הטור הארוך/במדבר/לב

הטור הארוך במדבר לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויבואו בני גד ובני ראובן. בפסוק הראשון ומקנה רב הקדים ראובן לגד כראוי כי הוא בן הגבירה וכן אח"כ כשמספר המעשה ויאמר לראובני ולגדי אבל בכל הפרשה מקדים בני גד כי הם נתנו העצה והם דברו תחלה למשה כי הם היו גבורים כדכתיב וטרף זרוע אף קדקד ולא היו יריאים לשבת בארץ הזאת לבדם:

יט

כי באה נחלתינו אלינו. פירש"י כבר קיבלנוה מעבר לירדן. וכתב הרמב"ן אינו הגון שידברו כן לפני משה כבר קיבלנוה כי אין בידם לקבלה אם לא יתננה להם אלא כך אמרו לא ננחל אתם למעט נחלתם בארץ הטובה כי באה אלינו נחלתינו הראוי' לנו שהיא ארץ מקנה ולנו מקנה יותר מלשאר השבטים והוא דרך בקשה:

כה

ויאמר בני גד ובני ראובן. ולא אמר ויאמרו שאחד המיוחד שבהם דבר בשביל כולם:

כט

אם יעברו וגו' ונתתם. פי' הרמב"ן כי עתה לא מסר להם משה כל הארץ רק קצת ערים שהם מקום המקנה והם הנזכרים כאן שבנו מהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם ושאר הארץ הניחוה חריבה ולכך צוה יהושע והנשיאים אם יעברו אתכם תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם ואם לא ירצו לעבור אתכם תקחו מהם כל הארץ הזאת ותגרשו ממנה נשיהם וטפם ותתנו להם אחוזה בארץ כנען הראוי להם. ור' אברהם פי' אם לא יעברו ברצונם תוליכם עמכם בעל כרחם ויאתיו שם בתוך העם:

לב

ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור חלוצים. פי' הרמב"ן אמרו לו אין אדוני צריך לצוות עלינו בתנאי כפול חלילה לעבדיך לעבור מה שאדוני מצוה כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו וזה טעם את אשר דבר ה' כי מתחלה אמרו כאשר אדוני מצוה:

לג

ולחצי שבט מנשה בן יוסף. כתב הרמב"ן מתחלה לא שאלו שבט מנשה חלק באותה הארץ אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם וביקש מי שירצה להתנחל עמהם והיו אנשים בשבט מנשה שרצו בה ואולי היו גם כן אנשי מקנה ופי' ולחצי שבט מנשה חלק מהם כי לא היו החצי שלא היו אלא ב' משפחות משפחת המכירי והגלעדי ועדיין נשארו ששה כי שמונה בתי אבות היו והנה לא פירש בתורה שחילק משה ביניהם הארץ ליתן לכל שבט ושבט חלקו אלא כתב בכלל ויתן משה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה וגו' ובמשנה תורה ביאר החלק שנתן לחצי שבט המנשה וביהושע ביאר עוד ויתן משה לראובני למשפחותם ויהי להם הגבול וגו'.

לח

ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם. פירש"י נבו ובעל מעון שם ע"ז הם ובני ראובן הסבו שמותם לשמות אחרים. והקשה הרמב"ן כי אין זה טעם שיזכיר אותם בשם ע"ז ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והיסבו שמותם ולא יזכיר שם המוסב להם ומנהג הכתוב לעולם בערים הנלכדות להזכיר שם החדש ועוד ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו איננו חוזר על נבו ובעל מעון לבד אלא על כל הערים. והנכון בעיני כי השמות האלה היו שמות הערים ביד מואב וסיחון כבש כל הערים האלה ממלך מואב הראשון כי כן כתיב בחשבון ודיבון ומידבא כמו שנאמר ונירם אבד חשבון וזה פי' מוסבות שם שאלו הערים כולם הסמוכות הם שהסבו האמורי את שמם כאשר לכד אותם וזה היה שמם הראשון כאשר היה ביד מואב ובני ראובן וגד עוד קראו אותם בשמות כאשר בנו אותם ולא אמר הכתוב ויקראו שמות לערים אשר בנו אלא ויקראו בשמות את שמות הערים כי קראו להם בשמות את שמות הראשונים אשר היו להם בתחלה כי רצו להזכירם בשמם הידוע להם מאז. או להוביש מואב. ופי':

ואת שבמה. שבנו את שבמה ואינו חוזר על מוסבות שם:

מ

ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה. פי' למשפחתו כי בניו לכדוה כדכתיב וילכו בני מכיר גלעדה וילכדוה. ובעבור היותו נכבד וראש לכל זרעו יקראו בניו על שמו ואולי היה עדיין מכיר קיים ולא נגזרה עליו גזרת המדבר שלא היה מפקודי משה ואהרן שהיו לו יותר מס' שנה והאריך שנים כדורות הראשונים:

מא

ויאיר בן מנשה. כתב הרמב"ן האיש הזה מתייחס אל משפחת אמו בעבור שלקח אחוזתו עמהם כי בדברי הימים מפורש שהוא בן חצרון בן קרח ואמו בת מכיר בן מנשה דכתיב ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.