תורה תמימה/בראשית/מד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
< הקודם · הבא > מעבר לתחילת הדף
ביאורי תורה תמימה
שולי הגליון
(העלאת דפים אוטומטית - טקסט ברשיון נחלת הכלל מ'ספריא' + התאמה ע"י חברי האוצר) |
(העלאה אוטומטית - גירסא ראשונית של הטקסט פורסמה ברשיון נחלת הכלל ב'ספריא' ועברה התאמה ע"י חברי האוצר) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== | == ט == | ||
''' | '''אנכי אערבנו.''' אמר רב הונא, מניין לערב [קבלן] שמשתעבד, דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו {{תוספת|א|ערבות סתם בלא קבלנות ילפינן מפסוק דמשלי (ו') בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך, ומפסוק שלפנינו ילפינן לערב קבלן, והחילוק בין ערב סתם לערב קבלן, דאם אמר הערב הלוהו ואני ערב וכדומה מן הלשונות הוי ערב סתם, וכשאומר תן לו ואני אשיב לך הוי כמו שנותן בשליחותו, ויהודה היה ערב קבלן, יען דכיון דראובן אמר בלשון קבלנות תנה אותו על ידי בודאי קיבל עליו יהודה גם הוא בתורת קבלנות דלולא כן לא הניחו יעקב [ועיין במהרש"א, ובמה שכתבנו הענין מיושב, יעו"ש ודו"ק] ותימה על רש"י בגיטין נ' א' שכתב דילפינן ענין ערבות בכלל מפסוק שלפנינו, בעוד שכאן בסוגיא מבואר דרק ערב קבלן ילפינן מזה הפסוק, וסתם ערבות ילפינן מפסוק דמשלי שהבאנו.}}. (ב"ב קע"ג ב') | ||
''' | '''אנכי אערבנו.''' שואל כענין – זה יהודה, שאמר אנכי אערבנו {{תוספת|ב|ר"ל, לא כראובן שנתן במשכנתא את שני בניו, אבל יהודה ערב את עצמו, ועיין מש"כ בפרשה הקודמת בפסוק ל"ז.}} [אדר"נ פ' ל"ז] | ||
''' | '''וחטאתי לך.''' אמר רב יהודה אמר רב, נדוי על תנאי צריך הפרה, מנלן, מיהודה, דכתיב אם לא הביאותיו אליך וגו' וחטאתי, ואמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שבקש עליו משה רחמים{{תוספת|ג|ובתוס' הקש' למה באמת צריך הפרה ומי גרע מכל התנאים דעלמא דכשנתקיים התנאי בטלה ההתחייבות, ותרצו דזה רק ביהודה שבעת התנאי לא הי' הדבר בידו, דאולי לא יניחנו יוסף או יקרנו אסון בדרך. והרא"ם רצה לתרץ קושית התוס' משום דבתנאי זה לא היו מבוארים משפטי התנאים, כמו תנאי כפול וכו', אבל זה דוחק, דבמילי דאיסורא לא בעינן כלל משפטי התנאים, וכמש"כ התוס' בשבועות ל"ו ב', ועיין בכתובות ס"ט א', ובשמתא יהא מאן דלא אמר לי', ולא פירש אם יאמר לו לא יהא בשמתא. – ומה שאמר יהודה והצגתיו לפניך – פירש"י שכוון בזה לומר שיביאנו חי ולא מת, ונראה שכוון למ"ד בערכין ד' ב' דגוסס אינו בערכין משום דאי אפשר לקיים בו והעמידו הכהן והעריכו, מבואר דזה שאנו קורין בו והעמידו וכעין לשון זה הוא בריא ושלם, וי"ל דאל זה כוון יהודה בלשון והצגתיו שיביאנו בריא, וגם י"ל שכלל בזה שישמרנו ממום, כמ"ש בסוטה כ"ז ב', דסוטה חגרת אינה שותה משום דכתיב והעמיד הכהן את האשה, ולכן אמר והצגתיו.}}. (מכות י"א ב') | ||
== טז == | == טז == | ||
''' | '''וטבוח טבח והכן.''' השוחט ונמצאת טריפה והשוחט לעבודת כוכבים והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים, פטור מכסוי הדם, מאי טעמא, שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, דגמרינן מטבוח טבח והכן, מה התם שחיטה ראויה אף כאן בעינן שחיטה ראויה {{תוספת|ד|ר"ל מה התם צוה יוסף להכין שחיטה שתהא ראויה לאכילה, דכן משמע הלשון והכן, וכפי שיתבאר בדרשה הבאה, כך אין נקראת הכא שחיטה לענין חיוב כסוי הדם רק כמו שראויה לאכילה, וע"ע לפנינו בפ' אמור בדין שחיטה שאינה ראויה לענין אותו ואת בנו.}}. (חולין פ"ה א') | ||
'''וטבוח טבח והכן.''' א"ר יוסי ב"ר חנינא, מאי דכתיב וטבוח טבח והכן, וטבוח טבח – פרע להם בית השחיטה {{תוספת|ה|שלא יאמרו בשר נחירה אנו אוכלין.}}, והכן – טול גיד הנשה בפניהם {{תוספת|ו|מהרש"א דייק מה שאמר בשחיטה פרע להם ובגיד הנשה – בפניהם, משום דבשחיטה יניח להם שישחטו בעצמן, משום דאם ישחוט הוא לא יועיל כלום, דשחיטת עובד כוכבים נבלה אף בישראל עומד על גביו, והיינו פרע להם – הנח להם שיפרעו מעצמן, משא"כ נטילת גה"נ צריך אתה רק להראות להם שניטל, דגם אם נטלו עובד כוכבים כשר, עכ"ד. ולפי"ז יש לכוין מה שבטביחה כתיב וטבוח (והוא שם הפועל), ובגה"נ כתיב בצווי לנוכח, והכן – אתה.}}. (שם צ"א א') | |||
== כח == | |||
'''לעבדך לאבינו.''' אמר רב יהודה אמר רב, מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו {{תוספת|ז|כמש"כ ס"פ ויחי שאמר והעליתם את עצמותי מזה, שזה מורה על רקבון הבשר, ואין זה מדרך הכבוד לצדיקים, והול"ל והעליתם אותי, וכמו שאמר יעקב ונשאתני ממצרים.}}, מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה עבדך אבינו ולא אמר להם מידי {{תוספת|ח|ועיין במהרש"א מה שכתב בשייכות עונש זה לעון זה, וגם י"ל על פי המבואר לעיל בפסוק ט' שעצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון אחר מותו מפני הנדוי, וה"נ נענש יוסף בזה שנקרא עצמות על שזלזל בכבוד אביו וראוי לנדוי, וע"ע מה שכתבתי ריש פ' שמות השייך לדרשא זו.}}. (סוטה י"ג א') | |||
== לד == | |||
'''וישתו וישכרו עמו.''' א"ר יוסי ב"ר חנינא, מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעמו טעם יין, דכתיב וישתו וישכרו עמו, מכלל דעד האידנא לא {{תוספת|ט|דייק הלשון עמו, דמשמע חוץ מעמו לא שתו, וכ"מ במדרשים, וע"ע המשך לדרשא זו לקמן בפ' ויחי בפסוק ולקדקד נזיר אחיו דגם הוא לא שתה יין עד אז. – וע' במ"ר כאן והובא בפירש"י בפסוק הקודם וישבו לפניו הבכור כבכורתו וגו', שהי' יוסף מושיבם לפי סדר הבכורה של כל אחד ע"פ סדר האמהות, יעו"ש, ויש להעיר למה לא פרשו כפשוטו ע"פ מה דקיי"ל בב"ב ק"כ א' במסבה הלך אחר זקנה, וא"כ הושיבם כאן ע"פ סדר זקנת כל אחד, וי"ל דמדייק מדלא כתיב בקצור וישבו לפניו כתולדותם, כמו דכתיב בפ' תצוה ברישומם על חשן ואפוד, או מדלא כתיב הגדול כגדולתו. ותכלית סדר ישיבה כזו שסידר יוסף הי' במכוון כדי שיכוין מושב בנימין סמוך לו.}}. (שבת קל"ט א') | |||
| שורה 20: | שורה 30: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{הערות תורה תמימה}} | {{הערות תורה תמימה}} | ||
{{שולי הגליון}} | |||
גרסה מ־10:26, 1 באוגוסט 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ט
אנכי אערבנו. אמר רב הונא, מניין לערב [קבלן] שמשתעבד, דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו [א]. (ב"ב קע"ג ב')
אנכי אערבנו. שואל כענין – זה יהודה, שאמר אנכי אערבנו [ב] [אדר"נ פ' ל"ז]
וחטאתי לך. אמר רב יהודה אמר רב, נדוי על תנאי צריך הפרה, מנלן, מיהודה, דכתיב אם לא הביאותיו אליך וגו' וחטאתי, ואמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שבקש עליו משה רחמים[ג]. (מכות י"א ב')
טז
וטבוח טבח והכן. השוחט ונמצאת טריפה והשוחט לעבודת כוכבים והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים, פטור מכסוי הדם, מאי טעמא, שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, דגמרינן מטבוח טבח והכן, מה התם שחיטה ראויה אף כאן בעינן שחיטה ראויה [ד]. (חולין פ"ה א')
וטבוח טבח והכן. א"ר יוסי ב"ר חנינא, מאי דכתיב וטבוח טבח והכן, וטבוח טבח – פרע להם בית השחיטה [ה], והכן – טול גיד הנשה בפניהם [ו]. (שם צ"א א')
כח
לעבדך לאבינו. אמר רב יהודה אמר רב, מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו [ז], מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה עבדך אבינו ולא אמר להם מידי [ח]. (סוטה י"ג א')
לד
וישתו וישכרו עמו. א"ר יוסי ב"ר חנינא, מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעמו טעם יין, דכתיב וישתו וישכרו עמו, מכלל דעד האידנא לא [ט]. (שבת קל"ט א')
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ערבות סתם בלא קבלנות ילפינן מפסוק דמשלי (ו') בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך, ומפסוק שלפנינו ילפינן לערב קבלן, והחילוק בין ערב סתם לערב קבלן, דאם אמר הערב הלוהו ואני ערב וכדומה מן הלשונות הוי ערב סתם, וכשאומר תן לו ואני אשיב לך הוי כמו שנותן בשליחותו, ויהודה היה ערב קבלן, יען דכיון דראובן אמר בלשון קבלנות תנה אותו על ידי בודאי קיבל עליו יהודה גם הוא בתורת קבלנות דלולא כן לא הניחו יעקב [ועיין במהרש"א, ובמה שכתבנו הענין מיושב, יעו"ש ודו"ק] ותימה על רש"י בגיטין נ' א' שכתב דילפינן ענין ערבות בכלל מפסוק שלפנינו, בעוד שכאן בסוגיא מבואר דרק ערב קבלן ילפינן מזה הפסוק, וסתם ערבות ילפינן מפסוק דמשלי שהבאנו.
- ↑ ר"ל, לא כראובן שנתן במשכנתא את שני בניו, אבל יהודה ערב את עצמו, ועיין מש"כ בפרשה הקודמת בפסוק ל"ז.
- ↑ ובתוס' הקש' למה באמת צריך הפרה ומי גרע מכל התנאים דעלמא דכשנתקיים התנאי בטלה ההתחייבות, ותרצו דזה רק ביהודה שבעת התנאי לא הי' הדבר בידו, דאולי לא יניחנו יוסף או יקרנו אסון בדרך. והרא"ם רצה לתרץ קושית התוס' משום דבתנאי זה לא היו מבוארים משפטי התנאים, כמו תנאי כפול וכו', אבל זה דוחק, דבמילי דאיסורא לא בעינן כלל משפטי התנאים, וכמש"כ התוס' בשבועות ל"ו ב', ועיין בכתובות ס"ט א', ובשמתא יהא מאן דלא אמר לי', ולא פירש אם יאמר לו לא יהא בשמתא. – ומה שאמר יהודה והצגתיו לפניך – פירש"י שכוון בזה לומר שיביאנו חי ולא מת, ונראה שכוון למ"ד בערכין ד' ב' דגוסס אינו בערכין משום דאי אפשר לקיים בו והעמידו הכהן והעריכו, מבואר דזה שאנו קורין בו והעמידו וכעין לשון זה הוא בריא ושלם, וי"ל דאל זה כוון יהודה בלשון והצגתיו שיביאנו בריא, וגם י"ל שכלל בזה שישמרנו ממום, כמ"ש בסוטה כ"ז ב', דסוטה חגרת אינה שותה משום דכתיב והעמיד הכהן את האשה, ולכן אמר והצגתיו.
- ↑ ר"ל מה התם צוה יוסף להכין שחיטה שתהא ראויה לאכילה, דכן משמע הלשון והכן, וכפי שיתבאר בדרשה הבאה, כך אין נקראת הכא שחיטה לענין חיוב כסוי הדם רק כמו שראויה לאכילה, וע"ע לפנינו בפ' אמור בדין שחיטה שאינה ראויה לענין אותו ואת בנו.
- ↑ שלא יאמרו בשר נחירה אנו אוכלין.
- ↑ מהרש"א דייק מה שאמר בשחיטה פרע להם ובגיד הנשה – בפניהם, משום דבשחיטה יניח להם שישחטו בעצמן, משום דאם ישחוט הוא לא יועיל כלום, דשחיטת עובד כוכבים נבלה אף בישראל עומד על גביו, והיינו פרע להם – הנח להם שיפרעו מעצמן, משא"כ נטילת גה"נ צריך אתה רק להראות להם שניטל, דגם אם נטלו עובד כוכבים כשר, עכ"ד. ולפי"ז יש לכוין מה שבטביחה כתיב וטבוח (והוא שם הפועל), ובגה"נ כתיב בצווי לנוכח, והכן – אתה.
- ↑ כמש"כ ס"פ ויחי שאמר והעליתם את עצמותי מזה, שזה מורה על רקבון הבשר, ואין זה מדרך הכבוד לצדיקים, והול"ל והעליתם אותי, וכמו שאמר יעקב ונשאתני ממצרים.
- ↑ ועיין במהרש"א מה שכתב בשייכות עונש זה לעון זה, וגם י"ל על פי המבואר לעיל בפסוק ט' שעצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון אחר מותו מפני הנדוי, וה"נ נענש יוסף בזה שנקרא עצמות על שזלזל בכבוד אביו וראוי לנדוי, וע"ע מה שכתבתי ריש פ' שמות השייך לדרשא זו.
- ↑ דייק הלשון עמו, דמשמע חוץ מעמו לא שתו, וכ"מ במדרשים, וע"ע המשך לדרשא זו לקמן בפ' ויחי בפסוק ולקדקד נזיר אחיו דגם הוא לא שתה יין עד אז. – וע' במ"ר כאן והובא בפירש"י בפסוק הקודם וישבו לפניו הבכור כבכורתו וגו', שהי' יוסף מושיבם לפי סדר הבכורה של כל אחד ע"פ סדר האמהות, יעו"ש, ויש להעיר למה לא פרשו כפשוטו ע"פ מה דקיי"ל בב"ב ק"כ א' במסבה הלך אחר זקנה, וא"כ הושיבם כאן ע"פ סדר זקנת כל אחד, וי"ל דמדייק מדלא כתיב בקצור וישבו לפניו כתולדותם, כמו דכתיב בפ' תצוה ברישומם על חשן ואפוד, או מדלא כתיב הגדול כגדולתו. ותכלית סדר ישיבה כזו שסידר יוסף הי' במכוון כדי שיכוין מושב בנימין סמוך לו.