משאת המלך/ויקרא/יא
בעריכה
זאת החיה אשר תאכלו (יא ב)
כתב רש"י, מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל וכו', ובחולין (מ"ב.) אמרו זאת החיה וגו' מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה כו', ועמש"כ בפ' תרומה דמסירת התורה ע"י משה לישראל הוצרכה להיות כפי שקבלה הוא, ויתכן דלפיכך משה במסירתו לישראל היה אוחז ומראה החיה, דכמו שקבלה ע"י שהראהו הקב"ה כן מסרה לישראל במראה.
ובמנחות (כ"ט.) איתא תדר"י ג' דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן מנורה ור"ח ושרצים, ובתוד"ה שלשה הקשו דלחשוב נמי זאת החיה ע"ש, ולכאורה יש לתרץ דלא מנה אלא רק מה שהראה לו הקב"ה באצבעו [וכבר כתבתי בפ' תרומה שענין מראה באצבע, הוא מענין פנים אל פנים של נבואת משה] דהמכוון שהראה באצבעו לומר שאף המראה עצמו תורה היא, משא"כ בזאת החיה שלא נאמר שהראה לו באצבעו, והתוס' לא תירצו כן, וצ"ע.
הפטרת שמיניעריכה
ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם האלקים על השל וימת שם עם ארון האלקים ויחר לדוד וגו' (שמואל ב ו ז).
ויכהו שם על השל וגו', אמרו בסוטה (ל"ה.) חד אמר שעשה צרכיו בפניו. ויש להבין להאי מ"ד א"כ מפני מה ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה, וכי לא היה ראוי לו שיענש על חטא כבד ונקלה כל כך.
ונראה פשוט, דלכך עשה צרכיו לפי שהיה עוזה דבוק כ"כ בארון עד שלא היה יכול לפרוש מהארון ונאנס ועשה צרכיו, אבל ודאי לא יתכן שימצא דבר כזה בישראל שנתכוין לעשות צרכיו לפני הארון, והדבר פשוט ומובן.
ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל איביו ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלקים ישב בתוך היריעה (שמואל ב ז א).
הנה בסנהדרין (כ':) איתא, תניא ר' יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה וכו', ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר (דברים י"ב י') לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו', הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה, וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב, וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'.
הקשה מהרש"א (שם) היכן מצינו בדוד שהכרית זרעו של עמלק, ואפשר דהיינו דכתיב ביואב (מלכים א' י"א ט"ז) עד הכרית כל זכר באדום דהיינו בעמלק, כדמוכח בב"ב (כ"א:) דא"ל דוד מ"ט עבדת הכי, א"ל דכתיב את זכר עמלק וכו', ע"ש. והדברים תמוהים דהא אדרבה מבואר מהגמ' דלא קיימו בזה מצות מחית עמלק, לפי שלא הרג יואב אלא הזכרים.
ונראה דהנה היראים (בסי' תל"ה) כתב דמצות מחית עמלק מוטלת על המלך בלבד, וכן משמעות הרמב"ן בסוף פ' בשלח שכתב כי כל מלך בישראל חייב להלחם בהם עד שימחו, ע"ש, והחינוך (במצוה תר"ד) כתב דהוי מצוה על כל יחיד.
אמנם נראה דס"ל להרמב"ן דדין מלחמה בעמלק הוא אכן ע"י המלך, אלא דיתכן דיש ב' חיובים בדין המחיה, יש חיוב על הציבור והוא ענין מלחמה ודין זה אמור על המלך כמש"כ הרמב"ן, ומ"מ ס"ל להרמב"ן נמי דאיכא דין מחיה על כל יחיד, ומעתה כבר י"ל דהא דהכרתת זרעו של עמלק קודם לבנין בית הבחירה, זהו אמור על חיוב הציבור ומצות המלחמה בעמלק, דכך הוא סדר הג' מצוות שנצטוו, דמעמידין מלך בתחילה והוא הנלחם בעמלק ולבסוף בונים בית הבחירה, וא"כ מתיישב מה שכתב המהרש"א, והיינו דכיון שהרג יואב כל זכר ותמו אנשי המלחמה, אע"פ שאכתי איכא מצות מחיה על כל יחיד, אבל מ"מ מצות הציבור ע"י מלחמה נשלמה, ולכך אמר דוד ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'.
אמנם נראה ביותר דלא נאמר כאן כלל דמצות בית הבחירה תאוחר למצות מחית עמלק, אלא דעיקר דינא הוא שמצות בנין בהב"ח יהיה לאחר שהניח ה' לנו מכל אויבינו מסביב וכפשטיה דקרא, אלא מכיון שנצטוינו להלחם בעמלק, נמצא דכל זמן שלא נלחמנו עדיין אין זה נחשב שנחו מאויביהם מסביב, ולכן אינה למצוה דבנין בהב"ח אלא לאחר כריתת זרעו של עמלק. ולפי"ז שוב ניחא מש"כ מהרש"א דכיון כיון דהרגו לזכריו שוב אין כאן חסרון במנוחה מסביב לכו"ע, ולכן אמר דוד ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'.
הרמב"ם ריש הל' מלכים הביא להא דשלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ וכו', ולבנות להם בית הבחירה שנאמר (דברים י"ב ה') לשכנו תדרשו ובאת שמה, וכבר תמה הלח"מ דבהל' בה"ב כתב הרמב"ם דהמצוה לבנות בית זהו מהכתוב (שמות כ"ה ח') ועשו לי מקדש.
אמנם נראה דהנה בספרי (פ' ראה) תניא כי אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם (דברים שם), דרוש ע"פ נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצוא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד (תהלים קל"ב), זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב, והנה נתבאר דמלשכנו תדרשו למדנו דמהחובה עלינו לדרוש להיות לנו בית, וההשתדלות לבית זהו מגוף המצוה.
ומעתה ניחא דברי הרמב"ם, דאמנם עיקר המצוה שיהא לנו בית ה"ז כמוש"כ בהל' בהב"ח מועשו לי מקדש, אבל החיוב להשתדל למען הבית זאת למדנו מלשכנו תדרשו, ונראה עוד דכיון שצריך לדרוש ע"פ נביא, א"כ המצוה היא גם לדרוש הנבואה מהנביא דהא עי"ז יהיה לנו בית, וא"כ הכא דמיירי הרמב"ם מהמצוה להשתדל לבנין הבית, וכמו שכתב להלן דהכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח וגו', דזהו הדרישה מהנביא לבנין הבית שנכלל זה במצות ההשתדלות לבנין הבית, דילפינן לה מלשכנו תדרשו וכש"נ, ולכך הכא הביא הרמב"ם לכתוב לשכנו תדרשו ובאת שמה.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א