אבן יקרה/א/כז
|
< הקודם · הבא > |
אמרתי להעתיק כאן מה שישבתי בילדותי קושית הרא"ש מלוניל בש"ס פסחים דף ה' ע"א דאמרינן התם ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה כו' אמר רבא ש"מ מדר' עקיבא תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק יצאה וש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך עיי"ש. והקשה הרא"ש מלוניל דהיכי דייק רבא מר"ע דלא אמרינן מתוך הא אפילו אית לי' מתוך שפיר קאמר ר"ע מצינו להבערה שהיא אב מלאכה ואסור בי"ט דהא הא דחמץ בשריפה לא ילפינן אלא מנותר ושריפת נותר גופי' לא דחי יו"ט דקבע הכתוב בקר שני לשריפתו:
והנ"ל בישוב קושיתו דהא התוס' ד"ה לא כו' הקשו הא אף אי אמרינן מתוך צריך שיהי' צורך היום. ואמינא בזה בהקדים לישב קושיתם בע"א ד"ה וכתיב כו' אמה דאמרינן וכתיב כל מלאכה לא תעשו הא כשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כדאמרינן בישלה ע"ג גחלים הפת מותר ונ"ל בזה עפ"י מ"ש הר"ן פ"ד דביצה בסוגיא דאין מבקעין עצים מן הקורות שהקשו שם למה התירו לבקע עצים אפילו ע"י שינוי והא מכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט נינהו. ותירץ הר"ן וז"ל ולי נראה דכל שנהנה מגופו של דבר כאוכל נפש עצמו הוא. ולא דמי למכשירין שאין האדם נהנה מן המכשירין עצמן כסכין שפוד ותנור אלא ממה שהוכשר על ידם משא"כ בעצים שנהנה מהם בעצמם שעושה מהם מדורה ומתחמם כנגדה. וכיון שבקען לעשות מדורה שרי אע"ג דאפשר מאתמול ואף לבשל בהם שרי משום מתוך עכ"ל:
נמצא לפי"ז לק"מ דהא רש"י לקמן דף כ"ו ע"ב ד"ה בישלה כו' כתב טעם דבישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר משום דכי אתהני פת מאיסור כבר כלה ובטל ועיין ש"ס פסחים דף ע"ה ע"א אעצים דאיסורא קפיד רחמנא והא ליתניהו עייש"ה וא"כ בכה"ג היכא דמן העצים עצמם ושלהבתם אסור ליהנות הא לא שייך לומר דחשיבי אוכל נפש ולא נוכל להחשיבם רק למכשירי אוכל נפש דמכשירים הגחלים וא"כ שוב ל"ק קושית התוס' דכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר דהא מ"מ משום הא ליכא למשרי לשרוף את החמץ ביו"ט דהא מן החמץ עצמו ומדורתו אינו יכול ליהנות רק מן הגחלים ואז האיסור כבר כלה וא"כ לא חשיב אוכל נפש עצמו רק מכשירים והוי"ל מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יו"ט שאסור לעשותן ביו"ט ואע"ג שכתב הר"ן דאף לבשל בהם שרי אף שאינו מתחמם כנגדה מטעם מתוך וא"כ יהי' מותר גם הכא מטעם מתוך, ז"א דהא מסקינן דר"ע לית לי' מתוך ודוק:
ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' שהקשו הא לא הוי צורך היום ולפי מ"ש ניחא דהא לכאורה קשה קושית התוס' דיהי' מותר משום הגחלים וכל י תירוצנו הוא דלא חשיב אוכל נפש רק מכשירין משום דאינו יכול ליהנות ממדורת החמץ עצמו וכ"ז ניחא אם נימא דר"ע לית לי' מתוך אבל אם נאמר דאית לי' מתוך א"כ גם הכא שוב מותר לשרוף החמץ מטעם דהגחלים יהי' מותרים ואף שאינו נהנה מן החמץ עצמו מ"מ יהי' מותר כמו שמותר לבשל בפעם אחרת כסברת הר"ן הנ"ל וא"כ שוב הוה צורך היום דהא יהנה מן הגחלים ואדרבה מכאן דקדק רבא דר"ע לית לי' מתוך דאם איתא לי' מתוך א"כ שוב יהי' מותר לשרוף החמץ ביו"ט ואי משום דהבערה אב מלאכה מ"מ הא יכול לשרפו משום הגחלים ואי משום דלא הוה אוכל נפש משום דאינו יכול ליהנות ממדורת החמץ עצמו מ"מ יהי' מותר מטעם מתוך כמו שהותר לבקע עצים כנ"ל וא"כ כיון שיהנה מן הגחלים שוב הוה צורך היום ודוק היטב:
וא"כ שוב ל"ק קושית הרא"ש מלוניל הנ"ל משריפת נותר. דשפיר הוכיח רבא דלית לי' לר"ע מתוך דאי מותר יהי' נותר לשרוף החמץ ביו"ט ואף שאינו יכול ליהנות ממדורת החמץ עצמו הא יהי' מותר בגחלים ומטעם מתוך כנ"ל והוה שפיר צורך היום כנ"ל משא"כ גבי נותר דאף אי אית לן מתוך מ"מ אסור לשורפו ביו"ט דהא פסקינן בש"ס דאפר הקדש לעולם אסור א"כ אסור ליהנות אף מהגחלים ושוב הוה שלא לצורך היום כלל ולא אמרינן בי' מתוך כקושית התוס' הנ"ל ודוק היטב כן נלע"ד בישוב קושי' זאת: