אור החיים/בראשית/ו

אור החיים בראשית ו

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

ו

>>>

עשאו במקום אחר לא ינחם לעול' ואין משמעות לזה עוד איך יוצדק לומ' וינחם בה' כי לא איש אל וכו' עוד או' ויתעצב עצבון זה למה שאחר שהוא נוקם נקמתו מהם ומוחה כל מורד ולזה אפשר לומר על הפסד הבריאה:

אכן כונת הכתובים היא להיות כי האדם הוא מורכב מד' יסודות ארמ"ע והם בהדרגו' הדרגה הפחות' שבד' הוא העפר כי הוא עכור וגס מכולם למעלה ממנו יסוד המים למעלה ממנו יסוד האש למעלה מהאש יסוד הרוח שהו' הרוחני שבכולן ותמצא כי כל הנבראים שבעולם הגם שכולן מד' יסודו' בראם עכ"ז כל בריה עיקר בניינה מיסוד אחד והוא יסוד היסוד והג' צניפים לו יש בריה שעיקר יסודה הוא המים כדגים הגדילים במים ויש שעיק' יסודם מן הרוח כעופות והגם שמן הרקק נבראו עכ"ז ה' הגביר בהם יסוד הרוח ולזה לא ינוחו הציפורים עפות הן כבחי הרוח ויש בריה שעקרה מן האש כסלמנדרא והן האדם יסוד שעליו נבנו בו היסודות הוא יסוד העפר דכתיב וייצר ה' וגומר את האדם עפר מן האדמה שהוא יסוד הגס והעב שבד' יסודות ולזה ישיבתו ומנוחתו באדמה ולא יסבול דירה במי' ולא באויר ולא באש ועשה ה' כן לסיבות הרבה ואחת מהנה כי הוא הסולם אשר בו עולות המדרגות ממטה למעלה והמדרגה התחתונה היא יסוד העפר וצריך להיות בארץ ואם היה נבנה יסודו מן הג' האחרים הרוחנייות בערך העפר לא היתה הכונה שלימה בבריאתו והמשכיל יבין כי הוא סוד הבירור והבן ולזה כאשר ראה ה' כי רבה רעת האדם הכיר כי רוב התיעוב הוא לצד יסודו שהוא בנוי מן הארץ וגם מקום הנחתו וחיותו בארץ והוא או' וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ כי הוא יסוד הגס ונגדי לרוחני בתכלית ולזה ניחם ה' כי עשה את האדם בארץ ולא עשאו בנוי משאר היסודות הדקים שבזה לא היה רק רע כל היום ולהיות שמעשהו משאר יסודות לא תצא כונת היצירה שחשב ה' בלבו לפועל והוא או' ויתעצב אל לבו ולא אמר בלבו פי' אל רצונו ומחשבתו אשר חשב בברואת האדם ומצד זה לא הפך ה' הבריאה שאל"כ היה ה' סותר ובונה בנין חדש בהרכבה מג' יסודות ולזה הגם שהביא מבול ואבד הכל הניח הבריאה כמות שהיתה לטעם כמוס בלבו יתברך: והגם שבאדון ית' לא יוצדק לומר וינחם כי הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות אמר כן להיות כי האדון ית' מדותיו מדות הרחמים גם בו ית' צד הדין ובזמן שהנבראים הולכים בדרך ישר ה' הוא האלהים מסכמת מידת הדין למידת רחמים וכשהרשעים מכעיסים מידת הרחמים תרחיק הרחמים ותחפוץ בשלילת ההויה מעשות דין בהם והוא או' וינחם ה' פי' בחינת הרחמים תחפוץ שלא תהיה הבריאה כדי שלא להפך המידה ולא מפני זה תושלל הבריאה:

עוד נראה לומר לפי מה שכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות תשובה (ה"ה) וז"ל כי יתעלה שמו הוא ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכו' ואין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה הברואים ומעשיהם אבל נדע ודאי שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו וכו' ע"כ והראב"ד ה' יכפר בעדו נהג מיעוט כבוד בהרמב"ם על דברו כזה והעלה כי טוב לומר שראותו ית' כראות איצטגננין וכו' יעש"ד ודברי הרמב"ם עיקר כי אין אופן ידיעת ה' מושגת אצלנו ומי ידמה לה' לקחת ידיעה מהנדמה אליו ואשכילך כי ה' יכול לשלול הידיעה המושגת בידיעתו לבל ידענה כשירצה האדון מה שאין כח באנוש לעשות זאת שתגיע אליו הידיעה ולא ידענה והוא שרמז רמב"ם באו' ואין דעתו של אדם יכולה להשיג וכו' כי איך אפשר שתגיע עדיו הידיעה מעצמה ותהיה מושללת מעצמה והוא שאמר הכתוב לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל הנך רואה שכשירצה ה' של לדעת ישלול הידיעה הגם שהידיעה ישנה מעצמה כי אינו בבחינת האדם שהידיעה היא חוץ ממנו לומר ימנע ולא ידענה כי ה' הוא ודעתו א' ואינו צריך לתת לב לדעת שבזה נאמר דכשלא יתן לב לא ידע לא כן ואף על פי כן כביכול ישנו בבחינה זו דכתיב לא הביט וכו' ומעתה נוכל לומר כי ה' בעת ברוא האדם שלל מהידיע' פשעי אדם לב' סיבות א' לטעם הפשטי כי טוב ה' ולא יביט אל התיעוב וטעם זה לבד לא יספיק כיון שהוא צורך בידיעה לדעת מה יעשה והנמשך אלא שיש עוד טעם ב' והוא שנתחכם לעשות ה' כן לבל תחול טענת הרשעים שיאמרו ידיעתו מכרחת כיון שה' ידע כי פלוני זה יעבור על מה שעבר הדבר מצמו יתחייב להיות הגם שה' לא גזר להיות כן ומעתה אין עונש לרשעים כי לא מרשעים יצא רשע ובמה יפחד רשע ויחדל מעושק לזה מנע ה' ידיעה זו של מעשה הרשעים אבל מעשה הצדיקים לא שללו מהידיעה ובו שמח ולסיב' זו היתה הבריאה והוא שאמר הכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וא"ת אם לא הביט און של רשעים היאך קבע עונש לעושה רשעה וכי צריך לקבוע העונש לפלו' המרשיע אין צריך לקבוע עונש אלא לעושה עון ופשע ובערך הצדיקים אין מקום לטענת ידיעתו מכרחת כי טענה זו היא התשלום והנה ה' חפץ לשלם ואין טוען נגד עצמו משא"כ בעונש הרשעים שיבואו בטענה לבל יקבלו עונש לזה שמר ה' את הדבר ואין לטעון ולומר אלו הביט ה' בהם שיהיו צדיקים היו עושה צדק שטענה זו אינה טענה לפוטרם מפרט הבחירה שנתן בידם ובחרו ברע ומאסו בטוב ברצונם. ואחרי הודיע אלהים אותנו את זה אין תמיה' באו' וינחם ה' וכו' כי נחמתי כי הוא עצמו שלל ידיעה זו ממנו:

ח

ויאמר ה' אמחה וגומר הוצרך לומר כי נחמתי וכו' ולא הספיק במה שאמר בסמוך בא לומר שטעם שאמר אמחה הוא לצד שניחם על עשייתם לא לצד מעשיה' הרעים כי יש הפרש אם הכליון יהיה לצד מעשיהם הרעים ימצאון שלא יתחייבו כליה והם אותם שלא הגיעו לעונשין ואם יהיה הכליון לצד כי ניחם ה' קטון וגדול שם הוא בכלל הגזרה ולזה אמר אמחה וכו' כי נחמתי כי עשיתים ולטעם זה אין נמלט ולזה אמר תכף ומיד ונח מצא חן בעיני ה' פי' לא לצד מעשיו כי בבחינת החזרה שחזר ה' מבריאת האדם לא יצילנו היותו צדיק ולזה הוצרך לומר מצא חן ולא מחאו ואין מזה הוכחה לומר כי לא היה צדיק כי הגם שהיה צדיק לא תצילנו צדקתו אלא בחינת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצות, כי יש לך לדעת כי יש מצוה שתועלתה היא להמשיך חן על האדם, או בבחינת ג' או ד' מצות ידועות. וה' לא הודיע תועליות המצות לטעם שאמרו ז"ל שירוצו כל העולם לתועלייות וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן נח חן:

י

אלה תולדות נח אומרו אלה שיורה על פיסול זולתם יש מקום לומר שנתכוון לפסול דורו אלא שלא היה צריך להודיע זה שכבר נפסלו ונחתמו לימחות. אכן יתבאר ע"ד או' ז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים ע"כ דקדקו לומר עיקר ולא הספיק להם לומר שגם מעשים טובים יתיחס להם שם תולדות לדייק תיבת אלה פי' אלה הם העיקר לצדיקים ופסל בערכם הבנים המוזכרים בפרשה הקודמת דכתיב ויולד נח וכו'. עוד יתבאר ע"ד או' ז"ל וז"ל נח אומר למשה אני גדול ממך ומשה אומר לו אתה הצלת עצמך ולא היה בך כח להציל דורך ע"כ והוא או' אלה תולדות נח נח לבד ושלל זולתו כי לא היה בו תועלת לבני דורו ולא הועילו זכיותיו אלא לו לעצמו ובזה תתיישב כפל נח גם או' בדורותיו לומר שלא הועיל כלום להטיב לדורותיו להחזירם למוטב כי אם הוא לבדו ובניו שהם ענף ממנו ובשמו נכללים. עוד ירצה להגדיל שבח נח כי יחיד הוא בשבח זה ממה שלפניו כי הגם שקדמוהו צדיקים היו לומדים מוסר השכל מבני הדור הצדיקים משא"כ נח שכל דורותיו הגם שהיו רשעים היה צדיק וכנגד פרט זה אמר אלה לשלול מה שלפניו שאינם בערכו:

>>>

---

---

שולי הגליון

---

---

·

מעבר לתחילת הדף