חוט השני/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חוט השני יט

הערה: בסימן יט נדפסה בדפו"ר תשובה המתחלת: נשוא פנים. מעשיו הגונים כו'. שהיא המשך לנידון בסימן יח. בדפוסים שלאחר מכן הושמטה תשובה זו ותחתיה באה תשובה אחרת בענין אישתמיטתיה וטעות בדברי רבותינו ראשונים ואחרונים נ"ע. ההשמטה קיימת כבר בגרסאות מאוחרות של דפו"ר עצמו ואפשר שהושמטה בידי המאסף, רבנו בעל חות יאיר, עצמו. טעם ההשמטה אינו ידוע ואולי מקורו בשגגת המדפיסים בבואם להוסיף את התשובה החדשה הנ"ל בענין אישתמיטתיה וכו'. במהדורת אוצר הספרים היהודי השיתופי, הכנסנו את שתי התשובות בזו אחר זו בדף אחד, כדי לאפשר לקשר אליהן כמקובל בלי טעות.

התשובה החדשה

יט
[התשובה החדשה]

תשובה לגדול אחד אלופי ומיודעי אשר האשמני על השגתי על גדולי הקדמונים:

קראת אחרי מלא איך נשאני רוחי ומלאני לבי להשיג על הקדמונים אחזו שער אשר קטנם עבה ממתני ומה גם לומר דאישתמיטתייהו דברי הש"ס והפוסקים.

ואני תמה עליך בזה, הלא הלשון הזה בעצמו, רצוני לומר לשון אשתמיט[ת]יה, הוא לקוח מהש"ס שאמרו כך על גדולי האמוראים (עיין במסכת ר"ה פ"ק (די"ג ע"ב) וביומא פ"ב (דף כ"ז ע"ב) ובחולין פ"ח (דף ק"ז ע"ב) ובבכורות פ"ט (דף נ"ו ע"א) ובכמה דוכתי) והוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא כי השכחה היא טבע אנושית כוללת כל האישים ואם יש חילוק ביניהם בין רב למעט ומי לנו גדול ממרע"ה מבחר הנביאים דאישתמיטתי' שני דברים מתוך כעסו כדרז"ל ופי' רש"י בפרשת מטות .

ומי לנו בפוסקים גדול מרמב"ם אשר כל תורה שבעל פה בספרו הגדול הכין ופעל פי' על שיתא סדרי משנה מדברי הש"ס וכתב בהקדמתו לסדר זרעים שהתנא חנינא בן חכינאי לא נזכר במשנה רק במסכת כלאים ואשתמיטתי' שנזכר עוד במסכת מכות פ"ג.

ע"ש [-עוד שם] דריב"ן משולם לא נזכר רק במסכת תרומה ונזכר עוד במסכת בכורות פ"ג ופ"ו.

ע"ש דראב"י איש ברתותא ל"נ רק במסכת ערלה ונזכר עוד במסכת טבול יום פ"ג.

ע"ש נחום המדי בשבת לבד ונזכר עוד במסכת ב"ב פ"ה.

ע"ש ור"ש הסגן בשקלים לבד ונזכר עוד בספי"א דמנחות.

והזוגות בחגיגה לבד ונזכרו עוד בפ"ק דאבות.

ושמעון התימני ביבמות לבד ונ"ע פ"ק דידים.

ושמעון אחי עזריה בזבחים לבד ונ"ע במסכת טהרות פ"ח.

ורש"י שהיה אוצר בלום לתורה וכתב בפירוש החומש על מה שמצא בשם ר' משה דרשן דרש על 'ויקרא לה נובח' ולא ידעתי מה ידרוש בשני פסוקים הדומים לו. וכתב עליו הרמב"ן שהיה נעלם ממנו מדרש רות אשר ממנה לקח ר' משה את דבריו.

וכן רש"י בעצמו כתב בפירושו לחומש בששה מקומות איני יודע כו' ולא ידעתי וכו' ומהם בפ' מצורע 'ולשון תנוך לא נודע לי' ובתי"ט פי"ד דנגעים מייתי ת"כ דמפרשו. וכן כתב עוד רש"י בפי' לנביאים בכמה דוכתי וכן כתב עוד בש"ס בהרבה מקומות, אפס קצתם תראה בברכות ספ"ג (דכ"ה ע"ב) מאן שמעת ליה דאמר כולי בית כד' אמות דמי רשב"א ופי' רש"י לא ידעתי היכן.

ובשבת פי"ג (דק"ו ע"א) מתניתין ר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור. ופירש רש"י לא אתפרש היכא. ועי' תוס' ר"פ הנחנקין .

ושם פ"כ (דקל"ח ע"ב) דבר ה' זה הקץ. פירש רש"י לא ידענא מהיכא. והתוס' פרשוהו.

ושם פי"ד (דק"ז ע"ב) הטפויין וביצי כינים. פ"ר מתניתא היא ולא ידענא היכא.

ופ"ג דעירובין (ד"מ ע"ב) לית הלכתא כר"א בר יעקב. פ"ר לא אתפרש. והתוס' פרשוהו בשם ר"ח.

עוד שם פ"ו (דס"ט ע"א) חומרתא דמדושא. פ"ר לא אתפרש.

ובפסחים פ"ב (ד' ל"ד ע"ב) תנא דבי רבה בר אבוה הוא. פ"ר עיקרא דמילתא לא ידענא היכא. וע"ש ס"פ ופ"ז (דפ"ב ע"ב).

יומא פ"ק (דט"ו ע"א) כמצליף. פ"ר ולשון מצליף לא ידענא.

שם (דף י"ט ע"א) שער הדלקה שער הקרבן. פ"ר לא ידעתי למה נקרא שמם. ועי' בפ"ק דמידות מ"ד.

שם (ד"כ ע"א) אהיכא קיימינן. פ"ר איני יודע לפרשו. והתו' פרשוהו.

ביצה רפ"ב (דט"ו ע"ב) ופירותיה משתמרין. פ"ר לא ידענא מה היא י"מ וכו'.

שם פ"ג (דכ"ה ע"ב) צלף באילנות. פ"ר לא ידעתי מה עזות שלו. והתוס' פרשוהו.

סוכה פ"ד (דמ"ז ע"א) שיר. פ"ר ולא פורש לי וכו'. והתוס' פרשוהו בשם מ"ס.

תענית ספ"ב ונהרגו בו שמעיה ואחיהו. פ"ר ולא פורש מי הם.

סוף מגילה הלחות. פ"ר לא ידעתי מה הן וי"מ וכו'. ועי' בתוס'.

פ"ק דב"ק (ד"ה ע"ב) ולמ"ד אדרבה קרן עדיפא. פ"ר לא איתפרש היכא. והתוס' פרשוהו.

סנהדרין פ"ח (ד"ע ע"ב) אין עולין לה אלא בפת דגן. פ"ר לא ידענא משום מה נקיט פת דגן. ולעד"נ כלפי מ"ש התוס' ספ"ו דתמורה (ד"ל ע"ב) דתנא דברייתא דרכו לפרש יותר מתנא דמתניתין שלא נטעה, לכן נשמר התנא פן אירכסי וי"ו דוקטנית איידי דזוטרא ויגרסו פת קטנית דבכה"ג אבעי' להו בב"מ פ' הפועלים (דפ"ז ע"א) פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן ומשום שכתב רש"י לא ידענא לא נסוגתי אחור מלומר אשר חנני אלקים (ועמ"ש התי"ט על מ"ש הרע"ב פ"ב דעירובין מ"ה).

ובחולין פ"ז (דצ"ח ע"ב) אין בשילה אלא שלימה. פ"ר לא נתפרש באיזה לשון. והתו' פי'.

ובנדה פ"ג (דל"א ע"א) קשה לאשה. פ"ר לא ידענא למה.

ובעירוכן פ"ב (די"א ע"ב) אלא באזהרה. פ"ר לא אתפרש לן. והתו' פרשוהו.

ודי"ג ע"א מתשעה כינורות. לא אתפרש טעמא.

ובתמורה פ"ב (דט"ו ע"ב) כיוצא בו אר"י. פ"ר לא אתמר היכא. ובתוס' (ד"ה כיוצא) דבת"כ הוא.

ובבכורות פ"ה (דל"ג ע"א) חד לכדר"י ור' אושיע'. פ"ר לא נתפרש לנו היכן. ובתוס' בשם ר"ת פרשו.

ראה בעיניך כי התוס' לא נמנעו מלגלות דבריהם נגד רש"י הן במ"ש שלא ידע הפי' או שלא ידע המקום. מלבד מה שהש"ס מלא וגדוש מהשגתם עליו בפי' ההלכות והסוגיית.

ובסוטה פ"ז (ד"מ ע"ב) על והאמר מר אין ישיבה בעזרה כתבו התוס' בעצמם שלא ידעו מקומו בש"ס. רק שאח"כ כתבו שהוא תוספת' וירושלמי והוא ספ"ה דפסחים ופ"ג דיומא.

ובכה"ג ראיתי להתי"ט פ"ג דתמורה מ"ה שכתב שנעלם מהתוס' פ"ד דיומא (דמ"ג ע"א) גמ' השנוי' בשני מקומות דרש דונתן עליו. ובכה"ג כתב עוד ספ"ו דתמיד.

הרא"ם נושא דגל רש"י בפי' החומש והיה בקי בכל הש"ס כנודע לרגיל בדבריו והשיגוהו הבאים אחריו ובפרט רש"ל בספרו יריעות שלמה ומהרר"י בספר נחלת יעקב שנעלמו ממנו כמה גמרות.

ובכה"ג תמצא בפוסקים, עצמו מספר, והרב הגדול מרבן ושמו מהרר"ב התפעל בכאלה בספריו צידה לדרך ובאר שבע להשיג על הגדולים שקדמוהו וכמעט נראה להמעיין בספריו עוצם בקיאתו שלא היה נעלם ממנו דבר. והנה אישתמיטתי' כמה גמרות ערוכות ונזכיר קצתן, אשר בספרו באר שבע בפ' חלק (ד"ע ע"א) כתב על מה שאמר הקב"ה לדוד על ידך נהרג נוב וכו'. מכאן פסקתי על מעשה שהיה וכו'. וכבר כ"כ בשו"ת מהרי"ו סי' קכ"ה האמנם אין זה השמטה רק דבסוף הוריות כתב והפליא לעשות לדעתו בכוונת רש"י ששינה בפירושו במ"ש אביי בפרק בתרא דעירוכן (ד"ל ע"ב) הריני כבן עזאי וכו' ממ"ש על מ"ש רבא כך בפ' בכל מערבין (דכ"ט ע"א) ואשתמיט מיני' שני גמ' ערוכות הא' דגמ' זו גופא דעירוכין איתא נמי פ"ק דקידושין (ד"כ ע"א) והב' שבפ"ט דסוטה איתא ג"כ אמר אביי הריני וכו' בדמ"ה ע"א ובשני מקומות אלו פי' רש"י כמ"ש גבי רבא בפ' בכל מערבין וא"כ נפל פותא בבירא דא"א לפרש כמו שפי' הבאר שבע. ולע"ד אותו שבפ"ט דסוטה נעלם ג"כ מרלב"ח באגרת הסמיכה (דשכ"ג ע"ג).

ע"ש בב"ש שנ"ל שדווקא אותן הלכות שאמר ר"מ אחר שקראו לו אחרים נזכר בשם אחרים וכו' והם דברי התו' למדקדק ספ"ק דסוטה וגם מ"ש הבאר שבע שם עוד תירוץ בדרך אין לומר, זכרוהו שם התוס' ודחאוהו.

ע"ש דקי"א ע"א נזרקה מפי חבורה וכו' מאין בא מה שהעולם אומרים גופא בתר רישא אזל וכו' והלך בזה בדרך רחוקה וזרה ואשתמיטתיה גמ' דבכל מערבין (דמ"א ע"א) עמד ריב"ן על רגליו ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל ועי' בתוספתא פ"ב דתענית.

ובסוף ספרו נשתומם מאד על שנמנעו לגמרי בזמנינו מלקים מצות עשה דכתיבת ס"ת ובלי ספק שנעלמו ממנו דברי הרא"ש שהביאם בנו הטור בי"ד סי' ע"ד ותפסם מהרו"ך בפרישה כפשטם. ואף דהב"י וב"ח תמהו ופרשו ע"ש מ"מ לולי דאשתמטתי' לא הוי משתמיט מלזוכרם.

ע"ש בב"ש דצ"ב ע"ב (סימן יא) ז"ל אגמרך כל האמוראים שהיו שנים בשם אחד: תרי רב כהנא הוו כמ"ש התוס' בחולין פ' הזרוע והלחיים (דקל"ב עוד פ"ק קידושין ד"ח ע"א ומנחות פי"ב דק"ב) תרי ר' שמעון בן יהוצדק הוו כמו שכתבו התוס' פ"ק דנדרים (ד"י ופ"ק דסוכה די"א ופ"ד דע"ז דנ"ט ופ"ק דנדה ד"י) תרי ר"י בר אבדימי הוו ריש יבמות (חגיגה די"א כתובות דנ"ו ב"ב דפ"ז חולין דק"י ומנחות דל"א וצ"ג) תרי רב הונא הוו בפ"ק דגיטין (די"א ע"ב ודלא כנדפס בש"י וב"פ ואלו מגלחין דכ"ה ופ"ק דחולין די"ג ע"ב וע' יוחסין ד"צ ובבאר שבע די"ח רע"ב) תרי רב ירמיה הוו כמ"ש תוס' שם פ"ק דגיטין (וליתא שם רק בפ"ב דקדושין דמ"ו אבל בתו' פרק ע"פ דק"ו כתבו בזה גופא דרב ירמיה לחוד ור' ירמיה לחוד וכה"ג כתבו בעירובין פ"ו דס"ח ע"א וביבמות פ"ב די"ט ע"א דרב אושיע' [לחוד ורבי אושיע' לחוד] ובכתובות פ"ד דמ"ג ע"ב ובפ' ואלו מגלחין דכ"ה ע"ב פ' רש"י בענין רב זירא ורבי זירא דחד הוא ע"ש. אבל התוס' פ' התכלת ד"מ ע"ב דרב זירא לחוד ורבי זירא לחוד. ובפ"ק דב"ב די"א דרב אמי לחוד ורבי אמי לחוד. ובפ"ק דחולין די"ט ע"א דרב אסי לחוד ורבי אסי לחוד) תרי רב המנונא בפ' הדר (דס"ג ויבמות פ"ח דפ"ג (ע"א) [ע"ב] ופ' נערה דף נ' ע"ב) תרי רב אדי בר אהבה הוו פרק סדר התענית (ד"כ ע"ב וקידושין פ"ד דע"ב ע"ב ובמס' ע"ז פ"ב דל"ה ע"א) תרי רב מרי בר איסק הוו בפ"ב דיבמות (דכ"א ע"ב וצל"ע דאין זה אמורא וא"כ הל"ל תרי רב מרי בר רחל הוו כבתוס' ב"מ פ"ה דע"ג וסוף שבת (קנד. ד"ה ואמרי) ופ' מי שמת דקמ"ט ע"א וע"ע יוחסין סוף דע"ט ודצ"ח ע"א) תרי רבינא הוו בפרק אלו טרפות (דמ"ח) תרי רב אבא הוו כמ"ש בחידושי רפ"ק דהוריות עכ"ל.

ובספר שארית יוסף נתיב השמועה כתב ג"כ כל אלו שזכר, ולא הוסיף הרב רק הראשון והאחרון. ובפ"ב דסוטה (דנ"ו ע"ד) כתב הרב בדרך אפשר דתרי רב חסדא הוו. ובספר יוחסין מצאתי (דע"ג ע"ב) דדקדק דתרי ר' אבהו הוו. ודף ק"ז ע"א דתרי רב אידי בר אבין הוו. ואף שכתב הרב 'כל' ומשמע דלא שייר, כמ"ש הרב בספרו הנ"ל (ד"ו ע"ב) הרי לא זכר מ"ש התוס' בשבת פ"ג (דמ"ה ע"ב) דתרי רב אסי הוו ובע"ז פ"ב (דל"ג) ופ"ק דר"ה (ד"כ ע"א) דתרי רב יודא נשיאה הוו.

ורשב"א כתב בפ' המגרש (דקנ"ד) (דפ"ד ע"ב) דתרי חזקיה הוו.

ואני כתבתי בחידושי הש"ס דע"כ תרי רב נחמן הוו שהרי בפ"ב דגיטין (דל"א ע"א) מוכח דעכ"פ ר"נ סתם דשם הוא או ר"נ בר יצחק כפי' רש"י שם או ר"נ בר יעקב כפי' התוס' שם. ובפ' מי שהוציאו (דמ"ג ע"ב) ובפ"ק דקידושין (דל"ג ע"א) אמר בש"ס ר"נ משדר גוזאי אמר אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא אם לא שנדחוק לפרש שר"ל בר אביהם והוא דוחק ולומר דתרי הוו אין דוחק כולי האי מלבד מה שכתבו התו' דתרי ר' יוחנן הוו חד תנא וחד אמורא בכתובות פ"ק (ד"ח ע"א) ובכה"ג תרי ר' יוסי בר חנינא בנזיר (דכ"ט) ורש"י כתב ג"כ בכה"ג ברפ"ג דסוטה דתרי ר' יאשי' הוו ובבכורות פ"ו (דמ"ב ע"ב) דבכה"ג תרי ר' אלעי הוו ושניהם תנאים.

כתבו התוס' פ' מצות חליצה (דק"ד) דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוו ובמנחות פ"ג (דל"א) דתרי ר"ש בן אליעזר הוו ושם פ"ו (דף ס"ה) דתרי ר' יודא בן בתירא הוו. ובכתובות פ"ה (דס"א ע"ב) ובעבודה זרה פ"ב (דל"ב ע"א) דתרי רשב"ג הוו.

ובס' תחלת חכמה כלל מ"א (דקי"ו ע"ב) ובספר ברכת הזבח פי"א דזבחים דצ"ג ע"א משמע ליה דתרי ר' אליעזר הוו ומשמע לי דשמותיהן שוין ביוד ולעד"ן דקשה כתורמס לומר כך שתוס' כתבו פ"ק דב"ק די"ו ע"ב ופ"ק דסנהדרין דט"ו ע"ב מפני רמיותא דר"א אהדדי, דתרי תנאי הוו, חד שמיה רבי אלעזר וחד רבי אליעזר רבו דר"ע ולא פירשו מי אביהם. והתי"ט כתב בפ"ג דתמורה מ"ג דשם נחלקו יחד ר' אלעזר ור' אליעזר, דר' אלעזר הוא בן שמוע ור' אליעזר הוא בן הורקנוס. וכ"כ עוד בפי"ג דיבמות על שני משניות דשם דמייתי מש"ס פ"ק (ד"ח ע"א) (וע"א) [וע"ש] בסוגיא ופי' רש"י. ומ"ש רש"י שם על מ"ש ר' אלעזר הלכה כר"א בד' [נשים] דר' אלעזר אמורא הוא והוא ר"א בן פדת ור"א דמיאון תנא הוא, והוא ר"א בן שמוע, לא ר"ל ר"א דמיאון, דבמשנה קמייתא דשני אחיות דמקשי הש"ס מינה ותו ליכא דהא ע"כ (ר"ע) [ר"א] דבמשנה דנדה שם דד' נשים ר"א בן הורקנוס הוא דאמר עלה בש"ס דשמותי הוא ופי' רש"י שברכוהו ומבואר בגמ' פרק הזהב בההיא עובדא דר"א ב"ה היה אלא כוונת רש"י על ר"א דבמשנה גדולה וקטנה וכו' ומפני (שהם) [ששם] שניהם ר' אלעזר בלא יוד אצטרך לפרושי. וכן מבואר ברש"י עוד ספ"ק דשבת (די"ט ע"ב) ובפ' הערל (דע"ב ע"ב) וספ"ג דגיטין, וכ"כ בספר כריתות ובה"ע סוף שער א'. ונראה דכל זה אישתמיטתי' להרב בברכת הזבח הנ"ל ול"ק מידי דההיא דמי חטאת שניטמאו ר' אלעזר הוא וע"ע בתוס' פ' הבונה (דק"ד ע"ב) ופ"ק דיומא (ד"ל) דלפעמים י"ל תרין רבנן ננהו וע"ע תוספות סוף תמורה וכן ראיתי מפורש בירושלמי ספ"ק ורפ"ז דברכות דתרין רבנן הוו.

והרמב"ם כתב בפ"ט מהלכות מעשר דתרי יוחנן כה"ג הוו, הביאו בבאר שבע (דס"ה ע"א) ובספר שלשלת הקבלה (דכ"ה) דקדק דתרי יהושיע בן פרחיא הוו. וע' בס' צמח דוד תק"ס לאלף הרביעי. וגם בשאר אנשים מפורסמים שאינם תלמודיים כתבו התו' כך כמ"ש פ"ק דסנהדרין (דט"ז ע"ב) דתרי בניהו בן יהוידע הוו. ורפי"ג דכתובות (קד:) די"מ תרי שבנא הוו. וע"ע בתוס' פ' הבונה (דק"ד ע"ב).

ולע"ד א"א לישב מעשה שהביא רש"י פ"ד דנדרים (ד"נ ע"ב) עם הירושלמי שהביאו התוס' ספ"ה דסוטה אם לא נאמר דתרי טורנסרופס הוו.

והריטב"א כתב בפ"ק דיומא (יח.) על ההיא דתרקבא דדינרי עיילה וכו' די"א תרי יהושיע בן גמלא הוו. אף דשם בגמ' ל"ג ליה כלל רק בפ"ו דיבמות דס"א ע"א והתו' פ"ב דב"ב (דכ"א ע"א) ס"ל דרק אחד היה.

ושם ביבמות כתבו התוס' דתרי ינאי מלכא הוו.

ואפילו בצומח מצינו שכתבו התו' בכה"ג תרי מיני תורניתא הוו, בפ' הספינה (ד"פ ע"ב) ופ"ק דע"ז (די"ד ע"א) ועע"ש מ"ש בכה"ג בבנות שוח ובפ"ב דר"ה (דכ"ג) דתרי עץ שמן הוו.

ואפילו בדומם מצינו בכה"ג דבעירוכין (דל"ב ע"א) כתבו דתרי ירושלים הוו. ובכה"ג כתב הרב ר"מ אלשיך בפסוק ראשך עליך ככרמל (שיר השירים ז ו) דתרי רומי יש.

וכמעט יצאנו מן המבוקש והמכוון שאין גנאי כלל לומר על הראשונים ועל האחרונים מצוקי ארץ ועמודי גולה דנעלם מהם גמ' או תוס'. וכבר קראני כ[א]לה בתשובה שכתבתי בביאור [מידות] ומשקולות בזמנינו וכבר בא לדפוס בע"ה שכתבתי בסוף הספר: ומה שהקשינו א"כ עשית למשה בעל מום נדחק לומר דלא פסל וכו'. ואשתמיט ממני לפי שעה שהכי איתא בגמ' פ"ז דבכורות דמ"ד ע"א גם דמ"ו ע"ב מפורש כך בפי' רש"י על אריכא שמיטא סניא. ובספרי הגדול מקור חיים השגתי מגמ' זו על רש"י בפ' הרואה דפי' קפח הוא מי שבטנו גדול וכו' וממנו לקח הטור שג"כ כ"כ, וכ"כ הב"י בש"ע סי' רכ"ה ס"ח ולפי שעה נתעלמה ממני ההלכה ההיא.

וכן ראיתי ממחברים שבכל דור ודור שקדמוני לא נמנעו להשיג על גדולים שלפניהם בכל אופן המועיל. ואף כי ידעתי ונגרע ערכי מערכי המחברים שקדמוני מ"מ הרי כל אחד קיבל שלו מסיני וגם לצעירי רועה צאן כמוני הונח מקום להתגדר בו לכן אבחר דרכי אחזתיו ולא (ארפאנו) [ארפנו] כי תורה היא ואין מחניפים לשום אדם. ולשון זה כתב הרא"ש בתשובה (כלל נה סימן ט) ועיין בספר צדה לדרך פ' קדושים שחיבר בעל באר שבע הנ"ל.

ודברי התמה בזה אינם אלא תמה ונאמר יחלצית"ו.

כ"ד המתנצל על כתבו על הלוח מן הרוח אשר עליו אצל נבזה בעיניו כקליפות שום ובצל מלא תרווד רקב ונצל אשר ימיו כצל ומרוב התלאות תוכו נחר כאוד מוצל ומכל דעת ומזימה נעור וריק (נכדם) [נרדם] ועצל.

יאיר חיים בן הגאון כמוהר"ר משה שמשון זלה"ה בכרך.

התשובה שנשמטה

יט
[התשובה שנשמטה]

נשוא פנים. מעשיו הגונים. מימיו נאמנים. אהו' הפרנס הקצין כהר"ר אברהם יצ"ו.

קבלתי ממ"כ הפסקים של החכם השלם מהרר"י אולמא יצ"ו גם פסק מהרר"ג מגוינצבורג יצ"ו ושניהם מסכימים שהוא בנו לכל דבר כיון שהיא מיוחדת לנטען הזה לבדו וראייתם (מהא) מדברי הרא"ש. אכן ממה שכתבתי כבר ודקדקתי מדברי הרא"ש שלא כתב דשדינן בתריה דידיה אלא מטעם רוב בעילות לא מלאני לבי להחליטו להיות בנו לענין ממון כאשר הארכתי כבר. והם לא שתו לבם לדקדק בזה. אמנם בעברי על דבריהם דרך העברה ראיתי שכתב מהרר"י אולמ' יצ"ו בסוף דבריו וז"ל וק"ו כיון שלא נמצא בה ערות דבר מאיש אחר דאע"ג דעד אחד העיד על דבר הדומה לכיעור לא זו [בלבד] דלא הוי בעדותו ראי' כמנאפים, אלא אפילו כיעור ממש לא הוי, אלא דומה לכיעור, ואף בהאי לא הוי אלא עד אחד. עכ"ד.

נראה מדבריו דההיא איתתא לא דיימא מעלמא ובוודאי שאם כדבריו כן הוא שהוא בנו גמור אף לענין ממון וכ"ע מודו זה דשדינן בתר דידיה והיינו מתני' ילדה תאכל בתרומה ואפי' ללישנא קמא אמרינן הכי, וכל דבריו של מהרר"י הפוסק הראשון הם בנויים על שהיא דיימא מעלמא, אשר על כן האריך למעניתו כל כך, ועתה על מי נסמוך. ואנו מוכרחים להכניס ראשינו ולעיין העדות עצמן, מה שברחנו ממנו בתחילה.

ובתחילה יש לנו לחקור חקירה אחת, מהו פירוש דיימא מעלמא אם הוא ר"ל שיצא עליה קול שזינתה עם אחרים או אם ר"ל שיצא עליה קול פריצותא בעלמא. ואחר חקירה הזאת יתבאר הנדון שאנו דנים עליו.

ואומר, כי נלע"ד דהאי דיימט היינו קול זנות, לא קול פריצות בעלמא א"נ שראו עדים דבר מכוער. ויש לי ראיה, מהא דאמרינן בהך סוגיא דס"פ אלמנה ה"ד אילימא דדיימא מעלמא, ילדה אמאי תאכל בתרומה. ומאי פריך אי לא יצא עליה קול רק של פריצות אמאי נחזיק אותה שזינתה דילמא ס"ל למתני' כיון שלא ראו ממנה אלא דבר של פריצות שדינן בתר דידיה דמסברא אוקמה בחזקת כשרות שלא בא עליה אחר. וכדאמרינן בפ' המגרש יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין, אימא פריצותא בעלמא הוא דחזא לה. ואע"ג דלא דמי ממש לההיא, דהתם איכא למימר אוקמה בחזקת כשרות שכל ישראל הם בחזקת כשרות, אבל כאן כיון שזינתה עם זה, יש לומר שזינתה גם עם אחר אם ראו ממנה פריצותא, מ"מ לא שייך לאקשויי ילדה אמאי תאכל בתרומה, דלמא מתני' ס"ל דמשום פריצותא בעלמא שעשתה עם אחרים אין חוששין שמא זינתה עמהם ומנ"ל לרבה להקשות ילדה אמאי תאכל בתרומה. וגם מלשון הרמב"ם יש ראיה דההיא דדיימא היינו קול זנות, שכתב היו העם מרננים אחריה שזינתה עם ארוסה ועם אנשים אחרים וכו'. הנה שהוא מפרש דיימא מעלמא שיצא עליה קול זנות. וכן משמע מדברי התוספות ס"פ אלמנה שכתבו פי' דיימא מיניה שבא עליה בוודאי ודיימא מעלמא היינו שם רע וכו' נראה די"ל שם רע של זנות וכן משמע בפ' כיצד שזכר דיימא אצל קול של זנות. והכי דייק לשון רש"י בפ' ארוסה שפי' דומה נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה. והתוספות כתבו שם דומה פר"ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה וכו'.

ומעתה נבוא אל הנדון ואתחיל ואומר כי לא ראיתי בכל העדיות הללו שהיא דיימא מעלמא בקול של זנות רק בקול של חציפות בעלמא, וההיא לא מקרי דיימא. כמו שנתבאר עם העדות של הר"ר אברהם בר מנחם שאומר "זונדר איז איין קול חציפות אויף ציפור מיט בחורים גנגין". גם אמר שפלוני ואשתו אמרו "האט זיא גידינקט ציפור ווינק אידם זון" וכן מה שאמר כמר שמעון בר יודא "האב איך גיזאגט צו פלוני האב אים פר הובן וויא דאש קול אין דער קהילה גיט ער האט לענגר גיצעכט אלז אנדרי האב אין גיפרוגט איין טייל האבן גיזאגט ער זייא דא גיוועזין האב אים גיזאגט וויא דז קול גיט ער זייא אן צפורה גיוועזן ער האב גישווארין וכו'". וכן מה שאמר הר"ר אלכסנדרי הכהן ששמע מבתולה משוולבך שנתפארה שאכלה עם ג' מלכים והם שלשה בחורים אחרים שלא היה הנטען בתוכם כל זה לא יספיק שתהיה דיימא מעלמא, שאין זה קול של זנות ואפי' דבר מכוער נמי ליכא, (שהרי) שהרמב"ם ז"ל מנה כל אותן דברים המכוערים שבבבלי ושבירושלמי וכולם מודים על שזינתה עמו אבל כאן אין כאן הוראה על זנות.

ועוד מה שאמר פלוני שהיה מדמה לו שרמזה בעיניה על בנו, וכי מפני שהוא מדמה נעשה מעשה לאוקמה בחזקת פסלות ואולי טעה בדמיונו, גם הוא עד מפי עד ואולי הוא יכחיש הדבר שלא נדמה לו מעולם. גם היא עדות של קרובים.

וכן עדותו של שמעון בר יודא אינו עדות כלל אפי' היה דבר כיעור בעדותו, שהרי לא אמר שהאמת הוא שיצא קול על פלוני שהיה בבית ציפורה אלא שכך אמר לו ואולי שלא אמר כן אלא לדעת את מעשיו.

וכן עדותו של ר' אלכסנדר הכהן הוא עדות מפי עד ולא מפי עד כשר אלא מפי אשה. ולא זו בלבד אלא שאמר ששמעה מציפוה עצמה. ואולי שקר ולא נתכוונה אלא לשחוק בה ואפי' את"ל שהוא אמת יתבאר לקמן שאינו דבר של כיעור ונמא שאפילו היו עדות הללו עדות של דבר כיעור לא היה בהם ממש. אכן כבר נתבאר דאינן עדות של דבר מכוער.

אח"כ עיינתי בעדיות שנתקבלה לזכות הנטען ומצאתי שם חמשה עדיות שיש לדבר זה כי הבחור דוד אמר דבריו ששמע מזלמוני וזלמוני עצמו העיד בב"ד ששמע מפי הנער קלמן, ונמצא שאין לנו לדקדק אלא בעדותו של קלמן. וכן הבחור מנחם העיד מה ששמע מפוגיל דירוואנגן והיא עצמה העידה בב"ד מפי חתנה כמ' אברהם בר יודא וכן כמר הירץ בון העיד מפי עד ששמע מזלמוני ששמע מקלמן. עוד העיד מפי עד ששמע מפוגיל דירוואנגין וכבר נתבאר שהיא שמעה מחתנה הנזכר ושאר עדיותי' מקצתן הם נגד הנחשד ואותן שהם לתועלת הנחשד נזכיר לפנינו. ושאר העדיות כולן הם נגד הנחשד ונמצא לא נשאר עלינו אלא לדון בדבר העדות של הנער קלמן, ומרת שוינלן, ומרת יוטלין, וכמר אברהם בר יודא. וקצת עדותיו להירץ בון.

והנה עדות של מרת יוטלין הוא עדות מפי עדות אשה שאמרה שישבה בין שני בחורים "העב קריזר אויז גיברוכן" ואין בזה שום דבר כיעור כלל, גם לא אמרה איזה בחורים היו ואולי אחד מהם היה הנטען. וכמר אברהם העיד שראה איש אחד שנכנס לחדרה וכמדומה לו שהיה פלוני אין בזה שום כיעור דמה בכך אם נכנס בחדרה, הרי לא העיד שהגיפו בדלתות ואפי' אם הגיפו הדלתות כיון שהיו החלונות פתוחים והיו יכולין לראות משאר בתים לתוך החדר א"כ אין כאן יחוד כלל ודומה לבית שפתוח לרשות הרבים.

ועוד מאן לימא לן שהיה אותו פלוני שהוא מדמה, שמא היה הנטען כיון שלא ידע בבירור. ועוד, שהרי לא העיד שהיה עמה ביחוד ודלמט היתה עמה קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה.

סוף דבר אין בעדות הזה ממש כלל להחזיקה לדבר כיעור אפילו כמלא נימה. ובפרט כי אותה הדבר היה כשהיתה דרה עדיין בביתה, שלא נשמע שום דבר רע עליה שהיתה עושה בזמן ההוא ולכן יש לנו להעמידה בחזקת כשרות שבאותה העת עדיין היתה כשרה מכל וכל.

ועדותיו של הירץ בון שאמר ששמע מפי משרתו שאין נכון שתאכל ותשתה בתולה אחת עם ג' בחורים הוא עדות מפי עד. ואפי' את"ל שהוא אמת אין כאן דבר של כיעור, הרי אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים כשרים בעיר כדתנן אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים ולמה לנו להחזיק השלשה בחורים בחזקת פסולים ואפי' בשדה מותר עם שלשה.

ומה שהעיד עוד שהיה רשום במטתה של צפורה דבר של גנאי, פשיטא לי שאין בזה כלום ואולי היה נכתב מבחור אחד להכעיסה ולהקניטה ונתכווין על הנטען.

לא נשאר עלינו אלא לעיין בעדות קלמן ושוינלן. ובוודאי נ"ל שעדות שוינלן הוא דבר מכוער ועדיף כמה מעלות מראוהו מנשקה ע"פ חלוקה שזכר הרמב"ם ע"פ הירושלמי.

וכן עדות של הנער קלמן ודאי שהוא דבר מכוער שהרי העיד שכשבא לביתו מצא שנתיחדה עם פלוני "אונ' זיא האט דען ראק הראב גיצוגין אונ' ער איז גישטנדן אם טיש אונ' האט דיא הויזן אויף גינטשטלט והגם שמה שקשר הוא המכנסיים אינו דבר מכוער דהוי דומיא דאשה חוגרת בסינר ועדיף מיני', אלא שדבר פשוט הוא שעדות אשה אינו כלום ובפרט שלפי הנשמע היא שונא עם אותו פלוני שהעידה עליו וכן עדות עד אחד אינו כלום ודבר פשוט הוא ונמצא שלפי העדיות האשה הזאת לא דיימא מעלמא ולכן הולד הוא שלו לענין ממון ג"כ.

ופשוט לי כי גם החכם מהרר"י הפוסק הראשון לא נתכוין לומר שהיא דיימא מעלמא אלא לרווחה דמילתא כתב כל מה שכתב ובהא סליקנא נחיתנא והריני שנה עם אחינו ורבותינו לכופו לזונו כ[מ]"ש חז"ל חייב אדם לזון את בניו ובנותיו כשהן קטני קטנים ואם מת' ירשו. והטענה שזכר הריב"ש לא יועיל לו מאחר שהוחזק כפרן בתחילה וכמו שראיתי בתשובת מהר"י אולמא.

ואולם בדבר מה שעבר הנטען על הפסק שפסקו עליו בני הישיבה שבק"ק ורנקפורט שיעמוד לדין עמה לזמן המוגבל והוא בשאט נפש עבר חוק ונשא חשה קודם שעמד בדין, בזה לא אדבר דבר ומי יחוש חוץ ממני שעבר על דברי מורי חמי זקיני רבינו הגדול ז"ל כפי מה שראיתי בכתבים שחתומים עליו ב"ד מורה שוה דק"ק פראג והריני אומר לו כההוא צורבא מדרבנן דהוי סני שומעני' ושמתי' רב יודא לסוף מת רב יודא קודם דשרי שמתי' א"ל רבנן גברא דחשיב כרב יודא ליכא הכא ולשרי לך אלא זיל לגבי רב יודא נשיאה דלשרי לך וכן בנדון דידן ליכא גברא רבא כרבינו הגדול דלשרי ליה וכ"ש שכבר קיימוהו וקבלוהו חכמי יועצי פראג המה המדברים להיות כתב רבינו הגדול בידו למשמרת למזכרת עון ומה לי להרבות בחבילות כי תצא אש מעצמה ומצא קוצים. גדר פורצים. והנתשים אצים. בבעל פרצים. כחוטבי עצים.

עד הנה דברתי מה שעלה בדעתי להלכה ולמעשה. ומ"מ אין ראוי לנו לבא בגבולו של אהו' החכם השלם האלוף מהרר"ו יצ"ו לפי שהמקום ההוא אתרי' דמר ניהו. אך מאשר מ"כ הפציר בי עד מאוד לגלות דעתי בפעם הראשון וגם עתה, על זאת לא יכולתי להשיב את ידי מלהשיבך מה שתעלה מצודתי היום, אך לא לפסוק הלכה במקום שיש חכם מופלא כי אליו משפט המלוכה. ובזה תשא ברכה מאת ה'. דברי הצעיר.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף