רש"י/שמות/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות יד

ב

וישבו. לאחוריהם, לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי, כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך, כמו שנאֱמר ואמר פרעה לבני ישראל וגו'":

ויחנו לפני פי החירת. הוא פיתום, ועכשו נקרא פי החירת על שם שנעשו שם בני חרין. והם שני סלעים גבוהים זקופים והגיא שביניהם קרוי פי הסלעים:

לפני בעל צפן. הוא נשאר מכל אֱלהי מצרים כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן, ועליו פרש איוב משגיא לגוים ויאבדם (איוב י"ב):

ג

ואמר פרעה. כשישמע שהם שבים לאחוריהם:

לבני ישראל. על בני ישראל. וכן (פסוק יד) ה' ילחם לכם", עליכם, (בראשית כ יג) אמרי לי אחי הוא", אמרי עלי:

נבכים הם. כלואים ומשקעים, ובלעז שירי"ר, כמו נבכי ים (איוב ל"ח), בעמק הבכא (תהילים פ"ד) מבכי נהרות (איוב כ"ח).

נבכים הם , כלואים הם במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו:

ד

ואכבדה בפרעה. כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד, וכן הוא אומר ונשפטתי אתו וגו' ואחר כך והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו' (יחזקאל ל"ח), ואומר שמה שבר רשפי קשת", ואחר כך נודע ביהודה אֱלהים (תהלים ע"ו), ואומר נודע ה' משפט עשה (שם ט'):

בפרעה ובכל חילו. הוא התחיל בעברה וממנו התחילה הפרענות:

ויעשו כן. להגיד שבחן, ששמעו לקול משה, ולא אמרו האיך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברח אלא אמרו אין לנו לקים אלא דברי בן עמרם (מכילתא):

ה

ויגד למלך מצרים. איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי, בחמישי ובששי רדפו אחריהם, ליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח. לכך אנו קורין השירה ביום השביעי:

ויהפך. נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם קומו צאו מתוך עמי (שמות יב), ונהפך לב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו עד מתי יהיה זה לנו למוקש (שמות י), ועכשיו נהפכו לרדף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום:

מעבדנו. מעבד אותנו:

ו

ויאסר את רכבו. הוא בעצמו (מכילתא):

ואת עמו לקח עמו. משכם בדברים, לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום, באו עמי ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים, דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה, ואני אקדים לפניכם, שנאֱמר ופרעה הקריב, הקריב עצמו ומהר לפני חילותיו, דרך שאר מלכים לטל בזה בראש כמו שיבחר, אני אשוה עמכם בחלק שנאֱמר אחלק שלל (שמות ט"ו):

ז

בחור. נבחרים, בחור לשון יחיד, כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:

וכל רכב מצרים. ועמהם כל שאר הרכב. ומהיכן היו הבהמות הללו, אם תאמר משל מצרים, הרי נאֱמר וימת כל מקנה מצרים (שמות ט), ואם משל ישראל, והלא נאֱמר וגם מקננו ילך עמנו", משל מי היו, מן הירא את דבר ה'. מכאן היה ר' שמעון אומר, כשר שבמצרים הרג, טוב שבנחשים רצץ את מחו (מכילתא):

ושלשם על כלו. שרי צבאות, כתרגומו:

ח

ויחזק ה' את לב פרעה. שהיה תולה אם לרדף אם לאו, וחזק את לבו לרדף (שם):

ביד רמה. בגבורה גבוהה ומפרסמת:

י

ופרעה הקריב. היה לו לכתב ופרעה קרב, מהו הקריב, הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם כמו שהתנה עמהם:

נסע אחריהם. בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר, והנה מצרים נסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזר למצרים., תנחומא:

ויצעקו. תפשו אמנות אבותם, באברהם הוא אומר אל המקום אשר עמד שם (בראשית י"ט), ביצחק לשוח בשדה", (שם כ"ד), ביעקב ויפגע במקום (שם כ"ח):

יא

המבלי אין קברים. וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים לקבר שם, לקחתנו משם. ש"י פו"ר פלינ"צא ד"י נו"ן פוש"יש בלעז:

יב

אשר דברנו אליך בארץ מצרים. והיכן דברו, ירא ה' עליכם וישפט (שמות ה) (מכילתא):

ממתנו. מאשר נמות, ואם היה נקוד מלאפום היה נבאר ממיתתנו, עכשיו שנקוד בשורק נבאר מאשר נמות וכן מי יתן מותנו (שמות ט"ז), שנמות, וכן מי יתן מותי דאבשלום (שמואל ב' י"ט), שאמות. כמו ליום קומי לעד (צפניה ג'), עד יום שובי בשלום (דברי הימים ב' י"ח), שאקום, שאשוב:

יג

כי אשר ראיתם את מצרים וגו'. מה שראיתם אותם אינו אלא היום , היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד:

יד

ילחם לכם. בשבילכם. וכן כי ה' נלחם להם", וכן אם לאל תריבון (איוב י"ג), וכן ואשר דבר לי (בראשית כ"ד), וכן האתם תריבון לבעל (שופטים ו'):

טו

מה תצעק אלי. למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה (מכילתא). ד"א, מה תצעק אלי, עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאֱמר להלן על בני ועל פעל ידי תצוני (ישעיהו מ"ה):

דבר אל בני ישראל ויסעו. אין להם אלא לסע, שאין הים עומד בפניהם, כדאי הוא זכות אבותיהם והאֱמונה שהאֱמינו בי ויצאו, לקרע להם הים (מכילתא):

יט

וילך מאחריהם. להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים. בכל מקום הוא אומר מלאך ה' וכאן מלאך האֱלהים, אין אֱלהים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים (שם):

ויסע עמוד הענן. כשחשכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים:

כ

ויבא בין מחנה מצרים. משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו (הושע י"א) (מכילתא):

ויהי הענן והחשך. למצרים:

ויאר עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה והחשך של ערפל לצד מצרים:

ולא קרב זה אל זה. מחנה אל מחנה (שם):

כא

ברוח קדים עזה. ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, שנאֱמר, כרוח קדים אפיצם (ירמיה י"ח), יבוא קדים רוח ה' (הושע י"ג), רוח הקדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ"ז), הגה ברוחו הקשה ביום קדים (ישעיה כ"ז):

ויבקעו המים. כל מים שבעולם:

כג

כל סוס פרעה. וכי סוס אחד היה, מגיד שאין כלם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד (מכילתא):

כד

באשמרת הבקר. שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורה, ואותה שלפני הבקר קורא אשמרת הבקר. ואומר אני, לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת, לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמרת, וזהו שתרגם אנקלוס מטרת":

וישקף. ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם. ותרגומו ואסתכי אף הוא לשון הבטה, כמו שדה צופים", (במדבר כ"ג), חקל סכותא:

בעמוד אש וענן. עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות (מכילתא):

ויהם. לשון מהומה, אשדורד"ישון בלעז, ערבבם, נטל סגניות שלהם. ושנינו בפרקי רבי אֱליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: כל מקום שנאֱמר בו מהומה הרעמת קול הוא, וזה אב לכלן וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהמם (שמואל א ז'):

כה

ויסר את אפן מרכבתיו. מכח האש נשרפו הגלגלים, והמרכבות נגררות, והיושבים בהם נעים ואבריהן מתפרקין (מכילתא):

וינהגהו בכבדת. בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם. במדה שמדדו: ויכבד לבו הוא ועבדיו (שמות ט), אף כאן וינהגהו בכבדת":

נלחם להם במצרים. במצריים. דבר אחר במצרים, בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים כך לוקים אותם שנשארו במצרים (מכילתא):

כו

וישבו המים. שזקופין ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:

כז

לפנות בקר. לעת שהבקר פונה לבא:

לאיתנו. לתקפו הראשון (מכילתא):

נסים לקראתו. שהיו מהממים ומטרפים ורצין לקראת המים:

וינער ה'. כאדם שמנער את הקדרה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים, ונתן הקב"ה בהם חיות לקבל היסורין (שם):

וינער. ושניק", והוא לשון טרוף בלשון ארמי, והרבה יש במ"א:

כח

ויכסו את הרכב, לכל חיל פרעה. כך דרך המקראות לכתב למ"ד יתרה, כמו לכל כליו תעשה נחשת (שמות כ"ז), וכן לכל כלי המשכן בכל עבדתו (במדבר ד'), ויתדותם ומיתריהם לכל כליהם (שם), ואינה אלא תקון לשון:

ל

וירא ישראל את מצרים מת. שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל, כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר, רחוק ממנו, וירדפו אחרינו (פסחים קי"ח):

לא

את היד הגדולה. את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה. והרבה לשונות נופלין על לשון יד וכלן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.