הטור הארוך/במדבר/לא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העלאה אוטומטית - טקסט ראשוני פורסם ב'ספריא' תחת רשיון נחלת הכלל ועבר התאמה ע"י חברי האוצר)
 
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}


== ב ==
== ב ==

גרסה אחרונה מ־15:12, 14 ביולי 2020

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הטור הארוך TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים. כי הוא הראוי שיעשה נקמה בשונאי השם ומשה חלק כבוד לפנחס שהתחיל במצוה ועליו לגומרה ולכך עשאו משוח מלחמה:

ו[עריכה]

וישלח אותם משה אלף למטה. כתב הרמב"ן לא שלח שם לכל עם הצבא ואע"פ שהיו המדיני' עם רב והערים בצורות גדולות מאד והטעם כי הנכשלים בבנות מדין היו רבים ואינם ראויים לנקמת ה' על כן בחרו אנשים צדיקים וידועים לשבטיהם. והנה משה אמר להם לתת נקמת ה' ולא צוה אותם מה יעשו וחשב שלא ישאירו שריד ופליט כנקמת עמלק או כנקמת ז' עממים וכשראה שהשאירו הנשים והטף והבהמה קצף על הנשים היודעות משכב זכר כי היו ראוי להורגן תחלת כל דבר לנקמה גם לדין התורה דכתיב ואת הבהמה תהרוגו וכיון שראה שהעם חפץ בשלל מחל על הטף ועל השלל. ויתכן עוד לומר כי משה נצטווה צרור את המדינים ונקום נקמת בני ישראל ושלח שם אנשים מעטים רק להכות בערי הפרזי וכל עץ טוב להפיל וכל מעייני מים לסתום כמנהג השוללים כי לא צוה רק להנקם כאשר תמצא ידם והשם אשר לו המלחמה נתן מלכיהם ועריהם הבצורות בידם על כן לא קצף אלא על הנשים היודעות משכב זכר ולא על דבר אחר וצוה בטף הזכרים להרבות בנקמה:

יד[עריכה]

ויקצף על פקודי החיל. וחלק כבוד לפנחס כי ה' נתן לו את בריתו שלום:

יט[עריכה]

ואתם חנו מחוץ וגו' אתם ושביכם. שגם השבי צריכים לחטא בגדיהם הנוגעים בחלל וכל בגד וכל כלי עור אשר בידם כדין ישראל שלא יטמאו העם בבגדיהם ובכליהם. ובהכי מתרצים מה שמקשים העולם למה לא הורה להם משה פרשת טהרת הטומאה במלחמת סיחון ועוג שקדמה למלחמת מדין בשלמא פרשת גיעולי כלים לא הוצרך לומר להם במלחמת סיחון כי לא נאמרו דאפילו כותלי דחזירי הותר להם בז' עממים כדדרשי' מואכלת את שלל אויביך עוד מתרצים על גיעולי כלים שלא היו צריכין במלחמת סיחון שלא היו בני יומן אבל בכאן היו בני יומן כי היו מבשלים בהם הנשים והטף ששבו מה שאין כן במלחמת סיחון ועוג שלא החיו מהם כל נשמה אבל מפרשת טהרה קשיא. והיינו טעמא שגם בכאן לא הוצרך להורות שנוגע במת טמא שכבר ידעו אלא אגב שהוצרך לומר להם שגם השבי יטהרו בגדיהם ועוד שהוצרך לומר להם בכאן חנו מחוץ למחנה שלא יטמאו האחרים מה שלא היה כן במלחמת סיחון ועוג שכולם היו במלחמה וכולם היו טמאים ובכאן לא הלכו אלא י"ב אלף והוצרך להזהירם שלא יטמאו האחרים ואגב זה אמר להם כל דין הטהרה:

כא[עריכה]

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא. משה אמר פרשת טהרה אל שרי האלפים והמאות אבל אלעזר שאמר דין טהרת הכלים אמר אל אנשי הצבא ששללו ובזזו מכלי התשמיש הנמצאים בבתים אבל שרי האלפים לא לקחו אלא בגדים חשובים:

כג[עריכה]

תעבירו באש וטהר. וכתב הרמב"ן אין כלי שנגע במת או בנבילה נטהר באש אלא במים ולכך הוצרכו רבותינו לפרש זו הטהרה להגעילם מאיסורי המאכלות שבלעו:

וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. פירש"י שזו היא טבילה לכל כלי שלא בלע איסור ודיו בטבילה. והקשה הרמב"ן דאין לשון תעבירו נופל על טבילה אלא ובא במים דכתיב במים יובא וטהר. ועוד שאפילו כלים שתשמישן בצונן צריכין הכשר מהאיסור שבהם מלבד הטבילה. ועוד דטבילה דרשו מפסוק אחר אך במי נדה יתחטא. אלא פי' תעבירו במים לכבס ולשפשף אותו להעביר החלודה שנדבק עליו מאיסור וזהו הכשירו מהאיסור כמו הגעלה וליבון לכלים שתשמישן בחמין ועל ידי האור ולא הוצרך הכתוב להזכיר הטבילה שכבר הזכירה אך במי נדה יתחטא ואחר פליטת האיסור כולם שוים בדין טבילה:

כח[עריכה]

והרמות מכס לה'. כתב הרמב"ן טעם המכס מפני שהשלל הזה מנקמת השם בארץ לא להם אבל בארץ סיחון ועוג לא נתנו לכהנים ללויים כלום אלא אדרבה הוזהרו מהם שנאמר וחלק לא יהיה לך בתוכם אפי' בביזה:

ל[עריכה]

מן הבקר ומן החמורים ומן הצאן מכל הבהמה. פרט ואח"כ כלל. ור' אברהם פי' מכל הבהמה כמו גמלים ולא לקח אלעזר מהם חלק כי היו מעטים ע"כ לא נזכר מספר שהביאו ולא מספר שלקחו הלויים:

לא[עריכה]

ויעש משה ואלעזר הכהן. ולא הזכיר הנשיאים כמו שנאמר בפקודים ואלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי העדה. וכתב הרמב"ן ואולי הטעם כי מה שהשם צוה שיהיו שם נשיאי העדה לא לחובה אלא בעבור שהוא דבר שבממון צוה שיהיו שם כדי שלא יחשדו לאלעזר שלקח יותר מן הראוי לו והם אמרו חלילה לנו כי מלאך ה' הוא ואין צורך להיותינו שם:

לו[עריכה]

ותהי המחצה. כתב הרמב"ן הוצרך הכתוב לפרט הזה להזכיר כמה המחצה וכמה המכס להודיע כי מיום שלקחו המלקוח עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנו לאלעזר הכהן לא מת מכל המקנה הגדול הזה אחד וכן במחצת העדה ללויים וזה נס:

מט[עריכה]

עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה. לומר שלא מת אחד מהם במלחמה:

ולא נפקד ממנו איש. לומר שלא הוכה אחד בחרב בענין שיפקד מן הצבא:

נד[עריכה]

ויביאו אותו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל. פי' הרמב"ן שיעשו מהם כלים לעשות מהם עבודת השם לדורות שאם באו הכלים שהביאו לאוצר בית השם היה לו לומר זכרון להם פי' על המביאים אותם אבל אמר זכרון לבני ישראל שיהיה הזכרון לכל בני ישראל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.