אבן יקרה/א/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבן יקרה א כו

סימן כ"ו בדבר המפקפק שהוציא רעש כנגד הקחמא דפסחא שהושגח ע"י הבד"צ

את חג המצות יחוגו בדיצות הרבנים המובהקים חריפים ושנונים בד"צ דק' רישא ובראשם ידידי מאז הרב הה"ג החריף ובקי כליל התורות כש"ת מו"ה יהושע העשיל וואללערשטיין נ"י ראבד"ק הנ"ל

על דבר הקמח הנטחן שם על ידי שני שוחטים מוחזקים לכשרים ונאמנים, אחרי אשר נבדקו החטים ע"י מעכ"ת ונמצאו כשרים לצורך קמחא דפסחא. ואחרי אשר נאפו מצות מהקמח ההוא הביא איש אחד מעיר סמוכה, נעבעליץ, לרב עירו מעט חטים אשר לפי דבריו הם מהחטים הנ"ל וקמץ משם מלא קומצו לבדוק אותם והרב ההוא מצא כי לא הי' ס' לבד המצומחים ונתהוה קול רעש גדול בעירו על דבר המצות הנאפות מהקמח ההוא, סוכה היום שואלים חוות דעתי בזה:

תשובה

לענ"ד אין כאן בית מיחוש והמצות הנאפות מקמח ההוא מותרות לכל בר ישראל לאוכלן בפסח בלי שום פקפוק מכמה טעמים:

בראשונה אין להאמין להאיש מנעבעליץ נגד הבעלים. ואין לזה שום דמיון כלל להא דאמר לו נטמאו טהרותיך או נתנסך יינך שהשני אומר דבר ברור משא"כ בזה שהרי כתבו התוס' קידושין דף ס"ו ע"ב דבדבר שיכול להתברר עד אחד נאמן אפילו כשעד אחד מכחישו. וא"כ הא בעת שהביא בעל החטין הפראבע לפני הבד"צ שלכם הא אז היו הנחטין מונחים ועומדים והב"ד היו יכולים לברר אז אם החטים הם כפי הפראבע וא"כ ממילא הבעלים נאמנים מדין תורה כבעל מום שפסולו ביחיד מטעם שלח ואחוי לך, משא"כ בעת הביא האיש מנעבאליץ לפני הרב שלו מעט החטין שבידו הלא אז כבר נטחנו החטין והוא בא לאסור החטין שכבר נטחנו בעת שלא הי' אפשר להתברר עוד שהחטין שנטחנו היו כמו הפראבע שהביא הוא וא"כ שוב אין נאמנות שניהם שקולים וממילא שהראשון שהעיד בדבר שיכול להתברר נאמן ודוק. ואי משום השק לקח השני הפראבע ממנו שלפי דבריו הי' אז ג"כ בעין והי' יכול להתברר, הלא אף אם נאמין לו על השק ההוא שלא הי' בו ס' נגד המצומחים הלא יכול להיות שכשנבלל עם הקמח משאר התבואה שלא נולד בם שום ריעותא ע"י עדותו כ"ל בין הכל הי' ס', וא"כ הא גם לפי עדותו אין איסור ברור על כלל הקמח ולפי עדות הבעלים יש כאן היתר ברור וממילא שכל הקמח מותר ודוק כי קצרתי וזה ברור:

מלבד זה כיון שהאיש ההוא מנעבעליץ שלקח מעט החטין אינו ממונה על הבדיקה ולא אדון הוא בדבר זה אין לו כלל דין עד המכחיש נגד הבעלים כמו שראיתי מובא בשם שו"ת שיבת ציון. ואם כי אין ספר זה תחת ידי לראות טעמו בכ"ז נראה לי די ברור מאד מלבד מה שתמך יתדותיו על ראיתו שאל"כ יסתרו דברי המחבר ביו"ד סימן ל"ט סעיף ט"ז וי"ז למה שכתב בסוף סימן א', נראה לי סברתו מוכרחת מדברי המחבר שהם מהרשב"ץ בסימן ל"ט לבדם. דהא לכאורה יקשה בריאה שאמר המוכר או הבודק שהסירכא כסדרן היתה ואחר אמר שלא כסדרן היתה למה לן טעמא להכשיר מטעם אוקי חד לגבי חד ומעמידין הבהמה בחזקת כשרות הא בלא"ה יש להאמין יותר להמוכר או להבודק שאמר כסדרן היתה דהא אמרינן בש"ס גיטין דף ס"ז לענין חששא דשמא תשכור עדים דיבורא קא אמרי מעשה לא קא עבדי, וכתבו התוס' שם ובחולין וביבמות דהיכא שעל ידי דיבורו נגמר ונעשה מעשה כבר הוא בכלל מעשה לא קא עבדי עייש"ה וא"כ קשה הלא אם נאמין להבעלים או הבודק שכשר הי' זה שאומר שלא כסדרן היתה הלא לא קא עביד מידי בפועל רק שאומר שקר וא"כ הא יש לחוש שמשקר דהא דיבורא קא אמרי, משא"כ אם נאמין לזה שמעיד לאיסור הלא לפי דבריו רצה זה שמעיד להיתר להאכיל איסור ע"י דבורו וחשיב מעשה והא מעשה לא קא עבדי. וא"כ בלא טעמא דאוקי חד לגבי חד הי' לנו להאמין יותר להמכשיר ואין שני העדים שקולים ואין אנו צריכין לבא לטעם חזקה כלל:

אולם באמת אין כאן קושיא שהרי אסור להפסיד ממון חברו מדין תורה ועיין סמ"ע ריש סימן שע"ח. וא"כ גם אם נתפוס שאותו שאומר שהסירכא טרפה היתה הוא משקר הלא הי' רוצה לאבד ממון חברו על ידי דיבורו ושוב גם זה חשיב מעשה כסברת התוס' הנ"ל וא"כ שוב שני העדים שקולים וצריכין לבא לטעמא דאוקי חד לגבי חד ודוק. וא"כ הא תינח כשגם השני ממונה על הבדיקה וא"כ ע"י דיבורו הא נגמרה המעשה כמו מיאנה או שחלצה בפניו ונפסד ממון חברו על ידי דיבורו משא"כ כשאינו ממונה על הבדיקה וא"כ הא הוא מוכרח להעיד לפני הב"ד והב"ד יאסרוה וא"כ שוב לא נגמרה המעשה עפ"י דיבורו ושוב לא הי' רק דיבור לבד וחזר הדין דדיבורא קא אמרי וא"כ ממילא דהבודק הראשון או המוכר נאמן דמעשה לא קא עבדי ודוק היטב כי קצרתי:

וא"כ בנ"ד שהאיש מנעבעליץ לא נתמנה על בדיקה זו שאין בדבריו כלום נגד דברי הבעלים ובפרט שמעשיו מוכיחין שהי' לו איזה נגיעה בדבר כי אם לא כן מי שלחו להתערב בדבר זר ולהתעבר על ריב לא לו וע"כ אין לשית לב לדבריו אחרי אשר נטחן הקמח ונאפו המצות בהכשר בהוראת בד"צ ממוחה מטעמים הנ"ל ועוד טעמים אשר אין הזמן מספיק בידי לבארם. ובפרט שהוא רק מקום חשש דרבנן כמבואר בפוסקים ריש סימן תמ"ב. וכל דברי האיש ההוא ישא רוח ואין שום חשש על המצות הנאפות מהקמח ההוא וכל המערער על זה ומביא מורך בלב העם עתיד ליתן את הדין כי המצות כשרות אף למהדרין מן המהדרין:

כל זה אמרתי להשיב להם בחפזי על מכתב שאלתם אשר הגיעני אתמול בקצרה מרוב טירדות היום כמובן. והנני דורש שלומם ושלום תורתם מוקירם ומכבדם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף