שו"ת הרא"ש/נה/ט

שו"ת הרא"ש ‏ נה ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל נה - סימן ט

בענין תקנת הנישואין

לשון הרא"ש ז"ל ואם לא הניחה ממנו זרע של קיימא כמו שזכרנו יהיה כל מה שבארנו ממיני עזבונה הנמצאים בעין בין הבעל ובין הזוכים בירושתה זולתו כלשון הזה העתיק החכם רבי ישראל את לשון התקנה מלשון ערבי ללשון עברי ואומר הוא שהלשון הזוכה בירושתה הוא מורה בלשון הערבי אף למי שנתנה האשה בחייה או לבעל או למי שאינו ראוי ליורשה ומן הדקדוק הזה הוא מורה ובאר שהאשה יכולה ליתן נחלה למי שתרצה.

ואני אומר אף לפי דקדוקו אי אפשר לפרש כן דקדוקו דאם כן מאי האי דקאמר זולתו אם הזוכה בירושתה רוצה לומר אף למי שנתנה לו במתנה אם כן האי זולתו מפיק בעל שאינה יכולה ליתן לו דאי אפשר לפרשו בענין אחר אלא על כל פנים האי הזוכה בירושתה ירושה ממש קאמר שלא תוכל האשה לשנות התקנה ולתת הממון למי שאינו ראוי לירש ולפי שהוא לשון ירושה ממש הוצרך לכתוב זולתו לפי שהבעל קרוב לירש מן הכל והפקיעו ממנו הירושה ונתנוה למי שראוי לירש לאחריו לכך כתבו זולתו הזוכים בירושתה וראויין לירש אחריו ואין לפרש בין הבעל ובין הזוכים בירושתה זולתו כלומר חלוקה זו שאמרנו שיחלוקו הבעל והזוכין במתנתה היינו זולתי כשנתנה לבעל דאז אין דין חלוקה לפי שהכל שלו חדא דאם כן הלשון חסר הרבה דהוה ליה לפרושי זולתי אם נתנה לבעל שכן דרך החכמים המתקנים לדורות לפרש דבריהם ולא להוציא ברמז דבר שכל התקנה תלויה בו ועוד האי זולתו למאי נצטרך פשיטא אם נתנה לו הכל שלו לפי דבריך הלכך לא מעיילינא פילא בקופא דמחטא לעבור על דברי תורה ולעקור התקנה וכן מוכיח הלשון שאחר כך דזולתו אלשון ירושה קאי דכתב בתר הכי ויסוב חצי הנזכר ממנו שהיה לו ליורשו מן הדין לאשר יהיה לו דין קדימה בירושתה משאר יורשים אם היה הוא נפטר בחייה הרי זה הלשון פירש לזולתו כאשר פירשנוהו וזה ביאור מוכיח ומבורר דהזוכין בירושתה בירושה ממש איירי ואין לה כח ליתן מאומה ובדבר הזה תהיה התקנה שרירא וקיימא ולא תצטרך להסתלק ממנה בתיקו נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

לשון רבי ישראל הצעה ראשונה מאחר שהכל מודים שיש לנו להתנהג בירושת האשה על פי תקנת הנישואין ואין חולק בדבר הזה מעתה אין לנו עסק בדין זה עם הגמרא כלל ואין ראוי שיפסוק אלא מי שיש בו שני דברים הללו האחד שיהיה בעל סברא נכונה והשני שיהא בקי בלשון ערב האמיתית וכשיהיה בתכלית השלמות בשנים הללו ראוי לסמוך עליו ולעשות על פיו ואפילו אם יבא רב אשי ויחלוק עליו אין שומעין לו כי מי שנכלל בו שתי מדות הללו הוא לדין זה אומן וכלי אומנותו בידו ואם הוא בקי בלשון ואין בו סברא נכונה הרי זה כלי אומנותו בידו ואינו אומן.

הצעה שניה לשון ערב שנעשה בו תקנת הנישואין ושהורגלו סופרי ארצנו לכתוב בה שטרי הודאות והלואות ומקח וממכר וכל מיני חיזוקין וקיומין אינה הלשון שמדברים בה ההמון לא זה הדרך ולא זו העיר לפיכך התניתי תחלה שמי שישא ויתן בדין זה צריך שיהא בקי בלשון ערב האמיתי היא הנקראת מערבה שנכתבו בו ספרי החכמות החיצוניות בחידות ערב ומליצותיהם ומשליהם ושיריהם ולשון ההמון נקרא הוליא ואם כן מי שלא למד בספר ערב אין ראוי לסמוך עליו בהעתקת תקנה זו ואחר שהצעתי כל זה אומר כי החכם הזקן ר' יעקב ן' שושאן נודע בישראל כי לא היה בדורו וכל שכן בדורנו זה שנתמעטו הלבבות שלם כמותו בשני מדות שזכרתי רוצה לומר בסברא ובלשון ערב והיה חכם בכל מיני חכמות ורופא גדול וידוע כי לא יוכל להיות רופא אלא מי שיודע לשון ערב על בוריה ומתכונתיה ובסברא לא נמצא כמותו כי אני ידעתיו וכאשר הייתי בימי חורפי עמדתי לפניו והכל היו מסכימים לשמועתו ועיני ראו ולא זר והיאך יעלה על לב להרהר אחריו ולבטל פירושו (לפרש) לתקנה זו על פי העתקתי או על פי העתקת אחרים שאינן מכירין לשון ערב לא הכירו דרכיו ולא ידעו סברותיו ועוד כי המעתיק אפי' יהיה בקי בשתי הלשונות אי אפשר שלא ישנה הענין קצתו וגדולה מזו אומר אפילו אם היה הזקן הנזכר נשמתו עדן פה עמנו עומד היום והיה הוא בעצמו מעתיק התקנה לרב שיחיה לא היה יכול לישב בלבו ולצייר בשכלו עניניה על אופניהם במטבע שהוטבעו בשכלו עצמו ובשכל המתקנים אמנם היה יכול לקרב אותם להבנתו יותר מאחרים מבלי שיגיע לנקודת אמיתת הענינים והראיה החזקה על אמיתת פירושו היא שנתקיימו דבריו וכן התנהגו לפניו ולאחריו עד שפשט המנהג בטוליטולה ובנותיה ותדע שהוא כך שהרי מעשים בכל יום וסופרי העיר כמו רבי שמואל ס"ט שקבל מר' יוסף נ"ע כותב בכל יום צואות הנשים (הנכסים) ומחלוקת נכסיהם על פיהם ואין אדם מוחה בידם ופוק חזי מאי עמא דבר כי שאל נא לימים ראשונים מיום שנעשית תקנה זו כל איש ואשה שאין להם זרע או רובם עושים הסכמה ביניהם נקראת בלע"ז אירמאנדאר מי שימות קודם מהם יזכה בחצי הנכסים והרבה עושים זה אפילו כשיש להם זרע וכמה קרקעות נמכרו בטוליטולה בשטרי הסכמות כאלו וכל משכיל ידע דמי שראה שפשט מנהג זה ונשא אשה אחר כך על דעת זו נשא וזה או קצתו יספיק למודה על האמת רצה לומר שהמלות כוללות כל דבר שהשכל גוזר בו ובעל הדת פורש מהן ומשנה בהן כפי רצונו כיצד הרי שהשכל גוזר שכל מי שיקח אשה וייחדנה להוליד ממנה בין ישראל בין גוי תקרא זאת אשתו ומי שבא עליה הוא משחית העולם מדין השכל והראיה דברי יוסף לאשת פוטיפר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו הרי התנצל לה שלא היה יכול להזקק לה מפני שהיתה אשת איש ואחר כך בא בעל הדת והפקיע האישות מן הגוים ואמר אין אישות לגוי ולא הניח אישות בעולם אלא לישראל על ידי חופה וקידושין והנה אשת ישראל היא אשתו על פי השכל ועל פי הדת ואשת הגוי היא אשתו על פי השכל לבד ולא ע"פ הדת כיוצא בו הנדה אם תרחץ בשרה במרחץ יפה יפה במים זכין היא טהורה ע"פ השכל ואינה טהורה ע"פ הדת [עד שתטבול במקוה של מ' סאה אפילו במים וטיט ושהמים צפין על גבה ואם קורטב חסר אינה טהורה על פי הדת] ואפילו תצוק על בשרה כל מי הים אינה טהורה אלא על פי השכל ולולי שאיני רוצה להאריך הייתי מביא דמיונים אחרים אבל הדומה לי בנדון זה שהשכל גוזר שיניח אדם יגיעו ועמלו לכל מי שירצה ונקרא זוכה בירושתו יהיה מי שיהיה כפי הלשון שהוא מוסכם על פי השכל כמו שכתבתי ומי שמת והתגבר אחר ונטל נכסיו נקרא יורשו לא זוכה בירושתו והעד על זה הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי כלומר מאחר שאליעזר הוא בן משק ביתי ומושל בכל אשר לי כשאפטר מן העולם הוא יהיה יורש אותי ואף על פי שלא (נ"א שלוט) היה זוכה בירושתו עד שבא בעל הדת ואמר איני רוצה שיקרא יורש אלא הבן או הבת ובמקום שאין בן ובת שאר יורשין והנה עתה נחלק ענין הירושה לשלש חלקים יורש וזוכה בירושה מחמת השכל וזוכה בירושה מחמת הדת כיצד ראובן שמת ובא נכרי ונטל נכסיו בזרוע נקרא יורשו ע"פ הלשון ואם כתב נכסיו לנמואל בן שמעון אחיו בתורת מתנה נקרא זוכה בירושה מחמת השכל על פי הלשון וחנוך ופלוא נקראין זוכין בירושתו ע"פ הדת ומחמת שהוא כן התקנה שאמרה שיהיו חצי נכסי האשה למסתחקי מיראתהו כלומר לזוכין בירושתה על דרך כלל ולא אמרה למסתחקי מיראתהו במוגב אל שריע כלומר לזוכין בירושתה על פי הדת יש לנו לנטות אחר לשון המורגל שהוא על פי השכל והוא הכלל ולא לדחוק עצמנו לנטות לפרש שהוא ירושת הדת כי בעל הדת הוא פורט מן הכלל כמו שבארתי והכלל הוא עיקר והפרט ענף ועוד כי הדעת נוטה לכך כי רחל שהיו לה נכסים קודם שנשאת שזכתה בהן מכתובת בעל אחר או שמצאה מציאה או שנפלו לה בירושה ובאה התורה והפקיע ממנה טובת הנאה שהיה לה בנכסים שתניחם למי שתרצה וזכתה בהן הבעל וחזרה התקנה והפקיע חצי אותו זכות והניחה אותה ביד הענייה בעלת הנכסים שיהיה לה טובת הנאה בהם כי שמא יהיה לה אם לענייה ויהיה לה יורש רחוק מאד שלא ראתה מעולם ומה הועילו בתקנה שתשאר אמה תסבב על הפתחים והנכסים איש נכרי יאכלם והלא הדעת מכרעת שהמתקנים לבעלת הנכסים תקנו ולא לזרים ועוד המנהג שהוא שקול כנגד הכל וכל מי שנשא אשה על דעת מה שראה העולם מתנהג בו נשאה עוד תא חזי גברא רבא דמסהיד עלה הוראת הזקן נ"ע ופירושו ועתה אדוני ומורי אם אדם יבא לפניך להעתיק לך התקנה תשאלהו אם הוא בקי בלשון ערב יותר מהזקן נ"ע אם יאמר לך כן אז תסמוך עליו ותפסוק הדין על פיו ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים ומה יצדק עמך אפרוח שלא נתפתחו עיניו אבל תחשבני עוף מצפצף ושלום.

לשון הרב הרא"ש ז"ל

הצעה הראשונה שכתבת שאין ראוי שיפסוק דין זה אלא מי שיש בו שני דברים הללו שיהיה בעל סברא נכונה והשנייה שיהיה בקי בלשון ערב האמיתית על הצעת הסברא תהלה לאל חנני אלהים ויש לי כל בסברא אמיתית של תורת משה רבינו ע"ה ככל חכמי ספרד הנמצאים בימים האלה ואף על פי שלא ידעתי מחכמה החיצונית שלכם בריך רחמנא דשיזבן מינה כי בא האות והמופת להדיח האדם מיראת השם ותורתו ועל לשון ערב האמיתית שאיני בקי בה על מי יש לסמוך אלא עליך שאין בקי בו כמוך כי כל חבוריך על דרך לשון הערב ועל נוסח תרגומך שתרגמת לשון ערב בניתי יסוד דברי ואם תסתור הבנין אז נאמר שאין בעל סברא נכונה כמוך ולא ראיתי בכתבך הראשון גם בשני גם בשלישי גם לא שמעתי מפיך סברא שיש בה ממש ועל זה יוכיחו הרואים והשומעים כי תהלה לאל יש בעיר בעלי סברות זה ידעתי שכל בני העיר נחלקו על תרגומך ופירושך שפירשת ערב מסתחקי מיראתהו אותן שנתנו להן המתנה וגם הוא לשון הסופרים כשאדם מחלק נכסיו על פיו ומשייר מקצת למי שראוי לירש כותבין אותו השטר באותו לשון הרי אתה רואה שתיקון סופרים שתקנו חכמי לשון הערב מכחישין לשון פירושך אלא דמעיילת פילא בקופא דמחטא לתת סניגרון לדבריך בפה ובכתב ולא מן לבי (ס"א ולא מלבך) ואחרי שאני אומן וכלי אומנותך בידי כי על פי תרגומך פסקתי אף על פי שאיני מתלמידי תלמידים אחרונים של רב אשי ע"ה אתה צריך לשמוע לי ואי אפשר לך לחלוק עלי אם לא שתסתור דברי בסברות וראיות ברורות ואין שומעין לך במה שתלית הדבר במה שאיני בקי בלשון ערב ואין לי כלי אומנות כי בכלי אומנותך נצחתיך.

והצעה השנית שכתבת דלשון ערב שנעשית בה תקנת הנישואין ושהורגלו סופרי ארצנו לכתוב בה שטרי הודאות והלואות ומקח וממכר וכל מיני חזוקין אינה הלשון שמדברים בה ההמון נער יכתבנו לסברא זו רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי דרך החכמים לכתוב ספרי חכמות בלשון חידות משל ומליצה אבל אם באו חכמים לתקן תקנה לדורות על כל פנים הסברא נותנת שיכתבוה בלשון מובן לכל למען ירוץ קורא בו כי דבר זה אינו מסור לזריזין אלא לכל המון העם ואם יכתבו התקנות בלשון חידות ומשל [כל אחד יעשה פי' לעצמו כמו שעשו לדברי הנביאים שהוציאו דבריהם בלשון זרה משל ומליצה] נמצאת תקנתן בטלה ומתקני תקנות אחרי שבאו ופירשו לכל הצורך ולואי שלא יולד ספק בדבריהם וכל שכן שמתחלה לא יכתבו בלשון חידה ומשל שיהיו דבריהם כחוכא ואטלולא וגם על שטרי חזוקין שכתבת שאינן בלשון שמדברים בה ההמון הפלא ופלא לשומעין דבר זה שתקנו תיקון שטרות בלשון נעלם מעיני ההמון אם כן מי יפרשהו להם יום יום כי בכל פעם צריכין להראותו לבקי כמוך שיפרש להם השטר אני רואה לחכמי הגמרא שהיו חכמים גדולים בעינינו ותקנו כמה לשונות בשטרות משום שופרא דשטרי אף על פי שלא היו צריכין להם דאף אם לא נכתבו היה הדין כך אלא שחשו לבית דין טועין שלא ידע פירוש לשון השטרות בלשון חידה ומשל והראיה שבהן שאינו כך שאני רואה בשטרי ערב אריכות דברים ולשון הדיוט כפול ומכופל עשר ידות ממה שיש בתיקון שטרות שכתבו הגאונים זכרונם לברכה ומה שכתבת כי הזקן החכם רבי יעקב בן שושאן נ"ע היה שלם באותן שתי המדות ומי יעלה על לבו להרהר אחריו ולבטל פירושו זו אינה ראיה מי לנו גדול כרש"י זצ"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו ונחלקו עליו בהרבה מקומות יוצאי יריכו ר"ת ור"י ז"ל וסתרו דבריו כי תורת אמת היא ואין מחניפין לשום אדם ועל שתי המדות שהיו בו קורא אני עליו במדת הסברא ועליך במדת הלשון יפתח בדורו כשמואל בדורו ועל פירושך ותרגומך סמכתי ופסקתי ועוד שאמרו הגאונים דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי הילכך דידן עדיפא ואני לא הכרתי את הזקן רבי יעקב נ"ע אבל הכרתי את בנו רבי דוד נ"ע והיה אצלי חכם מאד בסברא נכונה וישרה וגם אמרו עליו שהיה בקי במדת הלשון והדקדוק ודננו עמו [וחכמי הגמ' שהיו נמצאים בעיר ולא אמר היה לנו מכל אילו הסברות העיקשות (שאם) (שאתה) מחדש עתה אך הודה לדברינו כי הם נכוחים למבין ומהלך בדרך ישרה וכן היה דן אבי אבי] ושאר חכמי הגמרא עד היום הזה ואם החכם רבי דוד חזר ודן כשמועתו מי יאמר לו מה תעשה בכח המלך היה דן ומה שכתבת שאם היה הזקן ר' יעקב נ"ע עמנו עומד היום לא היה יכול לישב בלבו ולצייר בשכלו עניניה על אופניהם ולא היה יכול להגיע לאמיתת הענינים הפלאת לדבר אם נסתרה דרכה מלב כל החכמים להבין ולא ידע אנוש ערכה ואין בארץ מבין דרכה ומי יעלה לנו השמימה להשמיענו אותה ודברים בטלים הם אלא ודאי אם יברר לנו החכם פירוש המילות לפי השגת ידיעתו כאשר פירשת אתה פי' המילות של התקנה לא אסמוך על מה שיאמר עוד יש פי' אחד בלבי שאיני יכול להוציאו בפה שתבין אותו דא"כ מה יתרון לבעלי השגת הלשון אחרי שלא יכונן על שפתיו אם חכמת חכמת לך אלא ודאי דברי רוח הם ומילי דכדי אנון ודברים שבלב אינן דברים ואינו אלא דברי נבואה ומה שכתבת הראיה החזקה על אמיתת פירושו היא שנתקיימו דבריו וכן נוהגין בטוליטולה ובנותיה ומה ראיה היא זו לעבור על דברי תורה הוא היה זקן ונכבד ודן בכח המלך ומי יאמר לו מה תעשה הוצרכו לקיים דבריו ואם על פי פירושך יראה לי שאין התקנה כך למה אשמע לפירושו מאחר שיש לנו פירוש נכון ומובן לכל העולם ועוד שפירושי הוא לקיים דברי תורה ולהעמיד ממון בחזקתו ומה שהבאת ראיה מסופרי העיר שכתבו צואות הנשים ומחלקות נכסיהם על פיהם ואין אדם מוחה בידם מה ראיה היא מסופרים למה לא יכתבו הסופרים ויחתמו העדים מה שמצוים להם לכתוב ולחתום כדי להרבות שכרם וכן ראוי לכתוב להם כל הענינים שבין אדם לחבירו וכשיבא הדבר לידי ערעור וכי יוכלו לומר אותם שצוו לכתוב השטר אם לא היה הדבר שריר וקיים לא היה הסופר והעדים כותבים וחותמים ואין ערעור על הסופר והעדים אם יבטל הדיין מה שכתבו כי יאמרו אנו כתבנו וחתמנו כאשר צוו עלינו בעלי הנכסים שהיה הממון אז בידם ומי שירצה לערער על בעלי הצואה יבא ויערער ואין נקרא פשט מנהג ע"י הסופרים כי הם כותבים כל המתבקש מהם ושמא לא ידע המערער שהיה לו כח לערער ולבטל או שמא ערער וסלקוהו בדמים או שמא דן דיין אחד שנתמנה בכתב המלך מדעת עצמו כפי רצונו וכפי העת ואין לעשות מזה מנהג קבוע שיעביר הדיין אמת מדברי תורה לקיים המנהג אם לא שיאמרו רוב טובי העיר נמלכנו והסכמנו מנהג זה.

ועל שכתבת מגזרת השכל וגזרת הדת מה אשיב על זה לא תהא תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם חכמת הגיונכם אשר הרחיקו כל חכמי הדת נביא ממנה אות או מופת לחייב ולזכות ולאסור ולהתיר והלא חוצבי מקורה לא האמינו במשה ובמשפטים ובחוקים צדיקים אשר נתנו על ידו בכתב ובקבלה ואיך שואבי מימיה יביאו ראיה מהם לחקים ומשפטים של משה רבינו עליו השלום ולפסוק דינין במשלים שהורגלו בהם בחכמת הגיונם האף אין זאת וכי בימי ובמקומי יפסקו הדינין על פי המשלים תהילה לאל בעודי חי עוד יש תורה בישראל להביא ראיה מהמשנה וגמרא בבלית וירושלמית ולא יצטרכו להביא משלים לפסקי הדינים כי חכמת הפילוסופיא וחכמת התורה והמשפטים אינן על דרך אחת כי חכמת התורה היא קבלה למשה מסיני והחכם ידרוש בה במדות שנתנה לידרש בהם ומדמה מילתא למילתא אף על פי שאין הדברים נמשכים אחר חכמת הטבע אנו הולכין על פי הקבלה אבל חכמת הפילוסופיא היא טבעית וחכמים גדולים היו והעמידו כל דבר על טבעו ומרוב חכמתם העמיקו שחתו והוצרכו לכפור בתורת משה לפי שאין כל התורה טבעית אלא קבלה ועל זה נאמר תמים תהיה עם ה' וגו' כלומר אפילו יצא לך הדבר חוץ מן הטבע אל תהרהר על הקבלה אלא בתמימות התהלך לפניו לכן אין להביא ראיה מדבריהם לעשות אות ומופת וגזרות ומשלים על משפטי ה' הישרים ועל זה אמר החכם כל באיה לא ישובון רוצה לומר כל הבא ונכנס מתחלה בחכמה זו לא יוכל לצאת ממנה להכנס בלבו חכמת התורה כי לא יוכל לשוב מחכמה טבעית שהורגל בה כי לבו תמיד נמשך אחריה ומחמת זה לא ישיג לעמוד על חכמת התורה שהיא ארחות חיים כי יהיה לבו תמיד על חכמת הטבע ותעלה ברוחו להשוות שתי החכמות יחד ולהביא ראיה מזו לזו ומתוך זה יעות המשפט כי שני הפכים הם צרות זו לזו ולא ישכנו במקום אחד ומה שכתבת ועוד כי הדעת נוטה לכך כי רחל שהיו לה נכסים קודם שנשאת שזכתה בהם מכתובת בעל אחר או מצאה מציאה או נפל לה מירושה ובאה התורה והפקיעה ממנה טובת הנאה שהיתה לה בנכסים שתניחם למי שתרצה וזכתה הבעל בהן וחזרה התקנה והפקיעה חצי אותו זכות והניחה אותם בחזקת אותה ענייה בעלת הנכסים שיהיה לה טובת הנאה בהן תמה הוא היאך נכנסה סברא זו בלבך שהניחו רוב נשים שנשאות בתולות ונותנין אביה ואמה עמה מוהר ומתן ובשבילם תקנו שלא תסוב מהר ומתן שנתנו למשפחת הבעל אלא ישאר במשפחת האב וכענין (וכגון) כתובת בנין דכרין ותקנו בשביל דבר שאינו מצוי אשה שמצאה מציאה או ירשה או זכתה מכתובת בעלה ולעשות לה טובת הנאה שתניח למי שתרצה ועוד אם באו לעשות טובת הנאה לעניה זו בעלת הנכסים אם כן ישליטוה בחייה על הנכסים לעשות בהן מה שתרצה וזו תהיה לה טובת הנאה שלמה הנאה הנראית לעינים יותר מאחרי מותה כשהיא בקברה אלא נראה מתוך כתב ידיך שכל דבריך הפכים ויראו הרואים וישמעו השומעים שכן הוא נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף