשת פרה אדומה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהון וקודם לכן לא יכול לעשותה דבעינין והזה אל נוכח פני אהל מועד וא"כ אע"פי שכבר נאמרו למשה בסיני לא אמרן לישראל עד ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ושמא גם בפרשת העריות לא נאמר לישראל עד סמוך לנסיעתן מהר סיני ומה שאמרו בפרק הנזקין רבי יוחנן אמר משום רבי בנאה תורה מגלה מגלה נתנה ורבי שמעון בן לקיש אמר תורה חתומה נתנה ופרש"י ז"ל מגלה מגלה נתנה כשנאמרה פרשה למרע"ה היה כותבה ולסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חברן בגידין ותפרן חתומה נתנה לא נכתב' עד סוף מ' לאחר שנגמרו כל הפרשיות כלן והנאמרות לו בשנה ראשונ' ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן אינו רוצה לומר כשנאמרה לו למשה בתחלה שהרי כבר נאמרו לו כל המצות כלן בסיני כללותיה' ופרטותיהן יחד כדתניא בת"כ ומייתי לה בפ"ב דזבחים אלא הכי פירושא כשנאמרה לו למשה לאומרה לישראל היה כותבה כו' אבל כשנאמרה לו בתחלה כדי ללמדו בסיני נאמרו לו כללותיהן ופרטותיהם יחד ואחר כך חזר עוד ואמרן לו לאמרן לישראל כל אחת ואחת בזמנה ואז היה כותבה וכשנגמרו כלן בסוף הארבעים חברן בגידין ותפרן למ"ד מגלה מגלה נתנה או היו סדורות לו על פה עד שנגמרו כלן בסוף הארבעים שנה ואז עמד וכתבן למ"ד תורה חתומה נתנה:

יב

כי תאמר אלי שאתה אומר אלי. ובא עתיד במקום בינוני לא עתיד כמשמעו כי מאין ידע זה ומלת כי פה משמשת בלשון דהא דהיינו אשר כמו כי יבא אלי העם אשר יבא אלי העם כי אמרתי פן תגזול את בנותיך כי אמרתי רק אין יראת אלהים שכלן נדרשין כמו אשר כך פרש"י ז"ל בשלהי גיטין ופירושו כי אנכי הריתי את כל העם הזה עד שאתה אומר אלי שאהו בחיקך:

על האדמה אשר נשבעת לאבותיו את אומר לי לשאתם בחיקי. פי' מאמר על האדמה אשר נשבעת לאבותיו אינו דבק עם כאשר ישא האומן את היונק הסמוך לו כי אין האומן נושא את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו רק הוא דבק עם כי תאמר אלי שאהו בחיקך וכאילו אמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך על האדמה אשר נשבעת לאבותיו כאשר ישא האומן את היונק:

טו

ואם ככה את עושה לי תשש כחו של מרע"ה כנקבה שהראהו הב"ה פורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת אמר תשש כחו כנקבה. מפני שמלת את לנוכח הנקבה וכאילו אמר ואם ככה פורענות תעשה להם לישראל את אתה עושה אותי כנקבה זו שאומרין לה לנוכח את במקום אתה לזכר וכן דרשו גבי ואת תדבר אלינו תשש כחו כנקבה ואמרו לו לנוכח ואת תדבר אלינו במקום ואתה תדבר אלינו כמו שאומרים לנקבה ואין טענה מאת כרוב ממשח הסוכך כי יתכן שהוא לשון ארמי כמו מי מלל והלחם אזל מכלינו ומה שדרשו שתשות כחו היה מפני הפורענות שהראהו הקדוש ברוך הוא שעתיד להביא אליהם על זאת אע"פ שלא נזכר הפורענות בכתוב כלל ולא דרשו תשותו מפני התלונו' שהיו מתרעמים עליו בכל יום הנזכרות בפירו' בכתוב באומרו לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני ויהיה פירושו ואם ככה יהיו ישראל מתרעמים עלי בכל יום הנה אתה עושה אותי כנקבה הוא מפני שכתוב אחריו הרגני נא הרוג ואין הצער של תלונות גורם לומר הרגני נא הרוג גם אין לומר ואל אראה ברעתי על הצער של התלונות רק על הרעה של פורענות שנאמר לו שעתיד להביא עליהם שרעת הצבור יות' קשה בעיניו מרעתו וברעתם היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. אבל הרמב"ן ז"ל כתב ולא הבינותי זה שכנוי את כלפי מעלה הוא וזה מפני שחשב שמאמר את עושה לי דבק עם מלת ככה וכבר פירשתיו שאין הדבר כן רק פירוש אם ככה תעשה להם אתה עושה אותי את ומלת לי במקום אותי כי יבא זה במקום זה במקומות רבים ומה שאמר וזה אחד מתקוני סופרים אינו רוצה לומר מאותם שתקנו לתלמי המלך דבפרק קמא דמגלה שהרי זה אינו מקללם ועוד מהו זה שאמר אלא שכנה הכתוב ולמה לא אמרו זה גבי ועלה מן הארץ שדרשו רז"ל כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים והרי הוא כאילו כת' ועלינו מן הארץ והם יירשוה וכן גבי העיני האנשים ההם תנקר שדרשו בו כאדם התולה קללתו בחברו וכן אמרו בפרשה הזאת גבי אשר בצאתו מרחם אמו אמנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב אלא ה"פ שהכתוב כנה זה כדרך תקוני הסופרים שמנה גם לכנות לתקון הלשון לפי כוונתם וכן מצאתי בספר ישן שהיה כתוב בו תקון סופרים דברים סתורים בתורה ובמקרא ואינן כתובין כתקונן וחכמי ארץ קוראין אותם תקון סופרים ולא שתקנו אותן שמחקו וכתבו מה שכתב מרע"ה בתורה ומה שכתוב בנביאים ובשאר הספרים ומתחלה שכתבוהו על כנויו כתבוהו הסופרים לא חסרו ולא הותירו וכך היו ראויין להקרות כנוי כתובים ואלו הן ואברהם עודנו עומד לפני יי' היה צריך לומר ויי' עודנו עומד על אברהם אלא שכנה הכתוב וכך ואל ארא' ברעתי וכו' וכך כתבו גם הרשב"א ז"ל והביאו בעל הליכות עולם אבל בפסוק ואברהם עודנו עומד לפני יי' אמרו היה לו לכתוב ויי' עומד על אברהם אלא תקון סופרים הוא זה שהפכוהו רז"ל לכתוב כן אלא שזה מין אחד הוא שאין דרך הכתוב לכתוב כן משום מקום אלא שרבותינו הפכו זה.

טז

אספה לי הרי תשוב' לתלונתך שאמר לא אוכל אנכי לבדי. דאל"כ מה ענין פרשה זו אצל פרשת התלונות הסמוכה לה וכן שנינו בספרי אספה לי שבעים איש למה נאמ' לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי וגו' אמר לו המקום מה שבקשת נתון לך:

יח

התקדשו הכינו עצמכ' לפורענו' וכן הוא אומ' הקדיש' ליום הרגה. בספרי דאל"כ התקדשו למה לי היה לו לומר ואל העם תאמר למחר תאכלו בשר וגו' ועוד מה הזמנה צריכה להם לאכילת הבשר אלא עכ"ל דהזמנה והכנה זו אינה אלא לפורענות הבאה עליהם ע"י אכילת הבשר הנזכר באחרונה הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף יי' חרה בעם ויך יי' בעם מכה רבה מאד שאכילת הבשר הכינתם לפורענות זו:

כ

עד אשר יצא מאפכ' כתרגומו דתקוצון ביה. לא שיצא המאכל מאפם כמשמעו שאין דרך המאכל הרבה יותר מדאי לצאת מהנחירים אלא לשון מיאוס הוא שדרך המיאוס הוא להיות נראו בנחירים:

והיה לכם לזרא שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם. בספרי כי אל"ף זרא הוא במקום ה"א שהוא לשון הרחקה שיזרו אותי מפיהם ומאפיהם ואינו ר"ל שירחיקוהו מפיהם שלא ירצו לאכלו כבראשונה שזה מעיד אשר יצא מאפכם שהוא לשון מיאוס נפקא אלא שהרחקה זו היא הרחקה יתרה שלא ירצו אפילו להביט בו אלא שירחיקוהו לגמרי יותר ממה שהיו מקרבין אותו בתחלה:

אשר בקרבכ' אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם לא גבה לבבכ' ליכנוס לכל הדברים הללו. בספרי דאל"כ אשר בקרבכ' למה לי היה לו לומר יען כי מאסתם את יי' ותבכו לפניו אלא שכתב בקרבכם להורות שסבת מאסם את יי' הוא היות השכינה בקרבם שאלו סלק שכינתו מביניהם לא נכנסו לכל הדברים הללו:

כב

ר"ע אומר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר ישחט וגו'. הכל כמשמעו מי מספיק להם כענין שנ' ומצא כדי גאולתו. בספרי ור"ש חולק שם ואומר ח"ו לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך שמי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא איך יאמר שאין המקום מספיק להם ודבריו נכונים מאד ולא ידעתי מה תהי' תשובתו של ר"ע על זה ומ"ש רש"י ז"ל ואיזו קשה זו או שמעו נא המורי' דמשמע כבר דבר משה רבי' כיוצא בזה ובזה תבטל טענתו של ר"ש איזה דומה לזה שאם כוונת רש"י ז"ל בזה בעבור שקרא את עם יי' מורים אין אותו החטא דומה לזה כי אותו החטא הוא כנגד ישראל וזה החטא הוא לש"י בעצמו ואם כיון בזה בעבור הכתוב אחר זה המן הסלע הזה נוציא לכם מים דמשמע שאין הש"י יכול על זה שזה דומה למאמרו פה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם כבר פי' שם רש"י ז"ל עצמו המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם והנה אין זה חטא ואף אם נחשב לו חטא על שלא בטח בש"י להוציא מים אף מן הסלע שלא נצטוה עליו מ"מ אין זה החטא דומה לאותו החטא שזה החטה הוא בהעדר היכולת מהש"י ואותו החטא הוא על העדר בטחונו בו וכך נראה גם מדברי רש"י ז"ל שזה החטא גדול משל מי מריבה מדקאמר ואי זו קשה זו או שמעו נא המורי' כלומר ואם על אותו החטא נענש כ"ש בזה אך מה שטען הרמב"ן ז"ל ואמר ואין מדרשו של ר"ש ושל ר"י הנשיא נאותים ללשון הכתוב בעבור שאמר עתה תראה היקרך דברי אם לא אינה טענה מפני שאין מזה רק קצור ל' שאילו היה כתוב בפי' אחר היד יי' תקצר ויאמר משה אנכי אלך לפייסם ואחריו ויאמר י"י אליו לא ישמעו לך ועתה תראה היקרך דברי אם לא כמו שדרשו הם היה אז נאות ללשון הכתו' ודומה לו ואם ככה את עושה לי וגו' לפי שהראהו המקום למשה הפורעניות העתידות לבא עליה' שפירושו כאילו אמר אחר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' ויאמר יי' אליו עתה תראה הרעות אשר אביא עליהם הבשר עודנו בין שיניה' וגו' ואחריו ויאמר משה אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג וגו' ואל אראה בפורענות העתידה לבא עליהם ולמה טען ע"ז הקיצור ולא טען על אותו האחר והנה מדרשי רז"ל כן הם בכמה מקומו' ואין לטעון עליה':

כה

ואנקלוס תרגומו ולא פסקו כמו קול גדול ולא יסף אע"פ ששאר המפרשי' פירשוהו מל' תוספות שלא הוסיף להראות באותו פומבי:

כו

וישארו שני אנשים מאותן שנבחרו. בספרי כר"ש דאמר במחנה נשתיירו לפי שראו את משה שמכיר הזקני' אמרו אין אנו כדיים לגדול' הלכו והטמינו עצמם אמר להם המקום אתם מעטתם עצמכם אני אגדיל אתכם יותר מכלם שבשבעים הזקנים הוא אומר ויתנבאו ולא יספו שנתנבא ולפי שעה ופסקו ובאלה הוא אומר ויתנבאו במחנה שהיו מתנבאי' עד יום מותם וזהו שכתוב והמ' בכתובי' ופרש"י ז"ל המבוררים שבהם כלומר מאותם שנתפרשו בקלפי בשם זקן לאפוקי מיש אומרים שאמר שבקלפי נשתיירו כלומר שלא נתקדשו בשם זקן אלא שיצאו בשם חלק לפי שאמר לו המקום למרע"ה אספה לי ע' איש אמר משה מה אני עושה הרי הן נופלין ששה ששה לכל שבט חוץ משני שבטים שאינו מגיע להם אלא חמשה חמשה ואי זה שבט מקבל עליו שיפחו' משבטו זקן א' מה עשה נטל ע"ב פיתקין כתב על ע' זקן ועל ב' חלק אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי ומי שעלה זקן נתקדש ומי שעלה בידו חלק א"ל לא המקום חפץ בך ואלו השני נשתיירו בקלפי שיצא להם בקלפי חלק שלא היו מאותן שנבחרו להיות סנהדרין ומה שאמר והמה בכתובי' פי' שהיו מכלל הע"ב שנכתבו והושמו בתוך הקלפי לא מהאחרי' שלא הושמי בקלפי לא בשם זקן ולא בשם חלק:

ל

ויאסף משה מפתח אהל מועד אל המחנה. מפני שמשמעות ויאסף אל המחנה מורה שהיה חוץ מן המחנה הוצרך לפרש מפתח אהל מועד שהוא מחנה שכינה והוא חוץ מן המחנה שלו שהוא מחנה לויה ופי' וזקני ישראל אינו דבק עם המחנה הנזכר לעיל שהוא מחנה לויה אלא הכי פירושא שכמו שנכנס משה באהל שהוא במחנה לויה כך נכנסו גם זקני ישראל כל א' לאהלו שהוא בתוך המחנה שלו נמצא שכלם נכנסו באהליה' כאילו אמר ויאסף משה וזקני ישראל כל א' לאהלו ואח"כ ורוח נסע וגו' מלמד שלא הביא עליה' פורענות עד שנכנסו הצדיקי' איש לאהלו בספרי:

לא

וכאמתים פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם. בספרי לא שפירוש וכאמתים על פני כל הארץ שהיו מונחים על פני כל הארץ ממש והיה גובהם אמתים משטח הארץ ולמעלה שאם כן היו מתים התחתונים מחמת העליוני' הנופלים עליהם אלא שהיו פורחים באויר מלמעלה למטה עד שיעור אמתים סמוך לשוטח הארץ שלא יהיו מצטערין בלקיטתן:

ומניין היתה יודעת מרים שפי' משה מן האשה. הא אין דרכן של צנועות להתרעם לשכנות על בעליהן על דבר התשמיש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.