הון עשיר/שביעית/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שביעית ח

א

וחומרי בהמה. שאסור לשלקן, ירושלמי מפורש הוא (ה"א כב.):

ב

לאכול מה שדרכו לאכול. וה"ה לשתות מה שדרכו לשתות, ובתוספתא (פ"ו ה"א) איתא הכי בפירוש. ולרמוז התנא דשתיה בכלל אכילה לא הזכירה נמי במתניתין בפירוש:

לא יסוך יין וחומץ. כגון על המכה שדרכו בכך, והכי איתא בירושלמי (ה"ב כב. עיי"ש), משום דהוי מלוגמא ואסור, דבלא מכה דאין דרכו בכך לא אצטריך דכבר שנה לסוך דבר שדרכו לסוך:

להדלקת הנר. הר"ב והר"ש כתבו דזה מותר במ"ש טהור, ותימא הוא דמכל הפוסקים והסוגיות והמשניות משמע דבכל ענין אסור:

ג

לא (במנה) [במדה] וכו'. כדי שימכרם בזול ע"י שינוי ויזכור כי פירות שביעית הם שצריך לינהוג בהם קדושת שביעית, הכי משמע בירושלמי (ה"ג כב:), ולא ידענא אמאי פי' הר"ב הזול והשינוי בתרי טעמי. לא במדה ולא במשקל ולא במנין, סדר המדרגה כך היא, לא במשקל ולא במדה ולא במנין, כי המשקל מדוקדק הוא יותר מהמדה, והמדה מהמנין, ולא תנן הכי משום דפירושא דמתניתין הכי הוא, ולא במשקל את שדרכו במדה אע"ג דמשנה משאר שנים, ולא מבעיא שינוי כזה שמדקדק יותר, אלא אפילו במנין דמוזיל יותר אין מוכרין, ואי גרסינן ולא תאנים במנין דמניהו שמעינן דבכל ענין שמשנה אסור כמ"ש התי"ט, וברישא לא איירי בשינוי, צ"ל דהקדים מדה למשקל ככתוב במוכרים לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל (ויקרא יט, לה):

ולא תאנים במנין. מחוורתא כההיא דלא גריס ליה, כי סתם שם תאנים ר"ל לחים, ודרכם הוא דווקא במנין כדמשמע במסכת מעשרות כמה פעמים, דלא כמ"ש התי"ט דאין דרכם במנין, וקמ"לן התנא דאפילו ע"י שינוי אסור למכור, כמ"ש בשמו בדבור הנ"ל:

ד

לקח מן הנחתום ככר בפונדיון, כשאלקוט ירקות שדה אביא לך. לרמוז התנא דצריך שיאמר לו כשאלקוט וכו' תיכף ומיד תוך כדי דבור ללקיחת הככר, דאל"כ הוי כלקח ממנו סתם, לא הפסיק ביניהם בתיבת ואמר דהכי הוה ליה למימר:

ה

לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן. לשנות ספר וספן בסוף מפני שאומנותם אומנות לסטים, (לא) הקדים לבייר בלן וספר וליהוי לא זו אף זו, דלבייר צריך לו יותר מבלן וספר, והראיה שהותר ליתן לו כדי לשתות כדאיתא בסיפא, משא"כ באלו דבכל ענין אסור אם לא ע"י מתנת חנם:

ו

בבד ובקוטב. אומר אני שהם שני כלים שבהם עושים הזיתים, הקוטב הוא העליון הכבד כמ"ש הרב, והבד הוא הכלי שתחתיו, ועל שמו נקרא המקום ההוא בית הבד שהזכירו ר"ש בסיפא:

אבל כותש. הוא במכתשת, אבל לא ברחים:

אף טוחן הוא. ברחים, ירושלמי (ה"ו כג:). אבל לא בקוטב, כן משמע בירושלמי:

בבית הבד. ולא חיישינן דילמא יבא לעשותם בקוטב הנמצא שם, והלכתא כר"ש דיכול לטחון ברחים, אבל אין הלכתא כותיה בקוטב, אלא אף בקוטב לבדו שלא עם הבד שרי, דמ"מ הוי שינוי הואיל ואינו עושה אותם בבד, כל זה משמע מהירושלמי (שם), וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות שמיטה, אלא דפירוש אחר יש לו בקוטב:

ח

אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה. עבדים הוקשו לקרקעות (קדושין כב: ועוד) כדכתיב (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם, משום הכי סמכם זה לזה, אע"ג דאף העבד עברי שלא הוקש לקרקעות הוא בכללם, ולא חש לסמוך אליהם בהמה טמאה אע"פי שיש בה רוח חיים כמותם. ואפשר עוד דרמז לנו בסמיכות זה הא דאיתא בירושלמי (ה"ח כד.) אמר רבי יוסי זאת אומרת שאסור ליקח לו אשה מדמי שביעית, דמה בין הקונה אשה לקונה שפחה. דאשה הנקראת קרקע עולם כמאמר רז"ל (עי' סנהדרין עד:), הוקשת לעבדים דאסור ליקח אותה בדמי שביעית:

ובהמה טמאה. לא ידענא אמאי בכולהו ש"ס אצל עבדים וקרקעות לשון רבים, תנן בהמה טמאה לשון יחיד. ובסוף פ"א דמעשר שני נתתי טעם קצת עיין שם:

קני זבים קני זבות וקני יולדות. הקדים קני זבות ליולדות שלא כסדר הכתוב, לרמוז דא"א לפתיחת הקבר בלא דם (עי' נדה כא:), וה"ט דבכולהו ש"ס מקדים הזבה ליולדת, ואגב זבה מקדים הזב הזכר וחשוב מהנקבה, לכלם:

ט

כאוכל בשר חזיר. דמה ר"א פת כותים לבשר החזיר, מפני שמעשיהם היו כחזיר הפורס טלפיו ואומר ראו שאני טהור (עי' בר"ר פס"ה, א) והוא טמא, שאף הם היו יראים את ה' אבל היו עובדים לאלקיהם (מלכים ב' יז, לג):

יא

בתבן או בקש. קש גרוע מתבן, שתבן מאכל בהמה הוא יותר מקש, ומ"מ שנאו אחר התבן, משום דלגבי מתחשב דאיסורא הוא הוי לא זו אף זו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.