מזרחי/בראשית/יט

מזרחי בראשית יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כשהיתה שכינה עמהם קראן אנשים. בב"ר ואיני מבין זה דאף בלא שכינ' עמהם אין לקרותן אלא אנשים מכיון שהביאם כדמות אנשים כדלעיל ועוד מדמסיים בה כשנסתלק' שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות משמ' שבאו ללוט כדמות מלאכים וא"כ מאי ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו וכי דרכן של מלאכים לאכול ולשתות ועוד מהו זה שאמר לאנשי סדום רק לאנשים האל אל תעשו דבר וכן ויאמרו לו איה האנשים וכי אנשי סדום הרשעים יוכלו לראות מלאכים. ושמא י"ל שפי' לבשו מלאכות לבשו שם מלאכות שנקראו מלאכים לא שנתפשטו מהגשמות ונהיו רוחניים כמלאכים שהרי בין לאברהם בין ללוט כדמות אנשים נראו להם אלא שעם כל זה גבי אברהם נקראו אנשים מפני שהיתה שם השכינה ולגבי השכינה נחשבים כאנשים ואלו גבי לוט שלא היתה שם השכינה נקראו מלאכים לפי האמת אף ע"פ שנראו כדמות אנשים:

ואצל לוט קראם מלאכים. אינו ר"ל מפני שנראו לו כמלאכים ולאברהם כאנשים דא"כ למה עשה להם משתה ומאי רק לאנשים האל אל תעשו דבר ועוד האי קראם ולא קראם נראו לו ולא נראו לו מיבעי לי' אלא ה"ק אצל לוט קראם מלאכים מפני גודל מעלתן אצלו ואצל אברהם קראן אנשים מפני שלא היתה מעלתן כל כך גדולה אצלו אבל לעולם כדמות אנשים נראו ללוט כמו לאברהם אבל בב"ר אמר רבי לוי אברהם שהי' כחו יפה נראו לו כדמות אנשים אבל לוט ע"י שהי' כחו רע נדמו לו כדמות מלאכים ולא ידעתי מה יעשו בפסוק ויעש להם משתה ולאנשים האל אל תעשו דבר:

וכי כל כך שהו המלאכים. מסוף שעה שביעית עד הערב שהרי כשבאו לאברהם בסוף ו' שעות היום הי' כדכתיב כחום היום ותני ר' ישמעאל כחום היום הרי שש שעות אמורות הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות דטולא קריר ושמשא שריב אבל בשש שעות טולא ושמשא שריבי תן שעה א' לאכילה ולוייה נשארו חמש שעות משנפרדו מאברהם עד הערב שבאולסדום ב"ר: אותו היום מינוהו שופט השופטים. ב"ר כדכתיב ולוט יושב בשער סדום ויושבי השער בכל מקום הם השופטים אבל מה שאמרו שהי' שופט השופטים שחמש' דיינים היו בסדום קב שקר רב שקר רב נבל רב מיסטרין וקלא פנטה' ולוט הי' ארכי דיינים שפירושו ראש הדיינים גמ' היא בידם:

מבית אברהם למד. דאל"כ למה הי' מחזר אחר האורחים והלא לא הי' מחזר אחר המצות שהרי לא הי' מקפיד על עבודת כוכבים והקדים לינה לרחיצה ולא כאברהם שהקדים רחיצה ללינה והמלאך אמר לו אל תבט אחריך ופרש"י אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצול כדלקמן:

ב

הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. ופי' נא עתה ופירושו עתה שעברתם עלי אתם אדונים לי ולכן בבקשה מכם סורו לבית עבדכם לא שמלת נא דבקה עם מלת סורו ופירושו בבקשה מכם סורו דא"כ תרתי נא ל"ל אלא עכ"ל שהראשון הוא לשון עתה והשני הוא לשון בקשה אבל גבי אל נא רפא נא לה שפרש"י בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שהשואל דבר מחבירו צ"ל ב' או ג' דברי תחנונים ולא פי' האחד לשון בקשה והאחר לשון עתה הוא מפני שלא תפול שם מלת עתה כי הוא עדיין לא ידע אם ירפאנה ואיך יבקש שירפאנה עתה:

ד"א צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם. ומלת נא דבקה עם מאמר צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם שהוא חסר מן המקרא ואחר כך התחיל ואמר סורו נא אל בית עבדכם עקמו את הדרך כו'. ודומה לו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את שמלת נא דבקה עם מאמר הגיעה שעה לדאג על יפייך שהוא חסר מן המקרא ואח"כ התחיל ואמר ידעתי כי אשה יפת מראה את.

וזו היא עצה נכונה סורו נא. בראשית רבה כלומר והעצה הנכונה לעשות שלא יכירו בכם היא סורו נא שתסורו מן הדרך הישרה ההולכת אל ביתי שתעקמו הדרך שאז לא יכירו שאתם באים בביתי וזהו שפי' סורו נא עקמו הדרך ופי' אל ביתי לצד ביתי כלומר שהעקמימות יהי' נוטה לצד ביתי שע"י העקמימות ההוא תבואו אל ביתי שאלו הי' אל בית עבדכם כמשמעו הי' ראוי להיות ובואו אל בית עבדכם:

ד

ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים. והוא מקרא קצר כאלו אמר ואנשי העיר היו בפי המלאכים פי' בעוד שהיו מדברים על אנשי העיר מה טיבם מיד אנשי סדום נסבו על הבית דאל"כ אנשי העיר ואנשי סדום למה לי אלא על כרחינו לומר חד על פיהם של מלאכים וחד על נסבו על הבית:

ואנשי העיר אנשי רשע. דאין פי' אנשי סדום אנשי עיר סדום עד שיקשה תרתי למה לי אלא פי' אנשי סדום אנשי רשע כדכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים ובמקום שיכתוב אנשי רשע כתב אנשי סדום כאלו אמר ואנשי העיר שהם אנשי רשע נסבו על הבית:

שאין א' מוחה בידם. שכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ומפני ששום אחד מהם לא מחה מעלה עליהם הכתוב כאלו כלם נסבו על הבית דאם לא כן איך אפשר שכל אנשי העיר שהיו כמה אלפים נסבו בית אחד:

ה

ונדעה אותם וכו'. ב"ר דמתשוב' לוט הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש למדנו זה אבל לולא התשובה היינו מפרשים ונדעה אותם לדעת מה טיבם ומה עניינם כמו ואם לא אדעה ואחרי הודעי ספקתי על ירך שפירושו אחר שהכרתי בעצמי והכרתי המעשים הרעים שעשיתי נחמתי בי וספקתי כף על ירך ומה שכתב רש"י כמו אשר לא ידעו איש אינו אלא לדמיון:

ט

כלומר התקרב לצדדין. מפני שמלת גש מורה קרוב ומלת הלאה מורה רחוק פי' הכתוב הקרוב בבחינת צדו של לוט והרחוק בבחינת אנשי סדום ובב"ר גש הלאה קרב להלן ולא ידעתי מי הכריח את רש"י ז"ל לפרש הקרוב אל צדו של לוט שאין בו רמז ולא על הצד של הלאה ויהיה פירושו התקרב לצד הלאה שהוא המקום הרחוק מהם שאז לא יצטרך לומר והתרחק ממנו מאחר שהוא מובן מהתקרבותו למקום הרחוק מהם ושמא י"ל מפני שמצא מקרא מלא קרב אליך אל תגע בי שהוא דומה לזה:

אתה מליץ על האורחים איך מלאך לבך. הוצרך להוסיף הדבור הזה אע"פ שאין בו רמז בכתוב מפני שבזולת זה אין טעם למאמר האחד בא לגור וישפוט שפוט כי הוא לא שפט כלום רק השיב להם על מאמר ונדעה אותם הנה נא לי שתי בנות עשו להן כטוב בעיניכם שזהו פיוס לא דין ומשפט ולא תוכחה:

אדם נכרי יחידי שבאת לגור ונעשת מוכיח אותנו. אמר נכרי יחידי שבאת לגור שממלת האחד משמע יחידי וממלת בא משמע נכרי שבא מארץ אחרת וממלת לגור משמע שבא לגור ולא להתיישב ואמר ונעשת מוכיח במקום שופט המובן מוישפוט שפוט מפני שאינו נופל מלוט אליהם אלא תוכחה לא משפט ודין כי אין כאן טוען ונטען:

יב

אם יש לך חתן או בנים ובנות. משום דמעוד מי לך פה משמע שלא ידעו אם יש לו חתן ובנים ובנות ומחתן ובניך ובנותיך משמע שכב' ידעום כוצרך להוסיף אם יש לך ואמר בנים ובנות במקום בניך ובנותיך מפני שהכנוי מורה שהיו ידועי' להם ומפני שמלת עוד מורה שהיו לו קרובי' אחרים הוצרך לומר חוץ מאשתך ובנותיך שבבית ומפני שהוי"ו של ובניך מורה שהספק היה אם היו לו תתן ובנים יחד הוצרך לומר שהוי"ו הזה במקום או אבל לא תקן הכנוי של ובניך ובנותיך שאינו נופל על המסופק אלא שתקן אותו בלשונו לבד ואמר אם יש לך חתן בנים ובנות בלתי כנוי אבל מה שאמר בניך הם בני בנותיך הנשואות דמשמע שהמלאכי' ידעו זה איכא למימר משום דסתם בנים בבית אביהם הם עומדים וכשראו שאין בביתו אלא בנות שפטו שאין לו בנים אלא שהי' מסופקי' שמא יש לבנותיו הנשואות בני' זכרי' א"נ משום דכתיב חתן ואחר כך בנים ובנות משמע דבבנים ובנות של חתן שהם בני בנותיו הנשואות קמיירי דאי בבני' ובנות של לוט היה לו לומר עוד מי לך פה בניך ובנותיך וחתניך:

יד

שאותן שבבית ארוסות להם. ויחסר וי"ו מן לוקחי בנותיו כמו שיחסר מן שמש ירח וכן רבים דאם לא כן לוקחי בנותיו למה לי הא אינן נקראים חתניו אלא לוקחי בנותיו וליכא למימר לוקחי בנותיו הן הנשואות שכבר לקחו' מבית אביהן והלכו להן לאפוקי חתניו שבארוסין שעדיין לא לקחום מבית אביהן דלקיחת האשה בכל מקום היא קנין האשה לבעלה כמו כי יקח איש אשה ולקחה לאשה:

טו

המזומנות לך בבית. שהן הארוסות לאפוקי הנשואות שאינן מזומנות בבית לא הנמצאות בעולם שכולל הארוסות והנשואות דאם כן הנמצאות למה לי:

כדי להציל את ממונו. שאם בעבור בנותיו הנשואות כבר היה כמצחק בעיני חתניו ואין תקוה להתמהמה בעבורן א"נ ממה שאמר לו המלאך המלט על נפשך שפי' דייך להציל הנפשות אל תחוס על הממון כדפי' רש"י למדנו שהתמהמהותו לא היה אלא על הממון:

אחד מהם היה שליח להצילו וחברו להפוך. בב"ר אמרו ומי היה המציל זה רפאל אתיבון והכתיב ויוציאוהו ויניחוהו וכתיב ויהי כהוציאם אותם החוצה א"ל קרון דבתריה ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב כאן אלא ויאמר המלט על נפשך:

יז

המלט על נפשך דייך להציל נפשות אל תחוש על הממון. דאל"כ על נפשך ל"ל:

ככר הירדן. שככר הוא שם מקום אלה העיירות כדכתיב וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה:

יח

אל נא אדני רבותינו אמרו ששם זה קדש. ויהי' שם אדני דבק עם הנה נא ופי' ויאמר לוט אליהם אל תאמרו אלי להמלט ההרה ובבקשה ממך ה' הנה נא מצא עבדך וגו' אבל המתרגם השמיט מלת אל ואמ' בבעו כען ה' ולא ידעתי מה יעשה במלת אל גם לא ידעתי אי זו מלה היא שתרגם אותה המתרגם כען שפירושה עתה כי מלת נא כבר תרגם אותה בבעו לשון בקשה ולא יתכן לתרגם אותה לשון בקשה ולשון עתה:

נא לשון בקשה. אם תהי' מלת נא דבקה עם מלת אל לא יתכן לפרשה כמו עתה כי לא רצה לוט לעמוד אצל אברהם לא עתה ולא לעולם שלא יהי' נראה אצלו כרשע כדלקמי' מב"ר ואם תהי' דבקה עם מלת אדני לא יתכן לפרשה כמו עתה כי אחריו הנה נא שפירושו עתה:

כ

קרובה ישיבתה. בפרק קמא דשבת ולגבי מצער אמרו שעונותיה מועטין שאמרו שם אילימא קרובה ממש דמיקרבא לנוס שמה ומצער דזוטא היא ולא צריכין אתם להקפיד על קיומה הא קא חזו להו כדכתיב הנה נא העיר הזאת ולמה לי' למימר להו הכי אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין כלומר מועטין שעדיין לא נתמלא סאתה:

והיא הית' בשנת מות פלג. כדתניא בסדר עולם א"ר יוסי נביא גדול הי' עבר שקרא בנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ שא"ת בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו וא"ת באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש נתן לך סימן ולא תדע באי זו משנותיו אלא בסוף ימיו:

וכשנחרבה סדום הי' אברהם בן צ"ט שנה. שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה וכתיב ואברהם בן מאת שנה וגו':

וצוער איחרה ישיבתה אחר ישיבת סדום וחברותיה שנה אחת. בפרק קמא דשבת אמרי' מאי קראה דכתיב אמלטה נא שמה נא בגי' נ"א הוי ושל סדום נ"ב ופרש"י דעל כרחך בוני המגדל בארץ שנער היו ולא הי' יישוב בעולם אלא באותה בקעה כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת וגומר ויהי בנסעם מקדם ומשם נפוצו למקומות אחרי' כשנתפלגו ובנו להם עיירות ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא נ"ב שנה שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח לאברהם וכשחרבה הי' שנת צ"ט לאברהם שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה ואברהם בן ק' שנה אלא שזאת הראיה אינה מורה רק שלא היו שנות סדום יותר מנ"ב שנה אבל לא נתפרשה בניינה אם היתה בשנה ראשונה שנתפלגו או אחר כך אך ממה שדרשו בשבת בפסוק אמלטה נא שמה נא בגי' נ"א הוי וקרי לה קרובה בישיבתה למדנו שסדום קודם זו נתיישבה והיינו נ"ב שנה:

ותחי נפשי בה. פי' בלכתי בה דאם לא כן מאי הלא מצער היא ותחי נפשי וכי מפני שעונותיה מועטין יחי' הוא:

ופשוטו הלא קטנה היא ואנשים בה מעט ואין להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה. לא ידעתי איך יתקן בזה קושיית הא קא חזו לה והלא כל עצמן של רז"ל שהוציאוהו מפשטו אינו אלא מפני הקושיא הזאת ואיך חזר לפרש אותו לפי פשוטו ולא חשש לתקן הקושיא הנופלת בו:

כא

לא דייך שאתה ניצול אף כל העיר אציל דאם לא כן גם למה לי.

הופך אני. לא הפוך אותי שיו"ד הכנוי פעם יורה על הפועל כמו עד בואי ופעם יורה על הפעול כמו לא אבה יבמי:

כב

מכאן אתה כו' שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד. אבל מויאמר המלט על נפשך ולא נאמר ויאמרו אין ראייה דאיכא למימר שבהצלה לא הי' אלא האחד ובהפיכה היו שניהם יחד והא דכתיב כי משחיתים אנחנו בלשון רבים משום דאי אפשר למלאך ההופך להפוך עד שיציל המציל ואז יאמר המציל להופך להפוך ומזה הצד נקראו שניהם הופכים:

על שם והיא מצער. דע"כ אהלא מצער היא קאי ולא אדסמיך לי':

כד

וה' המטיר הוא ובית דינו. ב"ר שהוי"ו תוספת היא בכל מקום כמו שתאמר פלוני ופלוני כך פירש רש"י גבי וה' הכה כל בכור אבל גבי וה' אמר המכסה אני לא פירשו כלום משום שכבר אמר להב"ה אל נא תעבור מעל עבדך שימתין לו עד שיכניס את האורחים וכשסיים בעניינם ואמר ואברהם הולך עמם לשלחם חזר לעניינו של הב"ה ואמר וה' אמר שפירושו וה' הנזכר למעלה אמר שכן דרך המקרא בכל מקום כשמפסיק הענין הראשון בדברים אחרים ואח"כ חוזר בעניינו הראשון מזכיר השם הנזכר למעלה עם וי"ו וכמו ומשה הי' רועה את צאן יתרו שהפסיק בעניינו של משה בדברים אחרים וכתב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכשהשלים זה הספור וחזר לעניינו של משה כתב ומשה הי' רועה בוי"ו וכן כשיהי' הפועל הנזכר הוא פועל ברור מזכי' עם וי"ו כמו גבי וה' נתן את חן העם שמפני שקודם זה הפועל כבר נדר אותו למשה ונתתי את חן העם הוכרח לומר עתה וה' נתן את חן העם שקיים מה שכבר נדר וכן גבי וה' פקד את שרה פרש"י כבר פקד שקיים מה שכבר נדר לעשות וכן וה' שמים עשה מפני שאמר למעלה כי כל אלהי העמים אלילים שאין בידם לעשות שום פועל אמר וה' שמים עשה שכבר עשה אותם או הוא כוי"ו ועבדיך באו לשבר אוכל שפירושו אבל ועבדיך באו לשבר אוכל וכן כל אחד מתפרש לפי מקומו וכשאין טעם לוי"ו שבאותו מקום מפרשי' אותו לתוספת כמו וה' הוא ובית דינו:

המטיר על סדום מעלות השחר. ולא מיציא' השמש דכתיב לעיל מיני' שהרי כתוב וכמו השחר עלה ויאיצו וגו' פן תספה וגו' וכתיב וישכם אברהם בבקר וגומר וישקף על פני סדום וגומר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן שזו היא הפיכת סדום ומאמר השמש יצא על הארץ איננו דבק רק עם ביאת לוט בצוער:

שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה. ב"ר דבט"ו בניסן הוה כדכתיב ומצות אפה ויאכלו ופרש"י פסח הי' והוא יום בשורת שרה ובט"ו בניסן בשנה אחרת נולד יצחק כדלעיל ואז כשהחמה היא זורחת הלבנה שוקעת אבל בעת השחר הלבנ' ואור השמש יחד הם על הארץ:

בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש. דאל"כ וה' השליך מיבעי לי' דלשון המטיר אינו נופל רק על המטר ופי' הנני ממטיר כעת מחר ברד שיהי' ברד בתוך המטר כדכתיב וירא פרעה כי חדל המטר והברד ופי' הנני ממטיר לכם לחם שיהי' לחם בתוך הטל שאמטיר כי כן כתוב ובבקר הית' שכבת הטל ופרש"י הטל שוכב על המן ובמקום אחר הוא אומר וברדת הטל כו' הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו וחוזר ויורד טל עליו והרי הוא כמונח בקופס':

מאת ה' דרך המקראות לדבר כן. דאל"כ מאתו מיבעי לי' ומה שטען הרמב"ן ז"ל ואמר ואני תמה על הרב שכותב מן האגדות דעות חלוקות ומשוה אותן שזו מחלוקת היא בב"ר ושם עוד דעת שלישית אבא חלפוי בר סמקי בשם רבי יהודה ב"ר סימון וה' המטיר על סדום זה גבריאל מאת ה' זה הב"ה אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו אמר רבי יצחק בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שני פעמים בתורה ויאמר למך לנשיו וגומר הנה אלה שלש מחלוקות בדבר שר' יהודה ב"ר סימון ייחס השם הראשון לגבריאל שהוא השליח ונקרא השליח בשם שולחו ורבי אלעזר אומר כי הוא ובית דינו הסכימו במשפט ומאתו בא ורבי יצחק אמר שהוא דרך הלשון עכ"ד. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש אותן בג' מחלוקות כי לפי דעתי אין כאן כי אם שתי דיעות רבי יהודה ב"ר סימון שאמר שהשם הראשון הוא על גבריאל והשם השני הוא על השם ורבי אלעזר שאמר שהשם הראשון ג"כ הוא על השם שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ועל השם השני לא דבר כלום כי כלם מסכימים בו שהוא על השם אלא שרבי אלעזר סובר שנכתב מאת ה' במקום מאתו שלא כמנהג ובא רבי יצחק ואמר שמנהג הכתוב כן הוא אפילו בהדיוט בתורה בנביאים ובכתובים ואין זה שלא כמנהג ומחזיק בזה דברי ר' אלעזר וכן משמע נמי מלשון רבי יצחק שאמר בתורה בנביאים ובכתובים מצינו כו' ולא אמר מאת ה' ולא מאתו שכן מצינו כו' משמע דאדברי רבי אלעזר קאי ואינו מחדש דבר אלא שמחזיק את דבריו:

כה

ארבעתן יושבות בסלע אחד. ובב"ר שלפנינו כתוב חמשה כרכים הללו היו יושבות על צור אחד שלח מלאך את ידו והפכן ולא ידעתי איך יישב המקרא של כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים שהם ארבעה:

כו

מאחריו של לוט. פירוש מצד אחריו שהיא סדום שהיו בורחים משם ומסתמא אחוריהם לצד סדום היו אבל אין זה נכון דאם כן ותבט אשתו לאחריו מיבעי לי'. ועוד למה לא אמר ותבט אשתו מאחריה שגם אחוריה לצד סדום היו לכן הנכון לפרש בו הוא ותבט אשתו שהייתה מצד אחוריו של לוט ולא פירש צד הבטתה להיכן:

במלח חטאת. ב"ר כלומר ולכן היתה נציב מלח ולא נציב עפר או נציב אבני' אבל אינו ר"ל ולכן לקתה במלח דאם כן למה הוזהר לוט על כך ואמר אל תביט אחריך פן תספה ופרש"י שאינך כדאי לראות בפורענותם ואתה נוצל כי גם אתה הרשעת כמוהם ובזכות אברהם אתה נוצל כדכתיב ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט והמפרש נציב מלח נציב מכת מלח שלקתה בגפרית ומלח ולא ששבה מלח חולק על דברי רז"ל שאמרו בפרק הרואה ת"ר הרואה אבן שישב עליה משה בעת שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו כו' מאי ואשתו של לוט ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח אלמא נציב מלח דקרא פירושו ששב גופה נציב מלח והוא עומד עד היום:

כט

מה היא זכירתו של אברהם על לוט. ב"ר פירוש מה ענין זכירתו של אברה' אצל הצלתו של לוט:

כשהיה שומע לאברהם שאמר בעבורה אחותי היא שתק ולא גלה. ב"ר ולא הבינותי מה היא השאלה והתשובה הזאת כי הדברים ידועים שלוט היה חביב לאברהם אבינו כבנו כי הוא בן אחיו גם עזב ארצו מקום מולדתו והלך אחריו ואיך לא יאהב אותו והנה מסר נפשו בעבורו ורדף אחרי המלכים להצילו ונלחם עמהם לולא עזר השם כבר סכן נפשו למות מרוב אהבתו אותו ואיך לא יאמר ויזכור השם את אברהם והציל את לוט בעבורו גם התשובה שהשיב עליה מפני הטובה שעשה לאברהם שכשהיה שומע לאברהם כו' אינה נכונה כי אז היתה נכונה אלו היה כתוב ויזכור אלהים את לוט מה טובה זכר לו זכר שתיקותו ששתק בשעה שאמר אברהם בעד שרה אחותי היא כו' אבל עכשו שכתוב ויזכור השם את אברהם לא יתכן לומר שזכר את אברהם מפני הטוב' שעשה לוט עמו. ושמא י"ל שהשאלה היא שלא היה ראוי לומר בהצלתו של לוט ויזכור אלהים את אברהם אלא ויזכור אלהים את לוט כי הזכירה אינה נופלת רק על הניצול כמו ויזכור אלהים את נח והשיב שהזכירה הזאת אינה על לוט כאלו אמר ויזכור אלהים ללוט את הטובה שעשה לאברהם ובב"ר אמרו ויהי בשחת אלהים וגו' נזכר לו השתיקה ששתק לאברהם אבינו בשעה שאמר לשרה אחותי היא והיה יודע בדבר ושתק שמאמר נזכר לו שב אל לוט אלא שעם כל זה יש לשאול מדוע לא אמר נזכר הטובה שעשה לוט לאברהם שעזב ארצו מקום מולדתו והלך אחריו בכל מקום שהלך אבל הניח הטובה הגדולה הזאת והשיב על שחס על אברהם ולא גלה שהיתה שרה אשתו שזו אינה טובה אלא שלא הרע לו שזה אפילו האויב לאברהם כל ימיו לא היה מגלה סוד כזה שגילויו סבה למיתתו:

ל

לפי שהיתה קרובה לסדום. ופחד פן תדבק בה הרעה כמנהג הרעש שכל הקרובים לאותו מקום מזדעזעין ונופלין מאליהן אף על פי שאינן בכלל גזרת ההפיכה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו כן מפני שמאחר שהבטיחו המלאך הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי וגו' אי אפשר שתהפך אף על פי שהיא קרובה לסדום. ואין מזה טענה כי מה שהבטיחו המלאך אינו אלא לסלק אות' מן הגזרה שלא תהיה בכלל הגזרה אבל לא לסלק המקרים הנמשכי' מהגזרה הנעשי' מאליהן:

לג

בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב. מהכא משמע שהבכירה עשתה שלא כהוגן ואלו בהוריות פרק כהן משיח אמרו אמר רבי יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבע דורות בישראל אבל בב"ר מצינו דעות חלוקות רבי חנינא בר פפא אמר תחלת עבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים ור' סימון אמר תחלת עבורו של מואב לא היה אלא לשם זנות ורש"י ז"ל נטה לדעת ר' סימון. אבל יש לתמוה אם כן איך הניח דעת מי שאמר בב"ר ומנין היה להם יין במערה אלא ממה שהיה להם היין מרובה היו כונסין אותו במערות ותפש דעת ר' יודן ב"ר סימון שאמר נעשה להם מעין דוגמת העולם הבא כמו שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההריס עסיס שנראה מזה שכל כוונתן לשם שמים ולפיכך הוצרך הב"ה להזמין להם מעיין של יין. וי"ל שדעת הרב היה שאף לדברי האומר לדבר זנות נתכונו זימן להם השם מעיין היין כדי להוציא מהן שתי אומות הללו כדפרש"י גבי ותשקין כו':

ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו. אף על פי שלפי הפשט אין הפרש בין ותשכב את אביה ובין ותשכב עמו מכל מקום משנוי המקראות דרשו כן:

ובקומה של בכירה נקוד. אבל בהוריות פ' כהן משיח וגם בב"ר אמרו למה נקוד על וי"ו שבובקומה ולכן צריך לפרש דברי הרב שפירושו שהוי"ו שלה נקוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.