משנה/שביעית/ח: הבדלים בין גרסאות בדף
(פיסוק וכיו"ב) |
מ (←top: clean up) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{עוגןמ|א}} כלל גדול אמרו בשביעית. כל המיוחד למאכל אדם, אין עושין ממנו מלוגמא לאדם, ואין צריך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם, עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חשב עליו לעצים, הרי הוא כעצים, כגון הסיאה והאזוב והקורנית. | {{עוגןמ|א}} כלל גדול אמרו בשביעית. כל המיוחד למאכל אדם, אין עושין ממנו מלוגמא לאדם, ואין צריך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם, עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חשב עליו לעצים, הרי הוא כעצים, כגון הסיאה והאזוב והקורנית. | ||
| שורה 23: | שורה 22: | ||
{{עוגןמ|יא}} מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית, מותר לרחוץ בה. ואם מתחשב הוא, הרי זה לא ירחוץ. | {{עוגןמ|יא}} מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית, מותר לרחוץ בה. ואם מתחשב הוא, הרי זה לא ירחוץ. | ||
{{ | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
[[ירושלמי/שביעית#פרק שמיני - כלל גדול אמרו|ירושלמי]] על פרק זה. | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־10:03, 13 באוקטובר 2021
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
(א) כלל גדול אמרו בשביעית. כל המיוחד למאכל אדם, אין עושין ממנו מלוגמא לאדם, ואין צריך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם, עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חשב עליו לעצים, הרי הוא כעצים, כגון הסיאה והאזוב והקורנית.
(ב) שביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול, ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. וכן בתרומה ובמעשר שני. קל מהם שביעית, שנתנה להדלקת הנר.
(ג) אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין. ולא תאנים במנין. ולא ירק במשקל. בית שמאי אומרים, אף לא אגודות. ובית הלל אומרים, את שדרכו לאגוד בבית אוגדין אותו בשוק, כגון הכרשין ונץ החלב.
(ד) האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום, שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום, שכרו אסור. לקח מן הנחתום ככר בפונדיון, כשאלקוט ירקות שדה אביא לך, מותר. לקח ממנו סתם, לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מדמי שביעית.
(ה) אין נותנים לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן, אבל נותן הוא לבייר לשתות. ולכולן הוא נותן מתנת חנם.
(ו) תאנים של שביעית, אין קוצין אותן במוקצה, אבל קוצה אותם בחרבה. אין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה. ואין עושין זיתים בבד ובקוטב, אבל כותש הוא, ומכניס לבודידה. רבי שמעון אומר, אף טוחן הוא בבית הבד, ומכניס לבודידה.
(ז) אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול, רבי שמעון מתיר. ואחרון אחרון נתפס בשביעית, והפרי עצמו אסור.
(ח) אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית, ואם לקח יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית, ואם הביא יאכל כנגדן. אין סכין כלים בשמן של שביעית, ואם סך יאכל כנגדו.
(ט) עור שסכו בשמן של שביעית, רבי אליעזר אומר ידלק, וחכמים אומרים יאכל כנגדו. אמרו לפני רבי עקיבא, אומר היה רבי אליעזר, עור שסכו בשמן של שביעית, ידלק. אמר להם, שתוקו, לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו.
(י) ועוד אמרו לפניו, אומר היה רבי אליעזר, האוכל פת כותים, כאוכל בשר חזיר. אמר להם, שתוקו, לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו.
(יא) מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית, מותר לרחוץ בה. ואם מתחשב הוא, הרי זה לא ירחוץ.
ירושלמי על פרק זה.